חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 168 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




דברים שאספנו

עטיפות מסטיק
שתף 

אוסף היסטרי של בנים. הממתק העיקרי של אז היה מסטיק, ולכל מסטיק הייתה עטיפה. היצרנים היו מושכים אותנו לרכוש את המסטיקים על ידי יצור עטיפות אטרקטיביות של שחקני כדורגל, שחקני קולנוע ועוד.

היינו משחקים על העטיפות מסטיק האלה. שניים היו מתיישבים על הרצפה, מניחים ביניהם עטיפות מסטיק ומכים בעוז עם כף יד פרושה על יד העטיפה, במגמה לגרום לה לקפץ מהדף האוויר ולהתהפך. אם הצלחת להפוך את עטיפת המסטיק של חברך - העטיפה היא שלך. אם נכשלת - התור עובר לחברך, וכך הלאה.

כיום, למרות שעומדים לרשות המעצבים הגראפיים כל כך הרבה אפשרויות טכניות לעיצוב עטיפות המסטיקים - מסתפקים כולם בעיטור עטיפות המסטיקים בגרפיקה סתמית.
בזמנים ההם, העטיפה של המסטיק הייתה לא רק אריזת נייר למוצר מבוקש, אלא גם כלי שיווקי לחינוך הילדים והנוער לערכים ציוניים. זה נשמע בומבסטי, אכן, אבל ככה זה היה בדיוק בימים ההם, בהם אפילו עטיפות המסטיק גויסו לחיזוק הקשר של הילד העברי עם ארצו ומולדתו, תוך מתן דגש על טיפוח קו חינוכי- לאומי.
האמת היא, ששטיפת מוחו של הילד הישראלי דרך עטיפות המסטיק לא הייתה פעולה ממשלתית מכוונת כלשהי, אלה פעילות שיווקית גרידא של יצרני המסטיקים, שניסו והצליחו לחבר בין המסטיק אותו מכרו ובין מושאי הערצתו של הילד הארצישראלי המצוי, של הזמנים ההם. עטיפות "נחשבות" שכללו איורים מיוחדים ופופולאריים נקראו "פם-פמים" וכל האחרות נקראו "פשוטות".

בזמנים ההם של שנות החמישים והשישים היו בארץ יצרני גומי לעיסה רבים, וכולם התחרו כמיטב יכולתם במגמה לגרום לילד הארצישראלי לרכוש את המסטיק מתוצרתם. היצרנים העיקריים היו בנוסף לחברת "עלית" גם חברת "יונלה", שפעלה מקרית אריה בפתח תקווה שייצרה מסטיק ששמו היה "פם-פם", וחברת "ג.ג." (לא זו של הסרטים) שפעלה מתל אביב, ויצרה מסטיקים תחת השמות "גם וגם", ו"גמא". היצרנים הנוספים היו "צ.ד", "ליבר", "רות" ו"ישליקו".

היצרניות השונות התחרו בניהן ברעיונות חדשניים, במגמה ללכוד את עינו של הילד וגם את עיני הוריו. מעבר לנושאים רבים ומגוונים פותחו גם סדרות שלמות, במגמה לגרום לילד שיש לו מספר עטיפות מסטיק מסדרה מסוימת - והמשיך ולרכוש מסטיקים כדי להשלים את הסדרה. 

 

 

 

 

סדרת חגי ישראל
שהכילה מידע גראפי אודות החגים היהודיים העיקריים.

 

סדרת אגדות ילדים


ובה עטיפות מסטיקים עליהם ציורים של אגדות ילדים ידועות כמו עליסה בארץ הפלאות, רובין הוד, אצבעוני, כיפה אדומה, לאסי חוזרת הביתה ועוד.

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 



סדרת גיבורי האומה
בה הופיעו דמויות אותן הערצנו, כמו הרצל, טרומפלדור, ביאליק, איינשטיין וגם ויצמן וארלוזורוב וז'בוטינסקי. כך ידענו בזמנו שהשמות האלה הם לא רק שמות של רחובות.....

 

סדרת צה"ל
בהן מופיעים כל החיילות, וכל ילד חיפש קודם כל את עטיפת המסטיק של החיל בו שירת אביו.

 

 

 

 

 

 

 

סדרת שטרות כסף

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סדרת ערים וארצות העולם

בתקופה ההיא לפני בוא הטלביזיה, למדנו על ערים וארצות בעולם משני מקורות עיקריים. המקור הראשון היה אותן גלויות נוף צבעוניות ששלחו לנו קרובים שנסעו לחו"ל, והמקור השני היו עטיפות המסטיקים. כך למדנו על מדריד ומוסקבה, על ונציה ואתונה ועוד.

 

 

 

 

 

 



  

 

 

 

 

 

 

 


סדרת חלל
בתקופה ההיא של סוף שנות החמישים והשישים נושא החלל היה עדיין בחיתוליו, אך הוא הצית את הדמיון. יצרני המסטיקים מיהרו לצאת עם סדרות של עטיפות מסטיקים שנשאו תמונות של גיבורי חלל כמו: הכלבה לייקה והאסטרונאוט גאגארין - שני גיבורי חלל רוסיים, ותמונות של טילים שונים כולל תמונתו של הטיל הישראלי "שביט". עטיפת המסטיק של "שביט" הייתה יקרה ביותר והייתה שווה ונחשבת מאוד בקרב האספנים. ("... איזה אוסף עטיפות יש לו...אפילו את השביט יש לו באוסף...")

 

סדרת דגמי מכוניות
בשנות השישים אפשר לראות תחילה של שינוי באופי הגראפי של עטיפות המסטיקים. לא רק מושאי הערצה לאומיים רציניים כמו ביאליק וז'בוטינסקי, אלא גם נושאים פחות רציניים כמו ספורט וספורטאים, או נושאים חומריים כמו סדרת שטרות כסף או דגמי מכוניות.

 

סדרת שחקני כדורגל
סדרת העטיפות הפופולארית ביותר הייתה סדרת שחקני כדורגל.
ילד ארצישראלי ממוצע היה מוכן לעשות הכל, אפילו להכין שיעורים או לסיים את כל ארוחת הצהריים, אם ידע שהתמורה היא עטיפת מסטיק מעוטרת בתמונתו של חודורוב גלזר, סטלמך, מנצ'ל רפי לוי ואחרים.
לעיתים נדירות בתוך שלל העטיפות של שחקני כדורגל, השחקן שתמונתו הופיעה בצד החיצוני של העטיפהה חתם את שמו בצד הפנימי של העטיפה. כמובן שעטיפה זו הייתה שוה הון.
הפופולאריות של עטיפות מסטיק עם שחקני כדורגל הרקיע שחקים לאחר ההצלחות הפנטסטיות של נבחרת הכדורגל הישראלית, בהנהגתו של המאמן ההונגרי האגדי גיולה מאנדי, באמצע שנות השישים.

 

 

 

 

 

 

  


 

 

 

סדרת שחקני קולנוע

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עטיפות שונות

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מעבר לערך עטיפות מסטיק בפרק תצוגות של אספנים




עיגולים
שתף 

מטבעות קרטון (עיגולים) שייצרנו מאריזות הקרטון של קופסאות סיגריות.

את המטבעות ייצרנו ע"י שימוש בפקקים של משקאות קלים, בצד עם ה"שיניים" ששימשו במקום מספריים / משור. מניחים את הפקק על גב הקרטון במקום בו יש על הקרטון ציור או לוגו של המותג, לוחצים את הפקק ומשפשפים על משטח קשיח. על ידי  השפשוף ניתלש החלק לתוך הפקק - וכך נוצר המטבע / עיגול.

לכל עיגול היה ערך, כאשר בזמנו העיגול שכלל את דיוקנו של פליירס היה לו הערך הגבוה ביותר... כמו כן היו עיגולים של נלסון, אסקוט (הסוסים) דובק, דגל, נשיא, אל - על ועוד רבים רבים.




פותחני בקבוקים
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

מעבר לתצוגת אוסף פותחני בקבוקים בפרק תצוגות של אספנים




פקקים
שתף 

                                   


בזמנו כל בקבוקי המשקה היו נאטמים על ידי פקקים מנחושת עם שעם בחלקם הפנימי, משוננים בקצותיהם. אספנו את הפקקים האלה וכך היה אפשר לראות אצל אספן פקקים ממוצע את מבחר בקבוקי השתייה בארץ. היינו מקלפים בעזרת אולר או סכין חדה את מעטה השעם הפנימי של  הפקק ומכניסים לשם במקום השעם קרטונים צבעוניים. היינו גם משחקים עם הפקקים כמו במשחק הגולות, אך במקום גולות היינו משתמשים בפקקים, שאומנם נחשבו הרבה פחות מהגולות אבל את הפקקים היינו משיגים בחינם ואילו את הגולות היה צריך לרכוש. לצורך המשחק היינו מטפטפים חלב של נר לתוך פנים הפקק וכך הופכים אותו לכבד יותר, דבר שהיה חיוני במשחק, ברצוננו לקלוע במדויק בפקק של המשתתפים האחרים.




פרחים מיובשים
שתף 

                   

 

 היו בנות שהיו אוספות פרחים מיובשים.

 

לצורך אוסף זה היה צריך למצוא פרח מעניין, לקפל את עלי הכותרת שלו בזהירות ולהכניס אותו בין דפי ספר ולשים את הספר בתחתית של ערימת ספרים, כך שהפרח המתייבש יילחץ מכובד הספרים. לאחר מספר שבועות היו פותחים את הספר בדף המתאים ומוצאים שם את הפרח, מיובש שטוח ולחוץ. היו כאלה שהיו שולחות את הפרח המיובש לאהובן במכתביהן. 

כל מי שקורא לעיתים ספרים ישנים וודאי מכיר את התופעה שבה פתאום נושר מאיזה דף פרח מיובש, שהונח שם לפני שנים רבות ונשכח.

 

 

 

 

 

 

אולם ייבוש פרחים הפך להיות מגפה של ילדים ומשפחות בשנות השבעים, וזאת תודות לחברת  "תלמה", שיצאה בשנים ההם במסע לקידום המכירות  של המרגרינה שלה שנקראה גולד- בנד (החברה הייתה ידועה בזמנו כמסעות קידום המכירות היחודיים שלה למרגרינה). 
במבצע החדש, שבוצע בשיתוף עם החברה להגנת הטבע, עודדה חברת "תלמה" איסוף ויבוש של פרחי בר. החברה סיפקה לכל רוכש של מרגרינה, מכבש ליבוש פרחי בר שבעזרתו ייבשנו את הפרחים. המכבש, שהיה  למעשה שני לוחות קרטון של ניר סופג, היה חלק מאוגדן צבעוני ובו דפים דפים, דף לכל פרח ובו ופרטים מזהים אודות הפרח, ומקום להדבקת הפרח שיובש. 

ב
מכולת קיבלנו תמונות צבעוניות של פרחי בר על כל קניה של חבילת מרגרינה, כאשר כל שבוע יצאה תמונה חדשה. את התמונה הדבקנו במקום המיועד לה באוגדן, והאספנים הרציניים רצו אצו חיש קל למצוא את פרח הבר. (בזמנו לא היה צריך לנסוע שעות כדאי להגיע ל"טבע", היה רק צריך לצאת מהבית וללכת קצת...) את הפרחים שמצאנו - ייבשנו במכבש,  ולאחר מכן העברנו לדף המתאים באוגדן.

 

 

                    

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

                                       


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




פרסים
שתף 

 

 

נקראו גם "תמונות חלקות".

היו כל מיני סוגים של  "פרסים" שהיו מצורפים למוצרים, בדרך כלל למוצרי מתיקה לילדים.

קראנו לזה - "פרא-סים". האוסף הפופולארי ביותר מתוך אוספי הפרסים הרבים היה אוסף של תמונות : היו אלה תמונות מבריקות צבעוניות, לרוב תמונות של מלאכים או פרחים וכדומה.
הייתה הררכיה של תמונות, לפי מידת נדירותן, והיו סריות שלמות, בנושאים שונים, בהן תמונות גדולות בגודל דף מחברת - מרגשות ויפהפיות.

היו כאלה שיכלו להרשות לעצמן לקנות סריות שלמות בחנות צעצועים או מכשירי כתיבה (למשל: סריות מלאכים, או נסיכות יפיפיות בדמות מאדאם פומפדור וכו'), אבל בד"כ היו עושים "החלפות". 

הפרסים היו מופיעים בגיליונות, מחוברים זה לזה בפסי נייר קצרים בצבע לבן . כשהיית בא לקנות פרס בחנות המוכר היה גוזר לך בזהירות רבה את זה שלבך חפץ בו מתוך הגיליון השלם. את הגיליונות החזיקו בחנות במין אוגדן מיוחד. ולא נשכח את דפיקות הלב שהרטיטו אותנו בזמן הבחירה המדוקדקת , ואת הריגוש העצוב משהו שגרמו הפרסים הגדולים (גמדים, תמונות) שלעולם לא תהיה לנו האפשרות לרכוש....

 את הפרסים היו אוספים בין דפי ספר. האוסף היה קשור גם למעמד חברתי: כמובן של"מלכת הבנות" היו הכי הרבה תמונות, וכולן רצו להחליף איתה! זה היה עיסוק מאד מרכזי בהפסקות ביה"ס, ונתן תחושה של עולם אחר, קסום, בו כל הילדים יפים ועשירים.

 

 

גם לילדים מהעולם הדתי היה את הפרסים שלהם.

  

 

 

 

 

 

 

מעבר לערך פרסים בפרק תצוגות של אספנים 




פרפרים
שתף 


בשנים ההם, שהעיור עוד לא השתלט על מקומותינו והיו שטחים פתוחים רבים בסביבות הבית, היו גם הרבה פרפרים.

אספני הפרפרים היו יוצאים לשטח הפתוח עם רשת וצדים את הפרפרים במעופם, ממיתים ומיבשים אותם ומסדרים אותם בארונות תצוגה קטנים.

אוסף פרפרים יחיד בסוגו היה האוסף של ד"ר רייך בקיבוץ גליל-ים. אוסף מפואר זה היה אבן שואבת לחובבי (ומורי) טבע בשנות ה-50 וכמעט כל בתי הספר באזור ת"א "עלו לרגל" לגליל-ים והתפעלו מאלפי הפרפרים שנשמרו בסדר מופתי בארונות זכוכית. לאחר פטירתו של ד"ר רייך נזנח האוסף ולא נודע מה עלה בסופו. חבל.




צלחות מחו”ל
שתף 

בימים שרק החל גל הנסיעות לחו''ל למטרת טיול ראה כל מטייל חובה לעצמו לרכוש מזכרת שמחד תזכיר לו את הטיול המהנה ומאידך תשמש עדות, כלפי חבריו, שאכן צלחה דרכו וזכה להימנות על ברי המזל שחוו טיול מעבר לים.

אחת המזכרות הפופולריות היתה צלחת מעוטרת מתוצרת המדינה בה נערך הטיול. צלחות כאלה נערמו בכל דוכן שהציע את מרכולתו לתיירים המשולהבים. ככל שרבו הטיולים גדל מספר הצלחות שהוצגו לראווה על הקיר בבית. נראה, שבעלי האוסף השתמשו בצלחות הללו כדי לציין את המקומות שביקרו בהם, במקום להצמיד דגלים קטנים במפת העולם - אך בעיקר קיוו שהשכנה החטטנית תראה, תקנא ו''יצאו לה העיניים''.

 

 




 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




קופסאות גפרורים
שתף 

בשנים ההם לפני שהיו המציתים כולם השתמשו בגפרורים, להדלקת הגז, הפרימוס, תנור הפיירסייד והסיגריות.

היו שני מפעלים ליצור גפרורים, "נור" היה הגדול ו"נמר" היה הקטן, ואם אינני טועה קנה לאחר שנים הראשון את השני. היה יצור עצום של קופסאות גפרורים וחזיתן שימשה לסוגי פרסום רבים, היו כאלה שאספו את הקופסאות הללו.

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 


 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מעבר לערך פאות של קופסאות גפרורים בפרק תצוגות של אספנים

"...הוא נעמד מול הדלת ומרח את העינית בשכבה הגונה של צבע שחור, אחר כך שלף את קופסת הגפרורים, הוציא ממנה מספר גפרורים ומתיקו הוציא דבק ואולר. הוא קיצץ בעזרת האולר את הגפרורים לקיסמים קטנים שפך עליהם מנה הגונה של דבק פלסטי והחדיר את הגפרורים אל חור המנעול, ולאחר מכן קשר בחוזקה עם חבל את ידית הדלת...".
מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע




קופסאות סיגריות
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בזמנו היו בארץ  יצרני סיגריות רבים, וכל יצרן ניסה להבליט את תוצרתו על די קופסה מעניינת או מושכת עין.

הקופסאות היו מקרטון דק, ולאחר שההורים גמרו את הסיגריות בקופסה - היינו לוקחים אותה לאוספנו.
היינו חותכים את חלקה הקדמי של הקופסה, כך שמה שנותר בידנו היה חזית הקופסה בצורת קלף, וכך גם קראנו לאוסף הזה - "קלפים". (או בשפת הילדים: קל-פים).

באוסף ממוצע היה ערב רב של קופסאות שכאלה: נלסון, אל על, דגל, עדן, אסקוט, דובק פילטר, כנסת שש ועוד ועוד.
היינו משחקים על ה"קלפים" האלה בהטלת מטבע, המפסיד משלם לזוכה בקלף. היו קלפים שנחשבו יקרים והיו  קלפים "פושטים". אני הכי אהבתי את הקלף של קופסת הסיגריות של "אסקוט", זו עם הסוסים הדוהרים...

שימוש נוסף שילדים היו עושים מהחפיסות - הייו מצמידים אותן במקל כביסה למזלג של האופניים כדי שיטרטרו וירעישו על השפיצים תוך כדי נסיעה.

 

ראו עוד על סיגריות כאן




שנות טובות
שתף 

משלוח "שנות טובות": בימים ההם -  ובזמן הזה!

מאת: דייויד סלע
עורך
אתר נוסטלגיה אונליין – שימור המורשת הישראלית

 

ההתחלה: מעתיקים מהגויים...
הנוהג לשלוח אגרות ברכה לראש השנה היה מנהג קבוע אצל בני העם היהודי במשך מאות שנים, עד שפסק לפני כ-30 שנה.
מקור המנהג לשלוח אגרות ברכה לשנה חדשה הוא בגרמניה של ימי הביניים. קרוב לוודאי שמשלוח אגרות ברכה לשנה חדשה היה במקור מנהג של גויים שאומץ על ידי יהודים בזמנים ההם – ורבני אשכנז המליצו לציבור היהודי בגולה לאחל איש לרעהו שנה טובה בדרך של אגרת ברכה. מיהדות גרמניה התפתח המנהג ליהודים שחיו באוסטריה ובשוויץ ומשם במהירות לכל ארצות אירופה וארה"ב.

במאה ה-19 עם התפתחות ענף הדפוס החלו להופיע גלויות מסחריות ששימשו כדרך התקשרות והתכתבות בין אנשים.
בתקופה בה שירותי הדואר הלכו והשתכללו ומשלוח גלויות היה אחד ממקורות ההכנסה הראשונים של שירותי דואר השונים - הפכו משרדי הדואר להיות המשווקים של אגרות ברכה לשנה טובה. היו אלה גלויות מסחריות רגילות בשחור לבן שהשתמשו בהן גם לאיחול ברכות לשנה טובה בלי שהיה לחזות הגלויה כל קשר ישיר לדבר השנה החדשה, כמו למשל גלויה עם צילום שחור לבן של עיר המגורים בה התגורר שולח הגלויה, עליה נכתבו דברי ברכה.
לאחר מכן החלו להתפתח גלויות ייעודיות שכללו בחזית ברכה לשנה טובה, עם מקום לכתיבה מאחור, הוספת בול ומשלוח.

אגרת ברכה כמקדמת את תעשיית ה"שנור", ומקודמת בעזרת הציונות.
יהודים מאירופה שלחו גלויות למקורביהם בני הישוב הישן בארץ ישראל דרך הדואר האוסטרי והדואר העות'מאני – וכך התגלגל העניין לישראל.

הראשונים לאמץ את מנהג משלוח ה"שנוטובות" בישראל היו ה"שנוררים", אותם מגייסי כספים עבור מוסדות דת ואחרים. הם הבינו מיד בחושיהם המסחריים שאפשר לנצל את הרגשות החמים של החגים לשימור וטיפוח תורמים קיימים ופוטנציאליים מאלה שחיים מחוץ לגבולות ישראל.
כמענה לצורך מסחרי זה התפתחה בארץ ישראל תעשיה קטנה של ייצור אגרות ברכה לשנה טובה שכללו מראות מצוירים של מקומות בארץ כמו קבר רחל, הכותל, קברי האבות בחברון, דמויות של צדיקים וחזיונות תנכיים, שופרות, ארונות קודש, ספרי תורה ותשמישי קדושה וכו'.

שנות החמישים: הטכנולוגיה מתפתחת וגם ה"שנוטובות"
עד שנות החמישים היו ה"שנוטובות" בעיקר אלה של המתכונות הקטנה, בנוסף ל"שנוטובות" בגודל גלויה.
בשנות החמישים עם השתכללות אמצעי הדפוס ותחילת מעבר לדפוס בצבע – התחילו להיות משווקות "שנוטובות" שלא רק צבועות ביד – אלא מודפסות בצבע ממש, אם כי האיכות הצבעונית של ההדפסה הייתה ירודה בשנים הראשונות.

לקראת סוף שנות החמישים חל מהפך בענף ייצור ה"שנוטובות" שמקורו בשתי סיבות: 
ראשית התפתחות ציוד הצילום אפשר ייצור ברכות שנה טובה עם תצלומים צבעוניים  (הובילה בזה חברת "פלפוט")  ובנוסף – ליצרני האגרות ברכה נמאס לשלם סכומים גבוהים לציירים וגרפיקאים שיצרו ציורים צבעוניים ל"שנוטובות",  וכעת עם התפתחות הצילום הצבעוני הם פתרו את בעיית העלויות בצילום שקישט את חזית אגרת הברכה.

אי לכך בסוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים מלאה הארץ באגרות ברכה מצולמות, של מקומות בארץ, צילומי טבע ונוף וגם צילומים רבים של מוסדות ציבור וכו' – כל מה שצולם בצבע – הפך להיות מתאים להתנוסס בכבוד על אגרת ברכה לשנה טובה, ואלה המצולמות הפכו ללהיט והדיחו ממקומם את אגרות הברכה המציירות ביד – גם את אלה הפופולאריות ביותר עם ה"זהבים".....

תור הזהב: מלחמת ששת הימים.
תור הזהב של ה"שנוטובות" התקיים בארץ לאורך שנות השישים, ובעיקר לאחר מלחמת ששת הימים: נוצרו "שנוטובות" במספר גדול מאד של וריאציות, וחוץ מהקלאסיות הופיעו בשוק גם אגרות ברכה גדולות, כפולות דפים עם תמונות גדולות בפנים או בחוץ, שיפורים כמו זהבים צבעוניים או שנות טובות ריחניות ועוד - עליהן היה אפשר כמובן לגבות סכום גבוה יותר.

מלחמת ששת הימים שינתה את חיינו: הפכנו לאימפריה ותחושות כמו אופוריה לאומית, עושר שגשוג ועוצמה – מצאו מייד את ביטויים גם בתרבות העממית של ה"שנוטובות". השוק הוצף במגוון עצום של "שנוטובות" כדי לענות לביקוש הרב כשהגודש והשפע של ה"שנוטובות" ביטא את כוחה של חברה ישראלית  מתעצמת ומתברגנת.

הניצחון במלחמה והגאווה הלאומית נתנו את אותותיהם גם במוטיבים הלאומיים של אגרות הברכה הללו החל מ-1967, שאופיינו ב"שנוטובות" עם מוטיבים צבאיים רבים: אגרות עם מטוסי מיראג' עליהם זהבים ועיטור של מוטי הוד מפקד חיל האוויר דאז, אגרת אחרת עם משה דיין ועוזי נרקיס נכנסים בשערי ירושלים (משה דיין כיכב על אגרות ברכה רבות), שנות טובות רבות מציגות בגאווה כלי נשק כגון ספינות חיל הים וטנקים, צילומים ואיורים רבים של חיילים מכל החיילות, הרב גורן תוקע בשופר ליד הכותל – ועוד ועוד.

הרווחה כלכלית שהתקיימה בארץ לאחר מלחמת ששת הימים, או כמו שקראו לזה בזמנו "הפרוספריטי"  -  באה לידי ביטוי גם כאן":  פתאום הופיעו "שנוטובות" צבעוניות עם ברכות לפרנסה טובה ועסקים מוצלחים, צילום של משפחה בפתח בית חדש, או אגרת אחרת בה משפחה מאושרת נוסעת במכונית חדישה או משפחה היושבת מאושרת בסלון הבית במרכזו מכשיר טלוויזיה – וכו'.

שיווק שנות טובות – השיווק הרשתי הראשון בארץ ישראל...
בשנות השישים המסחר בתחום אגרות הברכה לשנה טובה העסיק  תעשייה לא קטנה: היו בארץ מספר לא מעט של יצרנים שהפיקו אגרות ברכה כמו  "פלפוט", וחברה בשם  "מרכז התמונות" וגם  "ישראנוף" ו "ליאון המדפיס" התל אביבי ו"דנון" ועוד, והיו גם חברות הפצה לנושא זה - הגדולה בהן הייתה חברת "זסלנסקי" הירושלמית, ועוד.

הייתה מערכת שיווק יעילה של סוכנים שהיו מגיעים לחנויות מכשירי הכתיבה ברחבי הארץ ומציגים בפני בעל החנות אלבומים ובהם דוגמאות של "שנוטובות". היו גם מחסנים אזוריים של מפיצים אליהם היו מגיעים בעלי החנויות הגדולות כדי לסגור עסקאות רכישה של כמויות גדולות של אגרות הברכה הללו.

חוץ מהחנויות נמכרו ה"שנוטובות" בדוכנים שצצו כפטריות לאחר הגשם בכל פינת רחוב כחודש לפני ראש השנה: כל דוכן היה מתהדר בשנה טובה ייחודית או חדשה או מקורית או כזאת שאין לאף אחד, והמשפחות היו עורכות רשימות ארוכות של הנמענים אליהם יש לשלוח שנות טובות, והיה גם דירוג ברשימות הללו של כאלה ש"חייבים לשלוח להם שנה טובה מהודרת" וכאלה ש"שנטובה" סטנדרטית תספיק, וכו'.

ואז, כשבועיים לפני ראש השנה הייתה מתחילה תיבת הדואר להתפוצץ מאגרות ברכה: הדוורים שנאו את התקופה הזאת בשנה, אבל חוץ מהם כולם השתתפו בשמחה בחגיגה ההמונית הנפלאה הזאת של קבלה יומית של מעטפות לבנות רבות בגדלים שונים.  ההורים היו עושים רישום ממי קיבלו,  ואם יש מישהו ששלח ולא שלחו לו חס וחלילה – מייד היה צריך לרוץ ולשלוח, ואנחנו הילדים אספנו את ה"שנוטובות" והשוונו והשווצנו ומי שהייתה לו אגרת ברכה  שהגיע מדודים באמריקה - היה מאושר.
שנות טובות ייחודיות  היו מוצגות לראווה כקישוט לסוכה, שהוקמה זמן לא רב לאחר ראש השנה.

היה מקובל לשלוח שנות טובות עד לפני ראש השנה:  היצרנים והמשווקים המתוחכמים הצליחו למתוח את התקופה של משלוח האגרות על ידי הוספת הברכה "מועדים לשמחה" ליד ברכת השנה טובה – כך שמשלוח "שנוטובות" עד סוכות היה מקובל אצל חלק מהאנשים. אך נוהג זה התנגש לעיתים עם משלוח אגרות "חתימה טובה": היו אלה אגרות  קטנות וסטנדרטיות שהודפסו בשחור כיאה לעובדה שהן היו אמורות להגיע לבתים לפני יום כיפור ולאחל למקבלים חתימה טובה. הנוהג המקובל היה שאם לא שלחנו למישהו ברכת שנה טובה – חייבים לשלוח לו לפחות כרטיס "חתימה טובה"  שתגיע ליעדה בימים שבין כסה לעשור ולפני יום כפור, ככתוב:  ''בראש השנה יכתבון וביום צום כפור יחתמון".

מנהג משלוח שנות טובות היה לא רק נחלת המשפחות אלא גם של המוסדות הלאומיים והציבוריים כגון: הסוכנות, הקרן הקיימת, ההסתדרות, העיריות והפרימות העסקיות שהיו שולחים כולם שנות טובות עם מסרים שמעבר ל"שנה טובה" עצמה – כל מוסד עם המסר החשוב לו.

גם בתי העסק מצאו בברכת ראש השנה סיבה טובה לקידום עסקיהם: עסק לייצור מכונות כביסה שלח ללקוחותיו ברכת שנה טוב עם אזכור ש"אין כמו שנה חדשה להחלפת מכונת הכביסה", קואופרטיב תחבורה שלח שנה טובה לחבריו ולא שכח לציין בנוסף לברכות גם  ש"תהיה זאת שנה טובה של ביסוס כלכלי ושכלול התחבורה", מפעל יצרני של וופלים ציין ש"השנה החדשה תהיה מתוקה עוד יותר מקודמותיה" ומוסד אחר מבטיח באגרת הברכה שלו בלשון מליצית ש"ענני  המלחמה יתפזרו ושמש השלום תזרח על פני ארץ ומלואה".

תחילת הסוף של משלוח שנוטובות
החל משנות השבעים החלה ירידה של משלוח "שנוטובות": הנפילה הגדולה החלה לאחר מלחמת יום הכיפורים. הפגיעה הראשונה בנוהג משלוח ברכות לשנה נגרמה בשל הטלפון שהחל להיות נפוץ יותר ויותר בבתים ברחבי הארץ. בשנים הראשונות – להתקשר היה עוד  יותר יקר מלרכוש ולשלוח אגרת ברכה בדואר, אך עם הוזלת מחירי הטלפון החל מאמצע שנות השבעים החלו רבים לנטוש את האגרות המודפסות ואיחלו "שנה טובה" בטלפון.

מכה חזקה נוספת למנהג משלוח ה"שנוטובות" נתן לאחר מכן הפקס, ו"מכת המוות" ניתנה לנוהג העממי הנפלא הזה על ידי ה-SMS, המחשב והאימייל.

רטרו: עדנה מחודשת למשלוח אגרות ברכה לשנה טובה
בשנים האחרונות מתחילה ללבלב איזו עדנה מחודשת למנהג היפה הזה: לאורך כל השנים היה אפשר לראות דוכני שנות טובות במקומות ריכוז של אוכלוסיות דתיות חרדיות – הנוהג הזה לא פסק אצלם – אך לאט לאט, אולי במסגרת תנועת "הרטרו" המאפיינת את החיים שלנו אפשר לראות דוכנים גם במקומות אחרים במרכזי הערים הגדולות.

דווקא  עידן האינטרנט  מאפשר לנו היום להחזיר עטרה ליושנה – ולחדש בגדול את מנהג משלוח אגרות הברכה לשנה טובה:  אנחנו ב"אתר נוסטלגיה" נרתמנו למשימה, פנינו לאספנים של שנות טובות מהימים ההם, סרקנו מהאוספים שנות טובות רבות ובנינו באתר דוכן וירטואלי של שנות טובות הפתוח לכל ובחינם, בו מרוכזות כל אגרות השנה טובה הנפלאות הזכורות לנו מהזמנים ההם אותן אפשר לשלוח במייל, ואולי נחזיר מעט לימים אלה משהו מהמנהגים היפים שלנו -  מהזמנים ההם!!!

דייויד סלע
עורך
אתר נוסטלגיה אונליין -
שימור המורשת הישראלית

 

למעבר לממשק משלוח שנוטובות

 

 

זכרונות:
"נהניתי לקרוא את מה שכתבת, מר סלע על כרטיסי הברכה. זכור לי מילדותי ששימח אותנו לקבל כרטיסי ברכה בדואר. היינו ממיינים אותם לפי סוגים ולפי נושאים. שיחקנו בחנות למכירת כרטיסי ברכה. קודם נקבנו את מחירם. אחר הכנו את שטרות ומטבעות הכסף. כרטיס ברכה נפתח היה יקר, אחר כך כרטיס ברכה עם נצנוצי זהב ולבסוף כרטיס עם פרח בצד. בעזרת אגרות ברכה אלה למדנו לחשב את מחיר הקנייה, לחשב את סכום העודף...".

 יונה גל
yonagal2@gmail.com

 

מעבר לערך שנות טובות בפרק תצוגות של אספנים 

 




תוויות ליום סרט.
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 





 

 

 

  

 

 

 

 

 

 



 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מעבר לערך יום סרט

מצגת:
זמן עליית המצגת 25-20 שניות. מומלץ ללחוץ על אפשרות SAVE לשמירת המצגת במחשבך.
לכניסה למצגת - לחצו כאן









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.