חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 163 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




מקצועות שהיו

וייסן קסאלאך
שתף 

היה נקרא גם "וייסן פיילך". ה"וייסן קסאלאך" היה מלבין סירים, או בקיצור קראו לו גם "המלבין" הסירים בזמנו היו עשויים מחומרים מתכת דלים, אליהם היה נדבק בקלות הפיח מהפרימוס ומהפתליות. המלבין היה מגיע לשכונה מספר פעמים בשנה, בעיקר לפני החגים ומלבין את הסירים. באותה הזדמנות  היה גם מתקן עם בדיל את כל הסירים הנוזלים ואת האמבטיות מהפח.

 

תגובות:

ואיסען קעסלאך הערבים שעסקו במקצוע קראו לזה אמבייד AMBAIED.

אריה
arye@cgate.co.il




זגג
שתף 
 
 
הזגג, בדומה לאלטה-זאכן והבק-בוקים ואחרים, היה בעל מקצוע שהיה עובר בשכונה ומכריז בקול את מקצועו: "זגג, זגג...חלונות...שמשות...מראות..", כך הוא היה צועק בקול בעוברו לאורך הרחוב. שלישית גשר הירקון הנציחה את צעקת ה"זגג" על ידי כך שהכלילה את הצעקה בשירה "טוב לי על הלב". ("...איש אחד קורא זגג, בק-בוקים, בק-בוקים...".)

הזגג היה מגיע לשכונה רכוב על תלת אופן אליו הוא היה מחבר לוחות זכוכית קטנות. היו זגגים שהיו עושים את דרכם ברגל, ולאלה היה מן מנשא על הגב אליו היו מחוברות הזכוכיות.

הזגג היה מגיע לרחוב בשעות הבוקר, צועק בקול ומוזמן לדירה זו אחרת בה היה חלון שבור. הוא היה מוריד מעל גבו את המנשא, נאנח קלות, מנגב את הזיעה ממצחו בעזרת כובע הקסקט ומתכבד בכוס מים קרים. לאחר מכן היה מוציא מתיבת עץ קטנה שנשא עימו את חומרי העבודה: ראשית היה נשלף הסנטימטר, שהיה מן חפץ מוזר, רצועות צרות של עץ בלזה 10 ס"מ כל אחת שהיו מחוברות אחת לשנייה בעזרת ציריות קטנטנות. הוא היה פורש את רצועות הסנטימטר, ומודד. לאחר מכן היה בוחר את הזכוכית המתאימה, מניח אותה על משטח ישר, ומרחיק את הילדים מהסביבה. ("...תלכו מפה ילד, אתם רוצה זכוכית לעין נכנס???...") ואז היה מוציא כלי שנראה כעפרון ולנו הילדים נראה היה תמיד כשרביט קסם, אותו היה מעביר על הזכוכית ויוצר בה סדקים ארוכים, ואז היה שובר את הזכוכית לאורך הסדקים ויוצר את הגודל הנדרש. לאחר מכן היה מניח את הזכוכית במסגרת החלון, זאת לאחר שסילק ממנו את שיירי הזכוכית שהייתה שם קודם, ואז היה מוציא מכליו חומר רך שנקרא היה מ?ר?ק והיה מורח אותו בעזרת שפכטל ואצבעותיו על נקודות החיבור בין הזכוכית והמסגרת. אנחנו הילדים אהבנו לשחק בחומר הרך הזה ולהתפעל משינוי מצב הצבירה של המרק מחומר רך כמו פלסטלינה עד קשה כמו אבן. אבל התעניינותנו במרק גרמה תמיד לזגג ולהורינו לסלק אותנו מהמקום, כיוון שהתעסקותנו בחומר המרק בעזרת אצבעותינו הקטנות היו גורמות להתרופפות אחיזת הזכוכית במסגרת.

היו תמיד שמועות בשכונה שהזגג שולח ילדים לשבור חלונות, ביום שלפני הגיעו לרחוב. השמועות הללו לא אוששו אף פעם, אך זה לא הפריע לנו הילדים, בכל פעם שבעטנו בכדור שניפץ שמשה זו או אחרת, לבלף ולספר שראינו ילד זורק אבן ובורח, "...בטח הזגג שלח אותו..."
 
 

מטבעות לשון:
 
אבא שלך לא זגג
קריאה המיועדת לזה שנעמד או התיישב לפניך ומסתיר, לזוז מייד ממקומו.
"...היי חביבי....מה נעמדת לי פה פתאום, אבא שלך לא זגג ואתה לא מזכוכית..."
 

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר




זפת
שתף 

 

 

מקצוע הזפ?ת, היה פופולארי מאוד לפני כ-20 שנה. את הגג היה צריך לזפת עם תחילת החורף וזאת כדי למנוע חדירת רטיבות לקומה העליונה.

הזפ?ת היה מגיע עם חבית מלאה זפת קר והיה מדליק אש מתחת לחבית עם שאריות עץ וזאת על מנת לחמם את הזפת. כאשר הזפת הייתה נהפכת נוזלית, היו מעלים אותה באמצעות דלי מפח לגג ושופכים אותה על הגג' ומפזרים עם מברשת זפת. לאחר תום הפעולה היו זורים חול על הגג.

 

כיום כמעט ולא מזפתים גגות אלא אוטמים אותם עם יריעות זפת מיוחדות. לפעולה זאת אולם עדיין לא נס ליחו של הזפ?ת, והיום קוראים לו על מנת לאטום מבנים תת-קרקעיים עם זפת חם.

 




חבתן
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




חופר ג`ורות
שתף 

ראו בבור ספיגה.




חייט
שתף 
 
 
 
עוד אפשר לראות פה ושם במספר מקומות בדרום תל אביב, חייטים זקנים על מכונות תפירה מיושנות, מתנשפים בכבדות ונעים באיטיות לעבר סוף דרכם.
 
 

 
 
 
 
 
 
מקצוע החייטות האמיתי - הולך ונעלם מהעולם. את מקומם תפסו כל מיני "חייטי צמרת", תופרות ותופרים כמו כמו טובל'ה ושרה'לה ופרצלה ופליגלה ועוד.
אלה כולם עובדים ועובדות מחנויות עיצוב מהודרות, מסדנאות אופנת עילית או מבוטיקים מצועצעים, עלק, ועיסוקם העיקרי הוא דחיפת עצמם לתקשורת עם הרבה רעש וצלצולים.
 
 
 
החייט היה בדרך כלל יק?ה (היו גם כמה פולנים). כמעט לכל גבר עירוני היתה לפחות חליפה אחת טובה שאותה תפרו לו אצל חייט ואיתה השתמש ביום חתונתו ולאחר מכן לארועים חגיגיים אחרים. החליפות האלו היו מבד צמר אנגלי טוב ששימש את הגבר עד שהתבלה, וזה היה לאחר הרבה שנים כי רוב הזמן החליפה היתה בארון.

הצלצולים היחידים שהיינו שומעים מהחייט של זמנו, היו צלצולי מכונת התפירה "זינגר", אותה היה החייט מפעיל במיומנות בעזרת רגלו. למכונה, שהייתה שחורה בצבעה ורק בחזיתה אותיות הפירמה בזהב, היה גלגל תנופה בצידה, אותו היה החייט מניע באיטיות בעזרת ידו כאשר היה עובד על התפרים העדינים.כאשר רצה החייט לעבור לתפירה מהירה הוא היה דוחף את גלגל התנופה פעם או פעמיים, זה היה מחובר ברצועה לדוושה רחבה וגדולה ששכנה בתחתיתה של המכונה קרוב לרצפה, וכך בלחיצות קצובות על הפדאל היה החייט מריץ את הדוושה שהייתה מריצה את גלגל התנופה שהיה מריץ במהירות רבה את מחט התפירה אליה היה מחובר חוט התפירה, מעלה מטה, מעלה מטה, ויוצר בגד חדש. במשך הזמן נכנסה יותר ויותר לשוק מכונת התפירה החשמלית, אך היו חייטים רבים שהעדיפו להמשיך ולעבוד עם מכונת הפדאל.

קטע זה מוקדש באהבה לזכרו של סבי, רודולף שטיינר ז"ל, שהיה בארץ מוצאו שחקן כדורגל ובימאי תיאטרון, ועם עלייתו לארץ נאלץ לאמץ לעצמו מקצוע יותר "פרקטי", בו עסק עד יום מותו.

 

''...חייט של חליפות גברים, איש נמוך מהנהן וממצמץ...על צווארו, כמו מחרוזת, היתה תלויה לו תמיד רצועת סנטימטרים ירוקה...''.
עמוס עוז,''פנתר במרתף'', הוצאת כתר, עמוד 19.

 

השיר "גלגולו של מעיל" מאת קדיה מולודובסקי, תרגום: נתן אלתרמן:
"...החיט עוסק בחיט / וילדים לו מלוא הבית./ חיל רב, ברוך השם, / ותינוק בחיק האם./ כאן המעשה נפתח- / לא בגדי לבן וצח. / מעשה במעיל של חרף / בעל סדק צר מערף...".




חלבן
שתף 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

חלבן הוא מקצוע נוסף מקשת המקצועות של הימים ההם, בהם ניתן השירות "עד פתח הבית".

החלבן היה מגיע לדלת הדירה בשעת בוקר, נושא עמו כלי קיבול גדול ובו החלב. הוא היה מכניס לכלי כד בנפח של ליטר ושופך את החלב לכלי שהגישה לו עקרת הבית, וזו הייתה ממהרת להכניס את הכלי לארגז הקרח, לבל יחמיץ החלב.
היו עקרות בית שהיה להן כלי גדול מאלומיניום מיוחד לחלב, אליו היה שופך החלבן את החלב מתוך כד המדידה שלו. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

החלבנים של שנות החמישים היו נושא להאשמות רבות: כל פעם שנולד ילד שלא היה דומה לאחד מהוריו - היו מלחשים בשכונה ש"זה מהחלבן", כיוון שכאמור הוא היה מגיע בשעת בוקר, הילדים בבית הספר והבעל בעבודה, אז מה נותר לעקרת הבית לעשות חוץ מסקס עם חלבן מיוזע ועייף???....

השמצה נוספת הוטלה על ראשו של החלבן הייתה, שהוא מוהל את החלב במים. לעיתים היה קשה להתווכח עם האשמה הזו כיוון שטעמו של החלב אכן היה שונה, אך כשעקרות הבית היו פונות אליו בשאלה הוא היה פותר אותן מעליו בתנועה עם ידו כאילו סילק זבוב טורדן מאפו.
בקיצור - חרה של מקצוע.
זו אולי הייתה הסיבה, או לפחות אחת הסיבות, ש"תנובה" מיהרה להעביר את שינוע החלב מכדו של החלבן - לבקבוקי זכוכית. לצורך כך התקינה תנובה בכל פינת רחוב ארגז עץ גדול עם דפנות כפולות מבודדות, (ארגז קרח של חלבן) ובמהלך הלילה היו המשאיות של "תנובה" משנעות בקבוקי זכוכית מהמחלבה ומפקידות אותם בארגזו של החלבן.

החלבן היה מגיע הרבה לפני הזריחה, היה מעמיס בקבוקי חלב לתוך מתקן ידני מפח בו היה מקום לעשרה בקבוקים, והיה צועד עם מתקן כזה אחוז בכל אחת מידיו ומציב בקבוקי חלב בפתחי הדלתות.

איך היה יודע החלבן כמה בקבוקים לשים בכל דלת? היה הסדר ידוע ועל פיו הייתה מוציאה עקרת הבית לפני לכתה לישון בקבוקי חלב ריקים ומניחה אותם לפני דלתה, וליד הבקבוקים הייתה מניחה את המעות הדרושות לתשלום עבור החלב.

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                  

 

אגב, בחיפה, ורק בחיפה ומסיבה לא ברורה, בחלק מהבתים שנבנו בתקופת המנדט היו ליד דלתות הכניסה מן ארוניות חלב קטנות בעלות שתי דלתות. דלת אחת הייתה בחלקה הפנימי של הדירה והדלת השנייה הייתה בחלק הפונה לחדר המדרגות. ארוניות אלה אפשרו לעקרת הבית להניח את הבקבוקים הריקים והכסף על המדף שבין שתי הדלתות הקטנות ללא פתיחת דלת ביתה, ובבוקר הייתה פותחת את דלת הארונית מוצאת בה את בקבוקי החלב שהשאיר החלבן.

 

 

 

בקבוקי הזכוכית שהחליפו את כדי החלב של החלבן, היו מגיעים עם מכסה פיה מנייר כסף עבה. מתחת למכסה היה מצטבר החלב ומתקשה לכדי קרום, היו כאלה שאהבו להסיר את המכסה וללקק את חלקו הפנימי.
ככה זה היה, עד שבאה לעולם המצאת הפלסטיק, איתה שקית הפלסטיק האטומה בה מכרו את החלב במכולת החל מ - 1966, ועבר ונעלם ממקומותינו מקצוע נוסף.

 
החלב בישראל - היסטוריה ונוסטלגיה

החלב ומצריו מלווים את התפתחות חיינו בארץ ישראל ובמדינת ישראל לאחר הקמתה. באתר נוסטלגיה קיימים למעלה מ-200 אזכורים שונים (!) בנוגע לחלב ומוצריו,...

 
למידע המלא




 

 

 

 

 

 

 

 

 "...בשעת לילה מאוחרת נכנסה לרחוב, כמדי לילה, המשאית של תנובה. הפועלים פירקו אל תוך ארגז הקרח שעמד בקרן הרחוב את בקבוקי החלב. שעה לאחר מכן היה החלבן כבר מהלך במהירות בין הבתים עם המתקן הידני מפח לתוכו היה מכניס 10 בקבוקי זכוכית, שהיו מקרקשים תוך כדי הליכתו. בשבילו זה היה רק עוד יום של עבודה אפורה, אחד מני רבים..."
מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע


 
''...עברה שם עגלה רתומה לחמור או לפרדה....ועגלת הנפט, ועגלת מחלק הקרח, ועגלת החלבן, ועגלת רוכל האלטע-זאכן שקריאתו הצרודה היתה מקפיאה את דמי...בזעקה המחרחרת 'אלטע-זא---כן' שמעתי אני תמיד את המילים האיומות 'אל תז---קן!!'. עד היום מעבירה הקריאה הזאת חלחלה קרה בגבי...''.
עמוס עוז, ''סיפור על אהבה וחושך'', הוצאת כתר, עמוד 155.


להקת "בצל ירוק" שרה בשירה של נעמי שמר "היי טיריליי":
"...ברחוב חמק חלבן על אופניו / ושירי דבק בצלצולי-כדיו / היי טיריליי...".

 

מטבעות לשון:

זה ילד מהחלבן
מטבע לשון שבא לתאר ילד שכלל אינו דומה להוריו, עד כי אפשר היה לחשוב שמקורו אינו באביו אלא בחלבן...
"....תסתכל על הילד של מזרחי....זה בטח ילד מהחלבן..."

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר

היישוב הוותיק היה רגיל לקנות את תוצרתו מהחלבנים הקבועים שלו, שסיפקו לו תוצרת גרמנית וערבית, או ישירות מהיצרנים הערבים שהגיעו עם עיזיהם עד פתחי הבתים, חלבו בו במקום ומכרו תוצרת טרייה.
ראשי תנובה נהגו לפקוד את הבתים, במטרה לשכנע את הצרכנים לקנות מהחלבנים שלהם  ולתמוך במפעלם הציוני.
זוסיה מנדלבלט, מנהלה הראשון של תנובה חיפה, נכנס פעם לביתה של גב' ויצמן, אמו של נשיא המדינה הראשון, וניסה לשכנעה שתקנה חלב תנובה במקום החלב שקיבלה מהמחלק הגרמני. גב' ויצמן ענתה לו באידיש עסיסית:"אדם צעיר, זה זמן רב שאני מנהלת רומן עם מחלק החלב. אנא, אל תדחוק עצמך ביני לבינו...".


כשבאו לשכנע את מנחם אוסישקין, יו"ר הנהלת קק"ל ומראשי ההנהגה הציונית, לקנות תוצרת תנובה השיב: "עבורי כל היהודים שווים, גם מחלק החלב הוא יהודי – גם אם הוא לא יהודי"...


זכרונות:
"...אביו של השחקן ארנון צדוק היה בזמנו חלבן שחילק את החלב בעגלה הרתומה לחמור.
יום אחד, כשהוא נכנס לאחד הבתים עם החלב, חיכה לו בחוץ הפרחח של השכונה יוסי הפרא. יוסי הפרא רק חיכה להזדמנות כזאת, והוא היה מוכן עם מקל שעל קצהו פלפל חריף. כשרק נעלם החלבן בפתח הבית, ניגש יוסי אל החמור מאחור, ודחף את הפלפל ישר בתחת של החמור. החמור התחיל לרוץ, וכל כדי החלב התהפכו והחלב נשפך לרצפה.
באותו היום בשכונה הילדים לא שתו חלב, ויוסי עצמו ברח ולא נתפס עד היום.
שלום צדוק החלבן, החליף קצת אחרי המקרה את העגלה עם החמור בטנדר פורד ישן...".

דב בינדר


==================================================================

"...מדי בוקר היה החלבן, איש עגלגל ונמוך הקומה, מעמיס את בקבוקי הזכוכית העבה על תלת-האופן שלו ומעלה אותם לדירות: בקבוק חלב על כל בקבוק ריק שהשארנו בלילה. פעם בשבוע היינו גם משאירים כסף בפתח הבקבוק הריק. כמה אהבתי לתחוב אצבע לבקבוק ולמצוץ את קרום השומן שצף על פני החלב. עכשיו עולה בי טעם השומן ואתו זיכרון פתיחת מכסה האלומיניום והלמות הבקבוקים בחדר המדרגות בשעת בוקר מוקדמת..."

גדעון לוי, הארץ, 12.04.09


=================================================================

"...מחלק החלב בא בעגלת תלת אופן. היינו מחכים לו בקיץ בקוצר רוח שיבוא לשכונה לחלק את החלב בבתים כפי שהיה נהוג אז, ומפלחים לו את גבישי הקרח שהיה מפזר בין הבקבוקים שלא יתקלקלו. הוא תמיד היה רודף אחרינו ולא תופס אותנו, מעין ריטואל קבוע.
במבט לאחור נראה לי שהיה תמיד שם יותר קרח בשביל הילדים שייקחו וייהנו וכל המרדף היה מעין משחק, אך איזו ילדות...".

אלי
elihaikis@walla.com

 

===================================================================

"...החלבן והכדים השמוטים על גבי החמור. בילדותי הכרתי מספר חלבנים, שהקשיש בניהם נקרא בפינו הילדים אבוקו, למרות שהיה ממוצא אשכנזי. הופעתו הייתה אצילות. בעל זקן לבן ארוך ותמיד מחייך ורץ מהר מאד את מספר המדרגות שהיו עד פתח ביתנו.
אמי הייתה מושיטה את סיר החלב, הוא היה מודד אונקיות ושופך לסיר. החלב היה חלב פרה, בלי תוספת מים.
אמא הייתה מיד מעמידה את החלב על הפתילה, ואני הייתי יושב ומחכה לראות מתי יגלוש. לעולם החלב לא גלש, אמא הייתה מגיעה בדיוק ברגע הנכון. מעל החלב נערם קרום שמן, שאנו הילדים היינו רבים מי יזכה לקבל כפית מזה.
לפעמים הייתי מקבל חלב חם מיד. החלב החם היה מיועד רק לבקרים. במשך היום - רק מים או תה מתוק עם נענע, ולפעמים חתיכת שוקולד יחד עם השתייה.

החמור של החלבן היה עומד קשור לעץ. מעל ראשו נקשר שק תבן, ואנו הילדים היינו מביאים מים בדלי. בשלוק אחד או שנים היה לוגם את הדליים. אהבנו את החלבן ואת כדיו שהיו תמיד מבריקים, ואת המהירות שהיה מחלק ומחייך ואומר להתראות חמודים.

החלבן השני היה ממוצא הונגרי בעל אופנים שהיה נושא על גביהן ארבע כדים -שניים גדולים מאחור ושניים קטנים לפנים. לוחות דיקט מונחות בין הכדים לאופנים שלא יכנסו לאופן. מגולח עם כובע רחב שוליים לראשו וצועק "חלב חלב גברת יאסר, חלב טרי חלב חלב". היה ממתין מעט לראות אם מישהו מגיע. נכון, בדיוק שהוא היה מחליט ללכת הייתה גברת לשם צועקת "ר ג ע רגע רגע"...".

יצחק
kalfuss@walla.com 

 

====================================================================

"...כילד אני זוכר את החלב שהחלבן היה מביא לביתנו. הבעיה מבחינתי אז היה הקרום שנוצר עקב ההכרח להרתיח את החלב. קרום זה היה שנוא עלי ביותר. זאת בניגוד לדעתה של אימי, שכמעט אין דבר בריא ממנו לתזונה של ילד ארץ ישראלי. מאחר ובלתי אפשרי להתנגד לאמא פולניה נאלצתי לבלע את הדבר הנוראי הזה זמן רב.

הלבנייה כמובן הייתה הלהיט של מוצרי החלב בא"י ואם אני לא טועה היא לא עברה מהעולם עד היום רק שינתה את שמה לאשל. גם היום המוצר הזה נצרך במשפחתי.

רציתי להזכיר עוד להיט חלבי מהתקופה ההיא, הכוונה לגבינה הלבנה (רזה או שמנה) שהייתה עטופה בנייר פרגמנט ונמכרת במכולת דאז לפי משקל...".

דן קלצ'בסקי
pinchi1@walla.co.il

 =================================================================

"...נהניתי לקרוא את הכתבה בנושא החלב בישראל. ממש זכור לי החלבן שהגיע אלינו לרחוב הילל 53 בחיפה. הוא נעמד בחדר המדרגות וקרא בגרמנית לדיירי הבית להגיע ולקבל חלב...גולשינר, ליזר, צוקר, פיפרברג...(דרך אגב - פיפרברג היו הוריו של יונה יהב (כיום ראש עריית חיפה) שגר שם אף הוא את החלב היה מוזג מכדי האלומיניום לכלי חלוקה (ליטר) ומשם לכלים של הדיירים. בצמוד לדלת הכניסה היה חלון קטן עם שני פתחים (פנימי וחיצוני) שנפתח לחדר המדרגות וגם הביתה. שם היה מניח את החלב לדיירים בקומת הקרקע...".

 

דורון גולשינר
doron.golschiener@gmail.com

================================================================= 

תגובות:

ראיתי לנכון לציין שהמילה חלבן בהתיישבות העובדת שונה מזו שהייתה נהוגה בערים.

בעוד החלבן בערים הוא מי שחילק חלב בבתים, במושבים החלבן הוא מי שניהל את המחלבה וקבל את החלב מהחקלאים. מטבע הדברים אצלנו לא עבר חלבן וחילק חלב וכשראיתי לראשונה, כילדה, בקבוקי חלב אצל קרובים בתל אביב עם מכסה קרטון ואחר כך צפוי האלומיניום נראה לי מוזר.

סקרלט מאור
maory1@012.net.il

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין  




חלפן כספים
שתף 

מקצוע שלא היה נחשב למכובד ביותר, אם כי סיפק פרנסה בשפע.

בשנים בהם היה איסור על אחזקת מטבע זר, אי אפשר היה להיכנס ככה סתם לבנק ולרכוש או למכור דולרים, לכן התפתח מקצוע חלפן הכספים.

החלפנים התרכזו בעיקר ברח' ליליינבלום בתל אביב בין פינת הרצל לפינת נחלת בנימין. כל מי שעבר על ידם ונראה כמחפש היו פונים אליו לרוב באידיש: "וילסט קויפן?", שפירושו "רוצה לקנות?". כמובן הכוונה היתה לדולרים.

מקום נוסף למסחר במטבע חוץ היה בבני ברק, כמעט בכל בית כנסת בין מנחה למעריב התנהל מסחר במטבע חוץ, כנ"ל גם בירושלים בשכונת מאה שערים, ויותר מאוחר התחילו לסחור בדולרים גם ליד בית הדואר הגדול ברח' אלנבי בת"א,שם התרכזו הסוחרים הגרוזינים. הסיפורים הרבים על מירמה בתחום חלפנות הכספים הפכו מזמן לנוסטלגיה.

כשהיית הולך להחליף מטבע זר או לקנות - עדיף היה להגיע לביצוע את העיסקה עם גיבוי של חבר או שניים אחרת החלפן היה מבצע בך את זממו, חלק מהסוחרים פיתחו כל מיני שיטות יצירתיות לגלח ממך חלק לא מבוטל מהסכום המגיע לך, סיפורים בעניין רצו בזמנים ההם לרוב.

 




חמר
שתף 

שם  כללי לכל מי שמקצועו היה קשור בחמורים (במקרה הזה - על ארבע...) ובעיקר לאלה שעסקו בהובלת חומרי בניין  (חול, מרצפות וכדו') על גבי חמורים אל תוך הבניין ההולך ונבנה.

החמורים היו מאולפים לטפס על  משטחי הבטון האלכסונים עוד לפני בניית המדרגות והם היו מביאים, בהנחיית הח?מ??ר, את חומרי הבניין הישר לתוך החדרים הנבנים. החמר היה מקצוע  בו עסקו בעיקר מבני העדה התימנית, ובעיקר בעיר ירושלים.




חנווני
שתף 

החנווני הוא מקצוע שהולך ונעלם, ממש כמו שהמכולת השכונתית נעלמת אט אט מחיינו.

בעל המכולת הקלאסי היה רומני או פולני או הונגרי, בדרך כלל בעל פיוז קצר ואישה חמוצה, שהיה בעל מעמד גבוה בשכונה. מעמדו של החנווני נבנה עוד בשנות הצנע בהם הייתה מתנהלת בחנות המכולת הפנקסנות של תלושי המזון, שבלעדיהם אי אפשר היה לקנות אפילו לא ביצה סרוחה.


הרבה שנים עברו מאז, מעמדו של המכולתניק השתנה ללא היכר, והוא עומד להיעלם בקרוב מנוף חיינו, יחד עם חנות המכולת השכונתית, שנופלת שדודה אל מול טייקוני רשתות השיווק מחד, וכל חנויות המיני-מרקט האלה המנוהלות על די צעירים עם עגיל באוזן, שמעל ראשם טלביזיה שדלוקה כל היום על אם.טי.וי.


(עוד על החנווני ראה בפרק "בשכונה", במושג: מכולת שכונתית
.)



"...החנווני גרובר איבד כבר לפני שנים את הסבלנות הנדרשת מבעל מכולת שכונתית. הוא היה רגזן, נרגן וקצר רוח. הוא היה גוער בלקוחות על כל עניין קטן ומאיים באופן קבוע, פעם על לקוחה זו ופעם על אחרת שהוא יזרוק אותה מהמכולת...".
מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע



''...
נשלח למכולת של פאדובה, שיש לו משקפיים סגולות, והוא מודד שמן לבקבוק, ומנתח בסכין הגדולה נתח חלבה, ומן השקים הפעורים אל המאזניים עם משקלות הרוטל והאוקיות הוא מדייק במילוי אורז, אפונה וכוסמת, לשקיות הנייר החומות, ומוסיף חפיסות שוקולד עוטה תמונות מרחקים...''.
ס.יזהר, ''מקדמות'', הוצאת זמורה-ביתן, עמוד 200.




טכנאי מרכזת טלפונים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה.




טראפיק
שתף 

 
טראפיק היה שם המקצוע של שוטר התנועה, ומקור השם הוא מהמילה האנגלית "תנועה".
 
הטראפיק היה בולט בשטח במדיו: היו לו שרוולים עליהם היה מולבש שרוול נוסף לבן להבדילו משאר השוטרים. הייתה לו חגורה לבנה אליה היה תפוס תיק קנבאס ממנו היה שולף את פנקס הדוחות.
בחלק מהזמן הלך הטראפיק עם חותלות מעל נעליו.
"...אל תשאל, רדף אחרי טראפיק, עצר אותי ונתן לי רפורט (דו"ח)...".
 



"...למחרת כמובטח הגיע לרחוב טראפיק. הוא החנה את טנדר הויליס המשטרתי שלו והמתין. הוא עמד שם ללא ניע, כאילו יצא זה עתה מבית הספר לקצונה של הממלכה הבריטית: בגדיו מעומלנים ובהם פס חד כתער של הגיהוץ, לראשו כובע משטרה שמצחייתו מורדת עד גובה קו העיניים, מכותפת חולצתו ירד שרוף שסופו הייתה משרוקית בריטית. לחגורתו היה תפוס בכפיס מתכת פנס בריטי מרובע...".

מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע








 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.