חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 153 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




אוטובוסים וקואופרטיבים

קואופרטיבים לתחבורה
שתף 

 

          
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קואופרטיבים לתחבורה הוקמו בישראל עוד בתקופת המנדט הבריטי ובעידודו.

האוטובוסים הראשונים החלו לנוע בארץ בתקופה שבין שתי מלחמות העולם.
היו אלה משאיות מעודפי הצבא הבריטי שהפכו לאוטובוסים מגושמים על ידי הוספת ספסלים מעץ.
קבוצות של נהגים בודדים בעלי רכב היו מתארגנות יחד לקואופרטיב וחולשות על קווים ספציפיים באזורי הארץ השונים, שם הובילו אלה נוסעים, דואר ומזון.

באמצע שנות השלושים התאחדו הקואופרטיבים "מהיר" "הגה"
"קדימה" ו"התאחדות הנהגים" והקימו את "אגד" (השם ניתן על ידי ח.נ. ביאליק).

 
 
 
 
במקביל ובערך באותו הזמן התאחדו הקואופרטיבים "המעביר" ו"איחוד רגב" ויצרו את "דן". אבל נותרו עדיין מספר קואופרטיבים שפעלו עד תחילת שנות החמישים. הבולטים מבניהם היו: "דרום יהודה" שפעל באזור הדרום, "השחר" שפעל באזור הצפון ו"המקשר" שפעל באזור ירושלים. 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
   
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הקואפרטיב ''דרום יהודה'' הנפיק בשנת 1950 מטבע בערך של 2 פרוטות לשימוש הנוסעים והנהגים.
 
 
 
 
 
 

 
 

 
 
ב-1951 התאחדו שלושת הקואופרטיבים "אגד", "שחר" ו"דרום - יהודה" והקואופרטיב המאוחד נקרא בהתאם "אשד". השם החדש לא נקלט בציבור, וקבורתו הסופית באה לאחר שבתכנית "שלושה בסירה אחת" הגדיר דן בן -אמוץ המנוח את ראשי התיבות של אש"ד
כ"ארגון שודדי דרכים". הקואופרטיב זעם וכעס, וההגדרה אף לא הוכנסה לספר "שלושה בסירה אחת", אבל את הבדיחה אי אפשר היה כבר לעצור ועד מהרה חזר הקואופרטיב לשם הישן "אגד" - מה שבטוח בטוח...
זמן קצר לפני מלחמת ששת הימים, הצטרף ל"אגד" גם הקואופרטיב הירושלמי "המקשר".

האוטובוסים בשנות ה-50 וגם בחלק בשנות ה-60 היו מיושנים, עשנים, איטיים ומסורבלים. ספסלים מעץ, חוט לצלצול שנמתך לאורך תקרתו, חלונות כבדים שהיו תמיד מכוסים במן דוק לבנבן שמקורו ביצור לא מוצלח של החלון. תמיד כשהבטת דרך החלונות הללו יכולת להבין מה מרגישים חולי קטרקט....

באוטובוסים לא היה מיזוג, בחלקם היה בתקרה מן פתח קטן שהנוסעים הגבוהים היו דוחפים החוצה, וכך היה נכנס קצת משב רוח.
אם רצית להרים את החלון, היה צורך לתפוס בשתי צידיו במן קליפסים קשוחים ממתכת כסופה, וברוב המקרים החלון היה נתקע.

 
 הנוסעים היו עולים בימים ההם לאוטובוס מחלקו האחורי, שם היה יושב בתוך מן כלוב קטן הקופאי של האוטובוס ומוכר כרטיסים. דלתות האוטובוס לא היו נפתחות בלחיצת כפתור כמו כעת. בזמנים ההם היה באמצע הדלת המרכזית מן מתקן כזה בצורת  בית הדקים של אקדח, ומי שרצה לרדת היה צריך ללחוץ עליו בחוזקה ולמשוך את הדלת אחורה. הדלת הקדמית זו שליד הנהג הייתה נפתחת ונסגרת בעזרת ידית פתיחה מיוחדת שהייתה לנהג.
 
 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לאחר מלחמת ששת הימים הפך"אגד" לקואופרטיב חזק ויוקרתי.
ישראל הפכה להיות פתאום אימפריה, וכדי לשרת את קווי הנסיעה הארוכים הוזמנו אוטובוסים חדישים רבים.

חלומו של הישראלי הממוצע היה להיהפך להיות חבר ב"אגד", או מה שנקרא היה בזמנו "בעל מניה". משרה ב"אגד" הייתה משרה בטוחה, בקואופרטיב טוב שדאג לחבריו לתנאי עבודה טובים, ארוחות מסובסדות, קייטנות קיץ לילדים ונסיעה חינם באוטובוס לכל בני המשפחה, בכל הקווים ברחבי הארץ. מי שהיה חבר "אגד" היה בעל מעמד מיוחד בחברה, וחלומה של האימא הישראלית הממוצעת בזמנים ההם היה שהבת שלה תתחתן עם חבר "אגד", ולא עם איזה "ביטניק", או עורך דין, רחמנה - ליצלן....


כעת הזמנים השתנו, "אגד" כבר לא מה שהיה, מקום עבודה שם נחשב לנחות והמניה לא שווה גרוש, ודווקא עורך דין הפך להיות שידוך טוב....הוכחה נוספת לכך שהזמנים השתנו, ולא דווקא לטובה...

 

 

 

 

 

 

ראו גם בערך שילוט באוטובוסים


 

 




 

 


 

 

הדגמים העיקריים של האוטובוסים השונים שהיו בזמנים ההם ב"אגד":

 

 

 


 

          
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

        

       

 

 

 

 

כרזת פרסום של אגד מהימים ההם: סע עם אגד מירושלים לתל אביב ב....90 דקות בלבד...

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

להקת פיקוד צפון שרה בשירם של ד. אלמגור / מ. נוי,  "זהירות, נהגת!":
"...וחולפים בכביש מנגד / אוטובוסים "דן" ו"אגד" / בתרועת אימים שואגת: / "זהירות, נהגת!!!...".


מטבעות לשון:

אם לסבתא היו גלגלים
הדרך הקצרה ביותר להשתיק מישהו שהמילה "אם" מפרידה בינו ובין מימוש הפנטזיות שלו, אך בינתיים הוא מתרברב ומקשקש. "...תאמין לי – אם היו לי 1000 לירות – הייתי פותח עסק ועושה ים של כסף. באמת??? מה אתה אומר.... ואם לסבתא היו גלגלים היא הייתה אוטובוס..."


לא נולדת באוטובוס
קריאת כיוון למישהו שנכנס או יצא ולא סגר הדלת אחריו, כאילו היה באוטובוס.
"...היי....מה קרה לך...לא נולדת באוטובוס, סגור את הדלת...."

האיורים מתוך הספר אבא שלך לא זגג - סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר

 

תגובות:

ידידי!
כתבת כי "אגד מקום עבודה נחות" טעות חמורה בידך. אגד מקום עבודה מדהים!
מתוך מגזר
נותני השרותים לציבור, אגד הינו גולת הכותרת ומקור קנאה לעוסקים בתחום התחבורה בישראל. לא סתם ולא בכדי מתדפקים מדי יום עשרות נהגים המתחננים להכנס ולעבוד במקום עבודה בו העובד, משפחתו ורמת חייו הינם בראש מעייני מנהלי החברה, שלא נדבר על שכרו של העובד שהוא המוביל בישראל בגובהו (שמעת פעם על עובד אגד ששבת בגלל משכורת נמוכה?), כמובן שהעובד הוא עובד, אבל החבר, בעל המניה, שכרו בין הגבוהים במשק רמת חייו גבוהה ביותר. ואני כאחד מהם דור שלישי לחברי אגד,  בן למייסדיו גא בעבודתי חש שליחות לאומית כשאני אוחז בהגה, נהנה לשרת את ציבור נוסעיי ומעולם לא חשתי כי אני נחות או מקופח. ההפך הוא הגמור! 

מנור יוסי
yossima@egged.co.il




קליה
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

קואופרטיב "קליה" הסיע מירושלים למפעלי האשלג שבצפון ים המלח. התאחד עם אגד ב-1935.




שחר
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

 

 

 

 

 


 

ש.ח.ר - שירותי חיפה רבתי.
חברת אוטובוסים חיפאית שהצטרפה ב-1951 לאגד ודרום יהודה - ויחד הקימו את חברת א.ש.ד. 

 

 

 




שילוט באוטובוסים
שתף 

 

 

 

 

 

 

פעם כולנו (כמעט) נסענו באוטובסים, שהביאו אותנו לכל פינות הארץ, בשנים לפני שנבואתו של שמעון פרס התתגשמה -"מכונית לכל פועל" (כמעט).

השילוט באוטובוסים היה אם כן חלק מהותי בארגון התנועה שלנו ממקום למקום: בכל תחנת אוטובוס היה "לוח זמנים, שהקשר בינו לבין המציאות היה מקרי בהחלט, באותם הימים שלא היה לכל אחד טלפון סלולארי להתקשר באמצעותו למוקד אגד ולצעוק - מתי כבר יגיע האוטובוס????

האוטובוס עצמו היה "שלט נוסע" - פנימו הכיל אין ספור הודעות - למשל השלט שהיה בקדמת האוטובוס שאמר - שני המקומות הראשונים - עבור הנכים, ושלט אחר שהתריע - לא לעשן, לא לירוק, לא לפצח גרעינים ועוד אחד שאמר - אין לשוחח עם הנהג בזמן הנסיעה.

צידי האוטובס בחלקו הפנימי מלאו בשלטים של פרסום מסוגים שונים, ואילו בקדמת האוטובס, בחלון קטן הפונה כלפי חוץ היה שלט קרטון שתיאר את יעד הנסיעה כולל עצירות עיקריות בדרך.
השלטים היו בצבעים שונים. שלט בכיתוב בצבע שחור הבהיר שזהו נסיעה רגילה, שלט בכיתוב בצבע אדום הבהיר שזו נסיעה מהירה, ושלט בכיתוב בצבע ירוק הבהיר שזו נסיעת אקספרס.
מה ההבדל בין המהיר לאקספרס עד היום לא הבנתי...

היו זמנים....

 

 

 

 



 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




שירות אוטובוסים בת גלים
שתף 

 

 

בשנת 1933 התאחדו שבעה נהגים חיפאים לקבוצה והקימו אגודה שיתופית בשם "שרות אוטובוסים בת-גלים קו 7". במסלול: בת-גלים, ככר חמרה, רכבת מזרח. התאחד ב-1945 עם "קואופרטיב חבר".




שסון - אוטובוס
שתף 

שסון (או שוסון) היה אוטובוס תוצרת צרפת ששירת את קווי "אגד" בשנות ה-50  וה-60.
ראה גם בקואופרטיבים לתחבורה.

חיים חפר כתב את השיר "אל תכעסי זה לא אסון" שבוצע על ידי שלישית הגשר הירקון ובו מוזכר האוטובוס האגדי הזה:
"...אם אחד יזמין אותך לסרט או תיאטרון / תכף אתפוס אותו בגרון / אל תכעסי זה לא אסון / אם פתאום ארד לכביש כמו מוכה עיוורון / ואדרס על ידי שוסון / אל תכעסי זה לא אסון...".
          

"...אוטובוס שסון נסע במורד הרחוב כשהנהג הבחין לפתע שהבלמים אינם נענים ללחיצותיו שהלכו ותכפו. מהירותו של השאסון הלכה וגברה עד שהנהג איבד את השליטה על ההגה והשאסון נכנס בעוצמה דרך קיר הלבנים החיצוני אל תוך המקווה עצמו. בתוך המקווה התחוללה מהומה נוראה...".
מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע

 

 

 

 


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן

 

תגובות:
השוסון, למרות בעיותיו ותקופת השירות הקצרה, הכניס כמה חידושים ומושגים (אני מדבר כירושלמי - יכול להיות שבמקומות אחרים פני הדברים היו שונים).
כרטיסן: עד כמה שידוע לי לא היה קיים לפני השוסון.
דלתות פניאומאטיות: עד כמה שידוע לי לא היו קיימות קודם, ולכן עם השוסון נולדה השאלה למי שלא סוגר אחריו את הדלת "נולדת באוטובוס?" או אפילו "נולדת בשוסון?". כמובן שממנו הגיע גם המושג של "קולות של שוסון" לקולות התנשפות או סתם רעשים של פליטת אוויר דחוס.
השוסון נבנה בצרפת לתנועה עירונית בלבד, לעליה נוחה ומהירה של הנוסעים ולהובלת נוסעים רבים. מכאן הרצפה הנמוכה, דלתות רחבות מתקפלות (וגם דלתות באמצע האוטובוס), רחבת עלייה לפני הכרטיסן, מושבים מעטים המסודרים רובם לאורך הדפנות והשארת רוב המרחב כמקומות עמידה. אולם: בגלל הרצפה הנמוכה בלטו חיפויי הגלגלים לתוך המרחב והפריעו לישיבה. גם חיפוי המנוע תפס המון מקום (יחסית) בחלל הנוסעים והעיקר- התחמם מאד . הוסיפו לכך את התקן הצרפתי לחלונות - כלומר חלונות שאינם ניתנים לפתיחה כלל - והרי לכם מתכון לסאונה ניידת. בשוסון תמיד הזענו. ועוד פרט: הרצפה הייתה נמוכה כאמור והתקרה הייתה רחוקה (בייחוד לצעירים ולמבוגרים) וידיות האחיזה (המעטות !!) היו קשורות ברצועות לצינורות בתקרה: גם מי שהחזיק בהן היה מיטלטל בסיבובים ובעצירות. כל מי שניסה להיאחז במישהו שהצליח לאחוז בידית, היה מיטלטל כמובן עוד יותר והתוצאה שבעצירות היו הרבה נופלים על חיפוי המנוע הלוהט! תענוג!!

חנן
hanan.b@gmail.com

===========================================================================

לדגם השני (זה שנראה יותר נורמלי) הייתה ידית הילוכים מאד מיוחדת.
בניגוד לדגם הראשון שהיה מצויד בידית הילוכים ארוכה ומעוקלת, בדגם השני היה גיר חצי אוטומטי.
הידית הייתה קצרה מאד (אולי 25 ס"מ) ויצאה מתוך לוח השעונים מימין להגה. על הידית היה כפתור פניאומאטי כסוף. הנהג היה מעביר להילוך הבא אלא שההילוך היה משתלב רק ברגע שלחץ על הכפתור וכמובן תוך שנשמעה האוושה המפורסמת של שחרור אויר. הסידור הזה היה מהפנט אותי וכל זמן הנסיעה הייתי מרותק לידית הזו עם הכפתור הפלאי.
באשר לחלונות, הם כן היו ניתנים לפתיחה אבל רק בכוח של שוורצנגר... החלונות היו מאד גדולים והיו מוחזקים באמצעות צמד גלילי גומי קטנים משני צידי החלון וזה מה שמנע מהחלון לנוע בחופשיות.

עמי אברבנאל
ami6111@gmail.com

 




שרות החולה
שתף 

"שרות החולה" היה שייך ליהודי מצפת שהיו לו מוניות ונהגים ברוב משקי הגליל העליון.
האוטובוסים הראשונים היו מתוצרת REO ובצבעים שונים. בזמן מלחמת העולם צבעו את כולם בחאקי.
המוסך שלהם היה בכפר גלעדי. קוי השרות היו ממטולה עד צפת וטבריה.
עד לפירוקו, בתחילת שנות החמישים, לא הייתה דריסת רגל ל"אגד" בגליל העליון.




תחנות מרכזיות
שתף 

 

 

 

 

 

 

===================================================================

 

 

 

 

 

 

 

 

===================================================================

 

 

 

 

 

====================================================================== 

 

 

 

====================================================================

 

=====================================================================

 

 

 

 ====================================================================

 

===================================================================

 

 

 

 

====================================================================

 

 

====================================================================

 

==================================================================

 

=====================================================================

 

 

 

 

=====================================================================

 

 

===================================================================

 

=====================================================================

 

====================================================================

 

 

=====================================================================

  

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין 




תחנת אוטובוס מבטון
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה.




תחנת אוטובוס מעץ
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה

 




תל ליטוינסקי
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.


תל ליטוינסקי הייתה חברה פרטית בבעלות משפחת ליטוינסקי שהייתה בעלת הקרקעות שהופקעו ע"י הבריטים בשנת 1942, ועליהן הוקם בית חולים צבאי ובסיס צבאי.

בתכנון המקורי היה להקים שכונה יוקרתית וכאשר קואופרטיב המעביר סרב להיכנס לשכונה, הפעילה משפחת לטוינסקי קו באופן עצמאי, אשר בשנת 1974 נמכרו האוטובוסים והזיכיון לחברת דן.









 

סוף הפרק אוטובוסים וקואופרטיבים

לפרקים אחרים בפורטל רכב ותחבורה:

   
חזרה לפורטל רכב ותחבורה

חזרה לעמוד הבית


הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.