חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 159 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




פריטים אישיים

קופסא לכפפותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

הכפפות היו אביזר הכרחי לאישה האלגנטית בשנות המדינה הראשונות, עד שהבינו שהן אינן מתאימות למזג האוויר החם של ארץ ישראל.

עד שהבינו את זה (ומאז נעלמו הכפפות), שמרו את הכפפות בתך קופסא מיוחדת לבל יהרסו.




קופסה לסיגריותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




קופסת אוכלהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 




קופסת טבק להרחההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

מעבר לעישון סיגריות היו נוהגים להשתמש בטבק גם כטבק ללעיסה וטבק להרחה.
בעוד שטבק ללעיסה לא היה פופולארי במיוחד ? הטבק להרחבה היה בשימוש רחב, בעיקר בקרב המזרחיים.

טבק ההרחה הופיע על המדפים בכמה צורות כאבקה הטחונה דק או טבק גרוס, בריח טבק מקורי בשילוב ריחות צמחים שונים. היו נוטלים בקמצוץ בין האצבעות מניחים בכניסה לאף ושואפים פנימה, פעולה שגרמה לעיטוש גדול.

ביום כיפור היו מעבירים בבית הכנסת קופסה עם טבק הרחה מיוחד, לבן בעל ריח של מנטה אשר לו ייחסו סגולה מיוחדת שהוא מקל על הצום.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


מעבר לערך קופסאות טבק להרחה בפרק תצוגות של אספנים




קופסת סיגריות מכסףהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 



 

 

 

 


קופסת הסיגריות מכסף הייתה חפץ שהיה בנמצא אצל חלק קטן מהמעשנים.

הקופסה שטוחה וגודלה ככיס פנימי של חליפה. המעשנים האלגנטיים היו מוציאים את קופסת הכסף מכיסם הפנימי בתנועה נון שלנטית, ואז היו לוחצים על לחצן בראשה, פעולה שהייתה גורמת לקופסה להיפתח בקפיצה ולהיפרש לשני חלקים, בכל חלק היה מקום לעשר סיגריות שהיו נתפסות לחלקה הפנימי של הקופסה על ידי גומי.

 

 

 

 

 

 

מעבר לתצוגת אוסף קופסאות סיגריות מכסף




קופסת תכשיטיםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

 

 

 

 

הייתה קופסא אחת כזאת לכל אימא בזמנים ההם, אשר הייתה מוצפנת עמוק בארון הגדול בין המגבות והסדינים.

הקופסה הייתה עשויה מעץ או צדף או כסף, ובה מבחר קטן ודל של תכשיטים, שעברו מירושה מהסבתא, שרדו מהאוצר המשפחתי מלפני השואה. לכל פריט היה סיפור והיסטוריה ומטען רגשי, וכל ילדה ידעה שיום אחד התכשיטים הללו יהיו שלה, כשתגדל ותתחתן בע"הש.

 



 

 

 

 

 

 

 




קופת חיסכוןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

בשנים ההן ניסו ללמד אותנו חסכנות מהי. זאת הייתה מזימה משולבת, אם כי לא מתואמת מראש בין הורינו ובין הנהלות הבנקים. הורינו ניסו להרגיל אותנו למשטר של צייקנות, שבו במקום לרוץ לבזבז את דמי כיס שלנו בקיוסק, היו מצפים מאתנו שנשלשל חלק מדמי כיס אלה, לקופת החיסכון שנוצרה מפחית שימורים מרוקנת. ככל שהיית חסכן - היית משלשל יותר לקופה ופחות להנאותיך.

הנגיסה הניכרת בדמי הכיס שלנו לוותה תמיד באמרות שפר כמו: "פרוטה היום חסכת - סכום גדול למחר יצרת", וכיוצא באלה.

האמת היא שהורינו סיממו אותנו עם תיאור של עתיד ורוד, שבו ירכשו בעבורנו מוצרים מקופת החיסכון שלנו, חפצים ופריטים שיכולנו רק לחלום עליהם. אבל למעשה, זה היה תמיד נגמר בכך שהיינו קונים מקופת החיסכון שלנו כל מיני דברים שימושיים, כמו נעליים לפסח או ילקוט חדש לבית הספר.

 

עניין החיסכון התפתח לתעשייה של ממש כשהנהלות הבנקים שמו לב פתאום שמדינת ישראל מלאה בילדים חוסכים, והחלו לעשות כל מאמץ כדאי להפוך אותנו לאוגרים קטנים, שתפקידם למלא את הקופות שלהם.
הם עשו זאת בדרך מתוחכמת, בשלל צבעים, פרסומות, הבטחות ומעשיות שסנוורו את עיני הורינו. אלה מיהרו לפתוח לכל ילד תוכנית חיסכון, ולהמיר את קופת החיסכון הביתית בקופה שקיבלנו מהבנק, קופה שתמיד לוותה בשם מפתה ואקזוטי כמו "תיבת נוח" או "דן
חסכן".

 

 

 

 

 

לקופה היה חריץ קטן מלמעלה להכנסת הכסף ופתח קטן מאחור, שהיה נפתח רק על ידי מפתח שהיה ברשות פקיד הבנק. לכל ילד בשנות החמישים והשישים היה פנקס חיסכון שהנפיק לו הבנק, עטוף בפלסטיק שקוף. על הפלסטיק הזה היו מדפיסים הבנקים קלישאה כלשהי, שהייתה אמורה לשכנע אותנו שהעתיד שלנו מובטח, כל עוד נמשיך להגיע לעתים קרובות עם קופת החיסכון שלנו לבנק ונרוקן את מעותינו לכיסם.

אבל פריירים לא היינו: חיש קל מצאנו שאפשר לשחק עם קופת החיסכון של הבנק. כך, שאם הופכים אותה ומנערים אותה קלות עם המעות שבפנים - היו נופלות פה ושם מטבעות מחריץ הקופה החוצה. את המטבעות בעלות הערכים הגבוהים היינו משאירים אצלנו ומחזירים לקופה את המטבעות "הלא שווים", אלה בעלי הערך הנמוך, כדייג המחזיר לים דגי רקק. המטבעות שנשארו בידנו עשו את דרכן חיש קל אל הקיוסק המקומי ושימשו לרכישת קפצונים או מדבקה או ממתק, שנראו לנו אז חשובים ומהותיים הרבה יותר מהעתיד הוורוד אך המעורפל שהבטיחו לנו הבנקים.

כך קרה במקרים רבים, שההורים היו עוטים עליהם את בגדי החג והולכים עם הילד בגאון לסניף הבנק השכונתי, נכנסים לסניף בגו זקוף ובמבט ישיר, ניגשים לפקיד האחראי ומבקשים ממנו לבצע "פתיחת קופה".


הפקיד היה מביא את המפתח ממקום כלשהו, פותח את הקופה ואז היה מתברר שהקופה מכילה הרבה הרבה פחות מן הצפוי.

אך לא עבר זמן רב והבנקים מצאו פתרון שנועד למנוע אותנו מלחמוס את "כספם" בכל מיני טריקים ילדותיים. הם יצרו קופות חיסכון חדשות, שבהן חלקו הפנימי של החריץ הכיל מכשולים בצורת קפיצים ממתכת. ה"מכשולים" הללו מנעו מהמטבעות לנשור החוצה, גם אם טלטלנו את הקופה טלטלה עזה. ואכן זמן מה סבלנו מחסרון כיס ופדיונות הקופות האמירו פלאים, אולם כמעט בכל שכונה היה מישהו שאבא שלו היה עובד בבנק. ילדי העובדים של הבנק היו מתבקשים בחופשים הגדולים לבוא ולסייע בעבודת הבנק ותמיד נמצא הילד המתאים שהיה לו את האומץ להסליק מהבנק את המפתח של קופות החיסכון. כשהיה ברור שההורים לא בבית, היה ילד זה מגיע לביתנו, פותח לנו את הקופה, ולוקח לעצמו "מס פתיחת קופה" בצורת עשירית ממה ששנוררנו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לחץ לשמיעת הג'ינגל 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רטרו:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

זכרונות:
"...אני זוכרת שהבנקים היו מתחרים זה בזה בחג החנוכה והיו עורכים אירועים באולמות לילדים החוסכים ולהוריהם, ובהם פרסים וחידונים וקוסמים ולימוד ההמנון של כל קופה ואפילו תחרות סיסמאות. היות שהיו לי שתי קופות - למדתי את שני ההמנונים של דן חסכן ושל חי"ל של בנק המזרחי. לכן מילות ההמנון של דן חסכן הזכורות לי עשירות ושונות מאלו שבהקלטה המצומצמת שלכם.

ההמנון של חי"ל: "כל החוסך בחיל את כל חסכונותיו / הוא כאן חוסך בינתיים / סכום גדול ורב / ופעם בשנה / כשנוריק את הקופה / ומפרוטה לאגורה הגענו למאה / וכך נמשיך בקצב / לחסוך ולהתמיד / אל הקופה הכסף / שמור הוא לעתיד".

ההמנון של דן חסכן זכור לי חלקית בלבד: "ומתנות לרוב / חילק לכל קרוב / לילד לילדה / והם אמרו תודה / דן, דן, דני דן, דני דני החסכן / דן, דן, דני דן, דני החסכן"

לאה שפיגלר

 

מעבר לערך קופות חיסכון בפרק תצוגות של אספנים




קוץ לניירתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 




קיטבגהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

כל חייל וחיילת זוכרים את היום הראשון בבקו"ם, בו קיבלו את כל החפצים אשר ישמשו אותם לשנים הקרובות. כל הכבודה הזאת נכנסה לתוך קיטבג עשוי מברזנט בצבע חאקי שגודלו היה לפעמים בגודל של חיילת קטנה.
את הקיטבג היו סוגרים בעזרת לולאות אשר התחברו במרכז וננעלו בעזרת מנעול.

 

בשיר "החזיקי לנו אצבעות" של ר. די-נור / נ. הירש, שר רן אלירן:
"...קמע בשבילך, ונשיקה קטנה לאמא, / קיטבג מתפקע וקופסה עם עוגיות. / הגדוד חוזר לפגוש את המג"ד והש"ג / ושוב ושוב אנחנו עם מדים ודיסקיות...".

 

 

 

 

 

בקרו גם בפרק חפצים שהיו בבית




קלמר מעץהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

פריט אישי שהיה בכל ילקוט.

הקלמר שהיה עשוי מעץ, בחלקו העליון הייתה מן פלטה דקה שהייתה נוסעת על מסילה. משיכה של הפלטה החוצה הייתה מגלה את פנימו של הקלמר שהכיל פריטים מעטים וכל כך שונים מהעטים הצבעים הטושים וכל שאר האוצרות שאפשר למצוא בקלמרים של היום. לילדים העשירים היה קלמר שתי קומות.


צילום: חגי מרום


צילום: חגי מרום

 


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן




קפיציםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 


קפיצי מתיחה, אחת מהמתנות הקלאסיות לבר מצוה, (במקרה ולא קיבלת את אחד מהספרים המשמימים כמו "מגלי עולם", "אלף אישים, ודומיהם).
להבדיל מהבלווקר, שהיה מיועד למבוגרים בלבד בשל גודלו, הקפיצים התאימו לבני המצוה, בבואם לפתח גוף חזק ובריא למען המפעל הציוני.

הקפיצים היו מגיעים בקופסת קרטון עם ציור של גבר בריא על גבה, מותח בקלות את כל חמשת הקפיצים שהיו בסט. אבל אנחנו, "ציפלונים" קטנים ורזים היינו מתחילים עם שני קפיצים, ובדרך כלל נשארים שם.....הבעיה עם הקפיצים האלה הייתה, שכאשר הקפיצים היו מתוחים  וצמודים לגוף  - בשחרור הם היו תופסים את שיער החזה וזה היה כואב. אבל לנו עוד לא היו שערות על בית החזה, ומצביטות הקפיצים  סבלו רק האחים הגדולים שלנו,  אנחנו דווקא די נהנינו לראות אותם מנפחים חזה בגאווה ופתאום מתקפלים בצווחה.


בשיר "יום שישי" (י. גלעד / י. פוליקר) שרה להקת "בנזין":
"...אז אני מטלפן, מתכנן, מתכונן, / מתקלח שעה, מתבונן במראה. / מחטא יבלות ומרים משקולות, / משחרר כיווצים ומותח קפיצים...".




רשיון לאופנייםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה. 

 

 

 

 

בזמנו היה צריך לקבל רישיון מהעיריה לאופניים, אותו הייינו מקבלים תמורת תשלום אגרה שנתית. הרשיון היה למעשה לוחית מתכת דקה שעליה היה מוטבע המספר של הרישיון, ואכן קראנו ללוחית הזאת "מספר", ולא רישיון.  את המספר  היה צריך להצמיד ל"שיחים" של הגלגל הקדמי, והיו מקרים, עד כמה שזה נשמע מצחיק, שפקחים של העיריה עצרו ילדים לבדוק את המספר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.