חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 173 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



בתים מספרים - ת”א יפו

מלון תל אביב
שתף 

בראשית ימיה של תל אביב נבנה ברחוב ליליינבלום 9 בית-אלקנה על-ידי הקבלן סמואל וילסון. עם הזמן הפך הבית למלון אלקונין -  שמו הפחות מוכר- ולאחר מכן למלון צנטרל, בהמשך- למלון תל-אביב הידוע לשמצה, ולבסוף -  למלון שוגר.

רבים מתייחסים למלון, שבנו מנחם ומלכה אלקונין ב-1913, כאל "המלון הראשון" של תל-אביב. כך הדבר אם לא מתייחסים לפנסיון הורוביץ כאל מלון. מבלי להיכנס לוויכוח מה נחשב אז כמלון ומה כפנסיון, יש לציין שבעת פתיחת מלון אלקונין היו בו 38 חדרי אירוח - מספר נכבד יחסית לזמן ההוא. במקור נבנה הבניין עם שתי קומות, אך כעבור שנים ספורות נבנתה קומה נוספת בצדו האחורי, וכך היה לאחד הבניינים הגבוהים בתל-אביב, שני רק לגימנסיה.

מלון אלקונין פעל ברציפות עד גירוש תושבי תל-אביב על-ידי התורכים. כאשר שהתה המשפחה ב"גלות" ועל המלון שמרה קבוצת תושבים שהורשו להישאר. לאחר חזרתה של מלכה והילדים הועבר ניהול המלון לידי פייבל זוסמנוביץ, וזה שינה את שם המלון ל”צנטרל".

בתקופת מלחמת העולם השנייה נהיה המלון תחנת מעבר לחזית הצפון-אפריקאית עבור חיילי בעלות הברית דוגמת מלונות תל-אביביים אחרים, כגון סן רמו, גת-רימון, אטלנטי וירקון.

ב"תקופה הרומנית" של חיל האוויר הישראלי, בראשית שנות החמישים, שינה מלון צנטרל את מקומו; הוא החליף את מלון כספי ברחוב טרומפלדור 2 והיה למרכז מ?נהלי של מחלקות האפסנאות, הבינוי ומנהלת הכספים, וגם לבית-המשפט הראשון של החיל.

לאחר שעזב מלון צנטרל את בית-אלקנה, שימש הבניין כמלון תל-אביב, שנודע ברבים לאו דווקא בשל ייחודיותו, איכותו או טיב שירותיו, אלא בגלל היותו - לפי המסופר - קן אהבים לאמיר עבדאללה בטרם הכתרתו למלך! יתרה מזאת; אותם האנשים יודעים לספר שעבדאללה, שנהג לבוא למלון לעתים תכופות, ניהל פרשת אהבים עם בתו של בעל הבית!

בקיץ 1939 הופיעו בעיתונות כותרות בלשון: "...בעל בית-מלון שסחר באהבה זולה, שילם ביוקר בעד עסקיו הטמאים. אסתריקה רוזנברג ידועה ומפורסמת בין האורחים מסרפנד ומיפו המבקרים בקרבתנו. מכיר אותה גם לייב ב., מנהל מלון תל-אביב ברחוב ליליינבלום. אורחת קבועה זו נוהגת לבוא בשעת לילה עם בני לוויה..." והמבין יבין...

פתיחת מלון צנטרל במקום מלון כספי ברחוב טרומפלדור, החישה את סופו של מוסד האירוח הוותיק ברחוב ליליינבלום. הפעלת מלון תל-אביב לא תרמה למוניטין של הבניין, ואפילו פתיחתו של פנסיון שוגר בחלק מהמבנה, לא הצליחה להחזיר עטרה ליושנה.

הבניין נהיה בית דירות קטנות להשכרה, ועם עזיבת הדיירים היה המבנה לאכסניה לבתי-מלאכה קטנים. בשנות השמונים נמכר הבניין לנתן מוזס הירושלמי, והיום, כאשר כבר נפלה ההחלטה לחדש את הבניין ולהקים מלון חדש וגדול יותר, הוא עדיין מחכה עזוב ומתפורר.

 




מלונות אשל
שתף 

            

 

מלון אשל של החרדי סנדומירסקי, המכונה גם על שמו, שכן ברחוב הרצל פינת רחוב ליליינבלום, מרחק-מה מתחנת המשטרה הבריטית ברחוב השחר, ולא רחוק ממלונותיהם של ישראל רבינוביץ ב"בית-ברן", של דב זיסלמן ב"בית-חורגין", של שוורץ ושל שטרנפלד, וכן לא רחוק ממלון "יהודה" ברחוב הרצל.

  

גם מלון אשל היה בין המלונות, שהסתירו לוחמי חופש יהודים ערב הקמת המדינה - ביניהם, במשך ימים אחדים - את מנחם בגין מהבריטים המחפשים אחריו, עת חי תחת זהות שאולה: הרב ישראל ססובר; ועל מנת להקנות אמינות לזהותו, הסתובב עם זקן, מגבעת וכל היתר...!

 

אורח מפורסם אחר של מלון אשל לא יכול היה להתחיל את היום ללא הבייגלה האהוב עליו כל כך. כותב ז' גלילי: "...עם הגיעו לארץ התגורר ביאליק בפנסיון שברחוב הרצל פינת ליליינבלום. ביאליק הזמין בקביעות שני כעכים ולחם לבן ארוך עבה, ששקערורית באמצעיתו. הלחם הזה נקרא אז לחם צרפתי...".

 

את השם "אש"ל" או "אשל" חלקו מלונות רבים בארץ. בנוסף למלון אשל של סנדומירסקי, היו לאורך השנים בתל-אביב שלושה מלונות בשם זה. הוותיק שבהם השתייך לרב טבצ‘ניק מאודסה ושכן ב"בית-זלצמן" שברחוב אחד העם 52. מלון זה נמכר למשפחת גרינברג, וזו העבירתו לאחר תקופת-מה לרחוב הירקון והס?ב?ה את שם המלון על שמה.

 

עם מכירת מלון אשל למשפחת גרינברג הקים הרב מלון נוסף בעל אותו השם בבית בן שתי קומות בשדרות רוטשילד 34. בשנת 1933 עזב הרב את מלון אשל השני, ועם שותף בשם שבסים הקים מלון חדש בעל אותו שם ברחוב אלנבי 88, בבניין שנבנה על פי הזמנתה של משפחת מנחם-משה. 

          
כשנה לאחר חנוכת הבית שכר הרב טבצ‘ניק את המבנה על 18 חדרי השינה שבו וארבעת חדרי המקלחות והשירותים. המלון החדש היה איכותי בהרבה מקודמיו. כה הרבה היו השותפים מוכנים להשקיע במלון, עד כי את מלאכת העיצוב הפנימי מסרו לאדריכל שבנה אותו: יוסף ברלין!

בסופו של דבר עבר המלון לרחוב השחר, ליד משרדי הפועל הצעיר.




פנסיון הוז
שתף 

              

פנסיון הוז שכן בשדרות רוטשילד 30, מול הפנסיון של גברת טרודה אשר בבניין מספר 35. שרה, אשתו של המורה הידוע ברוך הוז, פתחה מוסד אירוח שנועד בעיקר לאירוח תלמידי הגימנסיה ועובדיה.

כאן המקום לציין שבעלה של רוזה טלטש - בתה של מתילדה טלטש ממלון "טלטש" המפורסם בחיפה - התגורר בפנסיון הוז בהיותו תלמיד בגימנסיה...

כדוגמת פנסיון הורוביץ, לא נוסד פנסיון הוז בתל-אביב, אלא בשכנתה הדרומית יפו, בשנת 1906, ורק בראשית שנות העשרה עבר הפנסיון לתל-אביב.

 

שרה הוז, שמשכורת בעלה המורה לא הספיקה לאחזקת הבית וחינוך הילדים, פתחה את הפנסיון, שדייריו היו בעיקר מורים ותלמידים שנשלחו, בעיקר מרוסיה, לגימנסיה. הבת חוה עזרה על ידה בנקיון החדרים ובבישול, בהגשה בחדר האוכל ובנשיאת עיקשותם של הדיירים, והבן כתב ביומנו: "...בבית - צרות. אי סדר, רוגזה תמידית. אמא נתונה רק במחשבות לשלם את חובות הבית... איפה חיי המשפחה? תמיד חיי הוטל ולא פעם אזכר את החיים ההם... כעת שאין בבית זכר, לא לשבת ולא חג... בית סדום ועמורה. תמיד רוגזה. תמיד זרים איש לרעהו. אף פעם אין שהמשפחה כלה תהיה יחד, אין חיי משפחה..." קשים חיי מלונאים...


בחלק
מפרסומי הפנסיון בשנת 1923 צוינה עובדה מעניינת: "...במלון של שרה הוז אור וחשמל...". ממש לוקסוס...! נראה שהאור והחשמל תרמו את חלקם לעסק המשפחתי, כי ממודעה מאוחרת יותר ניתן ללמוד על הרחבת הפנסיון בקומה נוספת, בטרם בא הבן על סיפוקו.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.