חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 159 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




יחידות צה”ליות

יחידה 707
שתף 

בסוף שנות ה - 60 הוקמה בחיל הים יחידה התנדבותית חדשה - צוללים הגנתיים, שנקראה יחידה 707.

גם יחידה זו, בדומה לאחותה הבכירה שייטת 13, הכשירה אנשי צפרדע, אולם בניגוד לצוללי שייטת 13, שנועדו לשמש אנשי קומנדו ולתקוף את יעדי האויב, צוללי יחידה 707 נועדו להגן על נמלי ישראל, לסלק פצצות תת-מימיות ולבצע פעולות חילוץ מורכבות מתחת לפני הים.

סמלם של הצוללים ההגנתיים היה בדמות תמנון הלופת בזרועותיו מוקש ימי.


בתקופת מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים נוצלה רמתם הגבוהה של צוללי יחידה 707 והם נטלו חלק גם בפעולות לחימה התקפיות, כמו במבצע "ויקטוריה" באזור תעלת סואץ (יחד עם סיירת "שקד"), בפיצוץ תעלת הע'ור בעמק הירדן (יחד עם "גולני") ובנסיון לחבור אל לוחמיו הנצורים של מעוז "המזח" במלחמת יום הכיפורים. לכן הוחלט לאחר המלחמה לבטל את יחידה 707 ולשלב אותה כפלגה ביחידת הקומנדו הימי ? שייטת 13.


רטרו
:

ב-1981 הוקמה שוב יחידת צוללים נפרדת משייטת 13 תחת הכינוי ילת"ם - יחידה לפעולות תת-מימיות,העוסקת במגוון משימות הקשורות לכלי שייט - צבאיים ואזרחיים, והפעלת אמצעים טכניים בנמלים ומחוץ לנמלים. אחד התחומים המתפתחים ביחידה, הוא החבלה הימית - אבטחה, סילוק פצצות ועוד. צוללי יחידה זו נושאים את סמל התמנון הישן של יחידה 707.




יחידת רימון
שתף 

יחידת רימון (נקראה גם "סיירת רימון") הייתה יחידה מיוחדת בצה"ל שתפקידה היה להלחם בטרור הפלסטיני בעזה בשנים 1970 - 1972.
יחידה זו הייתה מודל מוקדם ליחידות המסתערבים של היום וביצעה פעילות דומה. על חיילי היחידה הוטל לפעול בשטח, יחד עם אנשי שב"כ, במטרה לאתר, לעצור ולחסל מחבלים.




להקות צבאיות.
שתף 

מאז ששבו בני ישראל ללבוש מדים, אחרי 2000 שנה, ליוו את הלוחמים גם ה"חברה לייצים" שבאו לעשות שמח, לשיר שירים ולהרים את המוראל, ואשר נודעו בשם "להקה צבאית".

הלהקה הצבאית העברית הראשונה לבשה עדיין מדים זרים, מדי הצבא הבריטי. היתה זו להקת "מעין זה" (גרסת כיסוי עברית ל-אנז"א הבריטית) של הבריגדה היהודית, שלוותה אותה במסעותיה במצרים, לוב ואיטליה, ואף הופיעה במחנות העקורים בגרמניה וצרפת.
להיטיה הגדולים היו "הגדודנים", "הורה נהלל" ו"כל הדרכים מובילות לרומא".

 

ערב קום המדינה הוקמה בפלמ"ח להקת "הצ'יזבטרון" ע"י חיים חפר שאסף כשרונות מקומיים משורות הפלמ"ח, בהשראת הלהקות הצבאיות של הצבא האדום הסיני (!).
הלהקה זכתה להצלחה ולפופולריות רבה בפלמ"ח ומחוצה לו בשורת מערכונים ולהיטים כמו "הי הג'יפ", "החופש תם", "מוטי", "ציפ" ועוד, ובהשראתה קמו להקות נוספות בתקופת מלחמת העצמאות, כמו ה"חי"שטרון" של חטיבת "גבעתי" (עם הלהיט "האמיני יום יבוא"), "הכרמל" של "כרמלי" ועוד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עם תום המלחמה והתארגנות צה"ל מחדש הוחלט בפיקוד הנח"ל לחדש את מסורת הצ'יזבטרון, וכך הוקמה ב - 3 בנובמבר 1951 להקת הנח"ל בפיקוד גיורא מנור, שאספה חברה מוכשרים מהגרעינים וההיאחזויות ויצאה לתכנית של מערכונים ופזמונים לא רק בצה"ל אלא גם ביישובי הספר והמעברות.
להיטיה הראשונים של הלהקה היו "ניאחז בכל משלט", "יונתי בחגווי הסלע", "מה דודך מדוד" ו"הורה היאחזות".

בעקבות להקת הנח"ל הוקמו ב - 1951 (ע"י יעקב בודו) להקות צבאיות נוספות בפיקוד דרום (השיר "חיל רגלים") ובפיקוד צפון (המערכון "מוישה וינטלטור"). ב - 1954 התוספה אליהן להקת פיקוד מרכז ("רב האור והתכלת"), ולאחר מבצע "קדש" הוקמה ע"י שאול ביבר להקת גייסות השריון ("כאן השריונים").

כל הלהקות הללו היו בנויות במתכונת דומה: בין 10 ל - 15 חיילות וחיילים (זמרים ו"מצחיקנים") פלוס אקורדיוניסט.
אט-אט גדלה המערכת, נוספו גיטרות ותופים, ואח"כ גם כלי נשיפה וכלים חשמליים. בחיל השריון הגדילו לעשות ובמבצע מיוחד לקראת יום החיל 1962 אספו 300 שיריונרים תחת פיקודו של יצחק (זיקו) גרציאני והקימו את מקהלת "גברי השריון" שהרעימה בקולה יחד עם תזמורת צה"ל והסולנית נעמי לוי ממקהלת הילדים ע"ש צדיקוב ("אחרי השקיעה בשדה").

לאחר מלחמת ששת הימים הגיעו הלהקות לשיא פריחתן: כל אלוף פיקוד ומפקד חיל דאג שתהיה לו להקה משלו, וכמה שיותר גדולה.
בראש ענף הווי ובידור במפקדת קצין חינוך ראשי עמד אז סא"ל שאול ביבר, שראה בטיפוח הלהקות הצבאיות מלאכת קודש, וכך גדלו הלהקות הללו לממדי ענק. הן הופיעו בפני אולמות מלאים (גם בשוק האזרחי), כמו גם בשידורי הטלביזיה שזה עתה נולדה, וסיפקו להיטים לוהטים למצעדי הפזמונים. עם זאת עיקר הופעותיהן הוסיפו להיות גם להבא בבסיסי צה"ל, במוצבים ובמעוזים (לעיתים מספר הצופים היה קטן ממספר המופיעים), ולפני פצועי צה"ל בבתי החולים.

כך קמה מחדש להקת פיקוד דרום ואליה נוספו להקת חיל הים, להקת חיל האוויר, להקת התותחנים וצוותי הווי נח"ל,להקת  גולני, צנחנים, הנדסה קרבית, פיקוד הדרכה, חטיבה 7, גייסות השריון, סיני ועוד. הוקמה גם מקהלת הרבנות הצבאית, "עוף מוזר" (וכשר) בנוף הלהקות הצבאיות, כולה על טהרת המין הגברי, בהדרכת מונה רוזנבלום ומנשה לב-רן.
משלל הלהקות הבומבסטיות הללו ראוי לציין את להקת פיקוד המרכז בתקופת כהונתו של רחבעם זאבי (גנדי) כאלוף הפיקוד: לכבוד השקת השיר "שירו של צנחן" (יורם טהרלב/ יאיר רוזנבלום) נשלחו גברי הלהקה לקורס צניחה כדת וכדין ועלו על הבמה עם כנפי צניחה מבהיקות. בין "הצנחנים המזמרים" הללו נמנו שם-טוב לוי, עמרי ניצן, שלמה בר-אבא, דני וסלי, דני עמיהוד ועוד.
 

הלהקות הצבאיות נהנו ממיטב הכוחות היוצרים בתחומי הכתיבה, המוסיקה והבימוי שהיו שותפים בהפקת תכניותיהן, וביניהם חיים חפר, דן בן אמוץ, אפרים קישון, יחיאל מוהר, דן אלמגור, יוסי גמזו, יורם טהרלב, רפי בן משה, אהוד מנור, דודו ברק, נעמי שמר, דובי זלצר, סשה ארגוב, משה וילנסקי, אלונה טוראל, נורית הירש, מוני אמריליו, נחום היימן, יאיר רוזנבלום, דני ליטאי, יעקב קלוסקי ועוד 

בעקבות מלחמת יום הכיפורים חלה ירידה במעמדן של הלהקות הצבאיות והן צומצמו לצוותי הווי קטנים שעברו בין המוצבים והבסיסים. ההופעות הראוותניות בערים חדלו וכך גם ההופעות הטלוויזיוניות. 

ב - 1978 פורקו הלהקות הצבאיות, בהוראת הרמטכ"ל דאז רפאל (רפול) איתן. במקומן הוקמה "מקהלת צה"ל" שחבריה התחלקו לצוותי-הווי קטנים שהופיעו בבסיסי צה"ל.
ב - 1985 הוקמו הלהקות מחדש, ולמרות כמה הצלחות ראשוניות הן לא הצליחו לשחזר את תהילת העבר. כיום (2010) פועלות הלהקות בעיקר במסגרות של צוותי הווי, והחומר שלהן הוא ברובו חומר ישן וממוחזר.

הלהקות הצבאיות ספקו במשך כל השנים אמנים רבים לשדה הבידור, התיאטרון, הקולנוע, הטלוויזיה והמוסיקה. עם זאת, כמה מבוגרי הלהקות עשו חיל בתחומים שונים לחלוטין, כמו שלי טימן (להקת פיקוד צפון) שהפך לשופט מחוזי, יהושע (שוקי) פורר (להקת גייסות השריון) שהיה למנכ"ל משרד התמ"ת וכיום ראש עיריית רחובות, או עודד בן-חור (להקת חיל הים) המשמש היום כשגריר ישראל בוותיקן.

להלן רשימה (חלקית) של הכוכבים שצמחו בלהקות הצבאיות:

להקת הבריגדה:
חנה מרון, יוסי ידיו, שמשון בר-נוי, צבי פרידלנד, מרדכי זעירא, זלמן לביוש, שלמה דויטשר-דרורי, אליהו גולדנברג.

להקת הצ'יזבטרון:
שייקה אופיר, נעמי פולני, גדעון זינגר, שלמה בר-שביט, שמוליק רוזן, יואל זילברג, רבקה קרמר, אוהלה הלוי, זהרירה חריפאי, מאיר נוי.

להקת הכרמל:
אריק לביא, שמעון ישראלי, יוסף (בומבה) צור.

להקת החי"שטרון:
יפה ירקוני, טולי רביב, בובי פנחסי, אהובה צדוק, זרובבלה ששונקין.

להקת הנח"ל (כולל צוות הווי נח"ל):
יוסי בנאי, גאולה גיל, דובי זלצר, יונה עטרי, שמואל שי, דרורה חבקין, חיים וגליה טופול , נחמה הנדל, גבי עמרני, אברהם מור, עליזה קאשי, אורי זוהר, אליהו ברקאי (ברקו), אריק איינשטיין, יוסי פרוסט, איתמר כהן, גאולה נוני, יהורם גאון, גבי אלדור, זוהר אוריין, אהר'לה קמינסקי, אמנון ברנזון, יורם ארבל, עליזה רוזן, דבורה דותן, ישראל פוליאקוב (פולי), גברי בנאי, חנן גולדבלט, יאיר רוזנבלום, חנן יובל, טוביה צפיר, אבי קורן, שלום חנוך, אלי מגן, מוטי פליישר, מנחם זילברמן, שולה חן, ששי קשת, מירי אלוני, צילה דגן, אופירה גלוסקא, , ירדנה ארזי, רותי הולצמן, לאה לופטין, יזהר כהן, ראובן גבירץ, גידי גוב, איציק בן-מלך, אלון אוליארצ'יק, מאיר פניגשטיין, אפרים שמיר, דני סנדרסון, יהודה עדר, צבי בומס, אסתי כץ, נירה עדי, א?סת?ר שמיר, מיקי קם, אורנה ומשה דץ, חני נחמיאס, נתן דטנר, נתן נתנזון, רחלי חיים, דפנה דקל, עירית ענבי, יואב צפיר, שרון חזיז, דנה ברגר, תומר שרון, גיל ססובר, דורית פן-שדה, עמוס טל-שיר.

להקת פיקוד צפון (כולל צוות הווי "גולני"):
יעקב בודו, לוליק, אתי גרוטס, נירה רבינוביץ', מולי שפירא, שלי טימן, גדי יגיל, אריה פלדמן (פפה), דני בן-ישראל, מוצי ועליזה אביב, חני ליבנה, דודו דותן, דובי גל, ראובן ברק, עירית דותן, יגאל בשן, עדנה לב, יהודה אליאס, יסמין גמליאל, מירי נבו, מיכל צפיר, דני שטג, נורית גלרון, אחינועם ניני, בני ברמן, כוכבה הררי, צדוק סביר, שרי צוריאל, קובי אשרת, אוהד נהרין, אריה מוסקונה.

להקת פיקוד מרכז (כולל צוות הווי צנחנים):
אילי גורליצקי, משה טימור, שייקה לוי, עודד קוטלר, חדווה עמרני, מיכל טל, אושיק לוי, מוטי גלעדי, שלמה וישינסקי, עפרה פוקס, טמירה ודודו ירדני, נירה גל, קובי רכט, דודו זכאי, ניצה שאול, גליה ישי, אפרת לביא, דני וסלי, שם-טוב לוי, עמרי ניצן, שלמה בר-אבא, דני עמיהוד, דורון סלומון, שלומית אהרון, דורית ראובני, רוחמה רז, בני נדלר, אלי גורנשטיין, רונית אופיר, עוזי חיטמן, מזי כהן, עידן אלתרמן, תמיר הרפז, דוד ד'אור, גלית גיאת, ג'וקי ארקין, עמוס אטינגר, אריה לבנון, צדי צרפתי, עודד תאומי, דני כץ, איריס יוטבת, אורי הרפז, יואל לרנר, אורי שבח.

להקת פיקוד דרום:
אלברט כהן, מתי כספי, דני גרנות, גדי אורון, יעקב נוי, יונית שוהם, אביבה אבידן, דליה מנטבר, חנה לסלו , מאיר סוויסה, סימה עמיאל, יובב כץ, נוגה שלם, דורון מזר, יוריק בן דוד, חיה סמיר, דדי בן עמי.

להקת חיל הים:
רבקה זוהר, ריקי גל, דובלה גליקמן, שולי ארז, שלמה ארצי, חיה ארד, עודד בן-חור, אבי אוריה, יעל לוי.

להקת גייסות השריון / חילות השדה:
גבי ברלין, שוקי פורר, תרצה אתר, נורית הירש, ניסים עזיקרי, עליזה עזיקרי, אבי טולדנו, תיקי דיין, דודו זר, דורי בן-זאב, עזרא דגן, טליה שפירא, ריקי מנור, פנינה בריק, עירית בולקה, גבי שדה, דפנה ארמוני, אלי יצפאן,

להקת חיל האוויר:
גילת אנקורי, דייויד ברוזה, נתנאלה, דורין כספי, דני בסן.

להקת התותחנים:
יוני רכטר, יהודית שוורץ, יובל דור, קיקי רוטשטיין, עמי מנדלמן.

צוות הווי פיקוד ההדרכה:
יוני נמרי, רותי נבון.

צוות הווי גדנ"ע:
דודו טופז.

צוות הווי הנדסה קרבית:
יהודית רביץ, קורין אלאל.

מקהלת הרבנות הצבאית:
דודו פישר, בני רוזנבאום וישראל גוטסדינר ("צמד רעים"), משה גיאת.

לרשימת בוגרי הלהקות שעשו קריירה מחוץ לתחום המוסיקה והבידור יש להוסיף את:
דורית פן-שדה (להקת הנח"ל), כיום מעצבת אופנה, ועמוס טל-שיר (להקת הנח"ל), כיום פירסומאי.

 

תגובות:
אתר חמוד. אני מעריץ מטורף של הלהקות הצבאיות. אני בן 50, וכבר כילד בכיתה ב' הייתי שומע במצעדי הפזמונים את השירים. זו הייתה מלחמת ששת הימים ו"הייתי נער" של להקת הנחל היה ממש מושמע המון.
לימים, כשהייתי בצבא, התחלתי לאסוף תקליטים. יצא תקליט של חבורת הזמן פיקוד צפון -בלילה על הדשא - ורדה גורן הסולנית  -היא מכפר סבא מחוז ילדותי.
געגועים לימים אלה של שירים פשוטים ויפים גם המדינה הייתה צנועה יותר.

צפריר
ts-limo@013net.net




לוחמה זעירה
שתף 

בסוף שנת 1954 העלה יצחק רבין, אז ראש אגף ההדרכה במטכ"ל, את הרעיון להקים קורס לקומנדו ולוחמה זעירה בצה"ל. לשם כך הוקמה מחלקה חדשה במסגרת ביה"ס לצניחה, ובראשה עמד מרסל טוביאס. הקורס נועד לקצינים והוא נמשך כחודש ימים בבסיס הצנחנים בתל נוף. הקורס הראשון נפתח ב- 1.1.1955 ובמסדר הסיום הוענקו לבוגרים כנפי צניחה על רקע ירוק, וסיכת בוגר. קורסי הלוחמה הזעירה נמשכו עד ראשית שנות ה - 60.
סיכת הבוגר עוצבה בתחילה בדמות סכין קומנדו מעוטרת בהילת פיצוץ, ומאוחר יותר נוסף לסמל גם מצנח.



 

 

 


רטרו
:
בראשית שנות ה - 70 הורד סמל הקומנדו הישן מה"בוידם", המצנח הוסר ממנו ובמקומו נקבע במרכז "העץ הבודד" של "גולני", וכך נוצר "אות הלוחם" של חטיבת "גולני" עד עצם היום הזה. הרי לכם גלגולו של ניגון...




סיירת אגוז
שתף 

סיירת "אגוז" הוקמה לראשונה בשנת 1956, כסיירת הפיקודית של פיקוד צפון על ידי אלוף פיקוד הצפון דאז יצחק רבין, בתקופת מבצע "קדש".
מפקדה הראשון היה סא"ל אריה גרדי. היחידה הורכבה אז מחיילים דרוזים בלבד, והיא עסקה בפעילויות הביטחון השוטף בפיקוד הצפון עד לפירוקה ב - 1957.

ב - 1964הוקמה סיירת "אגוז" מחדש.
עיקר התמחותה היתה בסיורי גבול ובהפעלת אמצעים מיוחדים למארבי לילה. במלחמת ששת הימים לחמה הסיירת בשכם וברמת הגולן, והיא היתה הכח הישראלי הראשון שנכנס לקונייטרה. לאחר המלחמה הפכה הסיירת לגדוד. היא פעלה בעמק בית שאן ובצעה פשיטות בדרום לבנון ובאזור ה"פתחלנד".
מבין לוחמי הסיירת באותה תקופה יש לציין את סרן יוסף דירהלי ז"ל שזכה לשני עיטורים: עיטור המופת ועיטור העוז. במלחמת יום הכיפורים לחמה הסיירת באזור קונייטרה וב"מובלעת".

ב - 1974 פורקה הסיירת, במסגרת המדיניות לפרק את כל הסיירות הפיקודיות.


רטרו:
יחידת "אגוז" הוקמה מחדש בשנת 1995, כחלק מחטיבת "גולני". היא הוקמה כיחידה ללחימת גרילה נגד ארגון החיזבאללה ברצועת הביטחון שבדרום לבנון.
לאחר הנסיגה מלבנון בשנת 2000 המשיכה היחידה את פעילותה בגבול הצפון, והתמחתה גם בלוחמה בגזרת הר חרמון, וכן שולבה בפעילויות של סיכול טרור בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה.
בשנת 2005 זכתה היחידה לצל"ש הרמטכ"ל על פעילותה המבצעית. במלחמת לבנון השניה השתתפו לוחמי "אגוז" בקרב הקשה במארון א-ראס.


להקת פיקוד צפון, עם הסולן יגאל בשן, שרה על "סיירת אגוז" (ד. ברק / א. נצר
):
"...למעלה בהר כבר השמש שוקעת / ורוח של ערב פורץ מן החום, / סיירת אגוז את הדרך יודעת, / כי בה היא הלכה גם אתמול, גם שלשום. / לסיירת אגוז יש קליפה קצת עבה, / אך לב של זהב והמון אהבה...".




סיירת דוכיפת
שתף 

בראשית שנות ה - 60 הוחלט להקים יחידת שריון יבילת-אויר שתתבסס על שריוניות צרפתיות מסוג AML שיוטסו ע"י מסוקי "סופר-פרלון".

ב - 1965 הוקמה היחידה, שזכתה לשם "סיירת דוכיפת". בדיעבד התברר כי לא ניתן להטיס את השריוניות במסוקים עם חימוש וזיווד. במלחמת ששת הימים לחמה הסיירת בקרבות לטרון וצפון ירושלים, שם נפל מפקדה, סרן אהוד שני ז"ל.

ביומה הרביעי של מלחמת ששת הימים (8 ביוני 1967) מלאה סיירת "דוכיפת" את יעודה המקורי ככוח שריון מוטס, כשהוטסה במטוסי "נורד" - על שריוניותיה וציודה -  לעיירה א-טור, בחוף מפרץ סואץ, שם הוטלו עליה משימות אבטחה, סיור ועוד. סיירת "דוכיפת" שימשה אותה עת הכוח המשוריין היחיד – עד חבירת הטנקים מחטיבות השריון –  באזור מפרץ סואץ. חייליה היו גם בין הראשונים, שהגיעו למנזר סנטה קתרינה ולג'בל מוסא לאחר תום המלחמה.

   

הסיירת גם נטלה חלק בפעולת כראמה, במרץ 1968, בפיקוד אמנון ליפקין-שחק.
בשל שעור האבדות הגבוה שספגה בפעולות הללו, כמו גם בשל אמברגו הנשק שהטילה צרפת על ישראל, הוחלט לפרק את היחידה.

 

שיריוניות AML- 90
של צבא דרום אפריקה בפעולה.
אלה אותן שריוניות ששרתו בשנות ה-60 בסיירת "דוכיפת".




רטרו:
ב - 1984 הוקם בגזרת בנימין (צפונית לירושלים) גדוד חי"ר ייעודי מס' 94 שקיבל את השם "גדוד דוכיפת".
ב - 2005 צורף הגדוד, יחד עם גדודים דומים נוספים, לחטיבת החי"ר החדשה שהוקמה - חטיבה 900 "כפיר".




סיירת חרוב
שתף 

סיירת "חרוב" היתה יחידת הסיור של פיקוד מרכז. לוחמיה הגיעו משורות הצנחנים.


היא הוקמה בסוף 1966 כדי לפעול במסגרת בטחון שוטף לאורך גבול ירדן, בדומה לפעילות סיירת "שקד" בדרום הארץ וסיירת "אגוז" בצפונה.
בראשית 1967 החלה הסיירת לתפקד בהנחת מארבים לאורך גבול ירדן. במלחמת ששת הימים לחמה הסיירת לצד סיירת "דוכיפת" בגזרת לטרון -רמאללה.
לאחר המלחמה ירדה הסיירת לבקעת הירדן והשתתפה במשימה לשמור את הגבול החדש מנסיונות חדירה של מחבלים. בתקופה זו הורחבה הסיירת והפכה לגדוד. לוחמיה הועסקו במרדפים אחר חוליות מחבלים באזור הבקעה, וכן פעלו ביהודה ושומרון למניעת התארגנויות עוינות.
בדצמבר 1968 נפל מפקד הסיירת סא"ל צביקה עופר במרדף אחר מחבלים בואדי קלט.

עד למלחמת יום הכיפורים עסקה הסיירת, שטופחה ע"י אלוף פיקוד המרכז רחבעם זאבי, בפעולות באזור גבול ירדן ומעבר לו, מארבים ומרדפים באזור הבקעה ומניעת פעילות חבלנית ברצועת עזה.
סיירת "חרוב" פעלה במלחמת יום הכיפורים בטיהור אזור העיר סואץ לפני כניסת הפסקת האש לתוקפה.
לאחר המלחמה פורקה היחידה במסגרת המדיניות הצה"לית לפירוק הסיירות הפיקודיות.


רטרו
:

ב - 1995 הוקם בנפת שכם גדוד חי"ר ייעודי 93, שנקרא גדוד "חרוב".
באוקטובר 1996 נהרגו כמה מחיילי הגדוד בעת הפריצה לקבר יוסף בשכם.
בשנת 2003 קיבל הגדוד צל"ש יחידתי מטעם מפקד "עוצבת הפלדה" בגין תעסוקה מבצעית מעולה בגזרת השומרון.
בדצמבר 2005 צורף הגדוד, יחד עם שאר גדודי החי"ר הייעודי באיו"ש, לחטיבה 900 "כפיר
".


בתקופת המרדפים בבקעה שרה צוות הווי פיקוד המרכז עם הסולנית שלומית אהרון: "יש לי אהוב בסיירת חרוב" (ח. חפר / י. רוזנבלום):
"...ביום הראשון כשקבענו פגישה, / הלך הוא לבדוק את דרכי הגישה, / של איזשהו מעבר בירדן, / בבוקר חזר מנומנם וישן. / יש לי אהוב בסיירת חרוב...".




סיירת שקד
שתף 

סיירת 424 "שקד" החלה את דרכה ב - 15.5.1955 כאשר רוכזו יחד ברמלה חמישה לוחמים יהודיים וחמישה גששים בדווים ודרוזים, בפיקוד סגן צבי עופר וסג"מ עמוס ירקוני (עבד אל-מג'יד ח'דר) ונשלחו לסכל חדירת מסתננים מרצועת עזה. כבר בסיור הראשון שלהם הצליחו החיילים לחסל חוליית מודיעין מצרית.

בעקבות הצלחתם הוחלט למסד את הקבוצה וליצור יחידה בה ישרתו בצוותא גששים מיחידת המיעוטים לצד חיילים יוצאי הצנחנים. היחידה קיבלה את השם "שקד".

עמוס ירקוני, שרשמית היה סגן המפקד, היה בעצם המפקד-בפועל בכל הקשור לפעילות המבצעית, והוא פיתח שיטות לחימה ייחודיות עבור היחידה.
במבצע "קדש" פעלה הסיירת לחיסול חוליות "פדאיון" ברצועת עזה וסביבותיה, ובמרדפים שלאחר מכן נפצע ירקוני וידו השמאלית נקטעה. על אף נכותו הוא חזר ליחידה וב - 1961 התמנה למפקדה. בתקופתו הונהגו מדי היחידה המיוחדים: מדי צנחנים, נעליים אדומות וכומתות שחורות.

במלחמת ששת הימים לחמה הסיירת במרכז סיני במסגרת אוגדתו של אריאל שרון. לאחר המלחמה עבר הפיקוד על היחידה לידי בנימין (פואד) בן אליעזר.

בתקופת מלחמת ההתשה גדלה הסיירת והגיעה לסדר גודל של גדוד. לוחמיה השתתפו בקרבות בקו תעלת סואץ ובגבול ירדן, ועם גבור הטרור ברצועת עזה היא נשלחה גם לשם ונטלה חלק בחיסול תשתיות המחבלים ברצועה.

במלחמת יום הכיפורים השתתפו לוחמי סיירת "שקד" בלחימה בקו התעלה. ב - 1978 עוד השתתפה "שקד" במבצע "ליטני" בלבנון, ואח"כ פורקה היחידה, כפי שפורקו לפניה שאר הסיירות הפיקודיות, "חרוב" ו"אגוז".
ב - 1980 החליט הרמטכ"ל רפאל איתן להקים את סיירת "שקד" מחדש. היחידה המחודשת שבה לפעילות בט"ש ברצועת עזה, וב - 1982 נטלה חלק בפינוי מתיישבי חבל ימית. במלחמת לבנון הראשונה השתתפה "שקד" כגדוד חי"ר. ב - 1983, עם הקמת חטיבת "גבעתי" צורף גדוד "שקד" לחטיבה החדשה, לצד שני הגדודים החדשים "צבר" ו"רותם", ואת הנעליים האדומות והכומתה השחורה החליפו הנעליים השחורות והכומתה הסגולה.

 

 

 

 

 

 

 


 

 

בתקופת מלחמת ההתשה שרה להקת פיקוד דרום את שירם של דליה רביקוביץ' ורפי בן-משה "בסיירת שקד":
"...בסיירת שקד, / יוצאים בכל יום שלושה סיורים, / אל צירי המוקד. / ובערב רואים אותם חוזרים, / ואין אחד שם שלא עלה על מוקש, / באחד הימים, / בדרכי האש. / בגזרה הצפונית, בסיירת שקד, / פני נער צעיר, וזה המפקד...".




קלימרו.
שתף 

כנוי לשוטר צבאי, שהחליף את ה"בראסו" המיתולוגי. מקורו של הכינוי בקסדה הלבנה שנהגו אנשי המשטרה הצבאית לחבוש בהיותם בתפקיד, שהזכירה את קליפת הביצה היושבת על קדקדו של האפרוח קלימרו, מן הסרטים המצויירים.








 

 




תזמורת הגדנע
שתף 

אחת מפעולותיו החשובות והברוכות ביותר של מפקד הגדנ"ע אל"מ עקיבא עצמון ז"ל, היתה הקמתה של התזמורת הסמפונית גדנ"ע, אותה תזמורת אשר שמשה בסיס וקרש קפיצה למוסיקאים צעירים בדרכם אל התזמורות הסמפוניות בישראל.

את התזמורת הקים עקיבא בחופשת הפסח של שנת 1953, בשיתוף עם אנשי משרד החינוך והתרבות עמנואל עמירן-פוגצ'וב ז"ל והמלחין בן ציון אורגד ז"ל, אשר גילו התלהבות רבה לרעיונו וליוזמתו של עקיבא.
עשרות תלמידים צעירים מוכשרים, גילאי 13-18, המנגנים בכלי נגינה שונים, התקבצו במחנה צבאי שהיה ממוקם בגבעת אולגה על גבעה ליד חוף הים.
במרכז המחנה היתה תחנת משטרה גדולה (עוד מתקופת המנדט הבריטי) ולידה צריפונים ארוכים עם מיטות עץ, שם שוכנו הנגנים הצעירים, כ-30 נגנים בצריף. המנצחים שנבחרו להנהיג את הגד"נעים היו איתן לוסטיג וארתור גלברון ז"ל.

 

 

 

 

 

כאמור, הכנס הראשון התקיים בחופשת הפסח של שנת 1953, ודווקא אז ירד גשם זלעפות. בדברי הפתיחה שלו לנגנים הצעירים אמר אל"מ עצמון: "דעו לכם חברות וחברים, לא באתם רק לנגן, באתם לכאן גם כדי להתחשל. דאגתי למדריכים ש"ישפשפו" אתכם כהוגן גם בתרגילי סדר, ספורט, ריצות ומסעות לא קלים, והאמינו לי - זה רק יעזור לכם לשפר את נגינתכם".

 

סדר היום היה עמוס וכלל קימה בשעה שש, התעמלות, ארוחת בוקר, נגינה של 4 שעות בסככה שעל גבי הגבעה, ארוחת צהרים, מנוחה בת שעה ושוב חזרות עד שבע בערב, ארוחת ערב ולאחר מכן ערב הווי חברתי, היו כאלה שניצלו את הערב לנגינת מוסיקה קאמרית.
היו גם מסעות לילה מחשלים וכמובן שמירות. עקיבא עצמון עקב אחר פעילותה של התזמורת באהבה. התזמורת הופיעה ברחבי הארץ ובמחנות צה"ל וזכתה לבקורות מצויינות. בין סולניה היה פסנתרן צעיר בן 10 בשם דניאל ברנבוים.

נגני התזמורת המשיכו להיפגש בחופשות כדי לנגן ולתת קונצרטים, ובין נגניה התפתחו קשרי ידידות אמיצים.
בחופש של שנת 1954 התקיים עוד כנס מוצלח בעין זיתים שליד צפת עם אותם המנצחים.
בשנת 1957 הוחלט לתגבר את תזמורת הגד"נע בנגנים מתזמורת צה"ל. תזמורת זו עבדה תחת שרביטו של רס"ן שלום רונלי-ריקליס ונקראה בשם "תזמורת הנוער הישראלי, גדנ"ע צה"ל", והיא זכתה בתהילה עולמית ולמקומות ראשונים בתחרויות בינלאומיות. יוצאיה של תזמורת זו הצטרפו מאוחר יותר כנגנים לתזמורות המקצועיות המובילות בישראל.

בשנות ה-60 חזרה תזמורת הגדנ"ע הסימפונית והופרדה מתזמורת צה"ל הצבאית. היא המשיכה לפעול עד לאחר מלחמת ששת הימים, ואז הוצאה לחלוטין מהמסגרת הצבאית של פיקוד הגדנ"ע ועברה לחסות התזמורת הפילהרמונית הישראלית בשם "התזמורת הפילהרמונית הצעירה", הפועלת עד היום.

 









 

סוף הפרק יחידות צה”ליות

לפרקים אחרים בפורטל נוסטלגיה בצה”ל:

   
חזרה לפורטל נוסטלגיה בצה”ל

חזרה לעמוד הבית


הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.