חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 170 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




דברים שאספנו

בקבוקי חול
שתף 


אוסף של בקבוקי חול צבעוניים, שהיו קונים בביקור באילת או מקבלים מהדודה שחזרה משם. בקבוקים קטנים שבהם שכבות חול צבעוני, ובין השכבות דמויות של גמל ורוכבו, אף הן עשויות מחול צבעוני, ולמרות שהבטתי בילדותי שעות על גבי שעות בבקבוקים הללו, לא הצלחתי אף פעם להבין, איך הכניסו לשם את הגמל ורוכבו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 בשיר "מצעד האביב" - נ. שמר,  שרו רחל אטאס, אריק איינשטיין ויוסי פרוסט:
"...דרך נחל ערוגות / נחזור זוגות-זוגות / לא נשכח על החוף / לאסוף פרחי הרדוף. / במכתש הכי גדול / נמלא בקבוק עם חול / במצדה על הקיר / חתימה גדולה נשאיר...".

 

 

איך הכניסו את הגמל לבקבוק? ראו כאן




גוגואים.
שתף 

ראה בפרק משחקים וצעצועים, תחת הערך גוגואים.






גולגולים
שתף 

המכסים של הלבניה והאשל והשמנת ושאר מוצרי החלב בזמנו היו מאלומיניום, והיו כאלה שאספו את העגולים עגולים הללו.





גולות
שתף 
 

הגולות היה משחק ששיחקנו בילדותינו, ואלה שהצליחו במשחק וגברו על חבריהם באופן קבוע הצליחו לפתח לעצמם אוסף נכבד של גולות צבעוניות.
ראו גם ב"צעצועים ומשחקים" במושג:גולות

 

המלה הגיעה מן השפה הערבית: "בלור" = "זכוכית", ומן הסתם "בלורה", גולה מזכוכית

 

 




גלויות
שתף 

הנסיעות לחו"ל היו כל כך נדירות בשנים ההם. מי נסע לחו"ל? רק העשירים או פקידי ממשלה.

אבל כשנתמזל מזלו של מישהו לנסוע לחו"ל, זו הייתה חוויה מרגשת לכולם. משפחתו קרוביו חבריו, ילדים נשים וטף היו מלווים את הנוסע לשדה התעופה לוד, ולאחר פרידה מרגשת כאילו נוסע הלה למקום שממנו לא יחזור לעולם - היו עולים כולם למרפסת בחלקו העליון של שדה התעופה, ממתינים עד שהמטוס היה ממריא ומנפנפים במרץ רב עד שהמטוס הגיע עד קפריסין בערך...

נו ...ואז הנוסעים נאלצו להחזיר טובה לכל המלווים והחברים והקרובים שנשארו בארץ, והם היו עושים את זה על ידי משלוח גלויות. האמת??? חלק גדול משולחי הגלויות עשו את זה כדי להוציא את העיניים לאלה שנשארו מאחור....ואת הגלויות הצבעוניות האלה אספו רבים.




גלויות גולד בנד
שתף 

 

מרגרינת גולד בנד הייתה אהובה עלינו הילדים בעיקר בגלל "גלויות הזהב" אשר אמא היתה מביאה הביתה בכל פעם שקנתה שתי חפיסות של המרגרינה.


בסך הכל הוצאו 80 גלויות על נייר כרום. גלויה מס. 40 הייתה "ישראל".
בגלויות אלו היו דגל, סמל המדינה, תמונת נוף מיצגת, פרטים גיאוגרפיים ותיאורים צבעוניים של המדינה ואתרים ממקומות רחוקים ותמונות נוף שהיו רק בדמיון, כי גם הטלויזיה עדיין לא הייתה בבתים רבים.

 

 

לאחר ההצלחה של האלבום הראשון, הוציאה גולד בנד בשנת 1966 אלבום נוסף, הפעם על פרחי ארצנו.

 

 

 




גלויות חתומות
שתף 

תחביב ואוסף שהתפתח בארץ בעיקר בשנות השישים, של גלויות חתומות על ידי כל מיני סלבריטאים מתחום הזמר והבידור. כל בדרן / זמר/ת שכיבדו את עצמם רצו לבית הדפוס והדפיסו לעצמם גלויה עליה התנוססה חתימתם. אמן ללא גלויה לא היה "נחשב".

להיטון קידם את התופעה והאוסף על ידי צירוף של גלויה כזאת או אחרת מדי פעם לעיתון.

"...יש לך פעמיים את אריק איינשטיין? אתן לך במקומו את הפרברים, שולה חן ודני גרנות"...

גלויות חתומות אלה היו אוסף נפרד מאספנות התמונות החתומות שנחשב לאוסף מכובד יותר.

 

 

 

 




זהבים
שתף 

זהבים היה אוסף של בנות.

היו אלה רדידי נייר כסף צבעוני שעטפו את השוקולדים בבונבוניירות וגם את הקרמבו.

הבנות היו לוקחות את הזהבים המקומטים, משטיחות אותם בזהירות לבל יקרעו, ואז בכפית אותה היו לוחצות את מול פני ה"זהב" היו מיישרות את הזהב עד שנראה היה כרדיד מושלם וצבעוני. נהגו לשמור אותו בתוך מחברת או ספר, על מנת לשמר אותו חלק ולמנוע קמטים.

היו זהבים בכל מיני צבעים ודוכגמאות שונות. הכי נחשבים היו הזהבים שהיו עליהם מן בליטות קטנות, בדוגמאות שונות כמו עלים, קורי עכביש ועוד.

 

אם היינו מחזיקים את החלק התחתון שלהם - הכסוף, מעל נר בוער, הצבע היה "נמס", משתנה ומתפזר כמו טבעת.

 

 

תגובות:

אני מוחה בכל תוקף על הקביעה כי איסוף "זהבים" היה עיסוק של בנות. אני מעיד על עצמי כי אני בן לכל דבר ועניין, ואספתי זהבים כמו בנים אחרים.  

דרור קוסינובסקי
drorkos@bezeqint.net

 

 




טלוויזיות
שתף 

כשהיינו ילדים אספנו "טלוויזיות" אלו היו תמונות שמעליהן משטח פלסטיק מפוספס. הנעת התמונה הייתה יוצרת אשליה של תמונה זזה. היינו קונים את זה עם מסטיקים.




כפיות מחו”ל
שתף 

אלה כפיות שבתקופה שהחלו הנסיעות לחו''ל, ומותר היה כבר ל'בזבז' מטבע זר - והיה צורך לחזור עם מתנות למשפחה ולידידים (שנשארו מאחור וכולם ציפיה למתנה עם ניחוח של חו''ל) - כפיות כאלה פתרו את הבעיה. היה אפשר לרכוש אותן בכל מקום שמכרו מזכרות לתיירים, בכל עיר עם סמל העיר או האתר, עם ציון ארגוני בעלי המלאכה או ארגונים אחרים.

 

 

 

 


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן

 

מעבר לערך כפיות בפרק תצוגות של אספנים




כרטיסי אוטובוס
שתף 

לדעתי אחד מהאוספים המוזרים של הזמנים ההם.

ערמות על גבי ערימות של כרטיסי אוטובוס משומשים נשמרו מכל משמר בחפציהם של האספנים של האוסף המוזר הזה.
הם היו אוספים אותם בתחנות אוטובוסים, מבקשים מחברים או מהדודים שישמרו להם כרטיסים, ולאלה שהיו אספנים רציניים היה תמיד איזה קשר ב"אגד" , איזה בן דוד רחוק או מחזר של האחות הגדולה, שהיה מספק להם אספקה קבועה של כרטיסים משומשים.

הם היו קושרים אותם בחבילות בעזרת גומיה ושומרים את החבילות בתוך קופסת נעליים. היו להם כל מיני קודים לא ברורים, והם עקבו בעירנות אחרי מספרי הסדרות שהיו על כרטיסי האוטובוס, כאספן יין הבודק את שנת הייצור של יין ישן במרתף היינות הפרטי שלו. הם היו בונים סדרות להם הם קראו "סריות",  שזה היה כרטיסים עם מספרי סדרות עוקבים, ומבצעים החלפות בינהם, ואף פעם לא הצלחתי להבין מה נחשב ולמה כרטיס אוטובוס "יקר" ומה הוא כרטיס אוטובוס סתם "פושט". למרבית הפליאה יש אספנים של כרטיסי אוטובוס גם היום...... יש כנראה דברים שנשגבים מבינתי...... 

 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




כרטיסי ארטיק וגלידה
שתף 

יצרני שונים מתחום השלגונים התרשמו מגל האוספים של הילדים בזמנים ההם, וחלקם שילבו כרטיסים  ובולים שונים בתוך עטיפת השלגון.

זכרונות:
"...הבול הזה של "גל קור" הוענק למי שקנו ארטיקים בבית חרושת הקטן ששכן בשכונת רוממה בירושלים, בין רחוב המ"ג לרחוב אהליאב. הארטיק עלה 7 פרוטות. אם היו לך 10 פרוטות יכולת לקבל ארטיק "דה-לוקס"! בתוכו היו מעט פירות מסוכרים וציפוי שוקולד זה היה הכי דה לוקס שבעולם ומי שאינו נוסטלגי שיתחיל לבכות.

המבנה של "גל קור" קיים עד היום.

האם הבול הזה שווה משהו? אינני יודע מה ערכו הכספי. אבל הלשון שלי זוכרת את הארטיק ההוא ב 7 פרוטות. לא תמיד היה כסף ל- "דה לוקס".









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.