חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 168 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




אישים בצה”ל

יצחק (זיקו) גרציאני
שתף 

אל"מ יצחק "זיקו" גרציאני (1924 - 2003) היה האיש המזוהה ביותר עם תזמורת צה"ל.
נולד בבולגריה ב - 1924 למשפחה בת חמש נפשות. לאחר סיום לימודיו בבית-ספר תיכון, בתקופת הכיבוש הנאצי בבולגריה, שהה במחנות עבודה, עד שהצבא הרוסי נכנס לבולגריה בספטמבר 1944. לאחר המלחמה נשא את אהובתו דורה לאישה, ונרשם לאקדמיה למוזיקה. לאחר סיום לימודיו באקדמיה, בסוף 1948, עלה עם משפחתו לישראל.

זיקו שימש כמנצח התזמורת משך כארבעים שנה, ועם זאת פעילותו לא הוגבלה לתחומי הצבא: הוא הלחין פסקולים לסרטים ושימש גם בתפקידי מנצח ומעבד עבור התזמורת הפילהרמונית, מקהלת צדיקוב, הבימה, הקאמרי, האופרה הישראלית, תזמורת קול ישראל, שלישיית גשר הירקון, פסטיבל הזמר ועוד.

עוד בטרם הספיק להתאקלם בישראל, התחיל לנגן בחצוצרה בתזמורת צה"ל. מאחר ובאותם ימים היה מחסור בעיבודים לשירי לכת ישראליים, התזמורת השמיעה שירי לכת אנגליים ואמריקניים. גרציאני נרתם למשימה וכתב שפע של עיבודים לשירי לכת ישראלים, אשר מושמעים עד היום על ידי תזמורות בישראל.

עם תום שירותו בצה"ל, בשנת 1952, המשיך כמעבד וכמלחין בתזמורת צה"ל כאיש מילואים.
בשנת 1962 החליף גרציאני את רס"ן שלום רונלי (ריקליס) כמנצח תזמורת צה"ל, תפקיד שמלא עד יומו האחרון, בהיותו בדרגת אלוף משנה.
במסגרת התזמורת הופיע בעצרות ממלכתיות רבות, וערך עם התזמורת מסעי הופעות בכל רחבי הארץ והעולם.

רגע מרגש במיוחד עבורו היה ניצוח על ההמנון המצרי, בעת קבלת פני אנואר סאדאת ב-1977. לימים אמר שהחלום שלו הוא לנצח על המנוני מצרים, ירדן, סוריה ולבנון. חצי מחלומו התגשם כשזכה לנצח גם בטכס החתימה על הסכם השלום בין ישראל לירדן.
בסך הכול כתב כ-1,000 עיבודים ליצירות ישראליות.

יצחק גרציאני הפך להיות אחת הדמויות האהובות בציבור הישראלי בזכות נועם הופעתו ממנה הוקרנה הרבה אצילות. דמותו התמירה, המנצחת במרץ אך בעדינות, הפכה חלק מנוף התרבות. במהלך שירותו כמנצח הפך להיות לאחד מסמלי האומה.

באירוע מחווה שנערך לכבודו, זמן קצר לפני פטירתו, כינה אותו שאול מופז "שרביטו של צה"ל". באותו אירוע ניצח "זיקו" בפעם האחרונה על תזמורת צה"ל בנגינת "התקווה", כשעיני הנגנים זולגות דמעות.

תזמורת צה"ל בניצוחו של יצחק (זיקו) גרציאני מ-1970




מרסל טוביאס
שתף 

סא"ל מרסל טוביאס, (1914 - 1972), "אבי הצנחנים", קצין הצנחנים שהפך לאגדה בחייו.

הוא היה "הכבשה השחורה" במשפחה יהודית מכובדת בווינה, יהודי יחיד בבית-הספר לקצינים בבירה האוסטרית ואח"כ קצין בחיל ההנדסה האוסטרי. בשל הסתבכות רומנטית הוא נאלץ לערוק ומצא מקלט בלגיון-הזרים הצרפתי, במדבר סהרה, שם התחשל ורכש ניסיון קרבי.
ב - 1938 עלה ארצה באונית מעפילים והצטרף לאצ"ל. במלחמת-העולם השניה התגייס לצבא הבריטי, לחם במדבר המערבי, וזכה בעיטורים רבים על תעוזתו. באחד הקרבות הקשים במדבר פרץ עם משאית דרך טור שריון גרמני, כדי להציל מחלקה נצורה. אח"כ שירת ביחידת הקומנדו של ווינגייט באתיופיה, ולקראת סוף המלחמה בבריגדה היהודית.
בתום המלחמה הצטרף ל"ציידי הנאצים" באירופה.

בשובו לארץ הצטרף למשטרת היישובים העבריים בראש פינה. במלחמת העצמאות לחם בחזיתות שונות במסגרת חטיבות "עודד" ו"אלכסנדרוני", וכאשר שמע על התגבשותה של יחידת הצנחנים, הצטרף אליה.
הוא היה מפקד פלוגת הטירונים, שם קנה לו שם כמפקד קשוח ואיכפתי כאחד, ש"קרע" את חייליו באימונים קשים ובמסעות מפרכים, ומאידך דאג לכל צרכיהם ובעיותיהם. בניגוד למקובל באותן שנים, הוא שם דגש על חינוך החיילים להימנע מסיכון חייהם שלא לצורך, ונהג לומר להם: "...לכל כדור יש כתובת, של חייל טיפש...".

מרסל השתלב בסגל מפקדי הצנחנים גם לאחר האיחוד עם יחידה 101, ונטל חלק בכל פעולות התגמול. הוא שימש כסגן מפקד ביה"ס לצניחה, שם חזר גם לאהבתו הישנה כאשר פיקד על הקורס ל
לוחמה זעירה/קומנדו. במבצע "קדש" צנח במיתלה כסמג"ד 890.

ב - 1966 נשלח לנפאל שם הקים את ביה"ס לצניחה ופיקח על הקמת חיל הצנחנים הנפאלי שהורכב מחיילי ה"גורקה" הנודעים. ב - 1970 נשלח למשימה דומה לזאיר, אך ב - 5 בנובמבר 1972 נהרג שם בתאונת צניחה.

מרסל היה החייל היחידי בצה"ל שכנפי הצניחה שלו עוטרו בכל הרקעים: הרקע הלבן של מדריכי הצניחה, הירוק של לוחמי הקומנדו והאדום של הצניחה הקרבית. לזכותו נרשמו קרוב ל - 2000 צניחות.




עמוס ירקוני
שתף 

סא"ל עמוס ירקוני, או בשמו המקורי עבד אל-מג'יד ח'דר אל-מזארב, "אבי הגששים" בצה"ל, נולד בכפר הבדווי נאעורה, ליד נהלל.
מנעוריו הכיר את משה דיין, כאשר העדרים של הבדווים נהגו לעלות על שדות נהלל ונערי המושב יצאו לגרשם.
במאורעות 1936 הצטרף בתחילה לכנופיות הערביות, אולם עקב סכסוך פנימי הוא נמלט מהם ומצא מקלט בנהלל, שם קשר קשרים עם ה"הגנה" דרך משה דיין וחיימקה לבקוב.

עם קום המדינה התגייס לצה"ל, שם אימץ לו את השם עמוס ירקוני. בתחילה שירת ביחידת המיעוטים כגשש. נפצע פעמיים בהתקלויות עם מסתננים ואיבד את ידו השמאלית.
ב - 1953 עבר קורס קצינים ושימש כמפקד יחידת רוכבי גמלים בדווים בנגב. זמן קצר לאחר מכן, בהמלצתו של חיימקה לבקוב, הוקמה בפיקוד דרום יחידה קטנה בה שולבו לוחמי צנחנים וגששים בדווים, הלוא היא סיירת "שקד", ועמוס ירקוני התמנה לסגן המפקד. ביחידה פיתח ירקוני שיטות לחימה מיוחדות למשימותיה.
במשך השנים גדלה היחידה ועמוס ירקוני התקדם עמה, וב - 1961 התמנה למפקד סיירת "שקד". בנובמבר 1966 מונה לו סגן חדש - בנימין (פואד) בן אליעזר.
במלחמת ששת הימים לחמה הסיירת במסגרת אוגדתו של אריק שרון.
לאחר המלחמה הפכה סיירת "שקד" לגדוד, ועמוס ירקוני הועלה לדרגת סגן-אלוף. זמן קצר לאחר מכן הוא מונה להיות מושל מרכז סיני, עד לשחרורו מצה"ל ב - 1969. במהלך שירותו זכה בעיטור המופת ובשלושה צל"שים.

ב - 1991 נפטר עמוס ירקוני ונטמן בבית העלמין הצבאי בקריית שאול
.




רסר משמעת
שתף 

נגד יחידה, או בשמו המקובל יותר רס"ר משמעת, הוא תפקיד הקיים בכל יחידה בצה"ל, הממולא על ידי נגד שהוסמך לכך. ממלא התפקיד אינו בהכרח בדרגת רס"ר אך הוא בהכרח נגד (איש קבע שאינו קצין).

לנגד היחידה מספר תפקידים חשובים וייחודיים ביחידה, בהם תפקידים מנהליים וטקסיים.
נגד היחידה אחראי על ארגונם וניהולם של טקסים ומסדרים צבאיים, לרבות פיקוד על תרגילי סדר ותרגילי סדר חמושים (ת"ס ותס"ח). הוא אחראי על תפקודו של המחנה הצבאי כמקום מסודר ונקי. (מכאן הביטוי "עבודות רס"ר" המתייחס לכל עבודות הניקיון, הגינון, הצביעה, הסיוד וכו' המוטלות על החיילים). הוא מופקד גם על כל תחומי הסדר והמשמעת של חיילי היחידה, מכאן גם נגזר כינויו של התפקיד "רס"ר משמעת".

לרס"ר המשמעת נוצרה תדמית סטריאוטיפית גרוטסקית, לא בהכרח מציאותית, לפיה מדובר בד"כ באדם לא-כל-כך חכם, לרוב בעל שפם, היורד לחיי חייליו לצורך ושלא לצורך, ועל כן מוטב לשמור ממנו מרחק. תדמית זו מצאה ביטוי בהומור ובבדיחות על חשבונו במסגרת הצבאית ומחוצה לה. דמויות רבות של רס"רי משמעת העונים על סטריאוטיפ זה הופיעו במערכונים, סרטי קולנוע, סדרות טלוויזיה וכדומה.

כמה רס"רים וותיקים בהיסטוריה של צה"ל זכו למעמד מיוחד ואף להערצה של החיילים והפכו מפורסמים מאוד. מביניהם ראוי להזכיר את:


ויקטור ששון - רס"ר המשמעת במחנה הקריה שהיה נוהג לעמוד בשער ברחוב קפלן, שזכה בזכותו לכינוי "שער ויקטור". בנעוריו היה שחקן כדורסל בקבוצת "הפועל חולון". זכור גם מהופעתו (בתפקיד עצמו) בסרט "אמי הגנרלית".

 

יעקב עשהאל - הידוע יותר בכינויו "הסוס הלבן", שהיה רס"ר המשמעת של ביה"ס לשריון בג'וליס במשך שנים רבות.

 

 

 
יצחק טאיטו - רס"ר המשמעת של בית הספר לקצינים של צה"ל (בה"ד 1). רוב אלופי המטה הכללי הנוכחי ואף מספר רמטכ"לים היו צוערים בקורס שבו שימש כנגד היחידה של בית הספר.

אריה בן גידה
- רס"ר המשמעת של בית הספר לטיסה בחצרים. התפרסם בפיקוד על טקסי הסיום של קורסי הטייס ומפגני התס"ח של פרחי הטייס. ירש את מקומו של רס"ר יפרח בשנת 1993.

שלמה ישראלי רס"ר בה"ד 1 בכפר סירקין בשנים 1954 - 1966 והרס"ר של סיירת מטכ"ל מאז ועד שנת 1974.

 

 

חזי עובדיה - רס"ר בסיס קליטה ומיון (בקו"ם) בשנות ה-50 וה-60. מאוחר יותר שימש כמזכ"ל הוועד הישראלי למען יהודי אתיופיה ונטל חלק נכבד במאמצים להעלאתם וקליטתם של עולי העדה.

 

 יום-טוב חזן - היה שנים רבות רס"ר מחנה "שרגא" של חטיבת "גולני". לימים הפך לקצין והגיע לתפקיד הסמח"ט. כיום מנהל אתר ההנצחה ומוזיאון "גולני".

 

 


 

 

 

 

 

 

שי יניב (שיקל) - רס"ר בית הספר לטיסה, עוד בעת ששכן בבסיס תל נוף ובתקופה הראשונה לאחר שעבר לחצרים. דורות של טייסים נולדו וחונכו אצלו בין השנים 1955-1977. חלק ניכר מהמסורות של בית הספר לטיסה, ובעיקר מפגני התס"ח של פרחי הטייס במסדרי הכנפיים, יוסדו בתקופתו. החליף אותו רס"ר יפרח בשנת 1976.


 

להקת הנח"ל שרה בשירם של ח. חפר / י. זראי "קדימה היי":
"...חת, שתים, שלוש, ארבע, / הרס"ר הנה הוא בא - / אם ימצא גרגר אבק / הוא ידפוק אותך חזק / אם פתוח הכפתור / בור גדול אצלו תחפור. / אם באוהל בלגן / מעשה רונדל קטן - / אז תשכח את אבא, אמא, / וקדימה, היי, קדימה!...".









 

סוף הפרק אישים בצה”ל

לפרקים אחרים בפורטל נוסטלגיה בצה”ל:

   
חזרה לפורטל נוסטלגיה בצה”ל

חזרה לעמוד הבית


הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.