חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 145 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




חפצים שהיו בבית

מכונת כתיבה
שתף 

קשה להאמין כמה העולם היה איטי פעם, ואנחנו עוד מסתכלים אחורה בגעגוע...
קחו למשל את הענין הזה של דפוס, הקלדה, כתיבה במכונת כתיבה. פעם, ולא לפני כל כך הרבה שנים, הקלידו במכונת כתיבה מכנית, אות אות. לכל אות הייתה משמעות, כי להקיש אותה היה צורך להפעיל קצת לחץ, לא כמו במכונות כתיבה החשמליות שבאו אחר כך, שלא לדבר על המחשב של היום. אהה...מחשב...המכונה הזאת שמאפשרת לעשות את כל הקסמים הללו, כמו Cut  Copy  Paste וכל השאר...

מכונת כתיבה הייתה אביזר די נדיר בימים ההם במשקי הבית.
החזיקו אותה בעיקר במשרדים ובבתי העסק, אך מאחר וגם שם לא הייתה המכונה בנמצא אצל כל אחד - היו שירותים רבים של הדפסה, חלקם היו בבתים. היו  נותנים את החומר כתוב בכתב יד, ומקבלים אותו לאחר מספר ימים מודפס במכונת הכתיבה.
מכונות כתיבה היו גם בבתים של אלה שעבדו מהבית  ועיסוקם דרש הדפסה, והיו גם רבים שחלמו להיות סופרים והשקיעו במכונת כתיבה, וכשחלומם גז היא הפכה להיות משחק של הילדים....

 

מכונות הכתיבה היו כבדות והן היו באות בתוך מן מזוודה. בתוך המכונה היה מן סליל בד שהיה טבול בפחם. הסליל הזה  חצץ בין מקשי האותיות ובין הניר, כאשר האות הייתה מוקשת היה המקש מכה על הסליל וכך הייתה נוצרת האות על הדף.  טעויות בהקלדה תוקנו בתחילה על ידי מחק שהוריד את האותיות מהניר, ואם היו יותר מדי מחיקות כאלה - הניר היה נראה כניר מטרה במטווח... רק שנים לאחר מכן הגיע הטיפקס הגואל. 


ואם היה צריך את החומר המודפס במספר העתקים - היו משלבים לתוך גליל מכונת הכתיבה מספר ניירות כמספר ההעתקים הנדרש, ובין הניירות היו מכניסים ניר פחם (קראנו לזה "נייר קופי") ומקפידים על לחיצה חזקה במיוחד בעת הקשת האותיות, כדי שהאותיות ייראו גם בהעתקים האחרונים. ואכן, העותק הראשון היה ברור, השני פחות, השלישי עוד פחות וברביעי היה כבר צריך לנחש מה כתוב....
אגב, ניר פחם זה הוא המקור לסימון CC בדוא"ל, שפירושו Carbon Copy.

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בזמן שלטון המנדט ובעיקר החל מתחילת שנות השלושים הייתה דרישה להכין מסמכים רשמיים בשתי שפות – עברית ואנגלית. בזמנים ההם היו רק מכונות כתיבה בשפות נפרדות, או עברית או אנגלית. ישראל ברודי, תל אביבי, המציא ורשם פטנט עולמי על מכונה דו לשונית עברית אנגלית, לה קרא "דו-כתב". הוא הקים בית עסק בשדרות רוטשילד ומשם שיווק את המכונות בכל רחבי הארץ, ואח"כ גם לארה"ב.

 

 
''...הוא נכנס לחנות מכשירי כתיבה ואני אחריו, עומד, עיניו נוצצות, מתחיל לבחון את חבילות הנייר... - אז מה בשבילך אדוני. סרט למכונת כתיבה אני לוחשת בלבי. - ניירות למכונת כתיבה. אבל הוא מחפש גודל וסוג מיוחד, הריץ את המוכרת על הסולמות, הוריד אותה למרתף עד שמצאה את מבוקשו...''.
א.ב.יהושע, "המאהב", הוצאת שוקן, עמודים 291-290.
                                    

ב"זמר שכזה" של ל. נאור / נ. הירש, צוות הווי נח"ל שרים:
"...פקידות במשרדים מתקתקות בקצב / מכתב וקבלה ודו"ח וחוזר / וגם הבוס רואה שאין ברירה בעצם / ומצטרף בקול לבית החוזר...".


רטרו:

לא להאמין, אבל בגל הרטרו הנוסטלגי הזה בו אנו חיים, גם מכונת הכתיבה חוזרת לחיינו

 

זכרונות:
"...כשהייתי בת אחת עשרה קנתה אחותי הגדולה מכונת כתיבה וחוברת לימוד כתיבה בשיטה עיוורת.

היא התחילה ללמוד, אך כשהגיעה לאותיות ש' וז' התייאשה כי היה צריך להכות בכל הכוח עם הזרת הקטנה והחלשה וזה היה כואב... אני הקטנה הייתי משועממת בחופש הגדול והתמדתי בלימודי.
מי היה מאמין שתוך חמש עשרה שנה תהיה ההקלדה העיוורת...".

אילת
sarrab8@gmail.com 

 

מעבר לערך מכונות כתיבה בפרק תצוגות של אספנים

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




מכונת כתיבה חשמלית
שתף 


מכונת הכתיבה החשמלית הייתה שלב הביניים שבין מכונת הכתיבה המכנית ובין מעבד התמלילים הממוחשב.

מכונת הכתיבה החשמלית, או ה"כדורית" בשמה העממי. מכונה זו, מתוצרת IBM, הופעלה בכח חשמלי, דבר שחסך מהכתבן/ית את הצורך להקיש בחזקה על הקלידים, ובמקום הפטישונים המרעישים של האותיות באה כדורית מתכת שקטה, יחסית, שהיתה מסתובבת במקומה ומטביעה את האותיות על הנייר. מכונה זו כבשה בסערה את כל המשרדים, למרות מחירה הגבוה ומחירי החלפים והשרות, אך תוך פחות מעשר שנים הפכה גם היא למיושנת, עם הופעתם של מעבדי התמלילים הראשונים ("א-ב", "וורדמיל" ו"איינשטיין" למי שזוכר...) .

 

 




מכונת סריגה
שתף 

 

מכונת הסריגה הייתה בבעלות של מי שהיה לה כסף אבל לא היה לה זמן או סבלנות. זאת כיוון שחלק גדול של האימהות של אז וכמעט כל הסבתות עסקו בסריגת יד, פעולה שדרשה הרבה סבלנות, להעלות ולהוריד עיניים ושורות בלי סוף עד שהעיניים של הסורגת עצמה היו יוצאות ממקומן.

מכונת הסריגה הייתה מתקן מוארך על רגליים, היו לו עשרות ראשי מסרגה מסודרות בשורה אחת ליד השנייה ומתקן ידני אותו היו מעבירים ב"ווישש" אחד מצד לצד, כאשר כל ווישש שכזה מייצר שורה חדשה של סריגה. הסוודר היה נוצר חיש קל, אבל העין של האימהות של אז, ולא דווקא של האימהות הפולניות בלבד, הייתה מבחינה מיידית אם הסוודר הוא מסריגת יד משובחת או מסריגת מכונה, שהייתה פחות "נחשבת".

 

 

 

 

 


התמונה באדיבותIsraelimages.com / Hashomer Hatzair © .




מכונת פליט
שתף 

ראו במושג "מפלטה".

מטבעות לשון:

צריך לרסס אותו בפליט
צריך לגמור איתו חשבון, להתנקם בו, לחסל אותו.
"...המנוול הזה... צריך לרסס אותו בפליט...כל הלילה ישב בח?פל?ה ונהנה, ולמחרת בבוקר הלך לרס"ר והלשין שגנבנו פרודוקטים מהמטבח...".

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר




מכונת תפירה
שתף 

 

 

בהתחלה היה נדיר למצוא מכונת תפירה שלא בבית המלאכה של החייט. אבל עוד לפני שהאימא העזה לחלום על מכונת כביסה, היא חלמה על מכונת תפירה.

בהתחלה היו אלה מכונות תפירה כבדות ומסורבלות, שפעלו ידנית או יותר נכון רגלית, על ידי "פדאל" (דוושה) שהיה בחלק התחתון של מכונת התפירה. דיווש על הדוושה השטוחה הזו, היה מניע במהירות סרט עור שהיה מחובר לגלגל בחלקה העליון של מכונת התפירה, וזה היה מסובב במהירות רבה גלגל קטנטן, שהיה מפעיל את מחט התפירה מעלה מטה, הלוך ושוב במהירות רבה.

לאחר מכן יוצרו מכונות תפירה שפעלו על חשמל, והיו כאלה שהותקנו בתוך רהיט מיוחד שנקרא "שולחן למכונת התפירה". הייתה זו תיבת עץ גדולה על רגליים ששכנה לאחר כבוד במקום מרכזי בבית. בחלקה העליון הייתה פלטה מעץ שחוברה לשולחן על ציר והיה אפשר להרים או להסיט הצידה, ומפנימו של השולחן הייתה נשלפת מכונת התפירה ונתפסת במעמד, כאשר הפלטה משמשת כשולחן עבודה לתופרת הביתית. הדגם המשוכלל יותר היה של מכונת תפירה שבאה בתוך מזוודה קטנה עם ידית.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מעבר לתצוגת אוסף מכונות תפירה




מכונת תפירה ידנית
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




מלכודת עכברים
שתף 

אמנם מלכודות עכברים אפשר להשיג גם כיום, אך השימוש בהן נדיר.

בזמנים ההם הצורך בשימוש במלכודות הללו היה כה נפוץ, עד שהיה אפשר להשיגן בחלק מהמכולות השכונתיות. הם עשו לנו את המוות, העכברים הללו, אבל הנקמה מיהרה להגיע: קונים מספר מלכודות, ולפני השינה פורשים אותן בנקודות שונות בבית, נכנסים למיטה ומכבים את האור. לעיתים היה אפשר
לשמוע את הקול הנעים הזה של השתחררות הקפיץ של המלכודת - עוד לפני שנרדמנו.

 

 

 

 

 

 

 

להקת פיקוד דרום שרה "אני אצבוט לך" (ר. חשמן / י. קלינגר) עם הסולן גדי אורון:
"...אם את פרח אני פרפר / אם נחש את אני עכבר / אם חוחים את אני דרדר / אם את מלכודת אני עכבר / אשר נלכד אך מאושר...".




מנורה עומדת
שתף 

הייתה אחת כזאת בכל סלון, ליד הפוטל, בדרך כלל בקרבת מקום היה הטבורטה, עליו היה מניח האבא את הרגליים, כשהיה יושב בנוחיות בסוף יום של עמל וקורא עיתון, נהנה מאורה של המנורה העומדת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




מנורת בטיק
שתף 

הייתה אחת כזאת בכל בית כמעט, מעשה ידי מישהו מבני המשפחה להתפאר. היו מייצרים את הבטיק שהיה סוג של בד מוקשה, שאותו היו מחברים למסגרת מתכת ובתוכה מנורה.




מנורת לוקס
שתף 

נקרא גם "פנס לוקס" היה זה מתקן תאורה, בתוכו הייתה מן  גרב ארוגה, היו מנפחים כמו פרימוס ומדליקים את הגרב. האור היה חזק במיוחד, הרבה יותר מפנס הנפט או העששית. פעל על נפט או בנזין ושימש גם את הדייגים, בכל סירת דיג היה פנס כזה כדי למשוך את הדגים בעת הדייג הלילי. כמו כן שימש בסוכות למכירת אבטיחים ובדוכני השווקים.

ב"ילקוט הכזבים" מסופר על מורדוך הדייג, שלקח פעם את חבריו לשיט לילי בכינרת. כטוב ליבם עליהם התחילו לצחוק עליו ואמרו:
"...אין לך אופי, נראה אותך זורק את הלוקס לים!''. מורדוך התעצבן, וכדי להוכיח להם, זרק לבסוף את הלוקס למים. "נו, מה תגידו עכשיו?" שאל. השיבו לו החבר'ה: "אין לך אופי, כל אחד יכול להשפיע עליך...".




מנורת קריאה
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 




מנעול לטלפון
שתף 

 

ראו בערך טלפון חוגה    

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


מטבעות לשון:

שמתי לו מנעול על הטלפון
השתקתי אותו. גרמתי לו שיפסיק לדבר.
"...הוא פתח את הפה שלו יותר מדי, אבל מייד שמתי לו מנעול על הטלפון...".
 

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי. דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.