חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 157 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 

פורטל: בשכונה



בשכונה

מקלט ציבורי
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 




משחיז סכינים.
שתף 
 
 
עוד בעל מקצוע שהיה מגיע לשכונה, בדרך כלל רכוב על אופניים, והרי צועק בקול שרן שלייפן ...שרן שלייפן... 

עד שגמר להתקין את עצמו היו מתקבצות לידו עקרות הבית, כל אחת מביאה איתה את הדרוש השחזה.
משחיז הסכינים היה מעמיד גלגל גדול שהיה מחובר לפדאל (דוושה) אותה הפעיל בלחיצה קבועה ע"י רגלו, דבר שגרם לאופן אליו היה קשור סרט השחזה להסתובב במהירות.. אז היה מקרב לסרט ההשחזה את הכלי שדרש השחזה, סכיני מטבח, מספריים, אולרים, גרזנים ועוד, ולוחץ קלות את להב הסכין את מול סרט המשחזת המסתובב במהירות, דבר שגרם לשפע של ניצוצות להינתז, לצהלת הילדים הרבים שהתקבצו במקום.
  בכל פעם שעצר משחיז הסכינים את תנועת הגלגל כדי לבדוק בעזרת אצבעו עד כמה הצליח לחדד את הלהב, פחדנו - הילדים שהתגודדו סביב מכשיר הפלאים - שמא תקוצץ אצבעו. 

כנראה שזה לא היה מקצוע מכניס "מי יודע מה", ודי מהר נעלמו משחיזי הסכינים מנופי שכונתנו. אבל איכות הסכינים הייתה עדיין ירודה, ואת מלאכתו של משחיז הסכינים "האנושי" עשה מחדד הסכינים הביתי, עד שהטכנולוגיה התפתחה ויוצרו סכיני הפלדה הללו שחותכים כל דבר בקלילות, גם את האצבעות...
 
 
 

 

זכרונות:
"...היה גם דגם משופר. המשחיז היה נוסע על אופניו ועוצר בשכונה, מעמיד את הגלגל האחורי באוויר באמצעות מעין דורגל בצורת משולש עם בסיס רחב שמחובר לצירי הגלגל, ואז מדווש מסובב את הגלגל אשר בתורו היה מפעיל מנגנון אשר סובב את אבן המשחזת...".

דב
maverick@netvision.net.il

 

 

 

 

 

  


לצפיה בכל התגובות לחצו כאן




משקל רחוב
שתף 

בעבר היו בקרנות רחובות מרכזיים חשובים משקלים גדולים, שבתמורה למטבע יכולת לשקול את עצמך עליהם ולקבל פתק קרטון, עליו היה מודפס המשקל שלך.
בחיפה למשל היה משקל אחד שכזה בצומת הרחובות הראשיים הרצל ובלפור, והוא שימש לא רק כנקודת שקילה אלה גם כמקום מפגש של "בליינד דייטים" בזמנו.

בחזית המשקל היתה גם מראה שאיתה יכולת לראות את עצמך, לעיתים לא הייתה מאמין למספרים שהודפסו על פיסת הקרטון הקטנה, והמראה הייתה שם להוכיח לך שאתה אכן שמן....

המשקל הזה היה מקור לבדיחות רבות, אחת מהן הייתה בקשר לאנשים השמנים, עליהם נאמר בזמנו שכשהם עולים על המשקל - הפתק מדפיס:  " נא לעלות אחד אחד"...

המשקלים הופעלו על ידי חברה בשם "הרמלין", והם נעלמו מרחובות ערינו לאחר שהיפנים התחילו להציף אותנו עם מחשבי כיס, שעונים דיגיטליים ו...משקלים ביתיים. 





מטבעות לשון:

נא לעלות אחד אחד
מטבע לשון הבא לתאר בעל/ת משקל מופרז. "...ראית את החברה החדשה של איציק? זאת מקבלת כרטיס נא לעלות אחד אחד...". 

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג - סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר




מתקנת גרביים.
שתף 

בזמנים ההם היה מכל דבר מעט, ולא זרקו כלום, אלה תיקנו. אותו הדבר לגבי הגרביים. לא היו בזמנו מגרות גרביים עמוסות מכל סוג כפי שיש היום, וכשנוצרו בגרביים חורים מרוב שימוש - היו מתקנים אותן שוב ושוב, עד שהתפוררו.

האימהות שלא אהבו לתקן גרביים היו מוסרות אותן למתקנות הגרביים. היו אלה נשים מבוגרות שסבבו בבתים ואספו את הגרביים המחוררות והיו עושות את עבודות ההטלאה תמורת פרוטה. כלי עבודתן של מתקנות הגרביים היה מן מתקן ידני עשוי עץ שחלקו העליון היה נראה כפטרייה. על הפטרייה היו המתקנות כורכות את הגרב ומבצעות בה תיקון.
למתקנות הגרביים היותר משוכללות  היה מכשיר חשמלי מיוחד שהיה משמיע קול כמו של מקדחת רופא שיניים.

לחלק ממתקנות הגרביים הללו הייתה גם קובה קטנה בה היו יושבות ועובדות לאור מנורה זעירה. הקובות הללו היו בדרך כלל במגרעת שהייתה מתחת לגרם המדרגות שבין קומת הפארטר והקומה הראשונה בבנין. היו גם בחנויות מסויימות תחנות איסוף לגרבי נילון עם "רכבת". 




נגר נייד.
שתף 

 

בזמנים ההם היו בעלי מקצוע רבים שנהגו לעבור ברחבות השכונה ולהכריז בקול רם על אומנותם, למשל הזגג, משחיז הסכינים ועוד.

לאלה יש לצרף גם את הנגר הנייד. יאמר מייד, בעלי המלאכה הללו שהסתובבו  ברחובות השכונה במטרה לקושש לעצמם שעת עבודה מזדמנת מפה ושם כונו במילת הגנאי  "חעפרים", (מהמילה "חעפ" באידיש שפירושה – "לחטוף"). לעומתם היו בעלי אותו המקצוע שהיה להם מקום קבוע, בית עסק או מחסן או בית מלאכה משם יצאו למשימות, על פי ההזמנות שקיבלו.

לאורך השנים, שנות ה-50 וה-60, התפתחו מקומות מפגש לבעלי המקצוע ה"חעפרים" הללו, ובכל עיר היה אפשר  לדעת לאיפה צריך ללכת כדי לאתר "בלעמלוכה" ("בעל מלאכה" באידיש)  לעבודה נדרשת.

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




סיור חלונות ראווה
שתף 

סיור חלונות ראווה, יחד עם בית הקולנוע השכונתי, היו חלק מהבילוי של הזמנים ההם.
הולכים לאורך החנויות שבשכונה שבדרך כלל היו מרוכזות ברחוב מרכזי אחד, חנות על יד חנות, ומזינים העיניים במוצרים המוצגים בחלון הראווה.

 




סנדלריה.
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הסנדלרייה הייתה בית עסק שהיה אפשר למצוא שכמותו בכל שכונה, זאת כיוון שבזמנו מספר הזוגות שהיו לכל אדם היה מוגבל ביותר, ולא מיהרו להשליך את הנעליים, גם אם הפכו ללוחצות, נפגעו נקרעו או נשחקו.

 

 

 

 

 בסנדלרייה היה הסנדלר מתאים לכל נעל את הפיתרון עבורה: את זאת היה מרחיב, לשנייה היה מחליף סוליה, לשלישית מחליף עקב ולאחרת היה גוזר את ראשה, כדי שתתאים לעוד קצת זמן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




פחון
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

מבנה ארעי מפח מגלוון שהיה אחד מהמבנים בהם שיכנו את העולים במעברות.
היה זה מבנה בעל קירות דקיקים מפח, שהיה חם בקיץ וקר ודולף בחורף, וכאשר ירד גשם מי שהיה בתוך הפחון סבל מרעש איום של התנפצות טיפות הגשם על הפח.


התמונה באדיבותIsraelimages.com / Hashomer Hatzair © .




פחח נייד.
שתף 

הפחח הנייד היה מסתובב בשכונות כשהוא נושא על גבו במין תיק כזה, חתיכות פח מגולוון בגדלים שונים ופרימוס עם "זרבובית" שממנה הייתה בוקעת האש, מגוון של "פטישים" להלחמה וכמובן- בדיל. הפחח הנייד היה מתקן "על המקום" גיגיות מפח, פיילות, דליים וכל מה שהיה עשוי מפח.




פסאג`
שתף 

עוד לפני שהיו הקניונים, שנים רבות לפני, היינו הולכים לבלות לאורך הרחובות הראשיים, אלנבי בתל אביב,  הרצל בחיפה, בן יהודה בירושלים. טיול של התבוננות בחלונות הראווה של חנויות שההורים טענו שאף פעם לא נוכל להיכנס אליהן, כיוון שהן מציגות מוצרים ש"אף פעם לא נוכל להלרשות לעצמנו"...
הפסאג' היה מבנה ובו מספר חנויות תחת אותה קורת גג, כמו למשל פסאג' הוד בתל אביב.

שלישיית הגשש החיוור שרה בשיר "כולם חכמים כולם" (י. לונדון / י. רוזנבלום):
"...מעשה בחבצלת סרנגה מרחוב העוגן שש, / שהיה לה גם יופי גם חן, גם שלושה מגרשים, / בית ארבע קומות, עם חנויות ופסאג'...".




פרסומות ניאון
שתף 

פרסומות ניאון צבעוני היו מאוד מקובלות בימים ההם.

על גג בית זה או אחר בשכונה, בדרך כלל בית פינתי או מקום בו עבר קהל, היו מציבים קונסטרוקציות של פרסום מואר.




צלם רחוב.
שתף 

במקצוע הצלם מזמנו עסקו בעיקר בעלי מקצוע שעלו מאירופה ומימשו בארץ את ניסיונם המקצועי. מצלמות פרטיות בקושי היה בנמצא, המצלמה הפופולארית הייתה מצלמת בוקס שלא תמיד הניבה תוצאה מוצלחת, וכאשר רצו להצטלם הלכו להצטלם בפוטו.

הצילום בזמנו הייתה עבודה מורכבת. היה צריך "לקבוע תור", עם הצלם בפוטו, להגיע ביום ובשעה המיועדים, להיענות לדרישות של הצלם שהיו מושמעות במבטא זר, ("...להסתכל ימינה... מותק עכשיו אתה מסתכלת שמאלה... סנטר למעלה...עכשיו אתה לא זזה...") ולהמתין שבוע עד שהתמונות היו מוכנות.

אלה שהיו צריכים תמונות במהירות ובזול, היו נעזרים בצלמי הרחוב.
אלה היו עומדים בקרנות רחוב ובמקומות הומים, בכניסות למשרדי ממשלה ועוד. הייתה להם מצלמה שנראתה כמו קופסה גדולה שעמדה על חצובה. לחלקה האחורי של קופסת מצלמה זו הייתה מחוברת גלימה שחורה. הצלם היה מושיב את לקוחו על כיסא מתקפל מרחק מטר או שניים ממנו, נכנס מאחורי הגלימה השחורה כך שכל פלג גופו העליון נעלם, ומצלם. האיכות של הצילומים הייתה גרועה, אבל התחליף לצילום בפוטו היה יקר בהרבה. כאשר נכנסו לשוק מכונות הצילום האוטומטיות ("פוטו רצח") נקפחה פרנסתם של צלמי הרחוב, והם נעלמו מנוף רחובות ערינו.


                             

נעמי שמר כתבה, חבורת "בימות" שרה ב"שני צלמי רחוב":
"...שני צלמי רחוב / זרח וצלמונע / יצאו להם הרחובה / לצלם תמונה/ ובתמונה - עיר והמונה: / זוג על הירקון, אשה בחלונה / איש ודרכו, איש ומעשיו / קול יעקב עם ידי עשו / והי-הו-הביטו נא - / זרח וצלמונע...".

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.