חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 148 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




דברים שאספנו

בוליםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

"אוסף בולים זה דבר חינוכי", כך אמרו הגששים במערכון המפורסם. אני לא בטוח שהסיבה הייתה חינוכית, אבל כולם אספו בולים בזמנו. איסוף בולים היה אחד מהאוספים הבודדים בזמנו שהעסיק גם את צעירים וגם את המבוגרים באותה התלהבות.
לכל אחד היה אלבום בולים בעל דפי קרטון קשיחים, לרוחבו היו שורות של צלופן מהודק, לתוכם היינו משחילים את הבולים.

 היו בולים מרובעים ומלבניים והכי הכי נחשבו - הבולים המשולשים. היו בולים רגילים והיו נדירים, היו בעלי צבעים דהויים והיו בעלי צבעוניות מהממת. היינו מחלקים את הבולים לפי שנים או מדינות או נושאים. הבולים הכי מהממים היו מהמדינות הכי נחשלות, אלה הוציאו בולים גדולים ומדהימים בצבעוניותם.


 

לכל אספן הייתה זכוכית מגדלת טובה, ופינצטה בעזרתה הוא היה מטפל בבולים, חס וחלילה לא לגעת בהם באצבעות.

 

איך היינו משיגים בולים? ראשית מהמכתבים. היינו גוזרים ממעטפת המכתב את החלק שבו היה מודבק הבול, ומשליכים אותו לקערה עם מים. המים היו מאכלים את הדבק והבול היה משתחרר לו וצף במי הקערה. אז היינו מוציאים אותו בזהירות מהמים ומייבשים. אלה שלא אספו בולים לעצמם, היו גוזרים את הבולים מהמעטפות ונותנים אותם מתנה למי שאסף. והיו גם החלפות, ועם הייתה הפרוטה מצויה בכיס הינו הולכים לחנות בולאות וקונים שם מעטפה עם כמה עשרות בולים, בדרך כלל לא שווים הרבה, אבל לבולים השווים היה נדרש כסף ממשי ולא סתם כמה גרושים, ואת זה לא היה.

 

 

 

 

 



 

השירות הבולאי של רשות הדואר היה מוסד בעל חשיבות רבה בימים ההם בהם כולם אספו בולים. השירות היה מפיץ את הבולים החדשים וגם מנפיק "מעטפות יום ראשון". היו אלה מעטפות רגילות לבנות, עליהן היה מודבק בול חדש שיצא עם חותמת שנשאה את התאריך של היום הראשון בו החלה הפצתו של הבול. רבים אספו לא רק את הבולים עצמם, אלה גם את המעטפות. השירות הבולאי אימץ במסעי הפרסום שלו לטובת הבולאות את שירו של יהודה עמיחי בנושא הבולאות, וקטעים נבחרים ממנו הודפסו על פרסומי השירות: "...אוסף בולים - כמו איסוף זמן עבר... אוסף בולים - איסוף זיכרונות זרים...בולים הם מדגמי געגועים... איסוף בולים - כמו לחזור למקומות שלא היית בהם מעולם...".

ההורים היו רואים באוסף הבולים שלהם כ"נכס צאן ברזל", מן סחורה עוברת לסוחר שביום סגריר אחד, אם לא תהיה בררה - אפשר יהיה להמיר אותה במזומנים.

 


 

 

 

 

 

 

 
 

 

 

 

  

 


 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

זכרונות:
"...אבא שלי (שמואל סלע ז"ל) אסף בולים כל חייו. כל חיי חייתי על הסיפור הידוע, איך בתקופת הצנע רצה לקחת את אימא שלי לחופשה בנהריה ולא היה לו כסף. אז הוא שלף מאוספו בול אחד ונדיר (משולש ללא שיניים) ומכר אותו בכסף רב, וכך מימן את כל החופשה, "...ועוד נשאר כסף לבזבוזים...". והכל כאמור מבול אחד, ואלבומיו היו מלאים בבולים.
לאחר פטירתו ניסינו למכור את האוסף והתברר שהוא שווה כל כך מעט...".

אורלי סלע
sela-o@013.net.il


 
"...יוסי 'קומבינה' ואחיו מוישי 'מסטיקים' צעדו במרץ, מלווים את נשר הדוור, בסיורו השכונתי לאורך חדרי המדרגות ותיבות הדואר שבהם. בראותם אותי ממרחק נעמד לפתע יוסי 'קומבינה' וצרח בקול:  - יש לכם מכתב עם בולים מהונגריה...".  
מתוך הספר - בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע


''...החלטתי למיין קצת בולים: ברבדוס וקלדוניה החדשה היו מיוצגות באוסף בבול אחד כל אחת. את שתיהן הצלחתי לאתר באטלס הגרמני הגדול...''.
עמוס עוז, ''פנתר במרתף'', הוצאת כתר, עמוד 16.

 

עוד על בולים בפרק "בולים מספרים"


 
אספני הבולים דבקים בשלהם

גם בעידן הדוא"ל, אספני הבולים מוסיפים לתור בשקיקה אחר פיסות ההיסטוריה המשוננות ומפתחים תעשייה ענפה ויקרה. וכן, גם הם יודעים שהם זן נכחד. הכניסה לבניין השירות הבולאי, שממוקם לא במקרה ברחוב “הדואר” ביפו, נראית כמו כניסה למתחם מבוצר. מאחורי דלפק זכוכית יושב שומר חמור סבר, שמביט בפנים קפואות באורח שמפר את שלוותו. לאחר חילופי דברים הוא לוקח את תעודת הזהות ומחליף אותה בתג המוענק לאורחים שלא מן המניין. אבל כאן לא מסתיימת קבלת הפנים הקשוחה. “תמתין שיבואו לקחת אותך. לא מסתובבים לבד בבניין הזה”, הוא אומר....

 
למידע המלא



בקבוקוני בושםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

את בקבוקי הבושם היוקרתיים שאימא הייתה מקבלת מהדוד באמריקה הייתה משאירה אצלה, והבת הייתה מקבלת את הבקבוקונים שהיו העתק מדויק של הבשמים - רק בקטן.




בקבוקי אלכוהול מיניאטוריםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

האספן הדי אור חקר בנושא חברת שטוק והבקבוקים שלה.

זמן עליית המצגת 10-15 שניות. מומלץ ללחוץ על אפשרות SAVE לשמירת המצגת במחשבך.
לכניסה למצגת - לחצו כאן

 

 

מעבר לערך בקבוקי אלכוהול מיניאטורים בפרק תצוגות של אספנים




בקבוקי בושםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

היה נחלתן של אלה שהיה להן דוד באמריקה או אח גדול שהפליג ב אוניות צי הסוחר.

לא נעשה כל שימוש בבושם כי היה "חבל לבזבז".
בעלות האוצר הריחני הזה היו רק פותחות את הפקק כדי להגיש בקבוק זה או אחר לאפה של החברה, שתריח ותקנא....




בקבוקי חולהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 


אוסף של בקבוקי חול צבעוניים, שהיו קונים בביקור באילת או מקבלים מהדודה שחזרה משם. בקבוקים קטנים שבהם שכבות חול צבעוני, ובין השכבות דמויות של גמל ורוכבו, אף הן עשויות מחול צבעוני, ולמרות שהבטתי בילדותי שעות על גבי שעות בבקבוקים הללו, לא הצלחתי אף פעם להבין, איך הכניסו לשם את הגמל ורוכבו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 בשיר "מצעד האביב" - נ. שמר,  שרו רחל אטאס, אריק איינשטיין ויוסי פרוסט:
"...דרך נחל ערוגות / נחזור זוגות-זוגות / לא נשכח על החוף / לאסוף פרחי הרדוף. / במכתש הכי גדול / נמלא בקבוק עם חול / במצדה על הקיר / חתימה גדולה נשאיר...".

 

 

איך הכניסו את הגמל לבקבוק? ראו כאן




גוגואים.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ראה בפרק משחקים וצעצועים, תחת הערך גוגואים.






גולגוליםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

המכסים של הלבניה והאשל והשמנת ושאר מוצרי החלב בזמנו היו מאלומיניום, והיו כאלה שאספו את העגולים עגולים הללו.





גולותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
 

הגולות היה משחק ששיחקנו בילדותינו, ואלה שהצליחו במשחק וגברו על חבריהם באופן קבוע הצליחו לפתח לעצמם אוסף נכבד של גולות צבעוניות.
ראו גם ב"צעצועים ומשחקים" במושג:גולות

 

המלה הגיעה מן השפה הערבית: "בלור" = "זכוכית", ומן הסתם "בלורה", גולה מזכוכית

 

 




גלויותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

הנסיעות לחו"ל היו כל כך נדירות בשנים ההם. מי נסע לחו"ל? רק העשירים או פקידי ממשלה.

אבל כשנתמזל מזלו של מישהו לנסוע לחו"ל, זו הייתה חוויה מרגשת לכולם. משפחתו קרוביו חבריו, ילדים נשים וטף היו מלווים את הנוסע לשדה התעופה לוד, ולאחר פרידה מרגשת כאילו נוסע הלה למקום שממנו לא יחזור לעולם - היו עולים כולם למרפסת בחלקו העליון של שדה התעופה, ממתינים עד שהמטוס היה ממריא ומנפנפים במרץ רב עד שהמטוס הגיע עד קפריסין בערך...

נו ...ואז הנוסעים נאלצו להחזיר טובה לכל המלווים והחברים והקרובים שנשארו בארץ, והם היו עושים את זה על ידי משלוח גלויות. האמת??? חלק גדול משולחי הגלויות עשו את זה כדי להוציא את העיניים לאלה שנשארו מאחור....ואת הגלויות הצבעוניות האלה אספו רבים.




גלויות גולד בנדהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

מרגרינת גולד בנד הייתה אהובה עלינו הילדים בעיקר בגלל "גלויות הזהב" אשר אמא היתה מביאה הביתה בכל פעם שקנתה שתי חפיסות של המרגרינה.


בסך הכל הוצאו 80 גלויות על נייר כרום. גלויה מס. 40 הייתה "ישראל".
בגלויות אלו היו דגל, סמל המדינה, תמונת נוף מיצגת, פרטים גיאוגרפיים ותיאורים צבעוניים של המדינה ואתרים ממקומות רחוקים ותמונות נוף שהיו רק בדמיון, כי גם הטלויזיה עדיין לא הייתה בבתים רבים.

 

 

לאחר ההצלחה של האלבום הראשון, הוציאה גולד בנד בשנת 1966 אלבום נוסף, הפעם על פרחי ארצנו.

 

 

 




גלויות חתומותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

תחביב ואוסף שהתפתח בארץ בעיקר בשנות השישים, של גלויות חתומות על ידי כל מיני סלבריטאים מתחום הזמר והבידור. כל בדרן / זמר/ת שכיבדו את עצמם רצו לבית הדפוס והדפיסו לעצמם גלויה עליה התנוססה חתימתם. אמן ללא גלויה לא היה "נחשב".

להיטון קידם את התופעה והאוסף על ידי צירוף של גלויה כזאת או אחרת מדי פעם לעיתון.

"...יש לך פעמיים את אריק איינשטיין? אתן לך במקומו את הפרברים, שולה חן ודני גרנות"...

גלויות חתומות אלה היו אוסף נפרד מאספנות התמונות החתומות שנחשב לאוסף מכובד יותר.

 

 

 

 




זהביםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

זהבים היה אוסף של בנות.

היו אלה רדידי נייר כסף צבעוני שעטפו את השוקולדים בבונבוניירות וגם את הקרמבו.

הבנות היו לוקחות את הזהבים המקומטים, משטיחות אותם בזהירות לבל יקרעו, ואז בכפית אותה היו לוחצות את מול פני ה"זהב" היו מיישרות את הזהב עד שנראה היה כרדיד מושלם וצבעוני. נהגו לשמור אותו בתוך מחברת או ספר, על מנת לשמר אותו חלק ולמנוע קמטים.

היו זהבים בכל מיני צבעים ודוכגמאות שונות. הכי נחשבים היו הזהבים שהיו עליהם מן בליטות קטנות, בדוגמאות שונות כמו עלים, קורי עכביש ועוד.

 

אם היינו מחזיקים את החלק התחתון שלהם - הכסוף, מעל נר בוער, הצבע היה "נמס", משתנה ומתפזר כמו טבעת.

 

 

תגובות:

אני מוחה בכל תוקף על הקביעה כי איסוף "זהבים" היה עיסוק של בנות. אני מעיד על עצמי כי אני בן לכל דבר ועניין, ואספתי זהבים כמו בנים אחרים.  

דרור קוסינובסקי
drorkos@bezeqint.net

 

 









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.