חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 154 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



כלי נשק וציוד אישי

וובלי
שתף 

ה"וובלי" היה אקדח השירות התקני הראשון בצה"ל, והוא שמר על מעמדו זה עד אמצע שנות ה-80!

היה זה אקדח תופי בן 6 כדורים בקליבר 0.38 אינטש (9.65 מ"מ), תוצרת בריטניה, ששימש עוד את המשטרה הבריטית, ונודע בכינויו "נשבר", כיוון שטעינתו נעשתה ע"י "שבירת" האקדח על צירו, (בניגוד לאקדחים התופיים האמריקניים, בהם נעשתה הטעינה ע"י חליצת התוף הצידה).

ה"וובלי" נודע כאקדח חזק ואמין, שפעל גם בתנאים קיצוניים של לכלוך, חול, אבק ובוץ. מאידך, הוא היה נטול ניצרה והפטיש שלו היה מכה ישירות על פיקת הכדור שבקנה, דבר שהפך אותו מועד לתקלות של פליטת כדורים.

ה"וובלי" שימש בעיקר את קציני השריון והתותחנים, וכן קציני מטה.




חגור
שתף 

היום קוראים לזה "אפוד" - אותו לבוש עליון שגם מגן על פלג גופו העליון של החייל וגם נושא עליו את המימיות, המחסניות, הרימונים ושאר פריטי הציוד להם נזקק החייל באימונים ובקרב.
קודם לכן קראו לזה שכפ"צ, (קיצור מ-שכפ"צ אישי), על שם שכבת הפיצוץ שהגנה על יושבי המעוזים במלחמת ההתשה. ואילו בעבר היותר רחוק נשא עליו החייל את החגור. החגור לא סיפק שום הגנה, ורק שימש לנשיאת הציוד.

היו כמה סוגי חגורים, מן הקל אל הכבד:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חגור פרפרים: כשמו כן הוא. בד"כ כלל חגורת דגמ"ח + מימיה, ולעיתים גם פאוץ' אחד לתחמושת ו"מצופים".. היה נהוג אצל השריונאים, השומרים ביחידות העורפיות ואצל אנשי הסגל בבה"ד 4.

חגור קל: החגור הקרבי הבסיסי. כלל חגורת דגמ"ח אליה חוברו 4 פאוצ'ים למחסניות + רמניה + מימיה או שתיים. מלמעלה חוברו אליה רצועות צולבות, מעין כתפיות, שאליהן התחבר, מצד הגב , את חפירה. חגור "קל" כזה שקל בד"כ כ - 10 ק"ג.

 

 

חגור קרב: חגור קל + תרמיל קטן (פק"ל) שהכיל מספר צרכים בסיסיים כמו לבנים וגרביים להחלפה,כלי רחצה, מגבת, מסטינגים וכלי אוכל וכו' ומסביב לו קשור שק שינה מגולגל ומהודק, וכמובן את החפירה, המחובר הפעם לתרמיל...

 


 

 

 

חגור פילים (ב"גולני" הוא נקרא גם: תד"ל ג'וערה): חגור קל + תרמיל גדול (תד"ל) שלתוכו הוכנסו שאר צרכי החייל כמו כמה זוגות מדי ב', זוג נעליים רזרבי, עוד מגבות ולבנים להחלפה וכו', אליו מחובר התרמיל הקטן עם שק השינה (ר' חגור קרב) ומתחתיו מאחור קשורות ברצועות שלוש שמיכות עטופות בפלג אוהל ובשכמיה, ומעל כולם מי אם לא את החפירה...

לחגורים הנ"ל היה מתווסף לעיתים ציוד נוסף, כמו תרמיל ל - 10 מחסניות למקלענים (שנקרא, משום מה "טרנזיסטור"), או זבילי תחמושת לררנ"טים, מרגמות ובזוקות, או ארגזי פעולה למקלעים, או מכשירי קשר, או ג'ריקנים מים, או... (אפשר להמשיך את הרשימה עד אין-סוף), וכל זה על זוג רגלים אחד...

בשיר "הפרוטה והירח" (ח.חפר/ עממי-אנגלי) שרו חברי הצ'יזבטרון:
"...הוי הפרוטה והירח / נעליים צריך / ומכנסיים צריך / וגם חגור חדש צריך / במקום דמי חופש יש בטיח / הוי הפרוטה והירח...".


ואילו בשיר "בשערייך ירושלים" (י. גמזו/ י. בראון) שר יהורם גאון:
"...עומדות רגלינו בשערייך, ירושלים, / ותותחינו מרעימים לך שיר מזמור. / ורק דמעות הגאווה שבעיניים / נוטפות דומם, על המדים והחגור...".




טומיגאן
שתף 

ה"טומיגאן", או בשמו הרשמי תומפסון M1 הוא תת מקלע תוצרת ארצות הברית שהיה אחד מכלי הנשק המפורסמים ביותר במחצית הראשונה של המאה העשרים.

ה"טומיגאן" היה תת מקלע כבד ומוצק, שירה תחמושת בקוטר 0.45 אינץ'. תחמושת זו, ששימשה באקדח הקולט 1911 המפורסם, הייתה חזקה מאוד וקטלנית בטווח קצר. הנשק היה מסוגל לקצב אש אדיר של עד 700 כדורים לדקה.

בארגוני המחתרת ואח"כ בצה"ל הצעיר היו בשירות מספר מוגבל של "טומיגאנים", בעיקר ביחידות עילית, עד שהוחלפו על ידי ה"עוזי" בשנות החמישים. הנשק התפרסם בארץ כנשקם האישי של מאבטחי דוד בן-גוריון בזמן מלחמת העצמאות.

ה"טומיגאן" אומץ גם כנשק אישי ע"י שמואל גונן (גורודיש) שנשא אותו עד אחרי מלחמת ששת הימים (ואחריה החליף אותו ב"קלאשניקוב
").

 

 




טלק.
שתף 

אבקת הטלק (Magnesium Silicate Hydroxide), או סתם "פודרה", כמו שכינו אותה, נועדה להלחם בגרויים, חרארות ושפשפות שייסרו את חיילי צה"ל, בייחוד בימי הקיץ.

האזורים המועדים לפורענות היו בעיקר כפות הרגליים, המפשעות, בתי השחי והצוואר, שאובקו שוב ושוב בנסיון להקל על הגרדת והאדמומית שפשתה בהם. בנדון זה רווחה אימרה בצה"ל: "...זיעה חוסכת דם - אבל טלק חוסך זיעה...".




מגל”ד
שתף 

בעיסקת הנשק הישראלית-צ'כית שנחתמה ערב קום המדינה סופקו לישראל, בנוסף לרובים הצ'כיים ולמטוסי ה"מסרשמידט", גם מקלעים קלים מסוג MG-34 ומקלעים בינוניים מסוג "בזה". מקלעי ה"MG-34" קבלו את הכינוי מגל"ד.

היו אלה מקלעים גרמניים שיוצרו החל משנת 1934, ולאחר כיבוש צ'כיה ע"י גרמניה ב-1938/9 הוחל בייצורם גם במפעלי CZ בברנו. המגל"דים החליפו עד מהרה את ה"ברנים" כמקלעים הקלים הסטנדרטיים בצה"ל, והם היו בשימוש עד לאחר מבצע "קדש" כשהוחלפו ע"י מקלעוני ה-FN.

יחד עם המגל"דים הגיעו גם מתי-מעט מקלעים מהדגם המתקדם MG-42 שנודע בכינויו "שפנדאו". ה"שפנדאו" היה, ועודנו מקלע מוצלח כל כך שעד היום הוא נמצא בשימוש צבאות נאט"ו (גרמניה, איטליה ויוון) המעדיפים אותו על פני המא"ג של FN!

 

 




מגל”ר
שתף 

אחד הפריטים שקיבל כל מתגייס לצה"ל בבקו"ם היה מברשת הגילוח.

עד מהרה עמדו החיילים על סגולותיה של אותה מברשת להוציא את גרגרי החול והאבק אפילו מהחריצים העקשניים ביותר מרובי ה-FN, וכך נולד המושג מגל"ר, שפירושו: מברשת גילוח לרובים.




מנה לחייל
שתף 

ב"מנה לחייל" שחולקה אחת לשלושה חודשים קבלו החיילים בין היתר סכיני גילוח .

בתחילה היו אלה סכיני "אוקבה" מצ'וקמקים שהספיקו כ"א לארבע תגלחות רצופות ייסורים. מאוחר יותר הגיעה הקידמה לצה"ל בדמות סכיני "פרמה-שארפ" עשויים פלדת אל-חלד, שהיו הרבה יותר רחומים וחנונים...




מנה לחיילת
שתף 

ה"מנה לחיילת" היתה מארז קוסמטי שניתן היה לקנות בשק"ם במחיר מוזל וכלל 3 מוצרים של חברת הלנה רובינשטיין: חלב פנים, מי פנים, וקרם לחות.




מסטינג..
שתף 

 

השם "מ?ס?ט?ינ?ג" מקורו בשיבוש המונח האנגלי Mes Tin, כלומר, פחית אוכל בתרגום חפשי.

המסטינג הצה"לי, או "פנך" בשמו העברי התקני (איך מבטאים את זה, לעזאזל?!) הגיע אלינו בירושה מהצבא הבריטי והוא הורכב בעצם משני מסטינגים מלבניים עשויים אלומיניום או בדיל, עם ידיות מתקפלות, שהיו משתלבים זה בתוך זה. ומאחר שכל דבר בצה"ל מורכב, כידוע, משלושה חלקים, הצטרף למסטינגים הנ"ל גם ספל, בתחילה מאלומיניום ואח"כ מפלסטיק.

עד סוף 1966 היו המסטינגים בגדר "ציוד אישי" שנופק לחיילים בבקו"ם. (החיילים הדתיים היו חותמים על שתי שתי ערכות: בשרית וחלבית) ומראשית 1967 - ציוד יחידתי שנופק רק לחיילי יחידות השדה.

האכילה במסטינגים היתה חוויה בפני עצמה, שכן תורני חלוקת האוכל היו שופכים למסטינג את כל מרכיבי הארוחה ב"מישמש" אחד גדול: בשר, תוספות, מרק, לחם ופרי לקינוח - הכל בערבוביה. ובתום הארוחה - רחיצת הכלים בצוותא ליד הברזיות או עוקב המים, כשאת מקום הסבון ממלא חול מאדמת המולדת. מכאן נולד הביטוי "אכלנו מאותו המסטינג", כלומר, חברים בלב ובנפש.

  

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ב"שיר חיילים" של י. גמזו / ו. מרדית', שנכתב בתקופת מלחמת ששת הימים, שר שמעון בר: "...לצנחנים, לחי"ר ולסיירים / באמבוש או בפטרול המפרך / לחבר'ה במשלטים ת'מסטינגים נרים / ונאמר א'בראבו ועוד איך !...".



מטבעות לשון:

אכלנו מאותו מסטינג
ביטוי לחברות אמיצה, לקשר חזק בין שני אנשים, כיאה לאלה שבתקופת הצבא חלקו בניהם את המזון. לעיתים השימוש במטבע לשון זה היה אמת לאמיתה ולעיתים - התרברבות.
"...אריק שרון?...אני והוא אכלנו מאותו המסטינג...".

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר




נפוליאונצ`יק
שתף 

הנפוליאונצ'יק היה הכינוי לו זכה התותח הראשון בצה"ל.

היה זה תותח הרים צרפתי בקוטר 65 מ"מ שיוצר בראשית המאה ה-20. חמשת הנפוליאונצ'יקים הראשונים הוברחו ארצה ערב הכרזת העצמאות, ומיד עם הגיעם הועברו לחזית הצפון, שם הכריעו את הקרב על הדגניות והניסו את הסורים מעמק הירדן חזרה לרמת הגולן. בהמשך הגיעו ארצה עוד כ-30 תותחים כאלה והם הופעלו בחזיתות השונות. מספר תותחים הותקנו על סיפון האוניות הראשונות של חיל הים שהוסבו מאניות מעפילים לאוניות מלחמה
.

לאחר המלחמה שמשו הנפוליאונצ'יקים זמן מה לצרכי הדרכה ואימונים ואח"כ יצאו מהשירות.

במפגן צה"ל שנערך באצטדיון רמת גן ב-1958, במסגרת חגיגות שנת העשור, הוצאו הנפוליאונצ'יקים מה"בוידעם" וחיילי חיל התותחנים הפגינו לקהל הרבבות פירוק סוללת נפוליאונצ'יקים לחלקיהם, העברתם ב"אומגה" מצד אחד של האצטדיון לצידו השני, הרכבתם מחדש וירי ארבעה פגזים, אחד מכל תותח.

כיום ידוע על שישה תותחים כאלה שנותרו לתצוגה במוזיאונים ואנדרטאות בארץ.




סבון לחייל/ת
שתף 

 בהמשך למנה לחייל ולחיילת גם את הסבונים האלה ניתן היה לרכוש בשקם.




סטן
שתף 

תת המקלע המיתולוגי של תנועות המחתרת ושל צה"ל בשנותיו הראשונות.

ה"סטן" הומצא ויוצר בבריטניה בתנאי החירום של מלחמת העולם השניה, ויתרונו הגדול היה בהיותו פשוט וזול לייצור ותפעול. פשטות זו הביאה לכך שגם ארגוני המחתרת בא"י, ה"הגנה" והאצ"ל, הצליחו לייצרו באמצעיהם הדלים.

ה"סטן" שיוצר ע"י ה"הגנה" אף זכה לכינוי מיוחד - תמ"ת (תת מקלע תוצרת). עם זאת, ה"סטן" היה נשק בלתי מדוייק ובלתי אמין בצורה קיצונית: מצד אחד היו בו מעצורים רבים, ומאידך היו בו מקרים רבים של פליטת כדורים.
היו שהגדירו אותו בשל כך כ"נשק דמוקרטי" השומר על חופש הדיבור וזכות השתיקה כרצונו... לאחר קום המדינה נמשך ייצור ה"סטנים" במפעלי תע"ש עד 1955, עת הוחלף ה"סטן" בשירות צה"ל ע"י ה"עוזי".

 

ב"שיר ערש נגבי" שכתבו י. מוהר / מ. וילנסקי , שושנה דמארי שרה:
"...הן יחרוש בשדות המשק,/ למה לו אקדח ו"סטן"?/ - אין חריש עמוק בלי נשק,/ נומה בן, נומה בן...".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.