חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 155 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




בתים מספרים - ירושלים

בית האמנים בצלאל
שתף 

בצלאל הוא האקדמיה לאמנות ועיצוב, בירושלים.

בית הספר נוסד לראשונה בשנת 1906 על ידי בוריס שץ והיה בית הספר הראשון לאמנות בארץ ישראל במאה ה-20. היצירות שנוצרו בבית הספר על ידי תלמידיו נחשבות לראשיתה של האמנות החזותית הישראלית.

בראשית שנת 1903 נפגש בוריס שץ עם בנימין זאב הרצל בווינה. בפגישה ביקש שץ לקדם את רעיונו להקמת בית ספר לאמנות בארץ ישראל. השם שבחר שץ עבור בית הספר היה מחווה לבצלאל בן אורי, האמן המקראי המוזכר בספר שמות כבונה המשכן. 

הקמת בצלאל התבססה על ניסיונו של שץ בניהול האקדמיה הבולגרית לאומנות במשך עשור. בחזונו ראה שץ את בצלאל כמקור פרנסה לכאלף משפחות, תהליך שהתרחש באקדמיה לאומנות בסופיה. בית הספר כלל בתחילה שתי מחלקות, מחלקה לאומנות ומחלקה למלאכה. התלמידים הראשונים של בית הספר היו ברובם יהודים מאירופה אשר נבחרו בקפידה על מנת שישמשו מנהיגים ומובילים בבצלאל בשנים הבאות. המחלקה למלאכה כללה בית חרושת לשטיחים, וכן שיעורי ערב לפועלים. לשם כך הזמין שץ מרחבי הארץ פועלים לירושלים על מנת להשתלם במלאכת הסתתות. פועלים אלו למדו את מלאכתם מסתתים תימנים במשך היום ובערבים השתלמו באומנות בבצלאל.

בתחילת פעילותו שכן בית הספר בבית הקיסרית טאיתו בשכונת החבשים.

מראשית קיומו היה "בצלאל" נתון בקשיים כספיים תמידיים. נוסף על כך, בוריס שץ ניהל סביב בית הספר מאבקים שונים. מן הצד האחד הם היו שקועים במאבקים משפטיים כנגד סוחרים ובעלי בתי מלאכה על השימוש המסחרי בשם "בצלאל", ומן הצד האחר נאבקו שץ ותומכיו עם הוועד בברלין על השליטה האמנותית והמנהלתית בבית הספר.
שיאו של משבר זה היה ב-1917, אז נסגר בית הספר לכמה חודשים ושץ עצמו הוגלה לדמשק ואחר כך ישב בטבריה ובצפת.

עם סיומה של המלחמה ותחילת המנדט הבריטי חזר בית הספר לפעילות גם ללא שץ, שחזר לבית הספר ב-1919. התגייסותם של חלק מן התלמידים ל"גדודים העבריים" הקשתה על פעילותו הסדירה של בית הספר..

בשנת 1935, לאחר שהיה סגור כמה שנים, נפתח בית הספר מחדש בשם "בצלאל החדש". בשנת 1955 זכה בית הספר להכרה אקדמית, ובמשך השנים נוספו לו מחלקות שונות בתחומי האמנות והעיצוב. בשנת 1958 זכה בית הספר בפרס ישראל לציור ולפיסול.

בשונה מבלצאל ה"ישן", הלימודים בבצלאל ה"חדש" היו חפים מאסתטיקה מזרחית. גם האווירה הפרועה של נשפי בצלאל וההווי המיוחד נעלמו לטובת השפעות מודרניסטיות, בייחוד של ערכי הבאוהאוס הגרמני בכל הקשור לפונקציונליות של הצורה.

המוסד ממוקם כיום (2012) במתחם האוניברסיטה העברית בהר הצופים שבירושלים ולומדים בו מעל ל-1,500 תלמידים במחלקות הלימודים הבאות: אמנות, אדריכלות, עיצוב קרמי, עיצוב תעשייתי, צורפות ואופנה, צילום, תקשורת חזותית, אמנויות המסך הכוללות הנפשה, ווידאו והמחלקה להיסטוריה ותאוריה. המחלקה לאדריכלות ממוקמת במרכז ירושלים, בבניין בצלאל ההיסטורי אשר ברחוב שמואל הנגיד.

בעתיד צפוי המוסד לחזור למרכז ירושלים לבניין חדש אשר ייבנה במגרש הרוסים.




בית הבריאות שטראוס
שתף 

בצידו המזרחי של רחוב שטראוס, לאחר רחבה הנקראת "רחבת חיי אדם", (על שם הרחוב הסמוך ובה מבנה מודרני של קופת חולים כללית) נמצא המבנה שנתן לרחוב את שמו, בית הבריאות שטראוס.

המבנה, בתכנונו של האדריכל בנימין צ'ייקין, נחנך ב-1929 על ידי ההסתדרות הציונית הדסה ביוזמת הנרייטה סולד ובתרומתו של נתן שטראוס על מנת לשמש כמבנה מרפאות, מרפאות שיניים, מוקד להתייעצות רפואית ולהדרכה, היגיינה ותזונה.

שמו המלא, החרוט מעל כניסתו הוא "בית הבריאות על שם נתן ולינה שטראוס לבני כל הגזעים והדתות". לפני הקמת בית הבריאות שכנה על מגרש זה טחנת קמח גדולה מופעלת בקיטור שהוקמה על ידי שלמה הכהן מילנר. הטחנה עלתה באש זמן קצר לפני שנבנה במקום בית הבריאות.

כיום (2012) המבנה שייך לבית החולים הדסה ומשמש למרפאות חוץ ולמשרדים.




בית הדירות של סאלמה
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה



בית החברה התנכית
שתף 

בניין החברה התנ"כית מהווה חלק מבנייני קריית עיריית ירושלים ונמצא בסמטת יוחנן מגוש חלב, למול גן העיר ובניין עיריית ירושלים ההיסטורי.

המבנה, נבנה בשנות ה-20 של המאה ה-20, כחלק מקריית מבני השלטון שנבנו בראשיתו של המנדט הבריטי בחלקו הדרומי של רחוב יפו (יחד עם בניין עיריית ירושלים ההיסטורי, בניין בנק לאומי ובניין הדואר המרכזי.
בניין ארבע קומתי זה נבנה עבור החברה הבריטית המיסיונרית להפצת הנצרות. אבן הפינה למבנה הונחה בטקס רשמי ב-22 בדצמבר 1926 בנוכחות נשיא החברה התנכ"ית, הדוכס מקונוט, הנציב העליון הבריטי באותה עת, הרברט פלומר והאדריכל קליפורד הולידיי.

המבנה עוצב בסגנון הבינלאומי - מבנה רבוע בעל קווים ישרים - אולם הולידיי שילב במבנה אלמנטים מקומיים ירושלמים ובהם כניסה מעוטרת בקרמיקה ארמנית, שמעליה כיפת נחושת.

בגג המבנה עיצב הולידי שבכת "כיזאן" האופיינית לבתי העיר העתיקה (שבכה המאפשרת איוורור של מרפסת הגג מחד, ופרטיות מאידך).

במסגרת תוכנית מנספלד עבור הקמת קריית עיריית ירושלים, הוצע להרוס מבנה זה, אולם תוכניות מאוחרות יותר, הכירה בחשיבותו ההיסטורית והארכיטקטונית, והמבנה שומר, ומשמש כיום חלק ממשרדי עיריית ירושלים.




בית החולים ביקור חולים
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה



בית החולים האיטלקי
שתף 

בית החולים האיטלקי נמצא ברחוב שבטי ישראל 29 פינת רחוב הנביאים 9 בשכונת מוסררה. הבניין, המזכיר בתוכניתו ובחזותו בניינים איטלקיים מימי הביניים, מהווה מונומנט לתקופה של פריחה וחזרתה של העיר מעיר שולית למרכז העניין הבינלאומי.

תהליך בניין בית החולים לא עבר על מי מנוחות. בשנת 1911, החלו היזמים האיטלקיים, בראשות משרד החוץ האיטלקי ובסיוע פיננסי של קרן הידועה כ"קרן סין" לפנות את המגרש ממבנים שעמדו עליו עד אז.
עד שנת 1913 נחפרו יסודות בית החולים והחלה בניית אגפי בית החולים, אך אז פרצה מלחמת איטליה-טורקיה בין האימפריה העות'מאנית לבין ממלכת איטליה בין ה-29 בספטמבר 1911 ל-18 באוקטובר 1912, ובגינה הפכו האיטלקים ללא רצויים בארץ ישראל. לאחר סיום המלחמה חזרו האיטלקים למלאכת הבנייה והשלימו את רוב עבודות הבנייה, עד שנאלצו לעזוב שוב את אתר בית החולים עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בטרם הושלמו עבודות הגימור ובטרם הושלם ריהוט בית החולים.

בשנת 1915 הצטרפה איטליה למלחמת העולם הראשונה לצד מדינות ההסכמה, ומול גרמניה וטורקיה, וכך הולאם הבניין על ידי הממשלה הטורקית מאחר שהוגדר כרכוש אויב, והופעל על ידי הטורקים כבית חולים עבור תושבי ירושלים.

בשנת 1917 נכבשה ירושלים על ידי הצבא הבריטי ונפתחה תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל. לאחר תקופה קצרה בה שימש בית החולים כקסרקטין צבאי, הוא הוחזר לידי הממשלה האיטלקית ועבודות הבנייה נתחדשו.

בשנת 1919 הושלמה בניית בית החולים והוא פתח את שעריו, כאשר הוא מנוהל על ידי צוות של רופאים איטלקים ובראשם דוקטור מנצילי. אחיות בית החולים היו נזירות ממסדר איטלקי על שם הקדוש קוטולגנו.

במקביל לפעולתו של בית החולים כמוסד רפואי הוא שימש כמוקד לתושבי ירושלים ממוצא איטלקי. בימי ראשון ובחגים קתוליים התאספו חברי הקהילה בכנסיית בית החולים לתפילות מסורתיות ולהתכנסות חברתית, במקום המזכיר יותר מכל מקום אחר בירושלים את איטליה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הפכה איטליה למדינת אויב בארץ ישראל, ובית החולים הוחרם כרכוש אויב על ידי ממשלת המנדט הבריטי, והועבר לשימוש המפקדה הירושלמית של חיל האוויר המלכותי. במקום הוקמו משרדים ובצמוד אכסניה לחיילי היחידה ובית חולים צבאי. במגרש שמאחורי הבניין (במקום בו בנוי כיום בניין לב רם), הוקמו מגרשי טניס לשימוש מפקדת חיל האוויר.

עם הידרדרות המצב הביטחוני בירושלים ומשאנשי ממשלת המנדט הפכו מטרות לפעילות של המחתרות היהודיות והערביות, הוקם אזור ביטחון במרכז ירושלים (בווינגרד), ומתחם בית החולים הוקף בגדרות תיל, בכביש הגישה הוצבו "שיני דרקון" - מחסומי בטון בצורת קונוס, ועמדות שמירה הוקמו בסמוך לכניסות. למרות אמצעי האבטחה תקפו אנשי האצ"ל בשנת 1947 את המועדון של חיל האוויר המלכותי ששכן בבית החולים.

בחודש מאי 1948 החלו הבריטים בהכנות ליציאה מהארץ ופינוי מאחזיהם במרכז העיר. בית החולים שהיה עמדה שולטת מעולה על צירי תנועה מרכזים נתפס על ידי לוחמים יהודים שנכנסו לבניין מהדלת האחורית, בעוד הבריטים יוצאים מהכניסה המרכזית.

במלחמת השחרור, שימש הבניין כעמדה קדמית ונקודת תצפית לכוחות צה"ל בקרבות בשטח העירוני של ירושלים. בית החולים עמד על קו החזית העירוני, והופגז בידי הלגיון הערבי. כתוצאה מהלחימה נגרמו נזקים קשים לגג הכנסייה, ולמגדל ששימש כעמדת תצפית. בהסכם שביתת הנשק עם ירדן נקבע כי בית החולים האיטלקי יהיה בשטח ישראלי.

עם תום הלחימה הוחזר בית החולים לבעליו, הנזירות האיטלקיות ממסדר קוטולנגו, שהשתמשו במבנה בית החולים והכנסייה למגורים ופולחן.

משהוברר היקף הנזק הכבד שנגרם למבנה בקרבות דרשו נציגי ממשלת איטליה ממדינת ישראל לתקן את הנזקים, אך נתקלו בסירוב ישראלי בטענה כי נזקים אלו נגרמו מן ההפגזות הירדניות. לאחר משא ומתן ממושך החליטו האיטלקים בשנת 1963 למכור את בית החולים והמגרש עליו הוא עומד לממשלת ישראל.

בשנת 1963 הועבר המבנה לידי משרד החינוך והתרבות, זאת לאחר שהמשרדים הראשיים השתכנו בבניין סמוך ברחוב שבטי ישראל 34 (בית מחניים) עוד קודם לכן. בבניין ששימש בעבר כבית חולים פועלות מחלקות שונות של משרד החינוך, והכנסייה משמשת כחדר ישיבות. זבולון המר שהיה שר החינוך בשנת 1977 התקין במשקוף הכניסה הראשית מזוזה גדולה.

בחלוף השנים נגרמו לבניין נזקים והוא סבל מבלאי ותחזוקה לקויה, ונוצר צורך דחוף בתיקון ובשחזור גגות הרעפים המקוריים, תיקון הקמרונות המקוריים, החלפת החלונות ושחזור ריצפת השיש. בשנת 2004 החלה תוכנית שיפוצים מקיפה של המבנה וחלליו הפנימיים.




בית החולים האנגלי
שתף 

בית החולים של המיסיון האנגלי (באנגלית: English Mission Hospital) נוסד על ידי החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים ופעל בירושלים בין השנים 1843 - 1948. בתחילה בעיר העתיקה והחל מ-1897 בבניינים שנבנו ברחוב הנביאים 82.

הבניינים ברחוב הנביאים נחנכו ב-13 באפריל 1897. הבנייה היא בסגנון קולוניאלי בריטי. במרכז: מבנה מרכזי מפואר הקרוי אגף קנוויי (Kennaway) ששימש את המינהלה, ומצידיו ארבעה ביתנים עבור מחלקות החולים, מחוברים באמצעות מעבר מקורה בצורת חצי עיגול. שני מבנים דו קומתיים נוספים עם כיפות אבן. האחד שימש למרפאה ולבית המרקחת והשני את בית הרופא.

בסמוך לבית החולים שכן בית ספר מיסיונרי לבנות יהודיות - ברחוב הנביאים פינת רחוב פינס, אשר נבנה על ידי אותה אגודה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים, בתכנונו של האדריכל קונרד שיק. בניין זה כונה "בית הדגל" לאחר שהונף עליו דגל ישראל עם קום המדינה.

במלחמת העצמאות, עם הפיכת הר הצופים למובלעת בשטח ממלכת ירדן, עבר בית החולים הדסה אל בנייני בית החולים האנגלי ואל בניין בית הספר לבנות הסמוך לו. בשנת 1963 עבר בית החולים הדסה למשכנו בעין כרם, והמבנים של בית החולים הוחזרו לבעליהם המקוריים.
מאז שוכן במקום בית הספר האנגליקני (The Anglican School) שהוא בית ספר פרטי, ולומדים בו בעיקר ילדי דיפלומטים ואנשי או"ם. בית הספר לבנות, לעומת זאת נהרס, ובמקומו הוקם מלון.




בית החולים האנסן
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה



בית החולים הגרמני
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה



בית החולים הצרפתי
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה



בית החולים הרוסי
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה



בית החולים לילדים מריאנשטיפט
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה








 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.