חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 169 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




משחקי שכונה

עץ או פלי
שתף 

                            

האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.


 

משחק התערבות אותו היו משחקים עם מטבע, מקורו בתקופת הבריטים.

המטבע היה המיל, שבצידו האחד הייתה הטבעה של דקל מצד  ומהצד השני היתה מוטבעת המילה "פלשתינה".

שני המשחקים היו צריכים לבחור את הצד הזוכה, הצד של הטבעת הדקל נקרא "עץ", והצד בו הייתה מוטבעת המילה פלשתינה נקרא "פלי". (קיצור המילה "פלשתינה"). הטלת מטבע תוך כדי בחירת צד העץ או צד הפלי שימשה בהתערבויות בין ילדים, או כאשר היה צריך לקבוע תורות במשחק, והמשיכו לקרוא "עץ או פלי", גם שנים רבות לאחר שהמטבע המקורית נעלמה ובמקומה הגיעו מטבעות הגרוש.

בחיפה קראו למשחק הזה "טור או יאס". לא ברור מקור השם.




עשרים ואחת
שתף 

                      

האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

עומדים במעגל ומתמסרים בכדור, באמצע המעגל עומד אחד המשתתפים שנקרא "התופס" המנסה לתפוס את הכדור במעופו, והוא עושה זאת תוך כדי הפגנה מרשימה של קפיצות זינוקים עוויות פנים ועוד. המטרה של המשחקים היא להגיע ל - 21 מסירות בלי שהאומלל באמצע יתפוס את הכדור. כל מסירה מוכרזת בקול על ידי כל המשתתפים, ככל שהמספר עולה לקראת ה - 21 התענוג עולה ואומללותו של התופס גוברת, כיוון שכשמגיעים ל - 21 הוא מקבל עונש כיד הדמיון הטובה של הרשעים הקטנים. (בעיטות בישבן, עלבונות וכל מיני השפלות אחרות).




פורפרה
שתף 
       


האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר

 

 
סוג של סביבון ליודעי דבר: סביב חרוט מעץ או פלסטיק שבתחתיתו שפיץ ברזל היו מלפפים חוט שפגאט. לאחר מכן היו תופסים את קצה החוט, מכוונים את הפורפרה לכיוון הרצפה ובמשיכה אחת שדרשה מיומנות היו מושכים את החוט, דבר שהיה גורם לפורפרה ליפול על הרצפה ולהסתובב במהירות.

הפורפרה היא המקור לביטוי "...תפסיק לסובב אותי כמו פורפרה..."
בנוסף לפורפרה הרגילה הייתה גם פורפרה שוט. הייתה זו  פורפרה שהיתה מסתובבת, והילד היה הולך עם "שוט" (מקל שאליו קשור חוט שפגט) מכה בפורפרה המסתובבת ומתקדם עימה לאורך הרחוב.

בירושלים קראו למשחק זה פו?ר?ר?ה.

 
סביבון ופורפרה

הסביבון, אותו משחק ילדים הזכור לנו לטוב מימי החנוכה של ילדותנו, אז שיחקו בו כולם, עכשיו הרבה פחות. ה"פורפרה" בזמנים ההם הייתה פחות פופולארית כיוון שהצריכה, להבדיל מהסביבון,...

 
למידע המלא



פיצוצים
שתף 

       


האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

נקרא היה גם "חימומים": משחק אחד מיני רבים שפיתח בילדים של ישראל  דאז את יצר הסאדיסטיות: מגמתו של המשחק הייתה לנסות ולהכאיב כמה שיותר למשתתפי המשחק, ובכך עברנו על הכלל אותו היו מחדירים לראשינו המורים (בעיקר המורות) של הזמנים ההם: "מה ששנוא עליך - על תעשה לחברך..."
לצורך יצירת ההנאה במשחק הזה היה צריך להצטייד  בכדור טניס, אותו היינו משליכים בעוצמה רבה לעבר משתתף אחר במשחק. עדיף היה שהכדור יפגע בראש של "חברך", והכי כיף היה אם הוא היה פוגע לו  בעין בעוצמה כזאת שהחבר היה פורץ בצווחות, אוחז את עינו בכאב ומילל שהעין נשפכת...
 




פעמוני לילה
שתף 

                             

האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

משחק מתחום המשחקים האכזריים, כמו קשירת דלתות וארנק ושאר המשחקים שנועדו בעיקר להציק למבוגרים ולבדוק את עמידותם הנפשית. ואכן, משחק זה ערער לא מעט את נפשם ועצביהם את אלה שנבחרו  כמועמדים טובים "להנות"  מהכישורים הסדיסטיים של ילדי השכונה: היו קושרים לקצה של חוט תפירה אבן קטנה ואת קצהו האחר של חוט התפירה היו קושרים לידית הדלת ולחלקו התחתון של החוט  היו מחברים  חוט תפירה נוסף, אותו היו מושכים עד מעבר לעיקול בחדר המדרגות. או אז כשהושלמו ההכנות היו מושכים  את החוט ועוזבים, זה היה מושך את חוט התפירה אליו הייתה קשורה האבן שהייתה מידפקת על הדלת של הקורבן האומלל. זה היה ניגש במאור פנים לפתוח את הדלת ולהקביל את פני האורח המידפק  -  והנה - ...מוזר...אין שם אף אחד.... אולי טעיתי,  אומר לעצמו הקורבן האומלל שעוד לא יודע מה מחכה לו בהמשך הערב. זאת כיוון שדקה לאחר שהלה סגר את הדלת במבוכה - היו המתעללים מבצעים משיכה נוספת, שגרמה לדפיקה נוספת בדלת, וחוזר חלילה כל הערב עד שהדייר  היה יוצא מדעתו (ברוב המקרים) או מגלה במקרה (למזלו הטוב...)  את חוט התפירה הקשור לידית דלתו.... 

המשחק נקרא "פעמוני לילה"  כיוון שהוא שוחק כמובן רק בלילה, דבר שאיפשר למשחקים להימלט בחסות החשיכה ברגע שהדייר היה קולט את העניין  ומתחיל במטר של צרחות צווחוות גידופים וקללות...




פצצה
שתף 

ילד שרצה להבהיל מישהו שהיה שקוע במעשה כלשהו או בשיחה, היה לוקח שקית נייר או עטיפת ניר של ארטיק, ממלא באוויר ומפוצץ אותה ליד אוזנו של קורבנו. ה"משחק" פעל את פעולתו, זה תמיד היה מבהיל מאד....




פצצת סירחון
שתף 

                  

האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

במסגרת המשחקים שהיו למעשה משחקי קונדס היו למשל ארנק, מוקש מים וגם פצצת סירחון.

היו שני סוגים של פצצת סירחון: האחת הייתה פצצת סירחון "מן הטבע". היינו קוטפים איזה עלה בשרני של עץ ויורקים על העלה "מוחטה" רצינית,  מניחים אותו רטוב מהרוק על המדרכה ורוקעים עליו ברגל. אני לא זוכר את שם העץ ממנו לקחנו את העלה, אבל את הסירחון שהעלה הזה היה מפיץ - אני זוכר היטב.
כדי ליצר את הסוג השני של פצצת הסירחון היינו עוטפים פילים בניר, מדליקים אותו שיבער מכבים את האש בנעל וזורקים או משאירים בחדר מדרגות. גם זה היה מסריח לאללה...




פצצת קרביד
שתף 



האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

קרביד היה חומר בו היו משתמשים המסגרים לפני שהיה אצטילן.  פעם, לא היו בלונים של אצטילן, והמסגרים היו מכינים את החומר הדליק בעזרת  קרביד. שמים אותו במיכל לחץ, שופכים עליו מים ובתוך מספר דקות הוא היה הופך לגז דליק. הילדים היו סוחבים מפעם לפעם כמה גושים של קרביד והולכים לחגוג. איך? חופרים חור קטן באדמה בקוטר של קופסת שימורים. מכניסים לחור חתיכת קרביד ושופכים מים. לאחר מכן, מכסים במהירות את הבור עם קופסת שימורים מהצד הפתוח. בצד השני, הסגור, היו מכינים נקב קטן. מהדקים את החול מסביב לקופסה וממתינים מספר דקות. בינתיים, מה שהיה קורה הוא שבתוך החור הקרביד היה הופך לגז אצטילן, שהיה מתחיל לצאת דרך הנקב בראש הקופסה. כשהערכנו שהאצטילן מוכן, היינו מתקרבים בשכיבה ומושיטים לפיד אל ראש הקופסה, היכן שהאצטילן נפלט. התוצאה היא שהיה נוצר פיצוץ גדול והקופסה היתה עפה כלפי מעלה. משחק מסוכן, אחד מאלה שהאימהות היו צועקות "תפסיק עם זה מיד לפני שתצא לך עין"... לא מומלץ לנסות בבית...
כמו שמשחק טילים פיתח את דור העתיד של תעשיית הטילים הישראלית, כך משחק זה פיתח את דור העתיד של חיל ההנדסה...מה שברור הוא - שחבלנים גדולים היינו עוד כשהיינו קטנים.




פקקים.
שתף 



האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

בזמנו כל בקבוקי המשקה היו נאטמים על ידי פקקים מנחושת עם שעם בחלקם הפנימי, משוננים בקצותיהם. אספנו את הפקקים האלה וכך היה אפשר לראות אצל אספן פקקים ממוצע את מבחר בקבוקי השתייה בארץ. היינו מקלפים בעזרת אולר או סכין חדה את מעטה השעם הפנימי של  הפקק ומכניסים לשם במקום השעם קרטונים צבעוניים. היינו גם משחקים עם הפקקים כמו במשחק הגולות, אך במקום גולות היינו משתמשים בפקקים, שאומנם נחשבו הרבה פחות מהגולות אבל את הפקקים היינו משיגים בחינם ואילו את הגולות היה צריך לרכוש. לצורך המשחק היינו מטפטפים חלב של נר לתוך פנים הפקק וכך הופכים אותו לכבד יותר, דבר שהיה חיוני במשחק, ברצוננו לקלוע במדויק בפקק של המשתתפים האחרים.




פרה עיוורת
שתף 

               

האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

קבוצה של משחקים קובעים מי יהיה ה"פרה". מכסים את עיני הפרה במטפחת, וה"פרה", צריכה לתפוס את אחד הילדים בחדר, למרות כיסוי העיניים. הנתפס הופך להיות ה"פרה העיוורת", וכן הלאה.

''...החליטו הילדות לשחק אתו ''פרה עיוורת''. אחת הילדות הוציאה מפית מתיק-האוכל שלה, כרכה אותה סביב עיניו וקשרה את קצותיה על עורפו. הוא העלה את ימינו להיטיב את הבד על עיניו....אחזה אחת מהן בידו וסובבה אותו במהירות שוב ושוב... ''.
סביון ליברכט, ''צריך סוף לסיפור אהבה''. הוצאת כתר, עמוד 178
.




צבוט אותי וקוט אותי
שתף 

משחק של הילדים הקטנים, האמת - די דבילי: אחד המשחקים מספר לחברו (שלא מכיר את המשחק) את הסיפור של שני אלה, האחד שמו "צבוט אותי" השני "קוט אותי":  צבוט אותי וקוט אותי טסו במטוס, קוט אותי קפץ החוצה, מי נשאר במטוס??? צבוט אותי, הייתה התשובה, ובתמורה היה המשחק צובט את המשיב בכוח ובמענה לטרוניות הנצבט הוא היה אומר אבל אמרת לי לצבוט אותך.... במידה והמשחק בחר דווקא לזרוק את "צבוט אותי "מהמטוס - הוא היה מקבל מכה. למה? לא ברור. אולי בגלל ש"קוט אותי" מזכיר את המילה "להתקוטט"....




צוללות
שתף 

                              

האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

שני שחקנים, כל אחד מכין לעצמו על נייר משובץ (שנתלש ממחברת חשבון) שני מגרשים בגודל 10 על 10 משבצות כל אחד, המסומנים באותיות ומספרים. כל שחקן ממקם על אחד המגרשים שלו את הצוללות שלו. לצוללות יש צורות קבועות  - של 4 משבצות, 3 משבצות ו - 2 משבצות .  לכל משתתף יש זכות לנסות "לפגוע" בכל סיבוב 3 פעמים,  על ידי כך שהוא מודיע  לאיזו משבצת שילח את ה''פגז'' שלו, לפי נקודת המפגש של האותיות והמספרים. אם היריב מודיע  שאכן פגע בצוללת לפי המשבצת המסויימת -  הוא מסמן בה את הסימן איקס, ומנסה להמשיך ולנחש מהי צורת הצוללת ולפגוע בה. מנצח מי שהצליח לפגוע בכל הצוללות של היריב. 

המשחק הזה מתאים מאד לשיעורי היסטוריה וספרות....


רטרו:
כמו הרבה דברים טובים מהעבר - גם משחק הצוללות חזר אלינו במהדורה עכשווית, מותאם לזמנים המודרניים. שימו לב מה כתוב על הקופסא : ''...במשחק זה יהנה וילמד ילדכם מהלכים על מנת לנצח את ספינות היריב, תוך פיתוח יכולת החשיבה האסטרטגית, ניתוח מצב וראייה מרחבית לצד פיתוח מיומניות מוטוריקה עדינה וזריזות מחשבה...''  
דבר אחד ברור אפשר להגיד על הימים האלה למראה קריאת הדברים הנ"ל: היום עוטפים כל דבר עם הרבה מלל, מילים מפוצצות ורבות רושם, כאשר בזמנים ההם הסתפקנו ממש לאותו הצורך בתלישת שני דפי מחברת חשבון....









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.