חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 155 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




השכונה שלי

ירושלים - רוממההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה



ירושלים - רחביההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה


שכונת רחביה - רקע כללי

השכונה הוקמה בסוף שנות ה - 20 של המאה ה - 20 על אדמות שהיו בבעלותה של הכנסייה היוונית-אורתודוקסית, אשר כונו ג'נזריה, ואשר נמכרו לחברת הכשרת היישוב בשנת 1922.

החברה העסיקה את האדריכל היהודי יליד גרמניה, ריכרד קאופמן, שתכנן אותה כשכונת גנים בהשראת עיר הגנים האירופאית, תוך יישום עקרונות הסגנון הבינלאומי שרווח באותה עת בארץ ישראל.

בשלב הראשון תוכננה "רחביה א', שגבולותיה היו רחוב המלך ג'ורג' במזרח, רחוב רמב"ן בדרום, רחוב אוסישקין במערב ורחוב הקרן הקיימת בצפון.
מאוחר יותר נבנו גם הרחבות לשכונה - רחביה ב', ג' וד'. על פי התקנות המקוריות של ועד השכונה הותר לפתוח בתי מסחר רק בשני הרחובות הראשיים שבשולי השכונה, וזאת כדי לשוות לה אופי פסטורלי.
הרחובות שנועדו למעבר לכלי רכב היו צרים כדי שלא יהפכו לסואנים מדי, ואילו השדרה הירוקה החוצה את השכונה מצפון לדרום נועדה להולכי רגל ולמטיילים והיא רחבה יחסית
.

ראשוני תושביה היו ממנהיגי היישוב היהודי הנבנה בארץ ישראל, ורבים מתושביה הבאים לאורך הדורות היו מנכבדי המדינה. בין תושביה המפורסמים היו מנחם אוסישקין, יצחק בן-צבי, ארתור רופין, דב יוסף, גרשם שלום, שמואל הוגו ברגמן וגד פרומקין.
תושב יוצא דופן היה הקיסר היילה סלאסי מאתיופיה, שנאלץ לגלות מארצו בין השנים 1936?1941 והתגורר חלק גדול מהזמן הזה ברחוב אלחריזי שבשכונה. במדריך השכונתי של אותם ימים הוגדר מקצועו: קיסר אתיופיה.
לרחביה יצא שם של שכונה אריסטוקרטית של יוצאי מרכז אירופה למרות שבפועל התגוררו בה גם משפחות ספרדיות רבות
.

 

זכרונות:

"...המוכרת הערביה "שלביה תות" "אבלכר", צעקות הפחח או המסגר, "חמלה מלאנה" חומוס עם התרמילים...".

ישראלה לוי
famlevi@zahav.net.il

 

========================================================================


"...משנת 1928, בהיותי בן 11 שנים, התגוררנו בבית חדש שנבנה בשכונת רחביה בירושלים שהיתה בראשית התפתחותה.
כביש של ממש עדין לא נסלל אליה והשטח הגדול שנועד להקמת השכונה היה ברובו עדין ריק. היו קיימים בו רק כ - 20 בתים , אך תוך מספר שנים חלה בו התפתחות מרשימה. עשרות רבות של בתים הוקמו בו, כשליד כל בית התפתח גן נוי מרשים, שלא היו אז רבים כמוהו בירושלים.

במרכז השכונה ניטע גן גדול מרכזי שחצה את השכונה מצפון לדרום, ובו גם מתקני שעשועים לילדים. בכניסה לשכונה בקצה הצפון מזרחי שלה, משיק לרחוב המלך ג'ורג שתחם את השכונה במזרחה, עדין שכנה פלוגה של " גדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור". היו שם כ 15 צריפים די מוזרים למראה שנקנו בזמנו מעודפי הצבא הבריטי שחלקו העיקרי עזב את הארץ לאחר בואו ארצה של הנציב העליון הבריטי הראשון, היהודי הציוני סר הרברט סמואל.

די מהר רכשתי לי שם מספר חברים בני גילי ובהם 2 בניו של יצחק בן צבי, ורעייתו רחל ינאית, שאביה ר' יונה הקים בשכונה בית כנסת קטן, בו זכיתי לראות כמה מחשובי העיר, באותו זמן, ובהם גם את היו"ר המפורסם של הקק"ל מנחם אוסישקין.

באחד מצריפי הגדוד, הקרובים ביותר לשכונה גרה משפחה של סובוטניקים, שעלו ארצה יחד עם חברי "החלוץ", חניכיו של יוסף טרומפלדור, שעלו ארצה בסערה, מיד כשנודע דבר מותו של מנהיגם. האב ניהל מסגריה משוכללת לצרכי הגדוד. שני הבנים של המשפחה יואל ודני וילדי בן צבי היו חברי הקרובים ביותר. נהגנו לבלות יחד בסביבת הגדוד, כשמדי פעם נכנסנו לחדר האוכל של הגדוד, פרסנו לעצמנו פרוסות לחם טרי - דבר שבבית אסרו עלינו לאכול.

חברים נוספים בשכונה היו 2 בניו של ד"ר פרוז'ינין, רפי רופין וישראל דוסטרובסקי, שלימים התפרסם כאחד מחשובי המדענים במכון וויצמן למדע. הוא הצטרף מידי פעם לחבורה שלנו אך בדרך כלל העדיף לעסוק בעיסוקיו ונסיונותיו במעבדה קטנה לכימיה, שאביו הקים למענו בצריף קטן בחצר הבית. חברנו מישקה התגורר ברחוב בצלאל ויחד ביקרנו מדי פעם במוסד ''בצלאל'' וספגנו ערכי אמנות.

למדנו בבית ספר ''תחכמוני'' והלכנו דרך ארוכה ברגל. חלק מבני כיתתי היו חברים בתנועת הנוער שקמה בירושלים באמצע שנות העשרים תחת השם "ליגיון הצופים". בהיותי בכיתה ז' נעשיתי פעיל בארגון שהוקם באותם ימים בבתי הספר היסודיים ? אגודת הבריאות, שמטרתו היתה להחדיר בתלמידים את התודעה לנושאי ההיגיינה, תזונה נכונה וכדומה.

הבית שלנו כלל 5 חדרים ומגרש קטן. אחד החדרים הושכר לדייר משנה כדי לכסות את דמי המשכנתא. בדרך כלל הדיירים היו מורים שלימדו בגמנסיה רחביה שהוקמה.

בשנת 1931 התפנה שטח צריפי הגדוד (הקימו את רמת רחל ועברו לשם) ובשטח נבנו בניני המוסדות הלאומיים. הראשון שהוקם היה בית הקרן הקיימת.

מהפינה הדרום מערבית של השכונה ניתן היה לראות כפרים ערבים, ביניהם דיר יאסין. משם ירו הפורעים על כל השכונות שבמערב העיר ובמיוחד לעבר שכונתנו ואל בתי כמה מחשובי הציבור הירושלמי: משפחת רופין, משפחת סוקניק, אחד העם, מנחם אוסישקין ועוד.
המצב בשכונה היה קשה. העזרה באה ממקור בלתי-צפוי: חומותיו של מנזר רטיסבון תחמו את השכונה בקצה הצפון מזרחי שלה וראשי המנזר איפשרו לנשי השכונה וילדיהם למצוא מקלט בחדרי ואולמות המנזר. רוב הגברים בשכונה היו מראשי הפעילים בארגון ההגנה. אני יצאתי יום יום מהמנזר לוודא שאבא והבית שרירים וקיימים...".

אברהם מירון
avrahamm52@gmail.com




ירושלים - רסקוהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

שכונת רסקו (גבעת הורדים)

 

 

 

זכרונות:

 

שכונת רסקו - גבעת הורדים. רחובות : שמעוני, טשרניחובסקי, הרצוג, קצנלסון, פיכמן גובלת עם שכונת רחביה, פלמ"ח וקטמונים. בית ספר יסודי - יוסף לוריא, גן - רבקה. בשכונה היה בית הנוער העברי, ספריה קטנה ברחוב שמעוני, דואר, חוות הנוער הציוני.

היה המון טבע ונראה היה כאילו נבנתה עימו בהרמוניה המון עצים מסוככים. גרו בה אנשים טובים הרבה ספסלים וזקנות ישובות והיה המון שקט בצהרים. דרו בשכונה גם בריות שלימים היו למפורסמים..

בשכונה גרו בני המעמד הבנוני ומעלה. כילדה זוכרת שדיירי השכונה היו מיוחדים או שיחדתי אותם כילדה.
מבלי לכתוב שמות היו זוג עם גינה קטנה שתמיד היתה מלאה באנשי רוח, הייתה אשה עם המון חתולים, מורה לג'אז, זוג יווני עם ילד חולה ומקסים, משפחה שגידלה בביתה לטאות וזוחלים, ניצולי שואה, אשה שכתבה לבעלה מכתבים במלחמת כיפור אני יודעת שאתה מת, הספרנית החמה בסיפריה הקטנה, ועוד ועוד...".

דינה אוריין
norway7@netvision.net.il




ירושלים - שייח` באדרהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

שכונת שייח' באדר - רקע כללי

 שייח' באדר היה כפר ערבי באזור ירושלים, שנחרב במלחמת העצמאות.

לאחר המלחמה הוקמו על השטח מספר רב של אתרים ישראליים לאומיים כגון משכן הכנסת, קמפוס האוניברסיטה העברית, בית המשפט העליון, בנייני האומה ומלון קראון פלזה ירושלים (לשעבר הילטון).

 

 

 

 

תגובות:

יום אחרי שיצאנו מהשכונה, גילינו וידענו מה היה לנו ביד. איזה אוצר של מקום בירושלים. מה השארנו בלי שמירה לעתיד לשימור. רק מי שהיה ממונה מטעם הרשויות על המקום ראה אחרת. ראה בתים וקירות בלי התאמה לנוף של המקום ההררי בירושלים. המקום היה יכול להיות הפנינה של ירושלים של שנות האלפיים. בתים קטנים עם חצרות ושבילי אבן וגדרות נמוכים וצמחיה של גדרות מטפסים עם גגות רעפים וחלונות כפולים בקשתות ותריסים עם צירים ועצים ירוקים ופינות חמד.

עם כול הכאב למראה עיני לא אוכל לשנות, יש לי הצעה אולי לקרוא לרחובות שמות מהמקום שהיה. לדוגמא: רחוב "הסלע" שם המועדון בשכונה או בית הכנסת "מגן דוד" אלו דברים של שתי דורות ילדים שנולדו פה גדלו והתחתנו והקימו משפחות. מקום שאנשים שחיו בו הגיעו ממקום שגם משם נותקו ממנו באונס ואני יושב וכותב לכול מי שהיה וחי וגדל בשכונה משנת 1950 עד 2010 כי עוד גרים בשכונה משפחה או יותר וגם אותם יפנו אם ברצון או בכוח כאן אני מבקש לפרסם את זה לרשויות המטפלות בשכונה זו.

אבנר מזרחי
avnermiz7@walla.com




ירושלים - שמאעהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

שכונת שמעא

 

זכרונות:

"...שכונת שמאע הייתה בהמשך לבריכת הסולטן ולמרגלות הר ציון. נקראת גם גיא בן הינום. בהמשך הגיא נמצא כפר סילואן או השילוח, שם גרו תימנים יהודים שנשחטו וגורשו בשנת 1947 ע"י הערבים החיים כיום במקום. שם נמצא גם גן המלך ונקבת חזקיהו .

בשכונה גרו כורדים, פרסים וגם מרוקאים. הבתים שנשארו אחרי פינוי בכוח של תושבי המקום אחרי מלחמת ששת הימים, היו בית הכנסת שהיום משמש את מקהלת ותזמורת הנוער, ועוד בתים שהיום הם מתחם הסינמטק (אותו פינוי אלים נעשה גם בממילא וגם בימין משה הסמוכים לשכונה).

חלק משמות המשפחות שגרו במקום: גבאי, לוי, מיכאלי, בודגי, דיין, אחדות, אפרים, שמעוני, רבי, שמשיאן, אברשימי, גרביאן, חכימי, בכור, אשורי, כרמני ועוד.

הרבה חוויות טובות וגם לא כל כך עברנו בשכונה. מעל השכונה מתוח עדיין כבל, שבעבר שימש את הצבא הישראלי להעברת מזון תרופות ונשק ואפילו חיילים להר ציון. עדיין אפשר לבקר בחינם באתר שליד מלון ציון של הכבל והקרונית.
בשנת 1994 בעת ביקור האפיפיור ניצלה ממשלת ישראל את ההזדמנות לסלול כביש שמוביל לכנסיות חשובות בהר ציון.

השם נקרא כך בגלל שהצרפתים הקימו מפעל לנרות שעווה למרגלות הר ציון. בצרפתית לשעווה קוראים שעמא ומכאן שם השכונה. כיום במבני בית הכנסת לשעבר בדרום מזרח של השכונה נמצא בית המוסיקה הירושלמי.

רוב השכונה הוסבה לפארק יפה נעים נחמד, ומקום טוב לזינוקי סיורים באזור להר ציון, לקבר דוד, לעיר העתיקה, לאבו טור, לימין משה, לממילא, כיום כפר דוד ועוד.

בקדמת השכונה, יש מבנה גדול ומוארך שכיום נמצא שם הסינמטק הירושלמי.

דרך אגב, מתחת למבני בית הכנסת לשעבר נמצא ביתנו שלא נהרס בגלל היות מבני בית הכנסת מעלינו.

שמי נקרא ציון ע"ש ציון המדינה היהודית והר ציון שנמצא בקרבתו...".

ציון
zionmd1@gmail.com




ירושלים - שערי ירושלים (אבו באסל)הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

שכונת שערי ירושלים (אבו באסל)

 

זכרונות:

"...אבו אלבצל כלומר "אבי הבצל". השכונה שלי נקראה גם שערי ירושלים. היא היתה בדיוק מול בית החולים שערי צדק הישן, זה שזקני ירושלים אינם חדלים לקרוא לו "בית חולים וולך".

מי שייסד אותה היה אם אינני טועה דודו של אמנון לפקין שחק. קראו לו אבינועם לפקין. הוא חכר שדה בצלים גדול ועליו הקים את השכונה.

כיום - לכבוד הקדמה - הנקראת הרכבת הקלה- הרסו את חזית השכונה שגבלה ברחוב יפו. וכך נהרסו הבתים של עזרא טרזי - שעבד באגד, של דוד חיות - שעבד בבית החולים שממול, של אשרי - אביו של אברהם אשרי שהיה מבכירי משרד המסחר והתעשיה. אשרי עבד בסוכנות והיה גם שופט כדורגל. נהרס הבית של מזרחי, הבית של אלפי שהיה מסגר.

יעקב בהט
 jacobaht@zahav.net.il




ירושלים - תלפיותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה


שכונת תלפיות - רקע כללי

שכונת תלפיות ממוקמת בדרום ירושלים.

 

  

 

בשנת 1921 החלה בניית שכונת תלפיות. רוב הבתים תוכננו ע"י האדריכל היהודי-בריטי בנימין צ'ייקין. הוא תכנן בתלפיות בתים כפריים צמודי קרקע בעלי גגות רעפים ומרפסות פסטורליות.

ברח' עין גדי אותו תכנן כציר מרכזי - בנה בתים עם כיפות גדולות. כגבול בין החלקות בשכונה נשתלו עצי ברוש המציינים עד ימינו את הפרצלציה המקורית. את מלאכת סיתות האבנים וסלילת הכבישים בצעו אנשי גדוד העבודה.

עד שנת 1924 ניצבו בתלפיות 4 בתיה הראשונים, ביניהם: בית לייב יפה, יצחק לוי, יוסף קלאוזנר ובן יהודה.

ביתם היפה של פרידה ולייב יפה נפגע קשה במאורעות תרפ"ט ולאחר תיקון הבית ושיפוצו, ב- 1929 המשפחה חזרה אליו.
אליעזר בן-יהודה - בערוב ימיו החל לבנות בית חדש בתלפיות.
אב?ל פ?ן - צייר יהודי, ממורי בית ספר לאומנות בצלאל, התגורר בשכונת תלפיות למשך שנים ארוכות (רחוב קורא הדורות 8).
בשנות ה- 70 הבית נהרס והוקם בית דירות.

יוסף קלאוזנר- היסטוריון וחוקר ספרות - התגורר במשך שנים ארוכות בבית פינתי ברחוב יחזקאל 15 - היום רחוב קלאוזנר (גם בנין זה נהרס ע"י חובבי נדל"ן ובמקומו נבנה בית דירות).
ש"י עגנון - שכר תחילה דירה מפריץ קורנברג, עד לפרעות תרפ"ט, הספיק לגור בדירתו כשנתיים, ביתו נשרף ונבזז. בשריפה נשרפה בשנית הספרייה המחודשת עם כ- 3000 ספרים (הקודמת נשרפה בביתו בגרמניה). לאחר הפרעות עגנון קיבל פיצויים מממשלת המנדט ומענק כספי מקרן העזרה דבר שאיפשר לו לבנות את ביתו הקבוע בתלפיות מול הבית שנשרף. בית עגנון עומד ברחוב קלאוזנר 16. מבנה מבוצר ונטול חלונות כמעט לגמרי. הבית הוקם ב- 1931, מצופה בטיח אפור. כיום הבית מהווה מוזיאון לזכרו.

שכונת תלפיות למעשה נשארה פרבר מרוחק ונפרד מירושלים העברית, הקשר והגישה לשכונה היה קשה ורצוף שכונות ערביות כמו בקעה, המושבה הגרמנית וטלביה.
במלחמת העצמאות סבלה תלפיות רבות ולעיתים הייתה מנותקת ממרכז ירושלים העברית. התנועה לשכונה היתה רק בשיירות משוריינות הקושי להגיע אליה היה רב. התקפות רבות נערכו על השיירות ורבים נפלו בדרכים המובילות אליה. עד מלחמת ששת הימים הייתה תלפיות בגבול האזור המפורז.

 

 

 

זכרונות:
"...ביתם של שושנה ודוד שטרן נבנה בשנת 1926. שנתיים לאחר מכן נולדתי אני, תמר. אחרי שגמרתי את הגימנסיה למדתי בסמינר למורים בבית הכרם.
בינתיים פרצה מלחמת השחרור ואמי, שחששה מפני נסיעה דרך אזורים לא בטוחים העבירה אותי לפנימיית הסמינר בבית הכרם.

אמא היתה עורכת דין, ובעצמה עשתה את הדרך לבית המשפט יום יום, דרך בקעה ואבו-טור לבית המשפט בעיר. באחת מהנסיעות חזרה לתלפיות מהעיר ספג האוטובוס בו נסעה כמה יריות. אמי נפצעה, הובלה לבית החולים שערי צדק וארבעה ימים לאחר מכן נפטרה ונקברה באישון בוקר ב - 4.1.1948  בהר הזיתים ללא בני משפחתה.  רק ב -1967, הצלחנו להגיע למקום קברה ולהציב מצבה על קברה.
קרובת משפחה שלי, חנה זוטא נהרגה כמה ימים אחר כך ונקברה למראשותיה של אמי. עם סלילת הדרך למלון אינטרקונטיננטל נחצבה דרך בהר וקברה של חנה נעלם...".

תמר כוכב
tamar123@012.net.il

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סיפורה של שכונת תלפיות.

 

נוצר על ידי: איציק שוויקי, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
מספר תמונות: 26, בליווי מוסיקה, 5.12.2015

 

זמן עליית המצגת 5-10 שניות.
לכניסה למצגת – לחצו כאן




כפר סבא - יוספטלהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה



כפר סבא - מצקיןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

שכונת מצקין

 

 

זכרונות:

"...כפר סבא, שיכון מצקין היה בשנות ה - 50 וה - 60 שכונה שנבנתה עבור העולים החדשים. היו בה בתי רכבת שבכל גוש היו מספר בתים. הבתים נבנו מסביב לגן שעשועים שבו היו מספר נדנדות עבור הילדים.

הייתה במקום מכולת קטנה וירקניה. בשכונה גרו עולים מכל הארצות: פולין, רומניה, תימן, מצרים, מרוקו ועוד ועוד... ממש "בבל". כולם הסתדרו עם כולם וחיו בשלום עם בליל השפות, המנהגים, המאכלים והתרבויות שהיו במקום. האחד למד מהשני והשכנים חגגו את החגים והאירועים לפי המסורות השונות. בגבול השכונה היו פרדסים וריח פריחת ההדר נישא באוויר.

כמו כן היו מסביב שדות חקלאיים שגידלו בהם לפי העונות גידולים שונים. הילדים למדו בבית ספר "גורדון" שהיה בסמוך לשכונה וכמובן הלכו ברגל לשם וחזרה. כדי להגיע למקום אחר בארץ היה צורך ללכת כ-2 קילומטר ברגל עד לתחנה המרכזית של כפר-סבא ומשם לקחת אוטובוס. כולם חיו בצנעה והסתפקו במועט ולמרות הכול החיים היו יפים!...".

מירי רוזנשיין
miri2265@walla.co.il




כפר סבא - שיכון ותיקיםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

שכונת שיכון ותיקים - רקע כללי

 

שיכון ותיקים נבנה בסוף שנות הארבעים. חלקו באמת לותיקים, וחלקו לעולים החדשים - מפוני המעברות.

 

ישובעם חכמון
shubi48@netvision.net.il




לוד - שיכון ממשלתיהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

שכונת שיכון ממשלתי

 

 

זכרונות:

 

"...בילדותי עד גיל 12 גרתי בשיכון ממשלתי בלוד. שכונת עולים חדשים, עניים מרודים, ובכל זאת היו אז החיים יפים.

אנו גרנו בבית דו משפחתי חדש עם רעפים אדומים, שסביבו אימא גידלה וטיפחה צמחי נוי וגינת ירק לתועלת המשפחה. בכל דירה היה חדר אחד - לא גדול, שירותים ומטבחון. בית זה הספיק למשפחתנו בת ארבע הנפשות, אך גם למשפחות גדולות יותר. בהתחלה לא היה חשמל בבית, ומוכר הנפט כמו מוכר הקרח והחלב היו עוברים בשכונה וצועקים את מרכולתם מידי יום. בשכונה הייתה חנות מכולת של גולדברג, שם קנינו את הלחם, גבינה, חלב, ביצים ושאר מצרכים במשורה. על החשבון כמובן, כשאדון גולדברג היה רושם את החוב בפנקסו השחור.

 

הייתה גם גברת אחת "לה בובוטה" קראנו לה. היא הכינה בובות סוכר והייתה שמה אותם בעגלת תינוקות, ניצבת בפתח חנות המכולת ומוכרת את הממתקים. מידי שבוע חיכיתי לדמי הכיס כדי לקנות את הבובות המתוקות, התרנגולות האדומים והתפוחים המצופים. באותה שיטה היה מוכר הפאלפל מוכר את מרכולתו, אלא שהוא היה עובר ברחוב עם עגלת הילדים, מכוסה בזכוכיות ובתוך העגלה - הפלפלים, סלט הכרוב, המלפפון החמוץ והפיתות. היה עובר ומסלסל בקולו: "...פלאפל...פ...לא...פל".... ומי ששפר גורלו קיבל את הגרוש וחצי וקונה פאלפל.

 

מאחורי ביתנו השתרע מטע זיתים הגובל בסברסים. בבוקרי הקיץ, היה אבא הולך לקטוף סברסים עטופי אגלי טל, כשהוא חמוש בקופסת שימורים ריקה פתוחה משני צידיה המחוברת למוט ארוך של מטאטא.  לרוב חזר כשהדלי מלא בסברסים טריים. אחר כך היינו מגלגלים את הסברסים בתוך חול, חזור וגלגל (להוציא הקוצים) ובכל זאת כשאכלנו את הסברסים, היינו כולנו עקוצים.

 

הייתי אז ילדה קטנה כתה א' ב' ג'. באותה תקופה שיחקנו רק בחוץ, לעיתים נדירות שיחקנו בתוך הבתים. שיחקנו בעיקר מחבואים, קלאס, חמור חדש ותופסת, וגם על הסכין (משחק נעיצת סכין באדמה כדי לרכוש טריטוריה). לי היה אח אחד ולא הטילו עלי לשמור עליו, אך חברותי שיחקו כשהן אוחזות ביד אחת את האח הקטן שנצמד למותניהן וכך קפצו, דלגו רצו והתחבאו.

 

מדי ערב, היו האמהות יוצאות וקוראות לילדים לחזור הביתה כי כבר מאוחר, ואנו כמו בשיר הידוע, רצינו להמשיך לשחק עוד ועוד מתחת לפנסי הרחוב. כמה תמימות ויופי היו בימי צנע אלה...".

דניאלה חיון
danielah@alonins.co.il




מצפה רמוןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

מצפה רמון - רקע כללי

 

בשנת 1951 הוקם במקום מחנה עובדים לפועלים שעסקו בסלילת כביש 40 לאילת.
כאשר הסתיימו העבודות הפך המחנה ליישוב קבע. ראשוני התושבים היו עולים מצפון אפריקה ורומניה שנשלחו למקום בראשית שנות ה-60 במטרה ליישב את הנגב. התושבים התפרנסו מכריית חרסית וגבס, בסיסי צבא הקבע ותנועת נוסעים לאילת וממנה.

לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים תוכננה העברת הבסיסים הצבאיים מסיני ופתחת רפיח למצפה רמון. לצורך כך הוקמו שכונות חדשות צמודות קרקע למאות אנשי קבע. בעקבות מבצע שלום הגליל השתנו פני הדברים ורוב אנשי הקבע נשלחו צפונה, אולם בסיס חיל האוויר עובדה שפונה מסיני והוקם בקרבת מקום כבסיס חיל האוויר רמון הביא להגדלת האוכלוסייה ביישוב. בשנת 1988 מנתה מצפה רמון כ-3,000 תושבים.

החל בשנת 1990, עם קליטת העלייה מחבר העמים, המשיך היישוב להתרחב.


זכרונות:

"...מצפה רמון בראשיתה. עיירה נידחת, אוהלים וצריפים, מחנה צבאי ו - 10 משפחות ובודדים שהגיעו ליישב את הנגב בשנת 1956-7. הכביש לאילת עדיין בהתהוותו כדרך עפר. בית ספר ובו 7 תלמידים, וגן עם 10 ילדים זו הייתה חלוציות לשמה.

בבית הספר 3 תלמידים ממשפחת כהן שלום, דני וחביב, 3 תלמידים ממשפחת אונגר. סימה/סימונה, פפי/פנינה ושלום. מורה אחת חיילת בשם עודדה. והחיים יפים. לומדים בכיתה אחת בצריף מרווח. באביב לומדים מחוץ לכיתה או יוצאים לטייל בהרים ובואדיות לראות את הפריחה של אלפי הפרחים המרהיבים, יורדים למכתש, מטפסים על גמל, מטיילים עם החיילים בקומנדקרים והג'יפים הצבאיים של יחידת הדרוזים במקום. איזה ילדות מופלאה.

סיפור שהיה. "תקרית בעיירה" במצפה רמון של אז בתקופת הפדאינים, היו שני שומרים. יצחק צימרמן החירש שהיה גיסו של אריק שרון, ויצחק העיוור שהיו לו משקפיים עם זכוכיות בעובי של תחתית בקבוק יין. שני השומרים היו מפטרלים כל אחד לבדו מסביב לישוב הקטן. יום אחד נשמעים יריות מחוץ לישוב. משפסקו, יצא הצבא לברר מה קרה בלילה. מתברר, שיצחק החירש ראה תנועה חשודה וצעק "מי שם"! יצחק העיוור שמע את הקריאה אך לא ראה מהיכן הגיעה, אך צעק "אני". יצחק החירש שמע קול בערבית ולא הבין מה נאמר וצעק שוב, וכך הם החליפו מספר צעקות שהאחד לא שומע והשני לא רואה. כנראה שבשלב מסוים ראה יצחק החירש תנועה חשודה והתחיל לירות לעבר יצחק העיוור, וכך הם ירו אחד על השני עד שנגמרה להם התחמושת ברובה הצ'כי שלהם. בנס איש מהם לא נפגע.

"בית הכנסת הראשון" - ביום אחד הגיעו רבנים מירושלים בכדי לבדוק הקמת בית כנסת בעיירה. הם עברו מבית לבית ושאלו את התושבים אם יקום בית כנסת בעיירה, האם יהיה מי שילך להתפלל או לתחזק אותו. כל התושבים בעיירה היו חילוניים. והדת הייתה רחוקה מהם. כך עברו הרבנים בין הצריפים עד שהגיעו לבית הורי. שוב שאלו הרבנים את שאלתם. גם הורי אמרו שלא. אבל אני קפצתי ואמרתי "אני" ! הרבנים הסתכלו עלי זאטוט בן 7, ושאלו אתה יודע להתפלל ? עניתי "כן". אני למדתי להתפלל בבית כנסת מגיל 5 והלכתי בכיתה א' לבית ספר דתי "נצח ישראל" בפתח תקווה. הרבנים היו המומים. ילד קטן "דתי" יחיד בעיירה של חילוניים. הם שאלו אותי תגיד ילד "מי הרג את מי , קין את הבל או הבל את קין ? "קין את הבל כמובן" עניתי בביטחון, והתחלתי לספר להם את הסיפור כולו. הרבנים הביטו אחד על השני והחליטו שבגלל ילד קטן, יקום בית כנסת במצפה רמון.
בכבוד רב שלום הלוי...".

שלום הלוי
bet_halevyim@walla.com









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.