חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 144 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



בתים מספרים - ת”א יפו

מלון סן רמו.
שתף 

            

 

בעל מלון סן רמו היה יהודי בשם זלטופולסקי. הוא החליט לקרוא למלונו על שם עיירת הבילוי החביבה על המעמד הגבוה האיטלקי בתקווה שיזכה להצלחה דומה - וכנראה צדק.

 

המבנה כלל 45 חדרים ונבנה בשנות השלושים לפי תוכניותיו של האדריכל יצחק שוורץ, מול הקזינו שהוקם על חוף תל-אביב. מקומו זה תרם לשגשוגו - ובמיוחד לשגשוגו של בית-הקפה שפעל ברחבת הכניסה.

המלון הפך עם הזמן למו?כ?ר ומכובד ביישוב ומחוצה לו. אורחים רמי מעלה רבים התארחו בו, דוגמת ה?ייל?ה ס?ל?אסי, קיסר אתיופיה: כשכבשו האיטלקים את ארצו, יצא סלאסי לגלות ושהה במלון במשך כשנתיים רצופות להנאתו של זלטופולסקי.

במשך השנים היה בית-הקפה שבמרפסת המלון למקום מפגש אופנתי של ה"מי ומי" בתל-אביב. במרפסתו הרחבה נערכו בסופי שבוע אירועים מיוחדים וארוחות ערב וריקודים לצלילי תזמורות, ובימי השבוע הנהיגו גם בו את מנהג תה המנחה, אך בשינוי קטן: גם תה וגם ריקודים. ערבים אלה כונו ה"תה-רקוד בסן רמו".
עם זאת, אחד האירועים ה"ציוריים" על מרפסתו של המלון כמעט היה כרוך במכות נמרצות - ולאו דווקא בריקודים: במוצאי שבת אחת בשנת 1937, לאחר פרסום דעתו החיובית של איתמר בן- אב"י כלפי ה"מדינה" שהוצעה ליהודים על-ידי ועדת פיל, התמקדו הרוויזיוניסטים בעצירת חלוקתם של העלון והידיעות שפורסמו בעקבות כתבתו של איתמר בן-אב"י. לרוע מזלו פגשוהו הרוויזיוניסטים במרפסת בית-הקפה של המלון. כתב בן-אב"י: "...קשה לתאר מה שאירע אחר-כך. אחדים מן הצעירים שברו את המעקה והתפרצו לפנים הגן. אנשים ונשים קמו מעם כסאותיהם אל דלפקים מושלכים ארצה, ושוטרים הוחדרו סוף-סוף אל המקום מכל צד, עד שפוזרו המפגינים לכל רוח, כדי לשוב ולהערך בסימטאות הקרובות...".

כארבע שנים קודם לכן, ב-23 ביולי 1933, התרחש עוד אירוע בשבת, וחמור בהרבה: פצצה הוטמנה במכונית שחנתה בין המלון לטיילת, ומהתפוצצותה נפצעו יותר מ-21 יהודים בעת שטיילו שם.

 

עם הקמת המדינה אירח מלון סן רמו אחד ממטות חיל הים שזה עתה נולד, ולאחר מכן את משרדיו של בית המחוקקים, אשר בראשיתו התכנס בבניין קולנוע "קסם" הצמוד למלון. עם התפנותה של הכנסת מהבניין והפיכתו של זה ל"בית האופרה הישראלית" נהיה המלון -ובמיוחד בית-הקפה שלו- לאופנתי ביותר.

בחלוף השנים והתפוגגות קסמם של המלון ובית-הקפה השתכנו בו משרדי פקיד השומה, והם שהו בבניין עד להריסתו בשנות התשעים, על מנת להקים את "מגדלי האופרה".

 

          

 




מלון פלטין ”השני”
שתף 

מייסדו של מלון פלטין השני בתל-אביב היה נסים איגו - יהודי בוכרי, והוא התחיל "לבנות" את מלונו לאחר כיבוש אבו-כביר על-ידי כוחות ההגנה ב-1948.

 

במקרה זה פירוש הפועל "לבנות" הינו לאסוף: איגו החל לאסוף באזור אבו-כביר את המרכיבים העיקריים למלונו שבדרך, כדוגמת משקופים, חלונות, תריסים, דלתות, מסגרות מיטות ברזל וכדומה.

כתב העיתונאי מ' זכריה: "...נסים איגו איתר משטח מלט יצוק ברחוב ידעיה הפניני, ועליו החל להקים את הסטארט-אפ שלו".

החליט נסים - וכך אומנם עשה: תוך פרק זמן קצר יחסית הקים מבנה בן ארבע קומות, כאשר לכל קומה היה האמצעי המיוחד שבעזרתו ניתן להגיע אליה. לאחת הקומות הגיעו דרך סולמות, אל קומה אחרת הובילו מדרגות, ולשתי הקומות הנוספות אפשר היה להגיע רק אם טיפסת במיומנות על ערמת בלוקים או קרשים.

בהמשך לתיאור העשיר בפרטים ובהומור קשה להאמין ש"מוסד אירוח" מסוג זה יצליח להתקיים לאורך הזמן;  אך למרבה הפלא, אף שכל חדר במלון פלטין נבנה מחומר אחר: גומי, פח, עץ או ברזל, הצליח המלון להתקיים במשך כ-25 שנים!

 

סביר להניח שלאורך השנים הללו לא נמנו לקוחותיו עם אריסטוקרטיית תל-אביב; אך יהיו לקוחותיו אשר יהיו - הם הספיקו ליהנות משירותי "מלון פלטין" עד.1974 בשנה זו באה לשכונה משלחת עירונית; היא נעמדה ארוכות אל מול המבנה התמוה. בדיקה קצרה של המשלחת העלתה את העובדות הבאות: למלון פלטין אין יסודות, אין אישורי בנייה "מתאימים", וכלל לא ברור כיצד הוא עומד על הקרקע...

 

זמן קצר לאחר ביקור המשלחת בשכונה נהרס מבנה מלון פלטין.




מלון פלטין.
שתף 

                             

 

מלון פלטין, אחד ממלונות היוקרה הראשונים והגדולים של תל-אביב, תוכנן ונבנה ב-1925 על-ידי האדריכל אלכסנדר ברוואלד על פי בקשתם של היזמים צבי איזקסון וחותנו, הבלשן ד"ר אהרון מאיר מזיא.

הבניין נבנה על מגרש, שבעבר היה שייך לאגודת "אחוזת בית", אשר שיווקה את המגרשים הראשונים בתל-אביב. הבניין, בו שכן מלון זה, עומד עדיין על ת?לו בקרן הרחובות אחד העם ונחלת בנימין, לא רחוק מפנסיון מוזר ופנסיון ברם.

 

על המלון כתבה לוטה אייזנברג, שהייתה ממייסדי המלונאות הישראלית, ושתרומתה למלונאות נמשכת גם לאחר מותה על-ידי קרן מלגות לסטודנטים למלונאות. בספרה דפים מחיי, סיפרה גברת אייזנברג, שבהגיעה ארצה בבוקר אחד של חודש יוני 1933 "...בגמר לסידורי הפספורט נסענו בכרכרה למלון פלטין בתל- אביב, שהיה אז המלון הטוב והגדול ביותר בעיר...". למחמאה כזו מבת-סמכא כגברת אייזנברג לא זכו מלונות גדולים כקטנים, מפוארים ככל שיהיו.

 

המבנה בן ארבע הקומות נבנה על מגרש הכדורגל של תל-אביב, ששימש גם לעריכת מסיבות המסכות של פורים. בפברואר 1926 החל המלון לקבל אורחים ב-53 חדריו. היו בו 18  חדרי שירותים ומקלחות משותפים ומספר לא מבוטל של אולמות. מלון זה היה הגדול, האיכותי והיקר ביותר בתל-אביב של שנות העשרים. היו בו אולמות רבים, שנחשבו לגדולים בתל-אביב של אותה תקופה, והם שימשו כחדרי קריאה, עישון, ביליארד ומשחקים, וכן לאירועים, למופעים, לריקודים, לתערוכות, להקרנת סרטים, ואפילו לעריכת קונצרטים והצגות תיאטרון. כה מעורב היה המלון בחיי הקהילה התל-אביבית, עד כי במאמרו "האדריכלות בעיר תל-אביב" מספר נ' הרפז, שבאולם בו נערכו הקונצרטים נולדה הפילהרמונית של תל-אביב.

 

היה זה הבניין הראשון בעיר, בו הותקנה רצפת עץ! ואם לא הוסיפה רצפת העץ את ה"תבלין" האיכותי המבוקש, עמדה לרשות האורחים והמבקרים אחת המעליות הראשונות בעיר! עד היום, אגב, אפשר לעלות ולרדת בה!

לקוחות אירופים אמידים ואנשי הפקידות הבריטית הבכירה נהגו לפקוד את המלון באופן קבוע. לכבודם הונהג במלון מנהג שתיית תה בשעה חמש אחר הצהריים וכן ארוחות צהריים מוקדמות בימי ראשון. אלה הוגשו לצלילי תזמורת בידי מלצרים סודנים לבושים לבן וחבושים בתרבושים אדומים.

אך פאר המקום ומאמצי מנהליו ובעליו לשווקו לא עזרו למלון, ובחייו הקצרים יחסית עבר כמה וכמה מנהלים ומפעילים. עם סיום הבנייה הוחכר המלון למלונאי ג'ורג' ברסקי, הזכור ממלונות אלנבי ופאלס בירושלים וממלון הר הכרמל בחיפה. על פי ההסכם ריהט וצייד ברסקי את המלון ברמה הגבוהה ביותר באותה תקופה, אך פשט את הרגל לאחר כשנה בלבד. כחלק מכיסוי חובותיו למשפחות איזקסון ומזיא השאיר ברסקי מאחוריו את כל ציוד המלון.

יציאתו הבלתי צפויה של ברסקי מהמלון הביאה את בני משפחת איזקסון לניהול המלון. בינואר 1933, לאחר שבע שנות תפעול בלבד, בוצע שיפוץ כללי, והמלון הוחכר למלונאי שלוסברג (אביה של לאה רבין). הוא ניהל אותו כשלוש שנים, אך גם תחת מפעילו החדש לא עלתה קרנו של המלון המפואר.

המכה ש"שברה את גב הגמל" באה עקב משבר התיירות שלפני מלחמת העולם השנייה, וביוני 1937 לא נותרה לשלוסברג בר?רה אלא להחזיר את הבניין לבעליו. משפחת איזקסון שבה לנהל את המלון לזמן קצר, ובראשית 1938 הותאם הבניין למשרדים.

גם לכך שימש הבניין פחות משנה, כיוון שהצבא הבריטי החרימו והשתמש בו כמועדון קצינים. עם תום מלחמת העולם השנייה הוחזר המלון לבעלים, ואלה שיפצוהו שוב והשכירו את חדריו כמשרדים.

ב-1992 הוחזר זוהרו של הבניין משנים קודמות: הוא היה לבניין שיועד לשימור ועבר שיפוץ כללי.    

           









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.