חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 153 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




לבוש הנעלה ודרגות

כובע היטלמאכר..
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כובע היטלמאכר היה הכובע הרשמי של צה"ל בשנותיו הראשונות.
היה זה כובע מצחיה שמאחוריו שוליים מקופלים, שניתן היה לפתחם בשעת הצורך ולפרוש אותם על העורף, להגנה מלהט השמש.
הכובעים הללו נתרמו לצה"ל ע"י יצרני הכובעים היהודיים בארה"ב וזכו לשמם כיוון שעל הבטנה הפנימית שלהם נרקמה כתובת באידיש צחה: "א מתנה פון די יידישע היטלמאכרן אין אמעריקע פיר צבא הגנב לישראל" (מתנה מהכובענים היהודיים באמריקה לצבא הגנב [כך במקור] לישראל).




כובע פופאי
שתף 

עם התמסדות צה"ל לאחר מלחמת העצמאות הוחל בעשיית סדר גם בנושא המדים וההופעה, בין היתר גם ב"חיל הלבן" - חיל הים.

בתחילה נקבע כי כומתת החוגרים תהיה לבנה כדוגמת כובעי חיל הים האמריקני, וזו נודעה בשם "כובע פופאיי", על שם הימאי זולל התרד המפורסם.
ב - 1952 נקבע כי מדי חיל הים, לרבות הכובעים, יעוצבו על פי דוגמת חיל הים הבריטי. במדים הללו הכומתות היו לבנות עם גדיל כחול. כומתות אלה נועדו לחוגרים עד דרגת רב"ט, ומסמל ומעלה חבשו החיילים כובעי קצינים עם מצחיה.
ב - 1972, עם המעבר של חיל הים לדוגמת המדים הכלל-צה"ליים, ניתנה לימאים כומתה בצבע כחול כהה, אולם ב - 1979, כאשר האלוף זאב אלמוג התמנה למפקד החיל, הוא החליט משום מה להחזיר את הגלגל אחורנית ולהחליף שוב את הכומתה ל"כובע הפופאיי" האמריקני הלבן, למורת רוחם של החיילים.
רק ב - 1985, לאחר תום כהונתו של אלמוג, הוחזרה הכומתה הכחולה לראשיהם (או תחת כותפותיהם) של חיילי חיל הים, עד עצם היום הזה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

איך שרנו בילדותנו?:
"...פופאיי הוא רב חובל / פופאיי רק תרד אוכל / וגם במקטרת / שם פופאיי קצת תרד / לכן הוא חזק כברזל (טו?-טו?...)...".

 

 




כנפי צוות אוויר
שתף 

היום עונדים אנשי צוות אוויר בגאווה את כנפי הטייס הרקומות המוכרות, עם סמל ה"מגן דוד" הכחול במרכזן.

עד 1999 היו בחיל האוויר שלושה סוגי כנפי צוות אוויר: טייס, נווט ומכונן (מהנדס טייס). אך כל אלה כאין וכאפס לעומת שלל כנפי צוות האוויר שהיו נהוגות ב
שנות ה- 50: אז היו כנפיים רקומות מיוחדות לטייס, טייס קישור וסיור, נווט, מכונאי מוטס, אלחוטאי מוטס, מטילן ומקלען-אוויר. לא פחות.


בשיר "כנפיים" (ק. לוריא/ ק. אשרת) שרה
להקת חיל האויר:
"...יש לי כנפיים, לשניה הזאת עבדתי שנתיים / כל כך חששתי מהרגע שאנשור / אבל היום אני טייס, אני ציפור. / יש לי כנפיים, יש לי כנפיים...".




מדי חורף.
שתף 

 

בשלושת העשורים הראשונים למדינת ישראל היו נהוגות בצה"ל שתי מערכות מדי א': מדי קיץ ומדי חורף. מדי החורף נלבשו מדי שנה בתקופה שבין ה-1 בנובמבר ועד ה-31 במרץ.

הם היו עשויים בד צמר דוקרני ומגרד ומעוצבים כדוגמת מדי החורף בצבא הבריטי, עם חלק עליון דמוי "
באטל-דרס" (בעברית הוא נקרא "ירכית") שעליו נענדו כל הדרגות, התגים והאותות.

מדי החורף הללו היו חביבים על ראש הממשלה ושר הבטחון הראשון דוד בן גוריון שנהג ללבשם כל אימת שביקר ביחידות צה"ל.
בראשית שנות ה-70 הונהגו מדי חורף חדשים מ
בד סינטטי ובגזרה משופרת, ואלה היו בתוקף עד שנת 1978. באותה שנה, עם כניסת רפאל איתן (רפול) לתפקיד הרמטכ"ל, אחד מצעדיו הראשונים היה לבטל את מדי החורף בכלל, וברוך שפטרנו...


 

 




 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 




מדי צה”ל הראשונים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




מדים מנומרים.
שתף 

ב - 1964 הוחלט באג"א (אגף האפסנאות) להחליף את בגדי העבודה של החיילים הקרביים, שהיו עד אז מדים בלויים ומטולאים טלאי על גבי טלאי, במדי קרב מנומרים שנרכשו מ"ידידתנו ובעלת בריתנו" דאז צרפת.

המדים המנומרים נופקו בתחילה לצנחנים ול"גולני", ואח"כ לשאר יחידות החי"ר, הסיירות וההנדסה הקרבית.

הם נראו נהדר ויצרו הופעה קרבית לאללה. דא עקא - הם היו עשויים בד גס דמוי ברזנט שהיה חם אימים וגרם לשפשפות נוראיות ברגליים וביניהן.

המדים המנומרים היו בשימוש במלחמת ששת הימים ואחריה, וב- 1968 אף הונהגו כמדי א' ב"גולני", אולם בשל האמברגו הצרפתי שהוטל על ישראל לאחר המלחמה, ובשל העובדה שגם צבאות האויב, ובייחוד המחבלים הפלסטיניים, התהדרו אף הם במדים מנומרים שגרמו לטעויות בזיהוי, הוצאו המדים הללו מהשימוש ב - 1969 והוחלפו במדי הדגמ"ח.

 

 

 

 

 

 

 

 


רטרו:
כנראה שבלי "נימור" אי אפשר, לכן היום במקום מדים מנומרים יש פרצוף מנומר...


לאחרונה חזרו המדים המנומרים לשמש את יחידות הצלפים בצה"ל.




מכנסי טייבאס.
שתף 

מכנסי ה"טייבאס" היו מכנסיים צבאיות שהוצרו ע"י החיילים, בעיקר נהגים, טבחים ואפסנאים כך שהרגליים נראו כמו צינורות (לכן הם נקראו גם "מכנסי צינור"), גם קו המותניים שלהם הונמך עד למינימום, מה שהבליט את ה"חבילה".
להשלמת ההופעה נהגו הנ"ל גם לשים זוג "צה"לונים" על החגורה, והמהדרין הוסיפו על החגורה, מעל הכיס האחורי, ניצרת רימון עליה מושחל כדור תרגול של "עוזי
"...




מכנסיים קצרים
שתף 

בתקופת ה"מדינה בדרך" ובראשית ימי המדינה היו המכנסיים הקצרים לבוש מקובל לא רק בקרב הילדים, אלא גם אצל המבוגרים, לרבות לובשי המדים.

עוד בתקופת המנדט התהלכו חיילי הוד מלכותו ושוטרי משטרת פלשתינה (א"י) בגאון ב"מכנסי זלמן" מחד וגרביים ארוכות מאידך, שהשאירו את הברכיים חשופות לעין השמש.

עם קום המדינה היה זה אך טבעי שחיילי צה"ל ימשיכו במסורת, ואכן המכנסיים הקצרים היו חלק מהמדים התקניים. רק ב - 1951 הוצאו המכנסיים הקצרים מהתקן, במקביל לצאתם מהאופנה האזרחית.




אבשלום כהן כתב, יפה ירקוני שרה בפזמון "אני והסבתא":
"...היכן הימים ש"עשינו חיים" / ועם זוג מכנסיים קצרים. / לנצח כל דור עוד ידע ויזכור: / כן הין הימים יקרים!...".




ממק
שתף 

ממ"ק - ממלא מקום קצין - דרגה שהיתה נהוגה בצה"ל בין השנים 60 - 80 ויוחדה בעיקר לבוגרי העתודה האקדמאית שלא השלימו קורס קצינים (אלה שהיום נושאים דרגות קמ"א).

בשנות ה - 60 קבלו דרגות ממ"ק גם צוערים שסיימו קורס קצינים בציון ד', ולאחר חצי שנה הועלו לסג"מ, והמפורסם שבהם היה לא אחר מאשר גיבור ישראל אביגדור קהלני, שמדריכיו בבה"ד 1 קבעו שהוא חסר כושר מנהיגות...
בד"כ ממ"קים ביחידות השדה נמנעו מלענוד את ה"פחיות" ובמקומן שמו דרגות שדה של סג"מ...




נעלי גולדה.
שתף 

כל חיילת ששירתה בשנות ה - 70 זוכרת את הנעליים השחורות המכוערות והבלתי נוחות הללו!.
עד היום  לא בטוח למה זכו הנעליים הללו בשמם זה .. האם בגלל שהן התאימו רק ל "דודה גולדה", או שמא היתה זו גולדה מאיר ראש הממשלה דאז שהתהלכה לה בנעליים המזעזעות הנ"ל.

כך או כך החיילות נעלנו אותן בכל מסדר והיו מחוייבות לצאת הביתה נעולות בהן.
היום כל חילת יכולה לבחור בין נעל אדידס מעוצבת או סנדלי שורש...




נעלי גיבורים
שתף 

 

אם היום אין הבדל בין נעלי "גולני" השחורות לבין נעלי הצנחנים החומות, פרט לצבע, לא כך היה בשנות ה - 70/60/50

אז היו נעלי הצנחנים החומות עשויות עור רך וגמיש, על סוליות קרפ, ואילו הנעליים השחורות והכבדות של שאר יחידות השדה היו עשויות עור קשה, על סוליות מסומרות, ושקלו טון. הנעליים השחורות הללו זכו לכינוי "נעלי ב?ו?ס?ט?ר" או "נעלי גיבורים".

שאול ביבר מהשריון הסביר: "משקלן רב, כדי לשמור את הגוף מאונך בתהפוכות הגורל". היתרון היחיד שהיה להן על נעלי הצנחנים התבטא בחורף, כאשר הן שמרו על צמידות איתנה לאדמת המולדת בעוד שנעלי הקרפ החליקו על כל סלע רטוב ורענן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פורסם ב"מעריב" ב- 18.11.2008


להקת גייסות השריון שרה בשירה של נעמי שמר "מה אמרו":
"...רק הנעל המסומרת לחייל / לחשה בדומיית המאהל: / חול ומים ואבק, / אנוכי בך אדבק / עד יומי האחרון ועד בכלל...".


"... נושא התנעולת היה תמיד יקר ללב לוחמי "הוותיקה". בזמני (סליחה על הביטוי) הם הסתובבו עם
נעליים אדומות, כי הנעליים של גולני היו מתקני עינוי מטיב מחריד. קשות, כבדות ונקמניות....".
מאיר שלו, "בחזרה לסיירת גולני", במחנה, ערה"ש תשמ"ט.




נעלי וייטנאם
שתף 

בסוף שנות ה - 60, לאחר מלחמת ששת הימים, הגיע צה"ל סוף-סוף למסקנה שיש להחליף את "נעלי הגיבורים" הכבדות והנוקשות במשהו קל ונוח יותר, ולשם כך הביא, כפרוייקט נסיוני, נעלי קומנדו ששמשו את חיילי ה"מארינס" האמריקניים במלחמת וייטנאם.
היו אלה נעליים קלות וגמישות שחלקן העליון היה עשוי בד סינטטי. הן חולקו לנסיון לכמה מיחידות "גולני", אשר חייליהן הרגישו כאילו צמחו להם לפתע כנפיים... דא עקא, התברר שהנעליים הללו אינן עמידות בפני הקוצים והדרדרים המזרח-תיכוניים, ובכלל, שעור הבלאי שלהן היה גבוה בהרבה מכפי שניתן היה לצפות מנעליים "מייד אין
USA"...
בסופו של דבר הוחלט לוותר עליהן ולחפש פתרון אחר "כחול-לבן", וכך נגזר על חיילי צה"ל להמשיך ולסבול עוד כמה שנים טובות מ"נעלי הגיבורים" הנוראיות.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.