חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 146 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




מושבות

מטולההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 


המושבה מטולה - רקע כללי

 

המושבה מטולה נמצאת בגליל העליון והיא היישוב הצפוני ביותר במדינת ישראל.


המושבה הוקמה ב-17 במאי 1896 ויושבה על ידי 59 משפחות ממושבות הברון השונות (בעיקר ראשון לציון וזכרון יעקב).

 

שטחה של מטולה נרכש בשנת 1893 ביוזמת חברת יק"א והברון רוטשילד מערבי נוצרי מצידון בשם ג'בור ב??יי. בשטח זה ישב כפר בשם אומטולה שהיה מיושב על ידי דרוזים, ולאחר רכישת הקרקע הצטרפו מספר יהודים מישובי הגליל וצפת לכפר הדרוזי.

 

בסיום מלחמת העולם הראשונה הועברה מטולה לתחום המנדט הצרפתי על לבנון. במהלך פרעות תר"פ הותקפה גם מטולה, תושביה ברחו לצידון וחזרו אל היישוב החרב בסוף 1920. בעקבות תיקוני גבולות בין הבריטים לצרפתים הוחזרה המושבה לתחומי המנדט הבריטי בשנת 1923.

 

בזמן מלחמת העולם השנייה שימשה מטולה מרכז לפעילות הצבאית של הבריטים נגד צבאות וישי בסוריה. לאחר מלחמת השחרור ובמסגרת הסכמי הפסקת האש בשנת 1949 הועברו הקרקעות החקלאיות של איכרי מטולה בעמק עיון לשטח לבנון, וזאת במטרה להפסיק את פעולות האיבה מהן סבלו תושבי המושבה. קו הגבול נקבע כ-30 מטרים מצפון לבתי התושבים.

 

בתקופת לחימת הגבול של שנות ה-70 (ימי הפתחלנד) סבלה מטולה ממקרים רבים של הפגזות וירי ואיבדה אחדים מבניה. לאחר כינון רצועת הביטחון נפתח בסמוך לה מעבר הגבול המוכר בשם "הגדר הטובה".

 

כיום מטולה היא מועצה מקומית.




מנחמיההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 


מושבת מנחמיה - רקע כללי

מנחמיה היא מושבה בעמק הירדן, ממוקמת בין צומת צמח לבית שאן.

ייסוד המושבה התבצע בשלושה שלבים: ב-23 - 26 בדצמבר 1901 התיישבו חמש המשפחות הראשונות על אדמות שנרכשו בדרום עמק הירדן, ליד הכפר עבודייה, ב-25 בדצמבר 1902 נוצר איחוד של מתיישבי עבודייה עם אדמות מלחמיה, בינואר 1903 התגבשה המושבה מלחמיה שכללה 12 משפחות ואליהן התווספו 8 משפחות מזכרון יעקב.
ב- 24.4.1920 הותקפה מלחמיה על ידי פורעים ערבים והמתיישבים נאלצו להתפנות לתקופה קצרה. בשנת 1921 שונה שמה של המושבה למנחמיה על שם מנחם, אביו של הנציב העליון הרברט סמואל.

במנחמיה הוקם בתי-מרקחת אזורי לפני מלחמת העולם הראשונה. הוקמה בה מחצבה, שבה כרו חומרי גלם עבור ביח"ר "נשר" שליד חיפה. המחצבה סיפקה עבודה גם לקיבוצי עמק הירדן בראשיתם. הוקם בה גם מפעל לייצור גבס, שסיפק עבודה לתושבי מנחמיה. במקום היה קיים מוזיאון לתולדות הרפואה באזור, ולתולדות מנחמיה ונהריים.

היישוב היה מנוהל על ידי מועצה מקומית מאז שנת 1951. ב -1 בינואר 2006 המועצה בוטלה והמושבה הועברה למינהל מועצה אזורית עמק המעיינות (בקעת בית שאן).




מצפההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למערך זה


מושבת מצפה - רקע כללי

מ?צפ?ה הנה מושבה באזור הצפון ליד טבריה.

היישוב הוקם כמושבה בשנת 1908בעזרת חברת יק%94א בידי פועלים חקלאיים בני העלייה השנייה. בגלל מחסור במים ואדמה סבלה המושבה במשך שנים רבות מקשיים כלכליים ומתלות מוגברת של התושבים ביק%94א. מחסור זה מנע גם את גידולה של המושבה, והיא החלה לקלוט מתישבים חדשים ולהתפתח רק לאחר חיבורה לקו המים של חברת מקורות ב-1979.




מרחביה..הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

המושבה מרחביה נוסדה בסוף 1910. האדמה נרכשה על-ידי חברת "הכשרת היישוב" בשטח של 9,600 דונם, 3,200 דונם הוקצו להקמת הקואופרציה, שאר האדמה יועדה להתיישבות פרטית, להקמת מושבה חקלאית לכמה עשרות איכרים.

מתנחלי המושבה הראשונים במרחביה היו שישה: משה זלקינד, אליהו בלומנפלד, נח זברסקי, יהודה לייב גוטמן, ליפא קורש וצבי שברצמן.

רובם אנשים אמידים שידם השיגה לרכוש חלקות קרקע גדולות של חמש מאות דונם ואף אלף דונם. הם בנו בתי מגורים מרווחים למשפחותיהם וקנו ציוד חקלאי משוכלל. חלקם העסיקו פועלים שכירים וחלמו על אחוזה פרטית מפותחת. שאיפת המתנחלים היתר, להקים מושבה ללא תמיכה מן החוץ, אלא עומדת ברשות עצמה דוגמת רחובות, ותוכניתה המשקית: מטעים לסוגיהם ועיבוד שטחי אדמת פלחה למיזרע תבואות.

אליהו בלומנפלד, איש עשיר מרוסיה, הוא שנתן את הדחיפה לקניית אדמת מרחביה. בלומנפלד עמד בראש קבוצת ציונים ובשמה פנה אל יהושע חנקין וביקש לרכוש שטח קרקע להקמת מושבה חקלאית פרטית. חנקין הציע לבלומנפלד להתיישב על האדמה בעמק יזרעאל שזה עתה רכש.

בלומנפלד חיסל את עסקיו במוסקבה ומיהר לעלות ארצה ב-1910 והיה המתיישב הראשון במושבה מרחביה. הוא רכש בשביל עצמו אלף דונם אדמה חקלאית, בנה בית אבנים מהודר ומרווח למגורים ותכנן משק חקלאי המיוסד על מטע עצי פרי למיניהם ושדות למזרע פלחה. הואיל והוא עצמו לא היה בקיא בחקלאות הזמין אליו כמנהל משק את שמאי אלטשולר מרחובות, לימים איכר בבנימינה, וכן העסיק פועלים שכירים. החצר המתה מרוב עופות, בהמות ומכונות חקלאיות ויד רחבה שלטה בכל.

בית האבן של בלומנפלד משך אליו אורחים רבים מעסקני היישוב והשם בלומנפלד נישא בפי רבים כמייצג את היוזמה הפרטית של החקלאות באזור העמק.

בין המתיישבים הייתה גם משפחת יהודה לייב גוטמן שעלתה לארץ ב-1912 מאנגליה, מן העיר גלזגאו שבסקוטלנד. גוטמן עלה מטעם האגודה המקומית "עולי ציון" מתוך מגמה להתיישב במקום מתאים בארץ. הוא היה החלוץ של האגודה אבל חבריו לא באו בעקבותיו. ואכן, העלייה מאנגליה באותם הימים היתר, נדירה מאוד. יהודה לייב התיישב על נחלתו במושבה מרחביה, במקצועו היה נחתום ועבד בקואופרציה בתור שכיר באפיית לחם ובמשקו עבדו בני המשפחה. בת המשפחה מרים כץ התיישבה לאחר זמן במושב העובדים במרחביה ובנם שמריה, איש קיבוץ נען, הוא חוקר עתיקות ארץ-ישראל, מצדה, סוסיה בדרום, רמת הגולן וגמלא.

מתיישב נוסף היה ר' נח זברסקי מן העיר יקאטרינוסלאב (עכשיו דניפרופטרובסק) ברוסיה. בנעוריו היה משמש עוזר לחזן בבית-הכנסת בברדיצ'ב. לאחר נישואיו, כשעמד ברשות עצמו, נעשה סוחר בדים ולרגל מסחרו היה נוסע לעיתים לקישינוב, לודז' ווארשה. פרנסתו הייתה מצויה בשפע ואף חסך כמה אלפי רובלים. אבל נפשו חשקה להיות איכר בארץ אבות.
הוא רכש חלקת קרקע במושבה מרחביה ועלה לארץ עם משפחתו, אישה ושישה ילדים. הוא בנה בית מידות למשפחתו. חרש את אדמתו ונהנה מעצם העובדה שהוא איכר בארץ-ישראל. מדי פעם היה נותן קולו בחזנות להנאתם של צעירי הקואופרציה עימם התיידד. הנה כך תיאר את נח הסופר האידישאי שלום אש: "...בעמק יזרעאל, מאחורי הרי הגלבוע, חורש יהודי בזוג סוסים. האיש מחזיק במחרשה, שלמ'קה בנו בן השש נוהג בסוסים ובתו בת השמונה הולכת אחר המחרשה חופנת מתוך הכלי שבידה וזורעת לתוך התלם גרעיני חומצה. נח מעודד את שרה'לה: זרעי בתי, זרעי, אלוהים יעזור לנו וכאן יצמחו שנים עשר שערים חומצה, ברכה תהיה לנו. שלמ'קה עצור בסוסים! תיישבתי בצד על אבן. ליהודי הזה, סוחר במשך שנים רבות, שהשליך מאחורי גוו את בית מסחרו ולקח על עצמו לחרוש כאן, שלא תקרה לו חלילה, תקלה רעה. האב, הבן והבת ושני הסוסים, כולם בוערים מהחום הלוהט. ר' נח מנגב את זיעתו בשרוול ואומר אלי: אי טוב לי, טוב לי מאוד!

"את נח הכרתי מכבר, כשהיה סוחר בעירו יקאטרינוסלאב וסחר עם ווארשה, קישינוב ולודז'. האיש היה בעל ביטחון, בעל כמה אלפי רובלים משלו ועסקיו טובים מאוד. יהודי קמצן, אהב את הפרוטה, תמיד דיבר על כסף וגם דיבר והתפאר בפגי הבריות שימכור את בית מסחרו ויעלה לארץ-ישראל לחיות מיגיע כפיו, כפי שחיו האבות שלנו בימי קדם. אבל ידענו כי נח אוהב לדבר סתם ואין לקבל דבריו ברצינות.

"פתאום נעלם נח, בית מסחרו סגור על מנעול ואינו בא יותר לווארשה. והנה עתה אני פוגשו בעמק יזרעאל, במקום הכובע הקטן הליטאי הוא חובש תרבוש אדום תורכי וחורש בשני סוסים את אדמתו שלו".

בשנות מלחמת העולם הראשונה הייתה מרחביה מוקפת מחנות צבא תורכי וגרמני. אנשי הצבא צבאו על תחנת-הרכבת הקטנה אשר לרגלי הגבעה, זו מסילת-הברזל המקשרת את חיפה שעל חוף הים התיכון עם דמשק שבצפון סוריה, עתה היא הובילה גדודי צבא יומם ולילה. חיילים תורכיים היו עורכים חיפושי פתע אחרי עריקים יהודים והחרימו סוסים ועגלות לצורכי הצבא. איכרי המושבה ואנשי הקואופרציה היו נתונים בפחד תמיד לקראת הבאות. במצב כזה קשה היה לעבד את השדות ועשו במשק את ההכרחי ביותר.

עם סיום המלחמה נפתחו אפשרויות חדשות לבנין הבית הלאומי ולהתיישבות חדשה, אולם שתי הנקודות - הקואופרציה והמושבה הגיעו אל סף הגאולה הנכספת כשאנשיהן תשושים מאוד ותוהים על עתידם. יוסף וייץ (1890 - 1972) מי שהיה במלחמת העולם הראשונה מנהל חוות סג'רה ולימים ראש הקרן הקיימת לישראל, כתב ב"הפועל הצעיר" מחודש אב תר"פ-1920 :
"שתים-עשרה שנה קיימת הנקודה היישובית ששמה מרחביה, על גבעה אחת מתנוססים בנייני הקואופרציה עשירת האמצעים ומרובת התקוות, המגמות והשאיפות. על השנייה לעומתה מתנשאים בניינים רמים של האיכרים העשירים והאמידים. גלגולים שונים עברו על שתי הגבעות הללו, הרבה מרץ, כוח וכסף הושקעו בהן, ודרך חייהן - מדרון!

"הקואופרציה הועם זיווה, פנה הדרה, ולבסוף בטלה ועברה מן העולם. האיכרים העשירים עזבו אחד-אחד את המושבה, הראשונה בעמק יזרעאל, ונשארו רק שניים. בנקודה זו וכן בזו אין נחת, קוצים מציצים לתוך חלונות הבתים... ובעיקר אין תקווה".

אכן, מיעוט מספרם של האיכרים, בסך הכל שישה, וחוסר עידוד לפיתוח חקלאי היו בעוכרי המושבה מראשיתה. המתנחלים תלו תקוות באליהו בלומנפלד, המתנחל העשיר שביניהם שהיה בעל מעמד מכובד ביישוב ובמוסדות, כי הוא בהשפעתו יסייע להוציא את המושבה מקיפאונה. אבל האיש הכזיב ואף את משקו הזניח.

מלחמת העולם קטעה את התקוות והחלומות של האנשים והמושבה מרחביה הוזנחה ונעזבה על-ידי מתיישביה.

בשנת 1920 הוחכרה אדמת הקואופרציה לשתי קבוצות פועלים, ובשנת 1922 נוסד במקום המושבה מושב עובדים. מייסדי המושבה או צאצאיהם היו הראשונים להתנחל במושב העובדים והוא כעת אחד המושבים המשגשגים במדינת ישראל.

 




משמר הירדן.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 


מושבת משמר הירדן - רקע כללי

 

משמר הירדן הייתה מושבה ששכנה על כביש צפת-דמשק (היום: כביש 91) ממערב לגשר בנות-יעקב. המושבה הוקמה בזמן העלייה הראשונה ונחרבה במלחמת העצמאות.

 

המושבה הוקמה לראשונה בשנת 1884 כחווה חקלאית פרטית בשם "שושנת הירדן". לאחר שנוכח בעליה כי לא יצלח לבדו לתחזק את החווה הנידחת מכרה מחולקת ליהודים שאחזו באדמה בעזרה כספית של "חובבי ציון". הם ייסדו את המושבה משמר הירדן בספטמבר 1890. ב-1898 נטלה חברת יק"א תחת חסותה את המושבה, רכשה עוד אדמות והוסיפה מתיישבים. רוב אנשי המושבה נטו להימנות על תומכי התורה הרוויזיוניסטית של זאב ז'בוטינסקי.

במלחמת העצמאות, ב- 6 ביוני 1948 תקפו הכוחות הסוריים את היישוב, אך ההתקפה נהדפה. ב-10 ביוני הותקף שוב היישוב, והפעם המושבה נכבשה והוחרבה לאחר שנערכו קרבות מבית לבית. בקרב נהרגו 14 אנשים מתושבי וממגיני המושבה. מקצת התושבים אשר נותרו בחיים לאחר הקרב הקשה, נפלו בשבי הסורי ושהו בו 13 חודשים. בתום המלחמה, ב 20 ביולי 1949 חזר השטח לשליטה ישראלית במסגרת הסכמי שביתת הנשק, אולם המושבה לא נבנתה מחדש.

על אדמותיה הוקמו הקיבוץ גדות ומושב העובדים משמר הירדן.

מהמושבה המקורית נשתמרו כמה בתים הרוסים. הם שולבו באתר הנצחה למושבה שהוקם במקום.




נס ציונההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

מושבת נס ציונה - רקע כללי

 

נס ציונה ממוקמת בין ראשון לציון ורחובות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נס ציונה הוקמה בשנת 1883 כמושבה יהודית במסגרת העלייה הראשונה.

 

בשנת 1878 רכש גוסטב ריסלר, טמפלר נוצרי, חלקה במקום בו נמצאת נס ציונה של היום. הוא נטע פרדס במקום בו חי לבדו. כאשר ביקר ריסלר בעיר אודסה בשנת 1882 פגש את ראובן לרר, חסיד חב"ד שהיה איש "חובבי ציון". השניים סיכמו עסקה בה יקבל הטמפלר הנוצרי את ביתו של לרר באודסה תמורת הפרדס של ריסלר בארץ ישראל. בשנת 1883הגיע לרר עם משפחתו לנחלתו בארץ ישראל. הוא מצא במקום מבנה עזוב, באר הרוסה ופרדס מוזנח. במשך כחצי שנה שיקם את המקום ואז החל לחפש מתיישבים יהודים נוספים, כדי שיוכל לקיים חיים יהודיים שלמים. שם היישוב החדש שהוקם נקרא "נחלת ראובן".

 

בשנת 1891 הקים מיכאל הלפרין, מאנשי העלייה הראשונה, "מושבת פועלים" (או "חוות פועלים", כפי שנקראה אחר כך) בצפון נחלתו של ראובן לרר והציע לקרוא לה "נס ציונה". הבסיס למושבה זו היה שטח של 170 דונם, אותו מכר לרר לאגודות, שמטרתן שיפור תנאי החיים של פועלי המושבות ("אגודת העשרות"). מיכאל הלפרין השקיע במושבה מכספו ואף משכן לצורך זה את נכסי המושבה. לבסוף הצליח לרתום את חברת יק"א למשימה וזו פדתה את המשכנתא על הקרקע ונטעה בה פרדס.

 

בזמן השלטון העות'מאני סבל היישוב קשות אך לאחר כיבושו על ידי צבא בריטניה וברוב תקופת המנדט הבריטי חי היישוב בשקט וללא הפרעות. בשנת 1921 הותקנו משאבה ומערכת צינורות, שהזרימו מים מן הבאר לבריכה שבראש הגבעה ומשם למושבה.


היישוב היהודי משך אליו גם מתנחלים ערבים, שמצאו שוק לתוצרתם אצל המתיישבים היהודיים ואשר לחלקם סיפקה נס ציונה עבודה. ליד המושבה הוקם בשנת 1926 הכפר הערבי ואדי חנין ששרר בינו ובין נס ציונה שקט יחסי. היישוב היהודי השתרע ממערב לכביש הראשי (ראשון לציון - רחובות) והיישוב הערבי ממזרח לכביש. בראשית שנות ה-30 הוקם, על קרקע שהייתה שייכת למיכאל הלפרין, שנקראה גבעת מיכאל, מרכז ששימש להכשרת גרעיני התיישבות לפני עלייתם ליישוב קבע.

 

במלחמת העצמאות נינטש היישוב ואדי חנין על ידי תושביו הערבים לאחר פיצוץ מפקדת חסן סלאמה ברמלה הסמוכה ב-5 באפריל 1948, ועל אדמותיו נבנו שכונות של היישוב נס ציונה.

 

במהלך שנות ה-50 קלט היישוב עולים מצפון אפריקה ואירופה. ובמקום הוקמה גם מעברה לעולים ממדינות שונות ובעיקר מעיראק.

 

בשנת 1992 הוכרזה נס ציונה כעיר.




סג`רההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ראה ערך אילניה בפרק המושב שלי.




עתליתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 


מושבת עתלית - רקע כללי

 

שמה של המושבה היה "עתלית" כשמו של הכפר הערבי "עתל" ששכן שם באותה התקופה

עתלית המודרנית נוסדה בשנת 1903 כמושבה לאחר שהברון רוטשילד רכש את אדמות האזור בשנת 1899.

לאחר רכישת אדמת עתלית בשנת 1899 היא עובדה על ידי ערבים. לאחר כשנתיים התעורר החשש שהשטח יחשב כשטח "מחלול", ולכן עלה הצורך בלעלות עובדי אדמה עבריים לעתלית. בשנת 1901 (תרס"א) עלו על אדמת עתלית עשרה איכרים צעירים מזכרון יעקב ובת שלמה. עלייה-לקרקע זו לא הייתה לשם התיישבות קבע כי אם להראות נוכחות.

המתיישבים הצעירים שאפו להקים חיי חקלאות בארץ האבות. הם הקימו שורה אחת של בתים, צמודים זה לזה, למען ביטחון התושבים. בקצה השורה נבנה בחדר צנוע בית ספר, ובחדר אחר בית כנסת.

בשנת 1903 נתן הברון רוטשילד הוראה ליישב את עתלית בכל תנאי. לשם כך נשלחו אליה עשרה פועלים לתקופת ניסיון של שלוש שנים, כשהם מצוידים בזרעים, כלי עבודה ובהמות עבודה. בסיום תקופה זו היו האיכרים אמורים להיות לעצמאיים.

בתחילה היה זה מאמץ קשה לכל; האזור היה מכוסה בביצות, אשר שימשו מדגרות ליתושים. מחלת המלריה הצהובה, אותה נשאו היתושים, תקפה את המתיישבים הראשונים, ומסביב למושבה הייתה התיישבות של ערבים.

בשנות הארבעים המוקדמות הסבו הבריטים את המחנה הצבאי שלהם בעתלית שיועד לשמש לשבויי מלחמה איטלקים ל מחנה מעצר למעפילים יהודים.

עד שנות ה-70 שימש כמחנה מעצר לשבויים מצרים (בעיקר ממבצע קדש וממלחמת ששת הימים). כיום יש במקום אתר לציון תולדות ההעפלה והעלייה.




פתח תקווה.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

מושבת פתח תקווה - רקע כללי

 

פתח תקווה נוסדה בט"ו באב ה'תרל"ח, 8 ביולי 1878, והייתה המושבה הראשונה במרכז הארץ.

 

 

המתיישבים הראשונים של פתח תקווה התכוונו בשנת 1872 להתיישב בסביבות העיר יריחו, ובכך להגשים את הנבואה המוזכרת בספר הושע בהקשר ל"עמק עכור" הנמצא באזור זה. השם אותו בחרו המייסדים היה ביטוי לתקווה כי ניתן להפוך מקום מקולל ליישוב פורח.

בסופו של דבר רכישת הקרקע בעמק עכור לא התבצעה. המתיישבים הגיעו לשפלה, רכשו את אדמות הכפר הערבי או?מ?ל?ב??ס וקראו למושבה החדשה בשם שתוכנן למושבה ביריחו - "פתח תקווה".

בשנת 1937 הוכרזה פתח תקווה כעיר.




קדימה.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

מושבת קדימה - רקע כללי

 

 

קדימה היא מושבה בשרון, דרומית-מזרחית לנתניה וצפונית לכפר סבא, מזרחית לכביש 4.
מאז 2003 מהווה קדימה חלק מהמועצה המקומית קדימה-צורן.

קדימה נוסדה ב-5 ביולי 1933 כמושבה חקלאית ביוזמתו של יהושע חנקין, שהיה אז מראשי חברת הכשרת היישוב. מקור השם בדבריו של חנקין לאחר רכישת האדמה: "צעדנו צעד קדימה"

ראשוני המתיישבים הגיעו לקדימה ממושבות הברון, ממושבי השרון הצפוני וממושבות ותיקות אחרות. עולים שהגיעו מארצות מזרח אירופה ומגרמניה, אשר רכשו אדמות והתארגנו כישוב חקלאי.
בשנת 1946 החלה קדימה לקלוט עולים נוספים, תחילה פליטי שואה מאירופה שנשבו באופן זמני בקפריסין. לאחר קום המדינה הגיעו לקדימה עולים ממדינות ערב, ארצות אסיה ואפריקה.

בשנת 1950 הוכרזה קדימה כמועצה מקומית. ב-1958 סופח האזור הדרומי שהיה מכונה "השיכון" למושבה ומאז שתי האוכלוסיות, הוותיקה והחדשה עברו תהליך של מיזוג.
ב-2003 אוחדה קדימה עם היישוב צורן שהוקם ב-1994 צפונית-מזרחית לה, והוקמה המועצה המקומית קדימה-צורן. בין שני חלקי המועצה המקומית מפריד יער קדימה.




קדמת צביהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

מושבת קדמת צבי - רקע כללי

 

קדמת צבי היא מושבה של התאחדות האיכרים הממוקמת במרכזה של רמת הגולן, צפונית לקצרין, בקרבת הכפר הסורי הנטוש "עין סומסום".

המושבה הוקמה בשנת 1981, ובהמתנה לאיתור מקום יישוב קבע התיישבו המתיישבים בקלע (מוצב סורי שהיה צפונית לאזור בו נמצא היום קיבוץ קלע אלון).

המתיישבים התכוונו להקים מושב אולם לבסוף הוקמה מושבה. יישוב הקבע נוסד בשנת 1985.




קריית אתאהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 


מושבת קריית אתא - רקע כללי

 

קריית אתא הוקמה בשנת 1925, על ידי חברת "נחלת ישראל", כמושבה בשם "כפר עטא" - על שמו של כפר האריסים הערבי "כופרתא", שאדמותיו נקנו מן האפנדי, בעל הקרקעות הערבי.

 

במאורעות תרפ"ט נפגעה קשות על ידי פורעים ערבים וננטשה כמעט כליל. בשנת 1934 הקימו במקום בית חרושת להכנת אריגים שנקרא "אתא" (ראשי תיבות של "אריגים תוצרת ארצנו"), ולכן שונה שם המושבה ל"כפר אתא".

בשנת 1941 הוכרזה כפר אתא כמועצה מקומית.

בזמן מלחמת העצמאות שימשה כבסיס היציאה של הכוחות הלוחמים ב"מבצע דקל". בשנות ה-50 הוקמו במקום שלוש מעברות בקרבת המועצה - מעברת כפר אתא, מעברת קריית נחום ומעברת שפרעם (נקראה גם מעברת גילעם).
מעברת שפרעם סופחה ב-1958 לשטח היישוב כפר אתא. בשנת 1965 הוחלט על איחודה עם המועצה המקומית קריית בנימין הסמוכה והיישוב המאוחד נקרא קריית אתא. בשנת 1969 הוכרזה קריית אתא כעיר.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.