חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 153 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



בתים מספרים - ירושלים

מושב הזקנים הספרדי
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה



מלון אוריינט האוס
שתף 

                                                       

 

לבניין אוריינט האוס רב-העניין, השוכן במזרחה של ירושלים, פרק מלונאי קצר יחסית.
בשנים 1897-1898 נבנה הבניין על מגרש גדול על-ידי איסמאעיל אל-חוסייני, שהיה מנהל מועצת ההשכלה הערבית. בתפקידו אירח בעל הבית אח"מים רבים בעשרות החדרים, עוד בטרם הפך הבניין לבית-מלון.

 

ב-1898 נערכה במבנה קבלת פנים חגיגית לקיסר וילהלם ה-2 בעת ביקורו בארץ, וב-1931 שימש הבית לקבלת פנים אחרת: בעת מותו של מלך חיג'אז, חוסיין אבן-עלי, קיבלו בניו את מנחמיהם בבניין זה.

 

מאמצע שנות השלושים ואילך שימש המבנה המפואר כבית-ספר לבנות, ורק בשנת 1952 הפך לבית-מלון בשם "ניו אוריינט האוס" - אחד מבתי-המלון המכובדים ביותר בירושלים של אז.

 

לאחר מלחמת ששת הימים, עם סיפוח מזרח ירושלים, פחתה התפוסה במלון. עקב כך נאלצו הבעלים לסגור ולחלקו לדירות ולהשכירן, וזאת עשו עד סוף שנות השמונים.
באוקטובר 1992 הוכרז המבנה כמקום מושבה של המשלחת הפלסטינית לשיחות השלום עם ישראל, אך ב-2001 סגרה הממשלה את הבניין.




מלון אטלנטיק
שתף 

בתקופת מלון פלטין הקים בנו של טאודורוס ורשבסקי, ישראל, את מלון אטלנטיק. הוא שכן בבניין ששכר ברחוב בן-יהודה פינת רחוב מרדכי בן הלל, ובו פעל המלון בהצלחה לא מעטה עד ראשית 1948.

לרשות אורחי מלון אטלנטיק עמדו לא מעט שירותים באיכות גבוהה ביחס לזמנו. בין אלה ניתן לציין טרקלין ואולם רחבי ידיים, חדר קריאה, עישון ומשחקים, מטבח אירופי משובח, הסקה מרכזית, מים חמים וקרים בכל חדר, ואפילו אמבטיות חמות.

ניהול המלון על-ידי בנו של ורשבסקי סייע להצלחתו, וכן היותו של רחוב בן-יהודה אזור מרכזי ועשיר במלונות, וכמובן - עשיר גם בתיירים, כדוגמת הרחובות יפו והמלך ג'ורג'. אך אליה וקוץ בה: מקומו ה"חם" של המלון הביא בסופו של דבר להריסתו.

לצערם של ישראל ורשבסקי ורבים אחרים נהרס מלון אטלנטיק עם בניינים נוספים ב-22 בפברואר 1948 בפיגוע הענק, שביצעו חיילים בריטים ברחוב בן-יהודה.




מלון אימפריאל
שתף 

נראה שלא די בכך שאגף שלם במלון נבנה מראש כדי לארח אישיות מסוימת, ותהא זו חשובה ככל שתהא, אלא שמלון אימפריאל כולו נבנה לכבוד הקיסר הפרוסי וילהלם השני, לקראת ביקורו בירושלים בשנת 1898.

המלון נבנה ביוזמת הפטריארכיה היוונית, נחנך באותה שנה, ונחשב לאחד המפוארים בתקופה זו. לאכזבתם של היזמים ובעלי העניין, ישן הקיסר רק ימים ספורים במלון, כי העדיף לקבוע את משכנו מחוץ לחומות, במחנה אוהלים ליד שער יפו...




מלון אמריקן קולוני
שתף 

על מלון אמריקן קולוני נכתבו לא מעט מאמרים, אך על כולם מוסכם שהמלון מהווה חלק מהפאזל הקוסמופוליטני של ירושלים בתחילת המאה ה-20.

ראשיתו של המלון המפואר היא בעלייתה לארץ של קבוצת אוונגלים אמריקאים ב-1881 והתיישבותם בכמה מבנים בין חומות העיר העתיקה. ב-1896 הצטרפה קבוצה נוספת בת כ-55 מבוגרים וילדים, שוודים ואמריקאים, בראשותה של הגברת וסטר ס?פ??פ?ו?ר?ד, והצפיפות בבניינים שבין החומות גדלה.

במאמץ להקל את הצפיפות נשכר - ובסופו של דבר נרכש - ביתו הגדול והיפה של הפחה דאוד אמין אל-חוסייני וארבע נשותיו. היה זה בית מפואר עם פטיו גדול ומאיר עיניים, אשר נבנה בשנת 1860 מאבני ירושלים בסגנון מבצר תורכי; וכיוון שהיו בו חדרים רבים, הוא התאים במיוחד לשיכון חלק גדול מחברי הקבוצה.

בתום תקופת הצפיפות במתחם בעיר העתיקה, אשר גרמה לרכישת הבניין מידי אל-חוסייני, החליטה גברת וסטר לייסד במבנה אכסניה מיוחדת לאמריקאים ולשוודים, אשר נזקקו למקום מבטחים בעת שהותם בארץ, לאכסניה זו קראה "האכסניה האמריקאית".

באמצע העשור השני של המאה ה-20, בעת שהברון אוסטינוב (בעל מלון דו-פארק ביפו) חיפש מקום לינה מתאים לו ולאורחיו בהיותם בירושלים, החליטו חברי ועד המתיישבים - בהמלצתו החמה של הברון אוסטינוב, כמובן - להפוך את האכסניה למלון ברמה אירופית.

מסופר כי לאחר שיפוץ הבניין, בייעוצו של הברון, היו בו שני חדרי אמבטיה, וכל החדרים הוארו במנורות נפט - דבר שנחשב בארץ-ישראל של הימים ההם למותרות של ממש.

במהלך מלחמת העולם הראשונה חסו במלון אלפי נזקקים. מלון אמריקן קולוני הוא היחידי במלונות ישראל, שעבד תחת שלטונם של התורכים, הבריטים, הירדנים והישראלים.

בשנת 1904 התחתנה במלון ב??רט?ה ס?פ??פ?ו?ר?ד, והברון אוסטינוב הביא לה במתנה שני עצי דקל שנשתלו בחצרו. מאז דואגת משפחת הברון שתמיד יהיו בחצר המלון שני דקלים. הדקל הראשון הוחלף בעת מלחמת השחרור, כאשר ספג המלון 21 מטחים ונפגע קשות, ואת הדקל השני תרם צאצא של אוסטינוב ב-1995, לאחר שהישן שבק חיים. עד היום, כפי שהבטיח הברון, ממשיכים שני דקלים לקשט את הכניסה למלון. לדברי בני משפחת אוסטינוב, כל עוד המלון קיים, הם ידאגו לכך שבגנו יהיו שני עצי דקל רעננים.

אישים מפורסמים רבים - בהם אלנבי, צ'רצ'יל, לורנס איש ערב, ליאון יוריס, אינגריד ברגמן, עומר שריף וג'ורג' שולץ - התארחו בין כותלי המלון. בעת האינתיפאדות, ובמיוחד לאחר סגירתו של ה”אוריינט האוס" באוגוסט 2001, נודע המלון בכינויים כגון "מלון התקשורת" בגלל צוותי התקשורת הבינלאומיים הרבים המתאכסנים או מבלים בו, ואפילו "מטה אש"ף" - מסיבות אחרות, כמובן...

בניין מלון אמריקן קולוני משתייך לקומץ המבנים ההיסטוריים אשר שרדו מאותה תקופה, וכן לקבוצת מלונות איכותית ומצומצמת. מלונות אמריקן קולוני, המלך דוד ומצפה הימים, הם היחידים בישראל, המשתייכים לרשת העולמית היוקרתית "ר?ל?ה ש?טו", המשווקת אך ורק מלונות איכותיים, הממוקמים באתרים היסטוריים או מיוחדים מאוד במינם. 




מלון באבד
שתף 

מלון "באב"ד" (בני אבות בני דין) פעל בבית משפחת כתאן ברחוב יפו 84, מול משטרת מחנה יהודה.

על
המלון הזה מספר הרב ישראל גליס בהומור מה: "...יהודי הגיע לירושלים למלון באבד. מלון באבד היה המלון היחידי באותה תקופה שהיה שם האור האלקטריק, החשמל. המלון שכן ברחוב יהודית מול משטרת מחנה יהודה. היהודי מקבל חדר בקומה השלישית. יוצא לעסקיו בירושלים. חוזר באחת עשרה בלילה, עולה לחדר מדליק את האור וחשכו עיניו. בין התקרה לקיר טור של פשפשים הולכים בשיירה, אחד אחרי השני. הוא יורד למטה ורואה את אדון באבד יושב בדלפק הקבלה וסופר את כסף. אומר לו בכעס - אדון באבד, איזה חדר נתת לי? אומר אדון באבד - מה זאת אומרת? נתתי לך את החדר הכי יפה עם נוף לעיר העתיקה. אומר לו - בוא תראה. טוב, עולים למעלה והיהודי מראה לו את טור הפשפשים לאורך הקיר. אדון באבד רואה את הברוך, את הטור הזה של הפשפשים וצועק להם - אתם לא מתביישים שעה שתים עשרה בלילה, כולם למיטות מהר!"




מלון בית אוליבט
שתף 

ברחוב שבטי ישראל 16 ניצב הבניין, שאירח את מלון בית-אוליבט.
מלון זה נועד בראשיתו רק לאירוח מיסיונרים ואנשי דת, אך במועד לא ידוע החל לארח גם צליינים ותיירים מן המניין. המלון נחנך ב-1880 על-ידי הבריטי א?ינו? ה?נס?מ?ן וכו?נה "ה?נסמ?ן הו?ט?ל".

למלון ארכיטקטורה ייחודית: הוא הורכב משני מבני אבן בעלי שלוש קומות כל אחד. בין המבנים הפרידה סמטה ברוחב חמישה-שישה מטרים, וגשר עלי מקורה קישר בין קומתו השלישית של מבנה אחד לקומתו המקבילה של רעהו!
ככל הידוע זהו המלון הוותיק היחידי בארץ-ישראל שנבנה כבית אירוח - אך הופרד לשני בניינים, אשר בסופו של דבר חוברו בגשר עלי. מלון בית-אוליבט פעל ככזה עד לשנות העשרים של המאה הקודמת.

תקופת-מה שימשו הבניינים כמשכנו של מלון "ורשבה" של הרב הרלינג. מאוחר יותר הוסר הגשר שקישר בין הבניינים, אלה הוסבו לבתי מגורים, וככאלה הם משמשים עד היום.




מלון גרנד ניו הוטל
שתף 

           

בין השנים 1884-1887 בנתה הכנסייה היוונית האורתודוקסית על מגרש בין חומות העיר העתיקה, סמוך לשער יפו, בניין גדול שיועד מראשיתו לשמש כמלון.
לאחר כמה שנים, בהן לא שגשג, הושכרו המלון והחנויות שבקומת הקרקע למשפחה ערבית-נוצרית בשם מו?רקו?ס, וזו הצליחה תוך זמן קצר להעלות את קרנו של מלון "גרנד ניו הוטל", במיוחד בקרב תיירים ומדריכי קבוצות. על מבנה המלון כתב לונץ ב-1889: "...בית-מלון אורחים גדול אשר כנסיית היוונים בנתה מעל שוק אפטימאס בפנים העיר אצל שער יפו. בית-מלון אורחים הזה יכיל כחמישים חדרים והוא בית-המלון היותר גדול ונהדר בעירנו".

 

הצלחתו הרבה של המלון וחלקו המשמעותי באכסון התיירים והצליינים האמידים בירושלים, הביאו להרחבתו כמה פעמים בשנים שלאחר מכן. לאחת ההרחבות הראשונות מתייחס לונץ כך: "...מעל מלון גרנד ניו הוטל אשר בפנים העיר נבנה מכפלה שלישית ועתה יוכל המלון הזה להכיל כמאתיים אורחים".

החידושים הטכניים בבניין עוררו התפעלות בקרב תושבי ירושלים. בכתבה שהתפרסמה בעיתון הצבי בינואר 1896 נכתב: "...את מכונת הספקת המים לכל הבית הגדול הזה, מלאכת בית-הספר התורה והמלאכה... ונתמה על המראה וכמעט לא יכלנו לאמין כמלאכה כזאת נעשתה בירושלים. שתי גיגיות גדולות של נחושת, מלאכת בית-הספר, הוצגו על גג הבית, ואל הגיגיות האלה יעלו המים במרום כחמישה עשר מטר, בכח פומפה ופה בנויה לכתחילה לתכלית זו בבית-הספר עצמו, ומשם יובלו המים על-ידי שפורפרות רבות לכל חדרי הבית". להבנת מידת החדשנות הטכנולוגית שהופגנה במלון המודרני והחדיש ביותר של ירושלים בסוף המאה ה-19, ראוי לציין שרק ב-1911 הואר מלון בירושלים בנורות חשמל. חדשה מרעישה זו התפרסמה, למרבה העניין, דווקא בעיתון האור.

גם במלון גרנד ניו הוטל הוכרע גורלם של מנהיגי היישוב היהודי בשנותיו הראשונות. י"ל שניאורסון מספר שבזמן מלחמת העולם הראשונה התארח ג'מאל פאשה במלון, ובהזדמנות זאת הזמין אליו את מנהיגי היהודים. ה"הזמנה" נועדה, כמובן, לכלוא את המנהיגות היהודית מאחורי סורג ובריח תורכי, אך המזימה סוכלה על-ידי התערבותו חדת הלשון והחוכמה של אלברט ענתבי (מחשובי המנהיגים והעסקנים בישוב היהודי בארץ ישראל), אשר הוכיח לג'מאל פאשה את חיוניות היהודים לממלכה העות'מאנית.
שנים לאחר פרשה זו, בעודו מתארח בטרקלין המלון, עלה בדעתו של איתמר בן-אב"י הרעיון להקים את עיתונו הראשון - ואף המימון הדרוש להקמתו הושג שם...

עם כיבוש הארץ על-ידי הבריטים הוחרם המלון והחל לשמש כבית-חולים וכמטבח ציבורי לתושבי ירושלים הרעבים. מפעילי המטבח היו אנשי המושבה האמריקאית, שבאותה עת הפעילו גם את מלון אמריקן קולוני באותה מתכונת.

שמותיו ובעליו של מלון גרנד ניו הוטל השתנו לא פעם. במרוצת השנים הפך המלון למלון צנטראל ולמלון לויד, לאחר מכן – למלון פאסט ולמלון אימפריאל. כיום נקרא המלון ניו אימפריאל" ומנוהל על-ידי משפחת אל-דג'אני.

    




מלון דו פרנץ`
שתף 

מלון דו פרנץ' או דה פרנס (הצרפתים - הצרפתי) שכן בבניין היפיפה שבנה הבנקאי ברגהיים ב-1866. במפנה המאות שימש הבית כמעונה ומשרדיה של מקימת ארגון הדסה, הנרייטה סולד, ולאחר מכן - כמשרדי עליית הנוער וכמטה הארגון בירושלים; אך עד תום המשטר העות'מאני שכן בבניין מלון דה פרנס.

 

את המלון ניהלה אישה צרפתייה, והוא נועד בעיקר לתיירים צרפתים, שבאותם הימים שילמו דמי הארחה בשיעור של עשרה פראנקים ליום; עם כי עקב קרבתו לקונסוליה הרוסית, לא מעט מפרנסתו באה מיושביה ובאיה. מקומו מאחורי גן העיר, ששימש כמקום טיול מועדף על תושבי ירושלים - במיוחד בימי חג ומועד - על מנת להאזין לתזמורת תורכית תחת שרביטו של המנצח היהודי-רוסי קובלסקי.

לא ברורים קשריו של המלון עם נשות הדסה, אך מלון דו פרנץ' החל לפעול בבניין עוד בטרם עזיבת ארגון הדסה את המבנה. סביר להניח שלהדסה היתה בעלות כלשהי על הבניין, מכיוון שקשריהם לא היו עסקיים בלבד. על כך מעידה מודעת דרושים שהתפרסמה בעיתון הארץ באפריל 1921 המבקשת לגייס מנהלת משק למלון "דה פרנס", והמועמדות מתבקשות לפנות למשרדי הדסה בבית-ברגהיים. יהיו אשר יהיו קשרי ארגון נשות הדסה עם המלון, מלון דה פרנס פעל בבית-ברגהיים כשלושים שנה.

החל מאמצע שנות העשרים ועד ערב סיום המנדט שימש הבניין כמשכנו של מלון ”דורוטי", אשר נקרא כך על שם מפעיליו הערביים. המלון קשר קשרים הדוקים עם הקהילה הנוצרית בירושלים. רבות ההודעות על אספות ופגישות של הקהילה המקומית באולם המלון. המלון אף ”אימץ" חטיבת חיילים בריטים, וכל אירועיהם התקיימו במלון.

עם קום המדינה ושיקום הבניין מנזקי מלחמת העצמאות שוכנו בו מעבדותיו של בית-הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים, וכן אחד מאגפי משרד המסחר והתעשייה.

החל ב-1994, לאחר שיפוץ יסודי, שוכנים בבניין משרדיה של עיריית ירושלים.




מלון היוז
שתף 

מלון ה?יו?ז, שנקרא על שם בעליו הגרמנים, פעל במשך שנים רבות ברחוב יפו 17, בקרבת גן העיר, במבנה שהוקם לקראת סוף המאה ה-19. המלון הוותיק והקטן שפעל בקומתו השנייה של הבניין, מופיע ב"מפת שיק" ב-1904, ומוזכר לראשונה במדריך ב??ד?ק?ר משנת 1912, שם הוא זוכה להמלצה.

 

פרסומו של מלון היוז בא עם הגרעין הראשון של אנשי ועד הצירים של הסוכנות היהודית בראשית ימי המנדט: ועד הצירים שכר את המלון לשמש לו כמטהו, ושנים רבות מילא תפקיד זה חלק מהבניין. יתרת החדרים מולאו בעיקר על-ידי תיירים בריטים, שמצאו בו מענה לדרישותיהם המלונאיות.

בספטמבר 1919 הופיעה מודעה בעיתון הארץ, בה מוזמנים כל החברים והידידים של "הקבוצה המדיצינית האמריקאית" - כנראה הדסה - לנשף נגינה. נראה, אם כך, שהמלון שימש גם להתכנסויות ופעילויות תרבות, וכנראה היה בו אולם גדול לאירוח נשפים ואירועים אחרים.

 

בראשית 1927 שב המבנה לייעודו המלונאי והושכר לי' ברשקובסקי, וזה הפעילו כעשר שנים תחת שמו. עם זאת נראה שהצירים לא נפרדו מהמלון לגמרי, כי באוגוסט 1929, בעת דיוני ההנהלה הציונית, נערכה מול המלון הפגנה גדולה: כ-300 איש, שהיו בדרכם חזרה מהכותל המערבי, הפגינו מול המלון עקב השמועות שהבריטים מתכוונים לאסור תקיעות שופר ליד הכותל...

 

ממשיכו של מלון ברשקובסקי היה מלון נורדיה. המלון נקרא על שם נורדאו והחל לפעול בשכונת מוסררה, ולבניין הגיע  דרך תחנת ביניים ברחוב המלך ג'ורג'. ברחוב יפו 17 פעל מלון נורדיה מ-1935 ועד תום המנדט הבריטי.
עם הקמת המדינה שוכן בו האגף הירושלמי של משרד העבודה והביטוח העממי, וכך תמה תקופתו המלונאית של הבניין.




מלון המלך דוד
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 




מלון ורשבסקי
שתף 

טאודורוס ורשבסקי התחיל את הקריירה המלונאית לקראת סוף המאה ה-19 כעוזר לאביו, כאשר זה ניהל, עם משפחת רוקח, את הח'אן המפורסם בשער הגיא.

ש' הלוי מספרת שהח'אן בשער הגיא עבר לניהולו של ורשבסקי אחרי מלחמת העולם הראשונה, כאשר זה חכר אותו מהשלטונות ועבר לגור בו עם בני משפחתו. את הח'אן החזיק ורשבסקי עד לדעיכתו הסופית בשנת 1921; אך עוד קודם לכן, עקב סירובה של אשתו להמשיך לחיות במקום זנוח אל כשער הגיא, הכין את הקרקע למלונו "הממשי" הראשון.

את מלון ורשבסקי חנך טאודורוס ורשבסקי כנראה ב-1920, ברחוב סנט פאוול (כיום שבטי ישראל), בקרבת מגרש הרוסים. קיומו של המלון החדש וטבע השירותים שהוצעו בו פורסמו במדריך כל ירושלים ב-1921: "מלון ורשבסקי, ירושלים, בקרבת הפוסטה (בניין הדואר), הוא היותר יפה, נעים ונקי על כל הרווחות, מכיל 30 חדרים, בתי טואלט אירופיים, אמבטיות ומקלחות. צינורות מביאים לחדרים מים חיים. על-ידי הבית גן נהדר".
כיום פועל בבניין זה מוסד "יד לקשיש".

בשנת 1923 עבר המלון לבניין גדול יותר, שבמקורו נבנה למגורים, ברחוב יפו 44 ושמו שונה למלון תל- אביב.

הבניין השתייך לגביר הירושלמי הידוע קוקיא. בבעלותו, וכן בבעלות ו?ל?רו? התורכי, היו חלק גדול מהנדל"ן ברחוב יפו. למרבה העניין, כל נכסיו של קוקיא ברחוב יפו היו בצדו הצפוני, ואילו של ולרו - בצדו הדרומי!
הופעתו הציבורית הראשונה של מנחם בגין התרחשה על אחת ממרפסותיו של מלון תל-אביב. י' לפידות מספר שב-3 באוגוסט 1948 השמיע בגין המולהב והמלהיב על גזוזטרת מלון תל-אביב, את אחד ממשפטיו הבלתי נשכחים:: "...חומת העיר העתיקה אינה גבול ירושלים, הירדן אינו גבול ארצנו, והים אינו גבול עמנו".

מלון תל-אביב הוא אחד הבודדים בארץ, אשר עדיין פועל במקום בו נוסד לפני יותר משמונים שנה - אף שפעל תחת שמות שונים והיה תחת ניהולם של שלושה דורות מאותה משפחה. לאחר מותו של טאודורוס ניהל את המלון בנו שאול, ועם פטירתו של זה נוהל המלון על-ידי בתו אסתר ובעלה. ב-1958 שונה שם המלון למלון רון.
ב-1999 שופץ המלון, שמו שונה למנורה רון, ו-22 חדריו הגדולים שודרגו ומהווים את מקור הכנסתו העיקרי.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.