חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 170 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




רכבי שירות ורכבים כבדים

עגלה. הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 


כלי תחבורה אותנטי של הימים ההם, ששימש להובלת משאות מכל הסוגים.

הייתה זו עגלה שהייתה מורכבת ממשטח עץ שטוח עליו הועמסו המשאות, ורתומה לסוס חמור או פרד. בחלקה הקדמי של העגלה היה קרש לרוחבה, שם ישב העגלון, שנקרא היה בעלעגולה
. ("בעל עגלה").


"...
העגלה רתומה לסוס, והסוס מנומר כזה לבן עם ניקודי אודם, והרעמה אדומה והזנב אדום,...וכבר לבוש בכל רתמותיו בין היצוליים, מנענע ראשו בחוסר סבלנות להתחיל, והנה הוא כבר מיושב על הקרש שלרוחב שני קרשי האורך, והמושכות כבר בשתי ידיו ...''.
ס. יזהר, ''מקדמות'', הוצאת זמורה-ביתן, עמוד 216
.


מתוך השיר "עגלה עם סוסה", מילים ולחן: אבשלום כהן, ביצוע: יפה ירקוני:
"...עגלה עם סוסה / בשדה תרוץ. / עד גדותיה עמוסה / בחציר קצוץ...".




קומנדקר הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ג'יפ מגודל בעל הנעה 4X4 או 6X6 ששימש את צה"ל מראשית דרכו ועד היום למגוון משימות, החל בסיורי גבול, דרך הובלות מנהלתיות, וכלה בנשיאת ארונות הנופלים בדרכם האחרונה.

בתחילה השתמש צה"ל בקומנדקרים אמריקניים (תוצרת "דודג") או בריטיים (תוצרת "פארגו"), וב - 1966 נכנסו לשימוש קומנדקרים "כחול לבן" מתוצרת "מפעלי רכב נצרת".
הקומנדקרים לבשו ופשטו צורה בהתאם לצורך, ולצד הצורה הבסיסית היו גם קומנדקרים ששמשו כאמבולנסים, שקמיות, בט"שיות, רכבי קשר ועוד.

בשנות ה - 80 הוחל בייצור דגם מתקדם של הקומנדקר שנקרא "אביר", שצוייד בין הייתר בהגה כח וגיר אוטומטי. כיום יוצא הקומנדקר אט-אט משימוש ואת מקומו תופס בהדרגה ה"האמר" המפלצתי.

 

 

 

 

 

 

להקת פיקוד מרכז שרה "נגן אקורדיון" (י. טהרלב / א. קריב):
"...בימים שהגרוש היה כסף / והלירה היתה מנייר / בשמיים עוד טסו מיראז'ים / וה"עוזי" היה שם דבר / הנ"נ עוד היה אז קומנדקר / והשרמן היה השריון / אז היה לנו נשק סודי ויקר / היה האקורדיון...".




ריקשה הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ה"ריקשה" היתה תלת אופן ממונע מתוצרת "פיאג'ו", איטליה (יצרנית "וספה"), ששימשה לתובלה קלה, העברת דואר וכו' בתוך הבסיסים וביניהם.

ה"ריקשות" הראשונות היו מצויידות בכידון, כמו בקטנוע, ואח"כ הופיע דגם מתקדם יותר עם הגה אמיתי, כמו מכונית. ה"ריקשות" שרתו את צה"ל באמונה מסוף שנות ה - 60 עד תחילת שנות ה - 90 (!), פרק זמן מכובד לכל הדעות.

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין 




רכב מילואיםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
 

בעשורים הראשונים למדינה, רכבים פרטיים ומסחריים היו מולאמים על ידי המדינה בזמני מלחמה.
הרכבים הללו
נקראו "רכב מילואים".

כל בעל רכב שכזה שאירע מזלו הרע ורכבו הוכרז כ"רכב מילואים" קיבל הודעה לביתו בנוגע לנקודת הריכוז אליה היה עליו להביא את מכוניתו באופן מיידי בזמן קריאה. בזמן שכזה מסרו בעלי הרכב את מפתחות מכוניתם ונפרדו ממנה, תוהים את יראו אותה שוב, ואם כן - באיזה מצב תהיה לכשתושב אליהם.

על כך עשו הגשש החיוור את המערכון המפורסם "המכונית המגויסת".


''...קיבלנו פולקסוואגן 'דאבל קאבינה' לרשותנו, כחולה וממורטטת למדי, שהחרימו לצרכי חירום מאיזה אזרח נשלל התנגדות, ובה ניסע כעת, נדלג ונשקע, נגיע למקומות ונברח מהפגזות, נדבר אל החיילים ונשמע מפיהם...''.  
"גילוי אליהו" מאת ס.יזהר  בהוצאת זמורה ביתן. עמוד 55 (על מלחמת יום כיפור).

 

זכרונות:

"...כמי שמתגורר בקיבוץ יצא לי להתנסות אישית בחוויה הדי-מפוקפקת הזו בסוף שנות ה-80' וה-90'.
רכבי קיבוצים ומהמגזר הכפרי בכלל, היו מאז ומתמיד טרף-קל או לחילופין יעד מועדף ל-"סיפוח" אל מערך הרכב המגוייס הצה"לי. מדובר היה בעיקר ב
ג'יפים, טנדרים ו-ואנים לסוגיהם, לא תמיד במצב הכי טוב וזה תוך שבכל פיקוד, מערך החירום שמר באדיקות על "שיוך" הרכבים הללו אליו.

ועתה לניסיוני האישי: במהלך השנים שציינתי מצאתי את עצמי מידי פעם "מנודב" לקחת אחד מרכבי הקיבוץ לשטח-התייצבות במהלך "תרגיל גיוס רכב" שנתי שלעיתים היה נערך ב-"מתכונת-פתע".
מדובר על תחילת תנועה בסביבות השעה שמונה בערב לכל המוקדם, הגעה לאותו מקום כינוס והמתנה מטמטמת של כמה שעות בתנועה איטית בטור רכבים מתפתל בדרכי-עפר עד הגעה ל-"תחנת הבחינה" שבה היו בוחני-רכב במילואים בודקים מידע שהיה מצוי אצלם בדפי מידע על אותו רכב. המידע הנבדק היה כולל השוואת נתונים עם רישיון הרכב, בדיקת תוקף המצבר, מספר השלדה ולעיתים גם היו בודקים נוכחות של "מיתקונים" או "קידוחי הכנה" לכאלה לשעת חירום.

בכל אותן "תחנות" למיניהן, היה בד"כ מוקם מראש אוהל 11. לבסוף, הייתי מגיע לנקודת השחרור שבה היה מישהו חותם על מסמך המשחרר את הרכב או שאני עצמי הייתי נאלץ לחתום ואז חוזר ליישוב שלי מרוגז מההתנסות האווילית וחסרת התכלית הזו. אם לא די בכך, אז היה לי בשנת 98' גם מקרה של "מהפח אל הפחת" כאשר חזרתי מתרגיל כזה לביתי וגיליתי שבאותו לילה ערכה גם יחידת המילואים שלי תרגיל גיוס-פתע והייתי צריך להגיע עד לימ"ח וזה אומר ששינה כבר לא הייתה לי באותו לילה. למרבה המזל, מתחילת העשור האחרון, תפסו בצבא שכל והבינו ששמירת רכבים משומשים לאורך שנים במערך המגוייס היא יקרה ומיותרת והדבר צומצם למינימום ובעיקר לרכבים ממודלים יחסית חדשים...".

אבי




רכב שירות לתייריםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 




תחבורה במשטרההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ווילס סטיישן (טנדר)

טנדר ה"ויליס" היה בשירות בשנים 1969 - 1958, במערך הסיור והתנועה במשטרה.

רוב הטנדרים המיושנים מתוצרת פורד ודודג' הוצאו מהשירות בשנת 1962, למעט 52 טנדרים אחרונים מתוצרת פורד שנשארו עדיין בשירות. במקומם הוכנסו לשירות בשנה זו, בעיקר למערך הסיור, 132 ניידות מתוצרת "ויליס".

מרכבי הניידות נבנו בארץ במפעל א. אילין תעשיות שבחיפה, שבהן הורכבו משנת 1953 כל ה"ויליסים" על דגמיהם השונים (סטיישן-וואגן, מסחרי וטנדר).

בנוסף לשוק האזרחי, ה"ויליסים" נרכשו בכמויות גדולות, ובמיוחד על-ידי צה"ל והמשטרה. ה"ויליסים" בנפח מנוע 2,199 סמ"ק (4 צילינדרים) ו- 3,770 סמ"ק (6 צילינדרים), נרכשו בתצורת הסטיישן ובהתאם להנחיות ולמפרטי המשטרה.

 

עד שנת 1964 נעו בכבישים ניידות ה"ויליס" כשהן צבועות בצבע המשטרתי הירוק וגגן צבוע בלבן. רק הניידות שהוקצו למערך החקירות היו צבועות בצבע אפור-קרם וללא סימני משטרה מזהים. בשנת 1964, הוחלט בפיקוד המשטרה על שינוי צבעי הניידות לצבעי הדגל הלאומי (גם משיקולי בולטות) וניידות ה"ויליס", כשאר רכבי הסיור והתנועה המבצעיים, נצבעו מחדש בצבעים של כחול ולבן. סמל המשטרה והמילים "משטרה POLICE" הוטבעו משני צידי הרכב.

 

צבעי מכוניות משמר-הגבול הושארו בצבע הירוק המקורי ומכאן ואילך חלה הפרדה ברורה בין צבעי הרכבים של המשטרה "הכחולה" לבין רכבי משמר- הגבול.

 

הצופר, הרמקול ופנס מהבהב שהיו מותקנים על גג הניידות, פינו את מקומם באמצע שנות השישים לטובת פנס מרכזי כחול מהבהב שהותקן על גגן.

 

 

 

 

 

 

לארק סטודיבקר

 

ניידות ה"לארק" היו בשירות המשטרה משנת 1966 ועד 1975, ושימש כניידת מבצעית, במסגרת מערך הסיור והתנועה במשטרה וכרכב מפקדים בכירים.

65 ניידות "לארק" הראשונות, מתוצרת מפעלי "סטודיבייקר" באמריקה, הוכנסו בהדרגה לשירות בשלהי שנת 1966 ובמהלך שנת 1967.

ניידות ה"לארק" שימשו בעיקר את מערך הסיור העירוני, את התנועה בכבישים הבין עירוניים ואת בוחני תאונות הדרכים. ניידות "לארק" הגדולות והמרווחות, שהצטיינו בעוצמתן הרבה, בחוזקן הפיסי ובאמינותן המכאנית, הפכו תוך זמן קצר לניידות המבצעיות, הדומיננטיות והעיקריות במשטרה.

ה"לארק", כאמור, מבית "סטודיבייקר" בארה"ב - שהייתה חברה קטנה יחסית אך בעלת מסורת ארוכה של איכות, הורכבה בארץ במפעלי א. אילין תעשיות שבחיפה. המכונית התאפיינה במנוע חזק בעל 6 צילינדרים בנפח של 2900 סמ"ק.

עד היום זוכות ניידות ה"לארק" לדברי שבח ולנימות ערגה מפיהם של וותיקי המשטרה, אשר רובם ככולם משבחים את תפקודה וביצועיה המוטוריים במסגרת שירותה במערך התחבורתי המשטרתי של אותם הימים. במסגרת קהיליית אספני המכוניות בעולם, מקובלת כיום מכונית "הסטודיבייקר לארק" כרכב קלאסי, בעל ערך אספנות חשוב.

ניידות ה"לארק" המבצעיות נצבעו בצבעים המשטרתיים כחול ולבן, סומנו בסמלי ובכתוביות המשטרה, וצוידו בסירנה ובפנס כחול מהבהב וקבוע במרכז גגן. מכוניות המפקדים נצבעו בצבע לבן במלואן.

 

 

פורד פרמונט

ה"פרמונט" היתה בשירות משנת 1978 ועד 1982. ושימשה כניידת מבצעית במערך התנועה במשטרה.

סדרת הרכבים מסוג זה מתוצרת פורד בארצות הברית, נקלטה במשטרה במהלך שנת 1978. רכבים אמריקניים גדולים ומרווחים אלה, בעלי מנוע 4 צילינדרים בנפח 2,300 סמ"ק, שהצטיינו במהירותן וביציבותן, שובצו ברובן כניידות מבצעיות במערך התנועה במשטרה, ותופעלו בעיקר בכבישים הבין עירוניים.

הניידות המבצעיות נצבעו בצבעים המשטרתיים כחול ולבן וסומנו בסמלי המשטרה. בחלקן נשארו, בצבע הלבן המקורי שבו נרכשו, ושמשו כניידות תנועה מוסוות.

לרוחב גגן של הניידות המבצעיות הותקן גשר, שכלל פנס כחול מהבהב בצידו האחד ורמקול בצידו השני.

סדרת תקלות שונות, חוזרות ונשנות, שהתעוררו במהלך תפעולן המבצעי, וקשיים מתמשכים בתחזוקת הרכבים, הביאו בהדרגה לסיום שירותם של ה"פיירמונטים" במערך צי הרכב המשטרתי.

 

 

פורד קורטינה

ה"קורטינה" הקלאסית הייתה בשירות משנת 1972 ועד סוף שנות השבעים. המכונית מתוצרת אנגליה, בנפח מנוע 1,600 סמ"ק, שימשה כרכב קצינים בכירים בדרגת ניצב. רכבי הניצבים היו צבועים במלואם בצבע לבן וכללו מכשיר קשר, סירנה ותוספות איבזור מיוחדות כגון מנורת קריאה ומגש (שולחן) נשלף. פריטים אלה אפשרו למעשה לקצין הבכיר, לעבוד במהלך נסיעות ממושכות.

 

 

פורד סיירה

ה"סיירה" הייתה בשירות משנת 1985 ועד 1996 בדגמים מתחדשים. היא שימשה כניידת מבצעית במסגרת מערך הסיור, הבילוש, במערך התנועה, במשטרת התנועה הארצית (מתנ"א) וגם כרכב מפקדים.

ה"סיירה", מתוצרת גרמניה, היוותה את דור ההמשך של "פורד" לאחר תום עידן ה"קורטינות", והפכה לניידת המרכזית והדומיננטית במשטרה במשך עשור.

הרכבים המבצעיים נרכשו בנפח מנוע 2,000 סמ"ק ורכבי המפקדים בנפח 1,800 סמ"ק ו- 1,600 סמ"ק. בשנים 1987-89 שימשה ה"סיירה" כרכבו של המפכ"ל רב-ניצב דוד קראוס. בשנת 1994 נמצאו בשירות המשטרה כ- 120 ניידות מבצעיות מסוג זה.

הניידות המבצעיות נצבעו בצבעים המשטרתיים כחול ולבן, סומנו בסמלי ובכתוביות המשטרה, צוידו בסירנה, רמקול ובפנסים כחולים מהבהבים על גבי גשר שהותקן לרוחב גגן.

במהלך השנים 1992-93 פורקו בהדרגה גשרים אלה, בעלי שני הפנסים המהבהבים, ובמקומם הותקנה על גג ה"סיירות" המבצעיות סוללת גשר תאורה רציפה וחדשה מתוצרת ארצות- הברית. הסוללה מהבהבת לכל אורכה בשלל אורות כחולים וכוללת במרכזה רמקול לכריזה.

 

למברטה









 

סוף הפרק רכבי שירות ורכבים כבדים

לפרקים אחרים בפורטל רכב ותחבורה:

   
חזרה לפורטל רכב ותחבורה

חזרה לעמוד הבית


הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.