חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 154 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 

פורטל: חג ומועד



שבועות

מנהגים ותכניםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

לעניין חג השבועות: מנהגים ותכנים

מאת : ד"ר יואל רפל

ההומור החסידי דורש את ההבדלים בין שלושת הרגלים. בפסח אוכלים בכל מקום שרוצים אבל לא תמיד את מה שרוצים, בסוכות אוכלים את מה שרוצים אך לא בכל מקום שרוצים, בשבועות, שנמשך רק יום אחד, אוכלים היכן שרוצים ומה שרוצים. אך ככל שהחג אשר מועדו לא נקבע בתורה הוא הקצר במועדים דומה שמספר המנהגים הנהוגים בו משתווה לאלה המקובלים במועדים הנמשכים שבעה ימים תמימים. בספרות ההלכה חג השבועות כמעט ואינו תופס מקום "עובדה היא שמלבד בתפילה ובקריאת התורה אין ליום מתן תורה עשין ולאוין מיוחדים...  אין הלכות שבועות לחוד, סימן אחד ב"שולחן ערוך" כולל כל הלכות שבועות. השם של הסימן 'סדר תפילת חג השבועות' ואף הוא, הסימן הזה, נכלל בתוך הלכות פסח" (ש"י זווין, המועדים בהלכה, ע"מ שסז).

כיוון שהזכרנו אוכל, ננסה לברר במאמר זה מהו המקור למנהג אכילת מוצרי חלב,  נרחיב במקורותיהם של תיקון ליל שבועות, קישוט בית הכנסת בירק, היחס לגרים והתזת מים . המחקר המדעי של המקורות והמנהגים הרחיב מאד את היריעה ואת הידיעה וההבנה בתחום זה.

 

שמות החג
חסידים מספרים: מדוע נקרא חג השבועות חג מתן תורה ולא חג קבלת התורה? משום שאת התורה נתן הקדוש ברוך הוא פעם אחת אבל קבלתה היא מעשה שעל כל יהודי לעשות מדי יום.

ההסבר הקצר הזה הוא טוב רק לאחד משמות חג השבועות, חג שנתברך בשבעה שמות שונים: חג הקציר; חג החמישים; יום הביכורים; עצרת; חג טנא; רגל וכן חג מתן תורה. החג הוא אחד משלושת המועדים אך הוא שונה מפסח וסוכות במהותו וצביונו: הוא נמשך יום אחד בלבד; אין לו מצוות ודינים מיוחדים ואף לא ספרות הלכתית ייחודית. בזמן בית המקדש סימל החג את הקשר של עם ישראל לאדמת ארץ ישראל. במרוצת השנים "זכה" חג השבועות לשמות נוספים שנתנו ביטוי למנהגי עדות ישראל: "מועד גול"- חג השושנים או הוורדים אצל יהודי פרס, אפגניסטן ובוכרה; "זיארה"- עליה לרגל, אצל יהודי כורדיסטן בבל ועוד; "לילת אלקראיה" על שום הלימוד בליל השבועות אצל יהודי תימן; "עיר אל ענצרה" אצל יהודי חלב וסוריה.

מתוך השמות השונים שהוזכרו, מן המקורות העתיקים ומן המסורות החדשות, ניתן ללמוד על חלק נכבד ממנהגי החג, אך כמובן לא על כולם. המכנה המשותף העולה מן השמות השונים הוא, כי חג השבועות הוא חגם של השניים: של הלחם ושל התורה, של הקציר וביכורים בצד מתן תורה ולימודה. זהו חג שבתוכנו מעניק משמעות חיה לאמרת חז"ל: אם אין קמח אין תורה ואם אין תורה - אין קמח.

 

 

היחס לגרים

גיבורת מגילת רות הנקראת בחג בבתי הכנסת היא "רות" - גיורת שהצטרפה לעם ישראל בתהליך גיור מהיר, וללא ערעור רבנים. לא ידוע האם הצטרפותה הייתה על-פי הכתוב בתורה , שהרי בתורה לא נכתב על הגיור דבר, אך ידוע שנושא היחס לגרים הוא המצווה הנזכרת ביותר בכל התורה. מה מצער שרבנים לא מעטים פועלים ההפך הגמור ממה שנצטוו ישראל בתורה.

בשלושים ושישה מקומות שונים בתורה מוזהרים בני-ישראל על מצוות היחס לגר. אין אף מצווה הנזכרת בתורה מספר פעמים כה רב. עד שעולה השאלה, מה מצאה התורה לחזור ולהזכיר לחזור ולהזהיר על מצוות הגר יותר מכל מצווה אחרת ובהן, מצוות האמונה בה', שמירת שבת, איסור מאכלות אסורות, טומאה וטהרה, גניבה וגזל. אלא שהתורה נותנת את הטעם להקפדה יתרה בקיום מצווה זו "כי גרים  הייתם בארץ מצרים" (שמות כב,כ). בלשון ימינו היינו כותבים "כי גרים הייתם בפולין וגרמניה, מרוקו ועיראק, ברוסיה והונגריה, בלוב ובסוריה".
רות המואביה, הדמות המרכזית של מגילת רות מתגיירת בהצהרה שהיא נותנת לחמותה "עמך עמי ואלוהיך אלוהי" (רות א,טז). בכך מסתיים תהליך הגיור של רות. אין אנו שומעים על בית דין של שלושה, ולא על טבילה במקווה, גם לא על מבחן ידע ובקיאות ביהדות או על חקירה לסיבת ההצטרפות לעם ישראל. תהליך הגיור של רות הוא קצר ומתמקד בהצהרתה ובמסעה עם נעמי חמותה ממואב לארץ ישראל.       

במקורות היהודיים נמצא יחס כפול לגרים. מחד בולט הקו החיובי והאוהד "חביבין הגרים, שבכל מקום הכתוב מקיש אותם כישראל" (מסכת גרים פ"ד הל' ב-ד) א ך יש מי מחכמי ישראל שמקלקל את התמונה היפה ופוסק "קשים הגרים לישראל כספחת" (מסכת יבמות מז ע"ב). דעה זו היא יחידאית ואינה מבטאת את עמדת חכמינו שקבעו "אין הקדוש ברוך הוא פוסל לשום בריה. אלא לכול הוא מקבל. השערים נפתחים בכל שעה וכל מי שמבקש ליכנס ייכנס" (שמות רבה יט,ד).  התשובה היהודית לגרים היא "ברוכים הבאים". וכדברי המדרש "לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין אומות העולם, אלא כדי שיוספו עליהם גרים" (פסחים פז ע"ב). את המבקש להצטרף לעם ישראל יש לעטוף באהבה, בחום ובאמפטיה. יש להראות לו את הקשיים בלהיות יהודי אך לסייע בכל דרך להצטרפותו.היהדות אינה דת מיסיונרית אך היא מקבלת בזרועות פתוחות את כל מי שמבקש להצטרף אליה. זאת ועוד, גר אינו בהכרח מי שמבקש להתגייר. גר מלשון מהגר כפירושו של גדול המפרשים, רש"י "אדם שלא נולד באותה מדינה אלא בא ממדינה אחרת לגור שם". בפירושו מחזיר אותנו רש"י ליסוד "כי גרים הייתם בארץ מצרים"

הגר, הזר, נתפס כחוליה החלשה בחברה ועל כן התורה קוראת, וחוזרת וקוראת שלא לפגוע בו כשם שאין לפגוע בחוליות החלשות האחרות. "לא תטה משפט, ולא תחבול בגד אלמנה" (דברים כד,יז). אלוהי ישראל מתייצב באופן מוחלט לצד החוליות החלשות בחברה "האל הגדול הגיבור והנורא....עושה משפט יתום ואלמנה, ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה" (דברים י,יז-יח). הביטוי העליון למעמד הגר, הזר, האחר נמצא בפרשת משפטים מרובת המצוות במצווה על השבת "ששת ימים תעשה מעשיך, וביום השביעי תשבות, למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר" (שמות כג,יב) .

נביאי ישראל נאבקו נגד המציאות שלצערנו התגלתה במדינת ישראל. ירמיהו קרא "גר יתום ואלמנה לא תעשוקו ודם נקי אל תשפכו במקום הזה"(ז,ו), יחזקאל מכריז "עם הארץ עשקו עשק וגזלו גזל, ועני ואביון הונו, ואת הגר עשקו בלא משפט"( כד, כט).

הזיכרון ההיסטורי מחייב אותנו כעם לשמר בתודעתנו את רגעי ההשפלה והשעבוד במצרים ולהפגין יחס סובלני ואנושי כלפי הגרים והזרים-אלפי העובדים הזרים- החיים בקרבנו.

 

קישוט בית הכנסת בירק
"קטנה ונמוכה הקלויז שלנו ופרוצה מכל רוחותיה, החלונות שבורים והקירות מתקלפים. אבל בחג השבועות היא מלבבת כיער ועל התקרה מתוחים חוטים חוטים בצורת מגן דוד ועלים ירוקים תלויים עליהם ומפריחים כל מיני ריחות טובים וזגוגיות החלונות מקושטות בניירות המגוונים, מהם קלועים בדמות ציצים ופרחים, מהם בדמות ציפורים ועופות השמים, מהם בדמות חיות ובהמות, חייכם אפילו שר של יער לא ראה דוגמתם.נאה ביותר ארון הקודש שהקיפוהו
אילנות נאים שהרוח נושבת בהם והם מרתתים. סבורים אתם צנה אחזתם, לא כי, אלא הם מתלחשים ואומרים: אם לא זכינו שיעשונו ארון קודש לספרי תורה עתידים אנו לחמם את התנור בלילי חורף שבחורי ישראל לומדים תורה, ביותר מקושטת היא הבימה שהחזן קורא שם ניגון נאה פיוט אקדמות" (ש"י עגנון, סיפור נאה מסידור תפילתי, כרך :אלו ואלו).

בקטע הקצר מתאר גדול סופרי ישראל, ש"י עגנון, כמה וכמה מהמנהגים שהכיר בבית הכנסת בעיירת הולדתו, בוצ'ץ, בגליציה המזרחית, אוקראינה. יסודו של המנהג לקשט את בית הכנסת בענפים ופרחים הוא, כנראה, באופיו החקלאי של החג, הנקרא גם חג הקציר והחל בזמן שבו ניתן היה להביא ביכורים למקדש. לצורך קישוט בית הכנסת השתמשו בענפים ירוקים, שושנים, מיני בשמים, פירות (תפוחים) צמחי מים וכיוצ"ב. עגנון מספר כי בצד הענפים החיים היו ניירות מגוונים "מהם קלועים בדמות ציצים ופרחים, מהם בדמות ציפורים" בכך הוא מתאר את השושנות-הרייזלך (ורד - ורדים) ששימשו תחליף לעיטור הבתים ובתי הכנסת בשושנים.

המקורות הראשונים המתעדים את קישוט בית הכנסת הם בעלי ספרי המנהגים מהמאה החמש עשרה. שלמה גליקסברג במחקר מקיף על התפתחות המנהג מביא כמקור ראשון את דברי המהרי"ל  "נוהגין להשטיח רצפת בית הכנסת בבשמים של עשבים ובשושנים לשמחת הרגל". מתוך דברי המהרי"ל עולה טעם המנהג, לבשם את בית הכנסת, אך טעם זה, שכנראה לא היה יחיד, לא נכלל אצל הפוסקים והרמ"א בהגהותיו כותב כי נהוג "לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת ובבתים זכר לשמחת תורה" (או"ח, סימן תצד ,סעיף ג). כיוון שלא הקפידו על ציון הטעם המקורי, מצאו הפוסקים בארצות אשכנז אתגר לדרוש את טעמו, וכל אחד דרש כמיטב יכולתו וידיעותיו.

בין הטעמים הנוספים שניתנו היו: זכר למעמד מתן תורה(שמות לד,ג) "גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא" מכאן שהיה שם מרעה לבהמות (הלבוש ס' תצד סע' א'). אחרים מצאו טעם בעובדה שבשבועות נידונין על פירות האילן (ראש השנה טז ע"א). ולכן מקשטים בענפי אילן כדי שיתפללו על הפירות. הפרופ' דניאל שפרבר בסדרת הספרים המעולה מנהגי ישראל מביא טעם נוסף: '"ויהיו נכונים ליום השלישי". איתא: ולמה ביום השלישי. שביום השלישי נבראו אילנות ודשאים שנאמר  "ויאמר אלוקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ" (בראשית א יא)... אסוציאציה זו של מילים - מעין גזרה שווה - בין היום השלישי של בראשית, בו נבראו האילנות והדשאים, לבין יום השלישי בו ירד הקב"ה על הר סיני ונתן לנו את התורה, בוודאי הייתה יכולה לעלות גם על דעתם של חכמי ימי הביניים (מנהגי ישראל א עמ' קיט-קכ).

שונים היו פני הדברים ביהדות ארצות המזרח שהקפידה על הטעם המקורי - לבשם את בית הכנסת, ועל-כן הרבו להשתמש בשושנים ועלי ורדים. הרצון להעניק "ריח" מיוחד לתפילות חג השבועות הביא בארצות המזרח להתפתחות המנהג להכנסת פרחי שושנים בין דפי מחזור התפילה על-מנת שיתנו ריחם. נגד מנהג זה יוצאים כמה מחשובי הפוסקים באותן ארצות והר"ח פאלאג'י כותב על מנהג זה "ולא נכון לעשות כן" (מועד לכל חי ס' ל).

שני הנימוקים האחרונים הם המקור למנהג השכיח בישראל להעמיד אילנות בבית הכנסת, ולא דווקא לשטוח עשבים, כפי שכותב המגן אברהם "נוהגין להעמיד אילנות בבית הכנסת ובבתים". למנהג זה קמה התנגדות חריפה מצד הגאון מוילנה "משום שעכשיו חוק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם" (ספר המעשה השלם, אות קצו,ב). לדעת הגר"א בהעמדת האילנות יש משום "חוקות הגויים" המקשטים כך את בית תפילתם.

מגזרות הנייר, השבועות'לך היוו למעשה תחליף למנהג קישוט הבתים בירק, אלא שסביב מנהג זה התפתחה אומנות שלמה ששילבה גם סמלים מעולם החי כגון : הארי, הצבי, הנשר, והנמר, מעולם הצומח, וכן סמלים יהודיים שונים כמו המנורה, מגן-דוד, לוחות הברית ועוד. המשורר שאול טשרניחובסקי בשירו "חג שבועות" שורר על יופיו של בית העטור שבועות'לך :

"אולם לכבודו של חג עשינו בניר רב גוונים
תבנית השושנתונות לקבעה בדבק על גבי
כל זגוגיות הבית הפונות כלפי הרחובות,
יען כי רוח היצירה והדרור אך באשר 'מן המוכן'
רוח דרור תציקנו רוח קודש בקרבו
לייצר בידיו שלו ולהכניס גם הוא אל היפה,
כולם נצטרפו לאחת סימפוניה של ריחות השדה".

 

תיקון ליל שבועות
יותר מכל מנהג אחר הקשור בפן הרוחני של חג השבועות היה "תיקון ליל שבועות" לסמל ולעדות לקיומו של יום זה. עשרות אלפי ישראלים, רבים מהם שאינם באים באופן קבוע בשערי בית-הכנסת או בית המדרש, מתכנסים בלילה או ביום שלמחרתו ולומדים ,משהו" ביהדות. כך, למשל, ידוע לי על משפחה תל-אביבית, חילונית, (חנה ויהודה שנהב) שמידי שנה בשעות אחר-הצהרים של שבועות מכנסת בחצר ביתה יותר ממאה וחמישים איש ללמוד נושא מהתנ"ך. המרצה בדרך כלל הוא ממרצי החוגים למקרא באוניברסיטאות וההתכנסות נמשכת יותר משלוש שעות. ועדיין לא הזכרנו את האלפים הגודשים את עלמא וצוותא, בית דניאל ובית שמואל ועשרות מקומות דומים וכמובן בתי הכנסת, בתי המדרש והישיבות ההומים בלילה זה בלומדים מכל הגילים ובכל.

מהו טעם המנהג להישאר ערים בליל שבועות וללמוד תורה? הזוהר (ח"ג, צ"ז א',ב) דורש את המלה "לכם" הנראית כמיותרת בפסוקי ספירת העומר "וספרת לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה" (ויקרא כג,טז) ואת המילה לה  הנראית מיותרת בפסוקי ספירת האישה "וספרה לה שבעה תמימים" (ויקרא טז,כח) ודורש כי בני ישראל שיצאו מטומאת מצרים ספרו שבעה שבועות וטבלו לפני מתן תורה, על-כן אנחנו סופרים שבעה שבועות כדי להיות טהורים לקראת חג מתן תורה. על-מנת שנשמור מכל טומאה בליל החג בו זוכים לייחוד עם התורה הקדושה, מקדישים את כל שעות הלילה ללימוד תורה. טעם שונה נותן המגן אברהם (תצ'ד א') הכותב "איתא בזוהר שחסידים היו נעורים כל הלילה ועוסקים בתורה, וכבר נהגו רוב הלומדים לעשות כן. ואפשר לתת טעם על-פי פשוטו לפי שישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקב"ה להעיר אותם כבאיתא במדרש ולכן אנחנו צריכים לתקן זה".

ש"י עגנון שהרבה לכתוב על חג-השבועות ואף הקדיש לו ספר שלם "אתם ראיתם" מסנגר על ישראל, ובספרו "עיר ומלואה" (עמ' 702) כותב כי תיקון ליל שבועות הוא "זכר למעשה אבותינו בחודש השלישי לצאתם מארץ מצרים. שהיו נעורים כל אותו הלילה כשהם חרדים ומצפים לקבל את התורה מפי הגבורה". תהום רבוצה בין המגן אברהם - רבי אברהם גומבינר לבין שי" עגנון, דומה שכל אחד מאיתנו יעדיף את נימוקו של עגנון על נימוקי פוסק ההלכה.

בתולדותיו והתפתחותו של מנהג "תיקון ליל שבועות" עסקו חוקרים לא מעטים בשנים האחרונות, והרחיבו בתחום זה הפרופ' מאיר בר-אילן, והפרופ' משה חלמיש, שניהם אנשי אוניברסיטה בר-אילן וכן עסקה בו הד"ר מור אלטשולר שהרצתה בנושא בקונגרס העולמי החמישה עשר למדעי היהדות. מחקרו של מ.בר-אילן בכתב העת מחקרי חג הוא המקיף ביותר.

הפרופ' בר-אילן מדגיש במחקרו כי אף שמרן, רבי יוסף קארו, לא הזכיר את "תיקון  ליל שבועות" בשולחן ערוך, הרי שיש לנו עדות ראשונה שבעצמו קיים את המנהג. בספר "שני לוחות הברית" של ר' ישעיה הורוביץ (השל"ה) הוא מביא את מכתבו של ר' שלמה אלקבץ המתאר את ר' יוסף קארו עוד טרם עלייתו לארץ-ישראל והתיישבותו בצפת. "דעו לכם כי הסכמנו , הרב החסיד (ר' יוסף קארו) נר"ו יאיר ואני עבדו ועבדכם מהחברים לעמוד על נפשינו ליל שבועות ולנדוד שינה מעינינו ותודה לאל כן עלה בידינו כי לא הפסקנו רגע, רק אשר תשמעו ותחי נפשכם. וזה הסדר שתיקנתי וסדרתי בלילה ההוא: ראשונה תורה...(נביאים כתובים) ... וכל זה באימה ויראה בניגון בטעם לא יאומן כי יסופר. ואחר-כך למדנו משנה כל סדר זרעים, ואחר-כך למדנו סדר אמת (קבלה)". והוא ממשיך ומפרט את התיקון שקיימו השניים, ר' שלמה  אלקבץ ור' יוסף קארו.

תיקון ליל שבועות שהונהג מחוץ לארץ ישראל, כנראה בעיר ניקופוליס שבה שהו החכמים התפשט לכל תפוצות ישראל. ואף שעוד מתקופת הבית השני (האיסיים) היה מוכר לימוד הנמשך כל הלילה, הרי שהמתכונת המוכרת כיום ראשיתה במחצית השנייה של המאה ה-16. וכתב על כך חוקר הקבלה הנודע פרופ' גרשום שלום "כי התיקון של ליל שבועות זה אחד המנהגים שנתקבלו אצל כל העדות בכל תפוצות ישראל, כירושה ממקובלי צפת של המאה השש עשרה".

 

אכילת מאכלי חלב
דומה שיותר מכל מנהג אחר הקשור בחג השבועות מקפידים רבים על אכילת מאכלי חלב. ליצרני מוצרי החלב, חג השבועות איננו חג מתן תורה אלא חג של החלב והגבינה, העוטרים את החג כזר ענפים לראשו של ילד קטן.  אצל הרמ"א (או"ח תצד, ב) מצאנו "נוהגים לאכול מאכלי חלב" והוא מוסיף "נראה לי הטעם שהוא כמו שני תבשילין שלוקחין בליל פסח, זכר לפסח וזכר לחגיגה. כן אוכלים מאכלי חלב ואחר-כך מאכל בשר". ואף שאין נוהגים לאכול את השניים באותה ארוחה - תחילה חלב ואחר-כך בשר, הנה הקפידו שיאכלו בשר בארוחת הצהרים של החג "שאין שמחה אלא בשר". הטעם שנותן הרמ"א איננו מאלה שבאמצעותם נתפרסם מנהג זה. ששה טעמים נוספים ניתנו . נדרש כי מאכלי חלב הם רמז לתורה שניתנה בחג זה. והתורה נמשלה לחלב שנאמר (שה"ש ד,יא) "דבש וחלב תחת לשונך".
טעם נוסף היה כי מאכלי חלב הם זכר לחג השבועות הראשון שנחוג במדבר ואשר אכלו בו רק מאכלי חלב כיוון שמאכלי בשר מחייבים הכנות מרובות (סכין מיוחד לשחיטה, ניקור, מליחה, הדחה, וכמובן כלים מיוחדים לבשר). טעם נוסף נמצא בפסוק המציין את אחד משמותיו של החג "וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם", ר"ת של המילים "חדשה לה' בשבועותיכם" = חלב.
טעם דומה שמביא השל"ה הוא על יסוד הפסוק (שמות כג,יט) "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלוהיך. לא תבשל גדי בחלב אמו", רמז לחג השבועות הנקרא חג הביכורים שאוכלים בו מאכלי חלב. שמו של הר סיני הובא אף הוא כטעם. בספר תהילים (סח,טז) נקרא הר מתן תורה בשם הר גבנונים, מלשון גבינה. ואי אפשר שלא לקשור את משה רבנו, מתן תורה ומאכלי חלב, הנה חלב בגימטרייה ארבעים (40) שקול כנגד ארבעים יום ששהה משה על ההר.

 

התזת מים
יותר מכל מנהג אחר הנקשר בחג השבועות תועד בספרות ההלכה, בספרות המנהגים ובספרות היפה של יהדות ארצות  המזרח מנהג התזת מים בחג השבועות. מרדכי הכהן בספרו הגיד מרדכי, מתעד את מסורת המנהגים של יהדות לוב "אחרי סעודת שחרית (של חג השבועות) יקדישו מלחמה איש באחיו ואיש ברעהו בנאדות מים. וכל המרבה לנצוח את חברו לשפוך עליהם מים הרי זה משובח. על סמך התורה נמשלה למים ויום חג השבועות הוא יום מתן תורה. הברברים שומרים עליהם את הסדרים, ולבלתי יבואו לידי קטטה ושנאה, גם מחזיקים בידם לעשות מנהגים כי נותנים אימון בליבם כל מה שירבו היהודים לשפוך מים סימן הוא כי השנה תהיה גשומה" (סימן 97 עמ' 303).

הרב יעקב משה טולידנו, מיוצאי מרוקו, מעיד כי בחג השבועות יידוע בין יהודי מרוקו מנהג "התזת מים". " גדולים וקטנים ישפכו מים איש איש על מכרו, כדי מים או גם יטבלום בתוך הנהר מבלי להביט על קלקול בגדי יום טוב המלובשים אז. בייחוד ירבו להזות בהגיע זמן מנחה, לפני תפילת המנחה ייקראו בספר האזהרות, כל אחד קורא פסקא אחת והאחרון שעולה בגורלו לסיים את הפסקה האחרונה יתנפלו עליו בהתזת מים, או ידחפוהו לתוך הנהר, אם ברצונו ואם בעל כורחו".

למים המותזים בחג השבועות קוראים "מי ישועות" כיוון שהמשתמשים בהם מאמינים שבכוח מים אלה להגן על האדם או לרפא אותו ממחלתו. לבד מהתיאורים שהבאנו הרי שיש צורות נוספות לקיום מנהג זה. הצורה האחת - התזת מים איש על רעהו בעיקר באיסרו חג של שבועות. או שפיכת מים על העוברים ושבים מגגות הבתים. על-פי האמונה העממית כל מי שנרטב ממים אלו מוגן מפני כל צרה ומחלה מחג השבועות ועד חג השבועות הבא. הצורה השניה הייתה למלא כדי מים להלינם בליל שבועות תחת כיפת השמים ובבוקר כל הסובלים ממחלות עיניים שטפו בהם את ענייהם ונרפאו.

מניין הקשר בין התזת מים לחג השבועות? מדוע נודע המנהג רק בקרב יהודי ארצות המזרח? האם יש קשר בין מנהג זה למנהג שהיה מקובל בקרב תושבי אותן ארצות? ההשפעה הסביבתית היא מהגורמים הבולטים ביותר בהתפתחות המנהגים. למשל הסביבון בחנוכה, החץ והקשת בל"ג בעומר ועוד מנהגים רבים נוספים. הפרופ'  שפרבר המקדיש למנהג זה מקום נרחב בספרו מנהגי ישראל (כרך ח' עמ' פד-צה) כותב "מצינו חגיגה שהייתה נפוצה בצפון אפריקה באמצע הקיץ הנקראת ansara, שבה היו מלחמות מים, והיו שופכים מים זה על זה... היו חוקרים יהודיים אשר ראו את המנהג היהודי בחג שבועות כתוצאה של השפעת הברברים וחגיגת המים שלהם...נראה בעליל שמנהג זה מושפע בדרך זו או אחרת ממנהגי האזור. לא מצאנו אותו בקהילות ישראל שבארצות אחרות, מלבד במקומות שאליהם הגיעו המערביים". הסברו של פרופ' שפרבר הוא הסביר ביותר והמתקבל ביותר על הדעת. השאלה היא עד כמה הסבר זה תקף גם לגבי מנהגים אחרים שהונהגו, ללא מקור מוקדם, בחג השבועות?

עם ישראל בתפוצותיו השונות לא חי בנפרד מסביבתו וסביר להניח שההשפעות הסביבתיות : אוכלוסיה, אקלים, תרבות ודתות היתה להן השפעה של ממש על המנהג העממי שאינו הלכתי. ועדיין לא נדרשנו למנהגים נוספים כגון : אקדמות , אזהרות, כתובה לחג השבועות וקריאת מגילת רות. ועל-כך לכשירחיב.

 

מקורות:
*ר. אליאור, שמואל יוסף עגנון והמסורת המיסטית של חג השבועות.{אינטרנט}.
*מ. בר-אילן , תיקון ליל שבועות:התהוות ומנהגים,מחקרי חג 8, תשרי תשנ"ז , עמ' 28 -48.
*ש. גליקסברג , שיח השדה 5.
*מ.חלמיש,הקבלה-בתפילה,בהלכה במנהג,רמת גן תש"ס (2000).
*מ. חלמיש ,תיקון ליל שבועות, מחקרי חג 5,תשרי תשנ"ד, עמ' 62-78.
*י. רפל , מועדי ישראל , ת"א 1990.
*ד. שפרבר , מנהגי ישראל א-ח , ירושלים תש"ן- תשס"ז.




שבועות - חג מתן תורההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

שבועות – חג מתן תורה

מאת: ד"ר יואל רפל

מבין שלושת הרגלים חג השבועות הוא יוצא דופן. זהו החג הקצר ביותר, יום אחד בלבד (בחו"ל יומיים); בספרות ההלכה כמעט ואינו נזכר, וב"שולחן ערוך" מוקדש לו סימן אחד קצר, ואף הוא כחלק מהלכות חג הפסח. ניתן לראות בו "מיני חג".

במקורות השונים ניתן למצוא שבעה שמות לחג: חג השבועות, חג הקציר, חג הביכורים, חג מתן תורה, עצרת, חג החמישים ויום הקהל. מבין שבעה השמות רק שלושה נזכרים בתורה: חג הקציר (שמות כג, טז), יום הביכורים (במדבר כג,טז), חג השבועות (דברים טז,טז). שאר השמות ניתנו בתקופות מאוחרות, בעיקר בימי הבית השני ואחריו. עובדה מתמיה היא, שהשם חג מתן תורה כלל אינו נזכר בתורה. מאליה עולה השאלה, מניין צץ ונדבק שם זה לחג השבועות - זאת ועוד, כל אחד משלושת השמות שבתורה מציין את אחד ממאפייניו של החג. חג הקציר מציין את מהותו של החג, יום הביכורים מציין את אופי חגיגתו, חג השבועות מציין את אופן קביעת מועדו.

על ההבדלים בין שלושת הרגלים היו חסידים נוהגים לספר. בחג הסוכות הנמשך שבעה ימים אתה אוכל מה שאתה רוצה אך לא בכל מקום שאתה רוצה (אוכלים בסוכה), בפסח הנמשך גם כן שבעה ימים  אתה אוכל בכל מקום שאתה רוצה אך לא כל מה שאתה רוצה (כשר לפסח), בשבועות הקצר ביותר והנמשך יום אחד בלבד, אתה אוכל מה שאתה רוצה בכל מקום שאתה רוצה.  

מהותו של החג
חג הקציר - מהותו של החג הוא היותו 'חג חקלאי'. השם "חג הקציר" מבקש לציין את מועד הסיום של עונת קציר החיטה והשעורה בארץ ישראל. על פי התיאור המקראי (שמות לד, כב; דברים טז, י) כל זהותו של החג היא הצביון החקלאי ללא כל התייחסות למאורע היסטורי כלשהו. בכך שונה חג השבועות מפסח וסוכות המשלבים, על פי התיאור המקראי שני תכנים-חקלאי והיסטורי. שונות זאת בולטת יותר כאשר יודעים כי אין כל קשר בין חג הקציר וחג מתן תורה, ובשום מקום בתורה לא נמצא הקשר של החג עם מאורע היסטורי בכלל ומתן תורה בפרט. ועוד נשוב לכך.

יום הביכורים, לא חג הביכורים כפי שהוא נקרא כעת. חגיגות הביכורים הגדולות המתקיימות לפני החג, בחג עצמו או לאחריו ביישובים חקלאיים שונים השכיחו את השם המקורי "יום הביכורים". "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלוהיך" (שמות כג,יט). מקובל לומר כי בשבועות מביאים ביכורים משבעת המינים שנתברכה בהם ארץ ישראל. אך לכך אין כל אזכור בתורה. הבאת הביכורים משבעת המינים היא מצווה בפני עצמה שהיו מקיימים אותה "מן העצרת (שבועות) ועד לחג (סוכות)" היו אף מקרים שהביאו ביכורים בימי חנוכה. הכיצד? הבאת הביכורים נקבעה בראש ובראשונה על פי זמן הבשלת פירות שבעת המינים. ההבשלה הייתה משתנה על פי אזורי הארץ ומיני הפירות. כיוון שישנם הבדלים במועד ההבשלה ישנם הבדלים במועד הבאת הביכורים. הא בהא תליא. זאת ועוד, ידוע שמעולם לא הביאו ביכורים לבית המקדש בחג השבועות עצמו אלא לאחריו, כיוון שברוב המקרים אין פירות שבעת המינים מבשילים לפני שבועות. נוכל להוסיף כי בקביעת מועד הבאת הביכורים היו מתחשבים גם בעובדי האדמה עצמם.

מדוע נקרא החג – יום הביכורים? מסיבה פשוטה ביותר. בחג השבועות היו מביאים לבית המקדש מנחת שתי לחם מביכורי החיטים. מטקס קטן וצנוע נבנה אירוע ששינה את כל אופיו של החג. ואולי טוב שכך. הטקס המתקיים ברוב עם נותן ביטוי לתחיית היישוב היהודי בארץ ישראל וחזרתם של יהודים לעבודת האדמה בארצם.

חג השבועות - אופן קביעת היום. מועד חג השבועות לא נזכר בתורה, וזאת בשונה לחלוטין מפסח וסוכות. ציון היום הוא בהקשר של יום חג בסיום "ספירת העומר" - ביום החמישים. הספירה נמשכת ארבעים ותשעה ימים, שבעה שבועות מלאים, ובשעת ערב, יחסית מאוחרת, מתחיל היום החמישים שהוא "חג השבועות". מקור השם של החג הוא בשבעת השבועות.
בספרות התנאים (מאה 2 לפה"ס - מאה 2 לספ') נזכר שם נוסף לחג - עצרת. השם הזה מוכר לנו מחג הסוכות שהיום האחרון שבו הוא "שמיני עצרת|. חז"ל ראו אפוא בחג השבועות את היום האחרון לחג הפסח שנחוג חמישים יום קודם לכן.

מהו מקור השם - "חג מתן תורה"
המעבר מחג הקציר לחג מתן תורה התרחש לאחר חורבן בית המקדש השני (70 לספ'). ראייה לכך היא שבספרי פילון האלכסנדרוני ויוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס) ואף לא במשנה שהיא היצירה הגדולה והחשובה של דורות התנאים, בכל אלה אין אזכור ולו ברמז לקשר בין שבועות למתן תורה. המקור הקדום ביותר לכך הוא בדברי רבי אלעזר שחי במאה ה 2 לספ' והמובאים במסכת "שבת" של התלמוד. מכאן עולות שתי שאלות שאנסה לענות עליהן בקצרה. השאלה הראשונה - מדוע בתורה או במקור יהודי קדום אחר לא אוזכר הקשר בין חג השבועות לחג מתן תורה? בלשונו של בעל "עקדת יצחק| (ר' יצחק עראמה): "למה לא פרשה התורה כי היום הזה שהוא חג השבועות נזכור ונעשה אותו לזכר מתן תורה האלוהית וקבלתה" השאלה השנייה - ממה נבע הצורך לשנות את אופי החג המקורי שהיה בעל צביון טבעי-חקלאי לחג בעל משמעות תיאולוגית. הקשר בין חג השבועות למתן תורה נזכר לראשונה בתלמוד ואף שם הוא שנוי במחלוקת. "בשישי בחודש ניתנו עשרת הדיברות לישראל. רבי יוסי אומר:  בשבעה בו" (שבת פו,ע"ב). בעל 'עקדת יצחק' משיב שאכן קבלת התורה הייתה במעמד הר-סיני ובתאריך הנכון של חג השבועות אלא שאין לייחד לכך תאריך מיוחד "לפי שזיכרון התורה וקבלתה אינו לזמן מיוחד כשאר ענייני המועדים". הרחיב על כך ר' יחיאל מיכל עפשטיין שבספרו "ערוך השולחן| כותב כי "התורה לא זכרה עניין מתן תורה בשבועות" וכל כך למה? כיצד נמחק האירוע החשוב "לפי שהתורה כשניתנה ניתנה לעולמי עולמים ואין לקבוע יום מיוחד בשביל זה בכל המועדים". משמעות הדברים, הקביעה כי חג השבועות הוא חג מתן תורה היא בפירוש קביעה העומדת בסתירה לכוונת התורה, שלא רצתה שייקבעו יום מיוחד עבורה. אם יש יום מיחד משמע בשאר הימים חשיבות התורה פחותה וזהו בדיוק מה שלא רצתה התורה שייקרה. בקביעת החג כיום מתן תורה אנו מתייחסים יותר לאירוע של מתן תורה ופחות, באופן טבעי, למהותו ותוכנו של החג עצמו. על כן, כדברי אברבנאל "אין צורך לקדש יום כדי לזכור את התורה".

ממה נבע הצורך לשנות את אופי החג ומהותו? או, מדוע הפך החג, לחג מתן תורה? כיצד חג חקלאי - חג הקציר ויום הביכורים - הפך לחג היסטורי ותיאולוגי. התשובה לכך נעוצה, בראש ובראשונה במפנה הכלכלי, בשוני הגדול בחיים היהודיים לאחר חורבן המקדש. עם של חקלאים עובדי אדמה שהתקיימו וחיו שנים רבות מפרי אדמתם מצא את עצמו ללא מקורות מחיה שהיה רגיל להם, ועל כן שינה במידה רבה את אורחות חייו. המרד הגדול והתחזקות שלטון רומי בארץ ישראל הביאו רבים לרדת מהארץ אל בבל ואל ארצות אגן הים התיכון. השתנה לחלוטין הנוף הטבעי והצמחי של הארץ ובעקבות זאת המבנה הכלכלי ומקור הפרנסה של היהודים שהמשיכו לחיות בה. הפגיעה בחיים החקלאיים הייתה הסיבה הראשונה לשינוי מהותו של החג. אך הייתה סיבה נוספת,שהתגלמה במפעלו הייחודי והחד פעמי של רבי יוחנן בן-זכאי שהוא לדעת הרב עדין שטיינזלץ היהודי החשוב ביותר לאחר משה רבנו. מה היה מפעלו? עיקרו היה מעבר החיים היהודיים מיסודות ה"תורה שבכתב" לחיים על פי "תורה שבעל פה" (תושב"ע). אך יותר מכך, בעקבות כשלון המרד הגדול מגבש רבי יוחנן בן זכאי תפישה חדשה המעבירה את היהדות מדגש על חירות מדינית לדגש על חירות רוחנית, מדגש על עצמאות לאומית לדגש על עצמאות רוחנית, לימוד התורה. כאשר לימוד התורה הוא ערך עליון יש לתת לעם יום שבו יוכלו לציין את הערך העליון החדש - זהו חג השבועות, המקבל תוכן חדש שאינו נזכר בתורה.ומכאן שהוא הופך ל"חג מתן תורה", החג המיוחד לערך העליון החדש.

ד"ר יואל רפל




שבועות בתנועה הקיבוציתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

חג הביכורים

מאת: מרים אהרוני, קיבוץ יפעת
מתוך אתר הקיבוץ

במשך שנים רבות קראו לחג השבועות במקומותינו "חג הביכורים". השם "חג השבועות" התנוסס רק בכרזות החג, בציטוט המפורסם מן התורה "וחג שבועות תעשה לך ביכורי קציר חיטים" וגו', שלא אחת קוּצַר מטעמי חיסכון למחציתו הראשונה: "וחג שבועות תעשה לך". מה תעשה? איש לא חשב שצריך לפרט.

השמות הנוספים של החג: חג מתן תורה, חג החמישים, עצרת ואפילו חג הקציר נזכרו לעיתים רחוקות, וגם אז רק במובאות מן המקורות בעלון ובכרזות החג.

האופן שבו חגגנו חג אהוב זה הצדיקו את השם הנבחר: לב-לבו של החג היו טקסי הביכורים המרשימים – תזכורת מושקעת, תמציתית ומרוכזת לשיבתנו לארצנו להיות בה עם עובד אדמתו, ולחידוש מסורות-חג מימי קדם.

עד קום המדינה הקפדנו לציין שהביכורים הם קודש לגאולת הארץ, תרומה לקרן הקיימת לישראל, ויעיד צילום מטקס הביכורים בקבוצת השרון בשנת תרצ"ז (1937) שבו רואים בבירור איזה נפח תופסת על הבמה הקופסא של הקרן הקיימת לישראל. אחרי הקמת המדינה הלך והצטמצם מקומה המרכזי של הקק"ל בחיינו, וממדי הקופסא הכחולה על הבמה הלכו והצטמצמו – עד שנעלמה משם לגמרי וטקס הביכורים החל להתקיים לעצמו.

משנה לשנה הלכו והתעצמו כוח הדמיון וכשרון היצירה שהושקעו בגאווה על ההישגים שהישגנו ועל היש הרב שיצרנו בעמלנו. צוותי הענפים עמלו שעות וימים על התצוגה המרשימה של הענף בתהלוכת הביכורים, מוּנָעים מכוח האהבה לענף ומכוח התחרות הסמויה, שבשנים מאוחרות יותר זכתה לעידוד בדמות פרס או ציון לשבח. דברי הקישור, הנגינה, השירים, הדקלומים והריקודים השזורים בטקס עלו מדרגה.

הזיקה עזה של הוותיקים למקורות באה לביטוי רב רושם בתהלוכות הביכורים של קבוצת השרון: פסוקי מקרא עיטרו את תצוגות הענפים, כל המרבה – הרי זה משובח.

המספוא הופיע בנפרד, בעגלה רתומה לזוג פרדות שעוטרה בפסוק מספר דברים – חציו בחזית הקדמית של העגלה וחציו בחזית האחורית: "וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ".

הלול והפלחה התחרו בפסוקי תהילים: "וּכְחוֹל יַמִּים עוֹף כָּנָף!", מתפארים הלולנים, והפלחים מכריזים לעומתם: "וְלֶחֶם לְבַב-אֱנוֹשׁ יִסְעָד".

ביפעת תפסו סיסמאות של כאן ועכשיו את מקום הפסוקים העתיקים. "על אף הקיצוץ הלול הוא חרוץ!", קובע הקופירייטר של הענף – כנראה יצחק יצחק – בחג הביכורים תשט"ו (1955). הפלחים חלקו לעצמם שבחים: "המקום הראשון בגוש הקישון!" – ולא היה ברור, גם לא כל כך חשוב, איזה מקום ראשון הושג פה. "תנו מבט בתוצרת יפעת!" התגאו עובדי המטעים שנתיים לאחר מכן. גן הירק בניהולה של רות הקר נקט קו קיצוני של צמצום, ויתר לגמרי על מילים של התפארות והסתפק בעיטורי ירקות שאומרים הכול.

מלבד ביכורי הענפים כלל הטקס גם שירים וריקודים. ילדי הפעוטונים והגנים, זרים לראשיהם וטנא בידם, שימחו את הלבבות בכל טקסי הביכורים לדורותיהם בריקודי מעגל לצלילי "פרי גני הנה הבאתי" ו"סלֵינו על כתפינו".. חשוב לציין כי בשכבר הימים התחשבו בילדים יותר מאשר בשנים מאוחרות יותר והזרים לא הונחו ישירות על ראשי הילדים הצעירים. יוכיחו שתי התמונות המלבבות מחגי הביכורים בגבת מאלבומה של משפחת דיטל.

עם השנים נעשו פעמים אחדות מאמצים לאַחֵד כוחות עם השכנים ולחגוג את החג במשותף. מי שהיה בטקס הביכורים של שנת תשכ"ב (1962), המשותף ליפעת ושריד, לא ישכח אותו. דוד מנור עשה לילות כימים כדי להפיק חגיגה גרנדיוזית, "גדולה מהחיים". הטקס החל בקריאה החגיגית מהלכות הביכורים במשנה: "...והשור הולך לפניהם, וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו... והחליל מכֶּה לפניהם... והם הולכים בכל הדרך וקוראים: "שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ"... כל בעלי אומנויות שבירושלים עומדים לפניהם ושואלים בשלומם... והם מהלכים בתוך ירושלים, והחליל מכֶּה לפניהם עד שהם מגיעים להר הבית. הגיעו להר הבית, נטל כל אחד ואחד סלו על כתפו ואומרים: " הַלְלוּ יָהּ: הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשוֹ"... ואכן, בראש התהלוכה המדהימה הלכה פרה שקַרניה צופו זהב וראשה עוּטר בזר זית, והקהל הרב צעד אחריה בעקבות נוגנים בחלילים ותופים – הוד והדר ממש!

אט אט, מבלי שנרגיש, החל חג הביכורים לרדת מגדולתו. אולי גרם לזה מיקומו בלוח השנה – זמן לא רב אחרי פסח וחג העצמאות, ועל סף העונה הבוערת במטעים ובשדות. ייתכן שתרמה לכך גם ההרגשה שחג הביכורים דומה מדי לחג האסיף, ומוכרחים להבדיל ביניהם: אי אפשר לרומם על נס בצורה מקורית יותר מפעם בשנה את הישגי הענפים. היו ניסיונות לצקת תכנים חדשים ונוספים לטקס: שבעת המינים בריקוד ושיר, תמונות ממגילת רות, סצנות קציר – הכול לפי הדמיון והכוח של צוות החג – ברם, מסורת מקומית חדשה של ממש לא נוצרה, והחג החל להישען יותר ויותר על פעילויות החג האזוריות. בד בבד עם התהליכים האלה, הלך ונדחק מבכורתו גם השם "חג הביכורים" – והחג חזר להיקרא "חג השבועות" – כשמו במסורת ישראל מאז ומעולם. איך שגלגל מסתובב לו...

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




שירי שבועות נוסטלגייםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

חג שבועות תעשה לך

מילים: מן המקורות
לחן: ידידיה אדמון 

וחג שבועות תעשה לך,
ביכורי קציר חיטים.

הזורעים בדמעה

ברינה יקצורו.

ארץ נתנה יבולה

ארץ זבת חלב ודבש!

 

+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

 

ים השיבולים

שירה: הגבעטרון
מילים: יצחק קינן

לחן: חיים אגמון

קיימים ביצועים נוספים לשיר זה של השיבולים ורינת גבאי


ים השיבולים שמסביב
על גליו לשוט יצא הרוח.
אלף חיוכים אלי שלח האביב,
שמש חביבה יצאה לשוח.
על המיתרים המפיקים צלילי זהב,
הם המזמרים אל מול התכלת.
אלף מלאכים השרים שלום לסתיו,
נושקים ומלטפים פצעי שלכת.

לה לה לה...

גם האהבות באור נפלא,
שוב פורחות כולן בשדות הזמר,
אלף חיוכים שלוחים אלייך, ילדה
זר שירים קטף לך משורר.
יש אומרים: "נפלא הוא ריחן של אהבות".
יש אומרים: "אורן הוא ים של זיו".
אלף ציפורים לקולך שיר מזמרות,
יפית כה ילדתי מן האביב.

לה לה לה...

ים השיבולים, אלף חיוכים, אלף מלאכים.

++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++ 

 

הזורעים בדמעה

שירה: חבורת רננים
מילים ולחן: מתתיהו שלם

הנה גשם גשם בא
ברכתו עימו רבה,
שפע עשב ושדות בר
בכל עמק על כל הר.

הזורעים בדמעה
ברינה יקצורו

צא בזמר אח ורע,
יש תגמול לזורע.
שתה היין, הכורם,
שמח בגפן, גפן חן.

הזורעים בדמעה
ברינה יקצורו.

בא תורך גם הקוצר,
שמע, הקשב והתבשר:
שי לגורן, אוסם רב-
זנב שיבולת, ראש זהב.

הזורעים בדמעה
ברינה יקצורו.

גם אתה רועה הצאן,
בחליל הך וירון.
מירעה דשא, עשב-בר
בכל עמק, על כל הר.

הזורעים בדמעה
ברינה יקצורו.

++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++ 

 

שיבולת בשדה

שירה: רן ונמה
מילים ולחן: מתתיהו שלם

קיימים ביצועים נוספים לשיר זה של: עופרה חזה, דליה עמיהוד, רונית אופיר, אופירה גלוסקא וחני ליבנה.

 

שיבולת בשדה
כורעה ברוח
מעומס גרעינים כי רב.
ובמרחב הרים
יום כבר יפוח
השמש כתם וזהב.

עורו הוי עורו
שורו בני כפרים
קמה הן בשלה כבר
על פני הכרים
קיצרו שילחו מגל
עת ראשית הקציר

שדה שעורים תמה
זר חג עוטרת,
שפע יבול וברכה.
לקראת בוא הקוצרים
בזוהר מזהרת,
חרש לעומר מחכה.

הבו הניפו
נירו לכם ניר
חג לקמה,
עת ראשית קציר.
קיצרו, שילחו מגל
עת ראשית הקציר.

++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++ 

 

ארץ זבת חלב

שירה: יפה ירקוני
מילים: מן המקורות
לחן: אליהו גמליאל

קיימים ביצועים נוספים לשיר זה  של: מזי כהן, עמוס ברזל וחבורת בית רוטשילד

ארץ זבת חלב
חלב ודבש...
ארץ זבת חלב
חלב ודבש

 ++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++ 

 

הכורמים היוגבים

עממי
מילים ולחן: מתתיהו שלם

הכורמים היוגבים
צאו במצלתיים.
נלגם אדם ענבים
כוס וכוסותים.
הוי, הוי, תם בציר,
הבו זמר הבו שיר!
שם בכרם במלונה
בוצרים יריעו ברננה.
הי היין, יין ענב,
המשמח כל לבב!

 

 

 ++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

והטיפו ההרים עסיס

שירה: הדסה סיגלוב
מילים: מן המקורות
לחן: דוד זהבי

הִנֵּה יָמִים בָּאִים
וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר
וְדֹרֵךְ עֲנָבִים
בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע

וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס
וְכָל-הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה.

וְשַׁבְתִּי אֶת-שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל
וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ 
וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת-יֵינָם
וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת-פְּרִיהֶם.

וּנְטַעְתִּים עַל-אַדְמָתָם
וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד
מֵעַל אַדְמָתָם.
והטיפו ההרים עסיס 
וכל-הגבעות תתמוגגנה. 

ושבתי את-שבות עמי ישראל 
ובנו ערים נשמות וישבו 
ונטעו כרמים ושתו את-יינם 
ועשו גנות ואכלו את-פריהם. 

והיטיפו...

 

 ++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++ 

ביכורים

עממי
מילים: שמואל בס
לחן: שרה לוי תנאי

פרי גני הנה הבאתי,
מלוא הטנא רב פאר.
ביכורים פה העליתי,
וראשי עטרתי זר.
ל, ל, ל...

מן הכפר מוביל העירה
בן רועים טלה וגדי,
ושיריו בקול ישירה:
דידל, דידל, דידל די!
לי, לי, לי...

בן איכר מפרי גנהו -
תאנים ורימונים,
ובסל לו על שיכמהו
תהמינה זוג יונים.
לו, לו, לו...

 

 

 ++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++ 

סלינו על כתפינו

עממי
מילים: לוין קיפניס
לחן: ידידיה אדמון

קיים ביצוע נוסף לשיר זה של רינת גבאי

סלינו על כתפינו,
ראשינו עטורים,
מקצות הארץ באנו,
הבאנו ביכורים.
מיהודה ומשומרון
מן העמק והגליל
פנו דרך לנו,
ביכורים איתנו,
הך בתוף חלל בחליל!

שדינו וגנינו
הבשילו יבולים,
כרמינו, מיקשותנו
ביכרו פרי הילולים.
תאנים ותפוחים
ענבים ושקדים.
פנו דרך לנו,
ביכורים איתנו,
הך בתוף חלל בחליל!

מה טובו מעגלינו,
מה יפו הטורים!
זימרת הארץ לנו,
הבאנו ביכורים,
מגולן מבשן
מן הנגב והירדן!
פנו דרך לנו,
ביכורים איתנו,
הך בתוף חלל בחליל!

 

++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

 

זמר זמר לך


שירה: הגבעטרון
מילים: אברהם בן זאב
לחן: עממי

קיים ביצוע נוסף לשיר זה של עפרה חזה


זמר זמר לך
זמר זמר לך
זמר לך מכורתי
המעגל סובב
זמר לך דובב
זמר לך מכורתי מכורתי

הררייך המה ישמחו
עת מחול ההורה יסער
אלף פרחים לפתע יפרחו
יכסו את עין המדבר

תלם תלם לך
תלם תלם לך
תלם לך מכורתי
המעגל סובב
תלם לך דובב
תלם לך מכורתי מכורתי

הררייך המה ישמחו...

הורה הורה לך
הורה הורה לך
הורה לך מכורתי
המעגל סובב
הורה לך דובב
הורה לך מכורתי מכורתי

הררייך המה ישמחו...

 

 




תהלוכות חג הביכוריםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

תהלוכות חג הביכורים היוו את שיאו של החג באירועי שבועות שהתקיימו בקיבוצים ובהתיישבות העובדת, אך גם בערים הגדולות נערכו בזמנים ההם תהלוכות ססגוניות לציון החג.

התהלוכות עברו ברחובה הראשי של העיר, וכללו צועדים (מבוגרים ובני נוער) שנשאו את פרי הבכורים, רכבים מקושטים בקישוטי החג ומשאיות שנשאו עליהן מיצגים חקלאיים שונים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 









 

סוף הפרק שבועות

לפרקים אחרים בפורטל חג ומועד:

   
חזרה לפורטל חג ומועד

חזרה לעמוד הבית


הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.