חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 152 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




פריטים אישיים

אופנייםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אופניים, נכון, יש גם היום, אך מה רב ההבדל.
בזמנו, למי שהיו אופניים היה סגנו של אלוהים. כל הילדים היו מתחנפים אליו, נותנים לו "ביסים" מהארטיק, שומרים לו מקום, הכל בעבור סיבוב אחד באופניים.

האופניים היו החלום הרטוב של הבנים בשנות ה-50 ובשנות ה-60, הם היו כל כך נדירות, לא כמו היום שלכל "שמנדריק" יש זוג אופניים נוצץ. כל כך הרבה ילדים בזמנו רצו לעבור לגור בקיבוץ, כי "...שם יש אופניים לכל ילד..."
לבנים היו אופניים עם "רמה" ולבנות בלי. הרמה היה מוט מתכת חלול שחיבר בין הכיסא לכידון.

הבנות שהוזמנו לסיבוב על האופניים היו יושבות על הרמה. איזה אושר היה זה לבת, כשהיא הוזמנה על ידי הבן שחיבבה, לחזור הביתה מהפעולה בצופים או מהערב כיתה, מוסעת על הרמה. 

 

 

 

 
 

האופניים היו המתנה המושלמת לבר המצוה. שנים חלמנו על אופניים, ובסוף לבר מצוה קיבלנו את האנציקלופדיה "מכלל", או משהו כזה. "...אנציקלופדיה  זה טוב מאוד...תשב ותלמד... אתה לא מקבל אופניים בשביל שלא תסתובב לי כמו פושטק ותעשה צ'יקאגו עם אופניים ברחוב..."    

בהתחלה כולם רכבו על אופני "חרש אופן", מפעל ישראלי שיצר אופניים די דפוקות. כולם חשקו באופני "ראלי"  תוצרת אנגליה, שהיו עם מהלכים. האופניים הללו היו נדירות ביותר, יבוא שלהן כלל לא היה בשנים הראשונות של המדינה, ומה שהיה - היה עודפים שהשאירו האנגלים. אחר כך נכנס לשוק הישראלי יצרן חדש בשם "אופני דהר" שהיה אך מעט טוב יותר מה"חרש אופן" ההוא, ולבסוף נכנס יצרן ישראלי נוסף שסוף סוף יצר אופניים ראויות בשם ICM , והדגם שהכי הכי נחשב היו האופניים עם  "פריילוף"... (בלי ברקס רגל, כשאפשר לסובב את הגלגלים גם לאחור).
המהדרין היו מלפפים את ה"שפיצים" בגלגלים ("שיחים" בחיפאית "סילקים" בירושלמית) עם סרט פלסטיק בכל מיני צבעים. 

 

 

 

  

 

 

 

  

 
אופניים - רשיון

מישהו זוכר שכדי לרכוב על אופניים היה צריך לקבל רישיון מיוחד מן הרשות המקומית שהאופניים תקינים? בחיפה זה היה כך. פקחי העירייה נהגו לעצור ילדים ברחוב...

 
למידע המלא

 

 

 

 

 

 

בזמנו היה צריך לקבל רישיון מהעיריה לאופניים, אותו הייינו מקבלים תמורת תשלום אגרה שנתית. הרשיון היה למעשה לוחית מתכת דקה שעליה היה מוטבע המספר של הרישיון, ואכן קראנו ללוחית הזאת "מספר", ולא רישיון.  את המספר  היה צריך להצמיד ל"שיחים" של הגלגל הקדמי, והיו מקרים, עד כמה שזה נשמע מצחיק, שפקחים של העיריה עצרו ילדים לבדוק את המספר.

    

לכידון היו מוסיפים  פעמון והייתה גם מן שושנה כזאת מחומר פלסטי אדום שהיו מרכיבים בעזרת זרוע מתכת דקה על הכידון, ככל שנסעת מהר יותר - היא הסתובבה במהירות גדולה יותר. 
לאלה שהיו להם אופניים "מקצועיות" היה גם פנס בקדמת הכידון. בהתחלה היה זה פנס נפט ואח"כ הפנס היה מחובר למן מנוע קטן ( נקרא "דינמו") שהיה מוצמד לגלגל האחורי. לדינמו היה גלגל קטן שהיה מסתוב על ידי סיבובי גלגל האופניים, וכך היה מעביר זרם לפנס.

המשחק הכי פופולארי על בעלי אופניים היה "משטרה אמריקאית", במשחק זה שני רוכבים רכבו אחד מול השני באיטיות, כל אחד מנסה לחתוך את רעהו ולגרום לו ליפול מאופניו....אח...היו ימים....
                                                                           

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תגובות:
בשנות החמישים שרו ילדי תל אביב על אופני bsa שיר שמילותיו:
שכונת שפירא פלורנטין / כולם רוכבים על אופנועים / הסיסמא היא
bsa
/ אלויס פרסלי ודוריס דיי.

חיים
fireberg@post.tau.ac.il


רטרו:
האופניים של הימים ההם משמשות השראה לעבודת אמנות עכשווית.



מטבעות לשון:

ישבה לי על הרמה
תיאור רברבני של גבר הבא להאדיר את כיבושיו המיניים.
"...אתה רואה את ההיא שהולכת שם? רק לפני שבוע היא ישבה לי על הרמה ועכשיו היא עושה את עצמה שהיא לא מכירה אותי...."

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר

 


"...ועם כך הוריד את אופניו אל הכביש הניף רגל על האוכף והתרחק מן המקום...ופלג-גופו העליון היה נטוי לפנים באליפסה שפילחה בקלות את האויר...הרכיבה נעשית אז כעין דאיה רחפנית על כנפי-רוח... בהניעו את דוושות האופנים על-פני הכביש שמחוץ לעיר, התפזמו בראשו, ללא הרף, בקצב חריקת הדוושות, שני הצירופים...''.
אהרון מגד, "היינץ ובנו והרוח הרעה", הוצאת עם עובד, עמודים 10- 9.

 

 

כרזות מודעות ומדבקות: הפריטים נאספו ע"י ערן ליטוין לצורך תערוכת האופניים במוזיאון העיצוב בחולון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




ארנק לשעת חרוםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

המוח היהודי לא מפסיק מלהמציא לנו פטנטים. הפעם זה היה ארנק לשעת חרום, אשר ניתן היה להשחיל בתוכו 2 מטבעות של 5 לירות כ"א, ושני אסימונים לטלפון ציבורי, לכל צרה שלא תבוא... 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




ארנק מטבעותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

היה אחד כזה ברשותה של כל אימא, ובו היו מטבעות של גרוש ואחר כך אגורות.

זיכרון שליפת הארנק על ידי האימא, פתיחתו, פשפוש בתוכו ושליית גרוש או שניים כדי שנוכל לקנות דבר מה בקיוסק - קיים עדיין אצל כל מי שגדל בימים ההם.

 

 

 

 

 




בולווקרהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

הבלווקר היה מכון הכושר הביתי של שנות השישים.

היה זה צינור מתכת עם שתי ידיות ירוקות מפלסטיק, אחת בכל צד. הצינור היה מורכב בעצם משתי צינורות שנכנסו אחד לתוך השני, כאשר היית לוחץ בכוח על הידיות ומאמץ את שריריך. הייתה תקופה שכולם קנו את הבלווקר הזה, כולם רצו להיראות כמו "מר שמשון" השרירי שהיה מוצג בפרסומות בעיתונים.

סופו של הבולווקר היה זהה לסופם של שאר מכשירי האינקוויזיציה האחרים שנרכשים גם היום בהיסח דעת רגעי ומתוך תמימות....מסתבר שיש דברים שלא משתנים אפילו לא במהלך של שנים רבות....


 


מטבעות לשון:

כל היום על הבולווקר
מטבע לשון הבא להגדיר מישהו המשוגע על פיתוח הגוף.
"...אל תראה אותו כזה צ?יפ?לו?ן ....הוא כל היום על הבולווקר..."

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר




גלגל ים מצמיגהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

לפני עידן גלגלי הים של כל המותגים, עם גגון, עם הגה או בצורת חיות למינהם, היה בשימוש גלגל ים מפנימית של צמיג. הגלגל היה בצבע שחור והונטיל היה תמיד שורט אותנו בבטן.

 




גלובוסהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו לנו חומר בנוגע לערך זה.




דיסקיתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

כך נראו הדיסקיות הצה"ליות הראשונות.

 




המצלמה הראשונההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ילדים ונערים שהתעניינו בצילום בשנות ה-50 וה-60, לא ישכחו לעולם את המצלמה הראשונה שלהם.

בדרך כלל  הייתה זו  מצלמת בוקס, שלא הייתה יותר מאשר "לשכה אפלה". קופסת פח אותה היינו מצמידים לבטן ומביטים מלמעלה לתוך החלונית הקטנה ולוחצים על כפתור שהיה פותח וסוגר מכאנית לשניה את הצמצם.

הפילמים של המצלמה הזאת היו גדולים ומרובעים, שישה או תריסר בפילם אחד שרוב תמונותיו היו נשרפות בתהליך הצילום או בתהליך פיתוח הפילם. בקיצור - הרבה נחת לא רווינו מהמצלמה הזאת...

מזלם של אלה שהיו ילדים בסוף שנות השישים ואילך שפר עליהם: אז יצאה לשוק מצלמה חדשה של קודאק שנקראה "קודאק אינסטמטיק", שהייתה בעלת פילם של 35 מ"מ והיה לה גם, לאינסטמטיק הזאת, פלאש שהיה חידוש גדול בזמנו. עד אז ראינו פלאש רק  אצל בעלי המצלמות המקצועיות, גדול כבד ומסורבל.

בשנים האלה החלו לשווק פילמים צבעוניים וכמה היה  זה נפלא לראות את החיים עם גוונים, שנים רבות לפני שהטלוויזיה ישראלית שידרה בצבעים. אבל גם המצלמה הזאת הייתה מוגבלת מאוד בביצועיה, והתחרות בין הילדים הייתה בזמנו, למי יצאו יותר צילומים מפילם אחד. "...יצאו לי 21 תמונות מתוך 36, כמה לך???...10???...יש לך חרה של מצלמה..."

 

 

 

 

 

 

 

 

לחץ לשמיעת הג'ינגל

ועוד ג'ינגל לחץ לשמיעת הג'ינגל


''...
ובבר-מצוה יקבל הבחור מצלמת קודאק קופסה, ואולי גם שעון...''
ס. יזהר, ''מקדמות'', הוצאת זמורה-ביתן, עמוד 131
.

 

מעבר לפרק מצלמות בפרק תצוגות של אספנים


 
חלוצי הצילום בארץ ישראל

כשבאים לבדוק מיהם הראשונים שצילמו בארץ ישראל, אי אפשר לדמיין שסיפורם קשור בטביעה של אוניה באוקיינוס האטלנטי, אפנדי ערבי ירושלמי שיוצא מדעתו, הקמת הסטארט-אפ הטכנולוגי הראשון בארץ ישראל, ביקור של מלך......

 
למידע המלא



הצהרת עולההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

  

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




חותמותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בתקופת ההסתדרות הזוהרת עם הפקידים שאהבו מאוד לשתות תה בכוס עם מחזיק כוס ועם קוביית סוכר, אותם פקידים אהבו גם למלא טפסים מרובים בנייר קופי ולהחתים את אותם טפסים מרובים שדרשו מאיתנו למלא.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


לכל פקיד שכיבד את עצמו היה על השולחן מעין גלגל עם מגרעות, שכל מגרעת היתה מיועדת לחותמת מסויימת. היו חותמות של "שולם" ל"לא נפרע" וכו'.

כדי להטביע את החותמות הללו היה לפקיד גם כרית לחותמות עם דיו. הפקיד היה מנחית (רצוי ברעש גדול שכולם ישמעו שהוא עובד) את החותמת על הכרית ואח"כ מטביע בטופס המתאים ובמקום המתאים.




חפצי מתנה מפרספקסהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

חפצי מתנה אלה החלו להופיע בתחילת שנות השישים, קובייה מחומר שקוף בתוכה היה מושתל לוגו או חפץ או מטבעות וכו' -מתנה קלאסית בשנים ההם כשנמאס כבר לתת את עטי הפרקר, מחזיקי העט וכו'.
אך גם מתנה בלתי שימושית זאת, מצאה מהר את דרכה לאחד המדפים, והעלתה שם אבק.




חפתים.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
 
אביזר לבוש שהיה מקובל בימים ההם, אם רצית להיות אלגנטי, יחד עם סיכה לעניבה וקופסה מכסף לסיגריות.
 








 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.