חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 149 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



בתים מספרים - ירושלים

בית יד יצחק בן צביהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה



בית יהודיוף-חפץהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

 

 

 

הבית הגדול, שנמצא ברחוב עזרא 21 בשכונת הבוכרים בירושלים, נבנה בשנים 1914-1905 בשביל אלישע יהודיוף ומשפחתו שגרו בקוקנד שבאוזבקיסטן. זה בנין בעל שתי קומות מגורים וקומת מרתף. לבנין שתי כניסות ראשיות: האחת מובילה ממרכז החזית לקומת הקרקע והשנייה, בצדו המזרחי של הבנין, בנויה משני גרמי מדרגות עגולים המובילים היישר לקומה השנייה. לאורך הבנין עובר מסדרון רחב, שבו למדו ילדי המשפחה לרכב על אופניים, ומשני צדדיו חדרי המגורים הגדולים. ברצפה המעוטרת של המסדרון העליון יש שני פתחי אור עשויים לבני זכוכית המעבירים אור לקומה הראשונה. תקרת המסדרון וחלקם העליון של הקירות שלאורכו מעוטרים בציורי טבע (ציפורים, איילות, פרחים ועצים), ציורי נוף (קברי אבשלום וזכריה בעמק קידרון, הרים מושלגים ונחלים כמו באירופה) וציורים של מוטיבים יהודיים כמו מגן דוד וסמלי שנים עשר השבטים. את כל הציורים צייר הצייר שמואל מלניק. בבית נבנה גם בית כנסת גדול ובו עמודים עגולים גדולים משיש ורוד שהובאו במיוחד מאיטליה. גג הבנין שטוח והוא מוקף מעקה ברזל מסוגנן עם גביעי אבן גדולים. הבנין נבנה בסגנון אירופאי והוא מזכיר את סגנון הבנייה של הארמונות באירופה.

ב-1915, שנה בלבד לאחר שאלישע יהודיוף ומשפחתו עלו לארץ ישראל והתישבו בבית המפואר הם נאלצו בצער לעזוב אותו ולחזור לביתם בקוקנד בגלל צו הגרוש שהוצא לנתינים של רוסיה שהצטרפה למלחמת העולם הראשונה והיתה כעת האויבת של האימפריה העות'מאנית ששלטה בארץ. אל הבית הנטוש פלשו התורכים והפכו את המבנה המפואר למפקדה של הצבא התורכי בירושלים.
ב-1917 פרצה ברוסיה המהפכה הבולשביקית וביתו המפואר וכל רכושו של אלישע, שהיה סוחר גדול בכותנה, הוחרמו. הבנין הושכר לבית היתומים "ציון" של הרב בלומנטל.

ב-1918 כאשר הסתימה המלחמה בתבוסת התורכים והאנגלים נכנסו לארץ ישראל, ערכו יהודי ירושלים בחדר האוכל הגדול של הבית סדר פסח למאתיים חיילים יהודים ששרתו בצבא הבריטי בארץ ישראל וחודש לאחר מכן נערכה בבית קבלת פנים לגנרל אלנבי מטעם יהודי ירושלים בהשתתפות חיים ויצמן וג'יימס רוטשילד. לחדר האוכל הגדול לא היתה באותם ימים תקרה כמו שיש לו היום, אלא הוא כוסה בפירמידת זכוכית ענקית שנעה על מסילות ובחג סוכות היא הוזזה ובמקומה הונח סכך שהפך את המקום לסוכה ענקית כשרה למהדרין. את הסוכה פקדו מבקרים רבים מידי שנה וגם הנציב העליון הרברט סמואל היה אחד האושפיזין.

בשנת 1922 התחילו בני המשפחה לברוח מבוכרה ולחזור לביתם בירושלים בדרך לא דרך. בני המשפחה התגוררו בקומה העליונה, כאשר הקומה הראשונה הושכרה לצורך מחייתם. בשנת 1923 עזב בית היתומים את הבנין ובמקומו נכנס בית ספר לבנות בהנהלת גב' חנה שפיצר. בית הספר הפך למוסד מיתולוגי בירושלים ורבות מילדות העיר למדו בו. בשנות הארבעים, כאשר אף אחד מבני משפחת יהודיוף לא גר כבר בבית, שימש הבנין כמרכז פעילות האצ"ל בירושלים, והוכנו בו סליק גדול ודרך מילוט. לאחר קום המדינה השתכנו בבית הגדול שני בתי ספר חרדיים: בית חנה לבנות ובית יעקב לבנים.

השם "הארמון של המשיח" שבו מוכר בית יהודיוף-חפץ הוא אגדה אורבנית. בתחילת המאה ה-20 היה בית יהודיוף-חפץ הבית הפרטי הגדול והמפואר ביותר לא רק בשכונת הבוכרים אלא בירושלים כולה. בבית היה, כאמור, בית כנסת שרבים באו להתפלל בו בשבתות ובחגים ובחדר האוכל הגדול שבו נערכו חתונות ושמחות לא רק של בני המשפחה. מסיבות אלו קראו לו בני ירושלים על דרך הקיצור "הארמון".
בנין מפואר זה שכן בקצה שכונת הבוכרים, שהיתה בזמנה שכונה יוצאת דופן מבין כל השכונות שנבנו מחוץ לחומות. השכונה תוכננה ונבנתה בסגנון אירופי עם רחובות רחבים ורבים מבני ירושלים באו לטייל בה. אחד מאלה היה הסופר ש"י עגנון, שאהב מאד את השכונה בכלל ואת בית יהודיוף-חפץ בפרט, ובספרו "שירה" כתב: "גדול שבכולם היה הבית המפואר שנבנה לשם המלך המשיח, שכשיבוא משיח צדקנו יבוא לירושלים תחילה ויבואו האבות והזקנים והמלכים והשרים ואנשי כנסת הגדולה להקביל פניו ועמהם צדיקים רבים ונכבדים, והכינו להם אחינו עולי בוכרה בית גדול וטוב", ומאז נפוצה האגדה, כי הבית שבנו אלישע יהודיוף וישראל חפץ בשביל משפחתם נבנה למען המשיח.




בית לשכת עורכי הדיןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה



בית מונטסרההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה



בית מחיטריאןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה



בית מחניים ה-1 -נבון ביי הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בית מחניים "הראשון" או בית נבון ביי (שמות נוספים: בית שפיטלר, בית פרוטיגר) הוא בית מגורים דו קומתי, שהוקם בשנת 1869 ברחוב הנביאים 59.
בית דו קומתי סימטרי שחזיתו פונה לכיוון רחוב יפו. הוקם על ידי כריסטיאן פרידריך שפיטלר מבזל שבשווייץ, כבית מגורים עבור המוסד המיסיונרי "בית אחים". בניין זה נחשב באותה תקופה כבית המגורים המפואר ביותר בעיר. בנוי בסגנון מזרחי עם שילוב אלמנטים מערביים, עם קירות עבים, רצפות שיש אדום, חלונות זוגיים קמורים, ומרפסות עם מעקה ברזל מסוגנן.

בשנת 1873 עבר הבית לידי שווייצרי אחר - הבנקאי ואיש העסקים יוהנס פרוטיגר (Johannes Frutiger)‏ (1836 - 1899), שהתגורר בו עד 1885. פרוטיגר העניק לבניין את השם בית מחניים על פי שמו הפרטי - יעקב, לפי ספר בראשית, פרק ל"ב, פסוק ג': "ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ויקרא שם-המקום ההוא מחנים". מעל פתח הכניסה הראשית קבועה אבן ועליה שם הבניין MAHANAIM.

בשנת 1885 עבר פרוטיגר לבניין מפואר יותר - רחוב הנביאים 13, וקרא לו גם כן בית מחניים. בית מחניים הראשון נמכר ליוסף נבון ביי (1858 - 1934) - בנקאי ואיש עסקים יהודי אמיד, יוזם ובונה של מסילת הרכבת לירושלים, שהיה שותפו של פרוטיגר לעסקים. בחצר הבניין עמד בתקופתו בית כנסת משפחתי מפואר, ומולו ניצבה מזרקת מים עשויה שיש, שבה שטו דגי זהב. נבון התגורר בבניין עד שירד מנכסיו ועבר להתגורר בצרפת כאשר אשתו גישה נשארה לגור בחלק קטן מהבניין שעוכל על ידי הבנק בשל חובותיו של יוסף ביי. המקום עבר מיד ליד, ומשנות ה-70 שוכנות במקום מסעדות.

בשנת 2007 החלו העבודות להקמת קניון ענק במתחם שבו שכנה הקונסוליה הגרמנית (הנביאים 57 פינת רחוב ראול ולנברג), במגרשי החנייה שבאזור, ובשטח שבו נמצא בית הפחה הטורקי (הנביאים 61) - שייהרס. בית נבון ביי ישומר כחלק מפרויקט זה.




בית מחניים ה-2הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בית מחניים הינו בנין מפואר בסגנון נאו-קלאסיציסטי ברחוב שבטי ישראל 34 פינת רחוב הנביאים שנבנה בשנת 1885 לשמש כביתו הפרטי של הבנקאי יוהנס פרוטיגר.

יוהנס (יעקב) פרוטיגר היה שווייצרי פרוטסטנטי שעשה את הונו מבנק וקבוצת משקיעים שהקים ונקראו על שמו. עם חברי הקבוצה נמנו שלום קונסטרום ויוסף נבון והיא הייתה מעורבת בהקמת שכונות חדשות, ברכישת קרקעות (לימים השכונות ארנונה ותלפיות) ובהקמת מסילת הרכבת בין ירושלים ליפו. ב-1896 בנק פרוטיגר הכריז על פשיטת רגל ובית מחניים עבר לרשות הפטריארכיה הלטינית.

אגודה יהודית מלונדון בשם 'אגודת חיים', רכשה את הבית ושיכנה בה את בית הספר לבנות על שם אוולינה דה רוטשילד (בהנהלת חנה יהודית לנדאו שכינויה היה "מיס לנדאו", שם שדבק גם בבית הספר אותו ניהלה), שעבר אליו מהרובע היהודי בעיר העתיקה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה מנהלת בית הספר, שהייתה אנגלייה, גורשה למצרים. בית הספר פונה והבית הוחרם לטובת מגורי קצינים עות'מאנים.

בשנות ה-20 של המאה ה-20, עבר לגור במבנה מנחם אוסישקין, מנהל הקרן הקיימת לישראל. ב-1927 פונה אוסישקין מהבית על ידי הנציב הבריטי העליון שמשכנו הקודם במתחם אוגוסטה ויקטוריה נפגע ברעידת אדמה. הנציב התגורר בבית מספר שנים, עד להשלמת משכנו החדש, ארמון הנציב.
אוסישקין שהקים את ביתו החדש בשכונת רחביה קרא לו גם כן מחניים, אך הפעם כתב את השם בחזית הבית בעברית.

בשנות ה-30 חזר בית הספר לבנות לבניין, אך ב-1948 פונה שוב בשל קרבתו לגבול הירדני. ב-1949 הופקע הבניין על ידי ממשלת ישראל ושימש כמשרדו של זלמן שזר, שר החינוך הראשון.

מאז ועד היום משמש הבית את לשכת שרי החינוך והנהלת משרד החינוך של מדינת ישראל.

ב-1992 הבניין עבר שיפוץ יסודי בעלות של כ-2.5 מיליון שקל.




בית מטוסיאןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בית מטוסיאן נמצא ברחוב אלקלעי 10בשכונת טלביה, ונחשב לאחד מהיפים בבתי השכונה.

הבית נבנה בין השנים 1934 - 1936 על ידי וארטאן מטוסיאן, ארמני שעבד כמנהל חשבונות. המבנה כלל שלוש דירות מגורים ושני מוסכים למכוניות.
משפחת מטוסיאן התגוררה בקומת המסד, ושתי הקומות העליונות הושכרו. הדירה בקומה הראשונה הושכרה למנהל בנק ברקליס, ושימשה את מנהל הסניף המרכזי בירושלים, והדירה בקומה השנייה הושכרה למחלקת הדיור של ממשלת המנדט הבריטי, והתגורר בה ראש המחלקה (אדווין סמואל, בנו של הנציב הבריטי הראשון הרברט סמואל). בשנת 1948, לאחר מלחמת העצמאות המשיך סמואל להתגורר בקומה העליונה על אף סיום עבודתו בממשלת המנדט.

משפחתו של מטוסיאן גורשה מביתה על ידי ארגון הלח"י במהלך מלחמת העצמאות. הארגון אחסן במבנה חומרי נפץ, ובמהלך תאונה מבצעית התפוצצו חומרי הנפץ וגרמו נזקים רבים לדירה.

מטוסיאן, שלא עזב את הארץ, ניהל משפט כנגד האפוטרופוס על נכסי נפקדים ובשנת 1951 הושבה לו הבעלות בדירה בהוראת בית המשפט. המשפחה שבה להתגורר בקומת המסד, והדירה בקומה הראשונה הושכרה לאוניברסיטה העברית.

בשנת 1994 נמכר הבניין ולמבנה נוספו שתי קומות. 




בית מינכןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה



בית מקוברהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה



בית מרי חרופההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה



בית משיח בורוכוףהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה








 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.