"בוקי" היה מגזין קומיקס שהודפס בין 1967 ל- 1971 (סה"כ 170 חוברות).

במגזין התפרסמו קומיקס של "מדע דמיוני", הרפתקאות, בלשים, מלחמה, המערב הפרוע, ריגול ומתח כמו כן הופיעו קריקטורות וחידות.

כתב העת של גן החיות תל אביב.

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

בן ארצי היה מוסף שבועי לילדים בהוצאת עיתון הארץ. היה זה נסיון שני של המו"ל להוציא לאור עיתון ילדים, חמש שנים לאחר שנפסקה הוצאת המוסף השבועי הארץ לילדים בשנת 1921.
למוסף מונה עורך במשרה מלאה – משה בן-אליעזר (1944-1882), אשר ערך בשני העשורים הקודמים עיתוני ילדים עבריים שונים במזרח אירופה. את הלוגו צייר נחום גוטמן, ונראה שאיוריו עיטרו גם את פנים המוסף.

בחלק הספרותי של המוסף השתתפו ח"נ ביאליק, לוין קיפניס, אשר ברש, קדיש סילמן, יהודה בורלא, ומקרב דור הסופרים החדש גם יצחק למדן וימימה טשרנוביץ (אבידר).

תוכן העיתון היה ארץ-ישראלי במובהק. משה סמילנסקי פרסם בו פרקים מתוך סיפורי הישוב שלו, משה סטבסקי (סתווי) כתב סיפורים מחיי הערבים בארץ, זאב וילנאי כתב על אגדות ארץ-ישראל, הסייר יוסף ברסלבסקי (ברסלבי) כתב רשמי ביקורים באתרים בארץ, הבוטנאי ברוך צ'יז'יק כתב על הצומח הארץ-ישראלי.

תוכן המוסף ומדוריו היו דומים לאלה שבמוסף שקדם לו – הארץ שלנו.

השבועון של תנועת הנוער החרדית לבנות - בתיה.

"דבר לילדים'' היה עתון הילדים הראשון בארץ - החל להופיע ב-1925 כתוספת לעתון היומי ''דבר''. תוך זמן קצר נהפך לעתון עצמאי לילדים ונוער, והיה המתחרה של הארץ שלנו.

בשנים הראשונות השתתפו בו ביאליק, טשרניחובסקי, פיכמן, ברש ועוד, ממיטב הסופרים בארץ. העתון כלל סיפורים, שירים, עניינים אקטואליים וחידושי מדע - כולם בלשון מובנת לילדים.
כמו כן, גייסו גם ילדים שיכתבו כתבות משלהם, וציידו אותם בתעודת ע"ץ.

 "...הזדמנות טובה לבלוע שוב ושוב את אנציקלופדיה נעורים, ואת עשרות כרכי דבר לילדים, מכריכה עד כריכה....או לכתוב כמה שורות על דף כמעט שקוף של בלוק דואר אוויר, המוצמד אל שורון בריסטול מתחתיו, למכתב השבועי אל אמא,....ולא נדחף אותו סתם לחריץ מפוקפק של תיבת הדואר, שלך תדע ותסמוך, אלא נמסור היישר לידיו של הפקיד הוותיק בסניף הדואר הראשי...''.
דני כספי, ''עצירת פתע'', הוצאת זמורה ביתן, עמודים 175- 174.

 בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין

סדרה אימה איטלקית משנות ה-60 המתרחשת בעיירה הבדיונית קלרווי.

דיאבוליק מיוצג תחילה כגנב אכזרי ואכזרי שלא מהסס לרצוח אף אחד כדי להשיג את מעשיו, בסיוע בת זוגו אווה קאנט.

עם הזמן הדמות פיתחה את אישיותו, פיתחה שורשים בריאים ועקרונות אתיים כמו כבוד, תחושת החברות והכרת תודה, וכבוד לנשמות אצילות, שודדת והורגת עבריינים אחרים.

לאורך הרפתקאותיו הוא רודף בעיקר על ידי המפקח גינקו.

המהדורה המקומית של חוברות טרזן.

חוברות טרזן היו כל כך פופולאריות בימים ההם, שהחליט מי שהחליט לנצל את המותג לטובת טרזן ישראלי ציוני כחול לבן. טרזן הישראלי עסק בכל מיני עניינים גיאו-פוליטיים ומדיניים חשובים שהשתיקה הייתה יפה להם... דן טרזן נלחם בקהיר באויבי ישראל, דן טרזן מציל את המפעל הציוני, דן טרזן נגד עוכרי ישראל ועוד כל מיני שטויות כאלה, שכנראה התאימו לזמנו.

דן טרזן "פעל" לאורך 29 חוברות בשנים 1960-1961.

''הארץ שלנו'' נוסד בשנת 1951 ע''י המחנך מרדכי קשתן, ואח''כ (באותה שנה) עבר לעריכתו של הסופר בנימין תמוז.
העתון השתדל לתת חומר ספרותי ומדעי המשלים את לימודי בית - הספר ולטפח בקוראיו טעם ספרותי ואמנותי משובח.

להבדיל מהעיתון "דבר" שהלך לעולמו ובעקבותיו עיתון הילדים שלו "דבר לילדים", הרי עיתון "הארץ" חי ונושם ומצליח, אז למה סגרו לנו את עיתון הילדים הנפלא של ילדותינו, השבועון "הארץ שלנו"???

כמה התרגשנו לראות את השבועון החדש, תלוי בעזרת אטב כביסה על חבל, בקיוסק של שכונתנו. מציצים היינו בכריכה ומנסים לשאוב ממנה את תוכנו, וברגע שנמצא מישהו מקרבינו שהיו לו את המעות הדרושות לרכוש את "הארץ שלנו" של אותו השבוע - מיד היינו מתקבצים סביבו ונהנים מתוכנו: הרפתקאות, סיפורים, עלילות, איורים, חידות, סיפור בהמשכים, קריקטורות, שירים, סיפורים מצוירים, תשבצים ועוד.

גם כתבות היו ב"הארץ שלנו", של ע"ק - עיתונאים קטנים, וחלק נכבד מהפובליציסטים הבולטים בימינו החלו את דרכם כע"ק ב"הארץ שלנו".
בעיקר אהבנו את השער האחורי בו היו סיפורי קומיקס על גידי גזר, וכשהסתיים סיפורו של גידי החל סיפורו של אפרים חד עין.

טור הקומיקס הראשון שהתפרסם ב"הארץ שלנו" היה "עלילות אגס, ננס וכלונס", באיוריו של מאיר שנהבי. בעיתון הופיע גם  טור הקומיקס "יואב בן-חלב" שלא היה אלא מודעת פרסומת של "תנובה". ( שהתפרסמה גם בעיתוני ילדים אחרים). 

אבל טור הקומיקס שהופיע בהמשכים הכי הרבה זמן (86 שבועות, בין השנים 1972-1973) היה יוסקה מאיור.

בכל סוף שנה היה אפשר לשלוח את כל החוברות למערכת והיינו מקבלים לאחר מספר שבועות את כל החוברות כרוכות בכריכה כתומה עליה חותמת של השנה, ועוד שנים רבות לאחר מכן היינו מעלעלים בחוברות "הארץ שלנו", שוב ושוב.
אולי כמו שדברים רבים חזרו בגל רטרו הזה, יחזור גם "הארץ שלנו"? 
הלוואי... 

תגובות:
בתור נערה קראתי את עיתון "הארץ שלנו" וכתבתי הרבה שירים ושלחתי אותם כדי שיפרסמו בעיתון. יש לי סיפור מעניין -כנערה מתבגרת וכותבת שירים שלחתי למר אברהם שלונסקי אסופת שירים כדי שיביע את דעתו עליהם. מה שמדהים שהמשורר והמתרגם אברהם שלונסקי טרח ושלח לי 2 מכתבים בעניין השירה. האם ניתן ללמוד שירה, כיצד ניתן לשפר. הוא כתב לי ש"מן הבוסר האופייני לגילך אני מריח את ריח הסמדר", והוא עודד אותי להמשיך לכתוב שירה.
מה שמדהים בסיפור הזה, היה ששיר אחד שלי שנקרא "בכי" שנכתב חודשים לפטירתו של אברהם שלונסקי הודפס בעיתון כשמר שלונסקי ניפטר. כלומר הוא עודד אותי להמשיך לכתוב, ובעצם השיר שלי, ליווה את העמוד לזיכרו. כלומר הבקשה שלו שאתמיד ואמשיך לכתוב, בסיכומו של דבר הביאה לכך שהשיר בעצם יהיה כאילו סוג של מימוש רוחני של בקשתו. מיותר לומר שהתרגשתי מכך מאוד, ואני שומרת את מכתביו עד היום.

שרה גוטנברג
JOEL19@ZAHAV.NET.IL 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין 

לעיתון "הבקר" הייתה גם מהדורה לילדים שנקראה "הבקר לילדים".

הופיע משנות ה-40 תחילה כחלק מהעתון היומי ''הבקר'' ואחר כך כשבועון עצמאי לילדים ונוער. כלל ידיעות וסיפורים וסקירות בתחומי המדיניות, המדע והתרבות, וכן סיפורים ושירים - הכל מותאם ליכולתם של הילדים לקלוט. הקסם המיוחד לילדים שהיה בשבועון הזה - שנתפרסמו בו בהמשכים סיפורי-הרפתקאות לילדים שכתב יעקב חורגין על חבורות ילדים-לוחמים בתקופת המרד ברומאים ''הקנאים הצעירים'', ירושלים בלהבות'', ועוד.

''...הבהמה הסבלנית נושאת אותו על גבה ללא כיוון וללא מטרה...באותו חוסר תכלית של שיטוטיה אשר בכל אחד מהם כמוס חלום תהילת עולם שראשיתו האביר אורי בן עמי וסופו נלי מלכת יהודה. והלא דברים דומים התרחשו בסיפור ''מאחורי הצאן'' של יעקב חורגין אשר התפרסם בהמשכים בשבועון ''הבקר לילדים''...''.
אהוד בן עזר, "הפרי האסור", הוצאת אחיאסף, עמ' 29.

כמו בעיתונות העברית (דבר לילדים של דבר, משמר לילדים של על המשמר וכו') גם בעיתונות הדתית מצאו דרך לבנות קהל קוראים פוטנציאלי על ידי קירוב הילדים לתכני העיתון, במקרה זה "המודיע הצעיר" היה העיתון שיצא לאור על ידי העיתון העיתון החרדי "המודיע" הקיים עד היום.

"המודיע הצעיר" פעל בשנות החמישים והפסיק פעילותו בשנת 1959.