בשנת 1952 ייסדה קבוצת משקיעים את מפעל "מבשלת שיכר לאומית" לייצר בירה באזור הדרומי של נתניה (כיום – אזור התעשייה פולג).

מותג הדגל של החברה היה "אביר" ועל תווית הבירה צויין "בירה משובחת. אלף אלף" (וזו פשרה של הכותרת). 

הבירה הלבנה של "נשר" הייתה בירה היחידה שהייתה כאן בשנים ההם, לפני שהציפו את הארץ בירות מסוגים שונים, תוצרת הארץ או מיובאות.

היא הייתה משווקת בבקבוק כהה של 500 מ"ל עם מדבקה עליה ציור של נשר, שכן הבירה נקראה "בירה נשר".
הבירה הלבנה הייתה הבירה של המבוגרים, ואילו הילדים שתו "בירה שחורה".

בנוסף לבירות של "נשר" היו בשוק גם בירות "אביר" (בירה לבנה - תוית אדומה, בירה שחורה - תוית ירוקה). "נשר" ו"אביר" היו שניהם מותגים של אותה חברה ולא היה שום הבדל בין המוצרים.

לחץ לשמיעת הג'ינגל

"...פלדמן היה יושב לו על ספסל עץ קטן מתחת לעץ החרוב הענקי שבחצרו. מגלגל לאט סיגריה ושואף אותה לריאותיו בהנאה גלויה של סוף יום עמל. את העישון נהג להשלים בלגימה חושנית מבקבוק של בירה לבנה, שהוציא מארגז הקרח שעמד בחצר...".
מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע

תגובות:
בכל הקפו של בקבוק בירה נשר קרוב לתחתית הבקבוק היה כתוב באותיות בלט: "כוס בירה כוס בריאות", דבר שאבי היה טורח לקרוא בקול כשהיה שותה את הבירה...

קרואני דורית
karavand@zahav.net.il

על תווית הבקבוק הראשונה משנת 1968 הופיע ציור של המכבים. בירה מכבי עמדה בציפיות וזכתה בתחרויות בינלאומיות נחשבות לבירה בשנים 1977 בלוקסמבורג, 1979 בפריז, 1981 בבריסל ו-1995 ברומא. על תוויות הבירה התווספו המדליות במהלך השנים.

במשך השנים ליוו את מסעי הפרסום של מכבי סלוגנים כמו "בירה מכבי – השמפניה של הדור החדש , "מכבי - בירה בינלאומית", "הכל מתחיל בבירה מכבי", "את ואני ובירה מכבי", "בעולם אומרים שזה חוצפה ישראלית", "בילוי עולמי בירה מכבי", "אם כבר קמת - תביא מכבי", והסלוגן המזוהה ביותר עם המותג - "יש מכבי יש חברים".

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין

בירה "נשר"  הייתה הבירה היחידה שהייתה כאן בשנים ההם, לפני שהציפו את הארץ בירות מסוגים שונים, תוצרת הארץ או מיובאות.
היא הייתה משווקת בבקבוק כהה של 500 מ"ל עם מדבקה עליה ציור של נשר. הייצור החל בשנת 1934 כיוזמה של משפחת רוטשילד, חברת פיק"א וחברה בנקאית מפריס בראשותו של צרפתי בשם גסטון דרייפוס שהקימו את "Palestine Brewery Ltd" או בשמה העברי "תעשיית בירה א"י בע"מ".

המבשלה הוקמה בראשון לציון בסמוך ליקב שגם הוא היה בשליטת משפחת רוטשילד. השוק העיקרי של המבשלה היה חיל המצב הבריטי בארץ ישראל והמתכון של בירה הנשר פותח על ידי הבורמאסטר מנחם ברלינר לפי טעמם של החיילים – בירה בסגנון פילזן. בנוסף יצרה המבשלה בירה שחורה בשם "ראשונייה", כנראה אב הטיפוס לנשר מאלט המוכרת לנו כיום.

בשנת 1941 נפתחה מבשלת בירה נוספת של החברה בבת ים. באפריל 1948 ניסו מטוסי חיל האוויר האנגלי לתקוף את מבנה המבשלה בבת ים. לטענת האנגלים הייתה המבשלה "מקום מסתור לטרוריסטים יהודיים... ממנו ירו הטרוריסטים על הערבים". בשל טעות בזיהוי תקפו המטוסים מבנה סמוך בו שכן מפעל דפוס. כיוון שהתקיפה נערכה בשבת, לא היו נפגעים.‏

לאורך השנים הוצמדו לבירה נשר מגוון סיסמאות. את בירה נשר הלבנה ליוותה הסיסמה "בירה נשר לגבר". סיסמה נוספת, שהפכה לחלק מהסלנג הישראלי, היא "מה הקשר? בירה נשר!".

 בירה נשר הלבנה הייתה הבירה של המבוגרים, ואילו הילדים שתו "בירה שחורה".

לחץ לשמיעת הג'ינגל

לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן

                                  
הבירה השחורה הראשונה שיוצרה בישראל היא נשר מאלט והיא גם הייתה הבירה השחורה היחידה ששווקה בארץ עד לשנת 1987.

הבירה  השחורה יוצרה על ידי אותו המפעל שייצר את בירה נשר החל משנת 1934, ביקב בראשון לציון.

בשנות ה-40 לא היה נהוג לשתות בירה בישראל ולכן ייצרו אותה בטעם מתוק יחסית והיא אומצה בחיבה גם על ידי צעירים ונשים בהריון, ונקראה "בירה לילדים".

מאז יצורו של הבקבוק הראשון לא שונה גודלו והוא נשאר על 480 מ"ל (בעבר נהגו לכתוב על הבקבוק 48 סנטל). מחיר בקבוק נשר מאלט בשנת 1940 היה 4.5 לירות (העובדים השתכרו 50 לירות לחודש).

במהלך ההיסטוריה נעשה רק ניסיון אחד לשנות את אחוז האלכוהול של הבירה ל-1% במקום שליש אחוז, אבל הציבור הגיב בשלילה וכמות האלכוהול המקורית הוחזרה למשקה.

הפרסום לנשר מאלט יועד בעיקר לילדים ולפיכך הופיע בעיתוני ילדים. סלוגנים מפורסמים היו "בירה מאלט - משקה בריאות - מרווה צמא מפיג לאות", "החבר'ה קוראים לזה בירה שחורה", "הבירה המזינה והמרעננת בעיר" , "הטעם המדליק במחיר המצחיק", "הכל מוכן, שימי מאלט על השולחן", "עברתי למאלט כי מאלט עולה מעט".

בשנת 1986 נרכש מפעל נשר מאלט על ידי חברת טמפו, שמשווקת את הבירה עד היום. 

זכרונות:

"...בשנות ה - 50 למאה ה - 20 הוקם בנתניה ביח''ר לבירה ע''י ''מבשלת שיכר לאומית''. המייסדים הכריזו על תחרות למ?ת??ן שם לב??יר?ה שהם מתכוונים לייצר, שתהיה לו משמעו?ת גם בעברית וגם באנגלית.

שלחנו לתחרות את השם שחשבנו כמתאים - השם שיא-ביר ובאנגלית SEE BEER.
אולם בתחרות זכה (בצדק) מישהו אחר שהציע את השם אב?יר ובאנגלית A BEER.

לא נותר לנו אז אלא להתנחם על כשלוננו בלגימת בירה שחורה ''מאלט'' מתוצרת בית-החרושת הוותיק של ''בירה נשר'' בראשון-לציון...

ניצה ואברהם וולפנזון 

רטרו:

כמו הרבה דברים טובים מהעבר - גם הבירה השחורה חזרה והפכה להיות פופולארית בימינו.

 המשקה שנתן בימים ההם תחושה רגעית של העולם הגדול.

לחץ לשמיעת הג'ינגל

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין

אנא שלחו לנו חומר בנוגע לערך זה.

                         
הגזוז היה המשקה הקל של הימים ההם. הוא היה נמכר בקיוסקים, והכיל תמצית של מיצי פירות שונים וסודה.
היית מבקש גזוז מבעל הקיוסק, זה היה לוקח כוס זכוכית, הופך אותה, משקע אותה בתוך שקע שהיה בדלפק השיש ולוחץ. היה נשמע פססססס ארוך ושרקני. היה זה פטנט ייחודי לשטיפת כוסות, כאשר הייתה מתבצעת הלחיצה היו יוצאים מים מותזים ורוחצים את הכוס. אז היה המוכר מושיט ידו לעבר אחד הבקבוקים הצבעוניים שהכילו את הסירופים השונים, ולוחץ על ה"פומפה" (משאבה) בבקבוק בו הטעם שבחרת. היה לימון , היה פטל והיה גם "גזוז מעורב"- חצי לימון וחצי פטל.  ואז היה מגיש המוכר את הכוס עם הסירופ לידית צינור הסודה, לוחץ, וסודה מבעבעת וקרה הייתה נשפכת לכוס וממלא אותה עד גדותיה. תענוג אמיתי.

הגזוז היה מקור השראה לשירים וחריזות רבות, למשל כך חרז ביאליק: "...גזזיני ואגרשך העדיפיני ממיליך..." , ברצונו לאמר למוכרת בקיוסק "מכרי לי כוס גזוז ואשלם לך גרוש ואת העודף החזירי ב...מילים"  (סוג  מטבע ).

"הדרן" היה מיץ פרי הדר של תנובה.

לפני שהיה טרופית, היה הובי.

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין

המתחרה העיקרי של טמפו על שוק המשקאות התוססים. היה בעל מספר טעמים.

משקה אלכוהולי שבני הדור המבוגר (הסבים)  היו מכינים בתקופות שעדיין לא היה יבוא של משקאות אלכוהוליים לארץ.

בתוך בקבוק ענק מזכוכית הוכנסו דובדבנים אדומים וסוכר, שתססו שם במשך תקופת זמן, לאחר מכן הוסיפו אלכוהול. התוצאה הייתה משקה חריף, מתוק וטעים, אבל כמובן שבתור ילדים הרשו לנו רק לטעום לגימה מדיי פעם.
בד"כ היו עושים את הוישניאק משזיפים, שהיו מצויים וזולים הרבה יותר מדובדבנים. עם זאת, המהדרין שנהגו להתעקש על הדובדבנים במשקה כינו אותו "שרי ברנדי" - לא פחות!