אין הכוונה כאן לחבר'ה צעירים ש"מחלטרים" במסעדות כדי לצבור כסף אחרי הצבא ל"טיול הגדול", אלא ל"גוורדיה" רחבה של בעלי מקצוע מכובדים שפעלו בזמנים ההם, כאלה שראו במקצוע שלהם ייעוד והתייחסו לעבודתם במלא הרצינות.
היו אלה בעיקר עולים ממדינות מזרח אירופה, חלקם עבדו כמלצרים עוד בארץ מוצאם.
הם היו לבושים בהידור רב. החולצות היו לבנות וברוב המקרים - מעומלנות, המכנסיים שחורים עם פס הקמט מגוהץ בקפידה. אלה שעבדו במקומות סגורים לבשו לעבודתם מקטורנים, לעיתים עם רקמה מהודרת על דש כיס המקטורן.
היה זה מקצוע שנשלט ברובו על ידי גברים. קראו להם לאצי או מרצי, אדמונד או מוניו, הם דיברו ביניהם בשפת המקור וכך אפשר היה לשמוע במסעדות של אז הונגרית, רומנית, פולנית ואידיש. הם היו רציניים בעבודתם ובעלי סבר פנים חמור ברוב המקרים, ההומור היה אצל רבים מהם - מהם והלאה, היעילות הייתה השלטת במלאכתם.
מקצוע שהיה פעם, נעלם, ובשנים האחרונות עם גלי העלייה מרוסיה מחד והמצב הכלכלי הקשה מאידך - חוזר לאיטו.
מנגני הרחובות היו חבורות קטנות של מנגנים שהיו עומדים בקרנות הרחוב, שניים או שלושה נגנים ומנגנים מנגינות שונות לרווחתם של העוברים והשבים, שחלק מהם היה מטיל פרוטה או שתיים לתיק כלי הנגינה שלהם, שהיה פתוח ופרוש על הרצפה. היו חבורות של מנגנים כאלה שהיו עוברות גם בחצרות הבתים, עומדות בחצר ומנגנות מנגינה או שתיים בתקווה שמישהו מהדיירים שיושב על ה מרפסת ייהנה ויפתח את ליבו וכיסו, וישליך לעברם מטבע או שתיים.
מקובל לחשוב שעבודת עקרת הבית בעידן החיתולים מבד ולפני השימוש במכשירים החשמליים היתה קשה ומפרכת מאין כמותה, אך שוכחים שגם בין "אנשי הצווארון הלבן" היו שעבדו קשה וכרעו תחת עול הרישומים וחישובי חישובים. הכוונה למנהלי ומנהלות החשבונות. לעבודתם קראו ''הנהלת פנקסים''.
במסגרת תפקידם עסקו ברישומים שקשורים בעסקות הכספיות של בית העסק, המפעל או המשרד. עבודתם נעשתה בשיטה מיוחדת ועל דפים מיוחדים. הכתב היה צריך להיות ברור ונקי, גם כשהעט נובע נטף דיו, העפרון נזקק לחידוד תכוף ונייר הקופי הכתים בצבע כחול או שחור. (ואוי לאותה צרה ובושה כאשר נייר הקופי הושם בטעות בצידו ההפוך...). שעות ארוכות סיכמו טורי מספרים ארוכים של ''חובה'' ו''זכות'' (עשו ''חשבון בראש''), חישבו אחוזי רווח והפסד וכו' - אך הרגע הגורלי הגיע כשצריך היה להרכיב מאזן ותוך מתח וחשש לבדוק אם הכל מתאים ומתאזן. עבודתם נעשתה נוחה יותר עם בוא מכונות החישוב והמחשבונים למיניהם, מכונות כמו 'אוליבטי' ואחרות, רועשות וכבדות אך חוסכות מאמץ - והיום צריך רק לדעת ללחוץ על הכפתור הנכון במחשב והכל מסתדר כהרף עין.
המחשבים היו מחשבים מרכזיים גדולים שכללו: יחידת עיבוד בגודל חדר, מדפסות ענק להפקת פלט המחשב, כונני ענק עם גלגלים, עליהם סרטים מגנטיים, יחידות קלט שכללו: קוראים לכרטיסי קרטון מנוקבים, מכונות מיון לכרטיסים, ומכונות ניקוב. הנתונים הוזנו עי נקבניות שהפעילו את מכונות הניקוב. מפעיל המחשב היה אחראי להפעלת חדר המחשב, אחראי על הנקבניות ובעיקר עסק בפיקוח על העברתם (הידנית) של אלפי הכרטיסים המנוקבים ממכונות הניקוב למכונות המיון ומשם למכונות הקוראות.
כן, גם היום יש לנו מלצרים, אבל מה רב ההבדל....
מאידך - חוזר לאיטו. 
מקובל לחשוב שעבודת 
.jpg)
מפעיל מחשב היה מקצוע מבוקש בזמנו. 
