המהדורה המקומית של חוברות טרזן.

חוברות טרזן היו כל כך פופולאריות בימים ההם, שהחליט מי שהחליט לנצל את המותג לטובת טרזן ישראלי ציוני כחול לבן. טרזן הישראלי עסק בכל מיני עניינים גיאו-פוליטיים ומדיניים חשובים שהשתיקה הייתה יפה להם... דן טרזן נלחם בקהיר באויבי ישראל, דן טרזן מציל את המפעל הציוני, דן טרזן נגד עוכרי ישראל ועוד כל מיני שטויות כאלה, שכנראה התאימו לזמנו.

דן טרזן "פעל" לאורך 29 חוברות בשנים 1960-1961.

''הארץ שלנו'' נוסד בשנת 1951 ע''י המחנך מרדכי קשתן, ואח''כ (באותה שנה) עבר לעריכתו של הסופר בנימין תמוז.
העתון השתדל לתת חומר ספרותי ומדעי המשלים את לימודי בית - הספר ולטפח בקוראיו טעם ספרותי ואמנותי משובח.

להבדיל מהעיתון "דבר" שהלך לעולמו ובעקבותיו עיתון הילדים שלו "דבר לילדים", הרי עיתון "הארץ" חי ונושם ומצליח, אז למה סגרו לנו את עיתון הילדים הנפלא של ילדותינו, השבועון "הארץ שלנו"???

כמה התרגשנו לראות את השבועון החדש, תלוי בעזרת אטב כביסה על חבל, בקיוסק של שכונתנו. מציצים היינו בכריכה ומנסים לשאוב ממנה את תוכנו, וברגע שנמצא מישהו מקרבינו שהיו לו את המעות הדרושות לרכוש את "הארץ שלנו" של אותו השבוע - מיד היינו מתקבצים סביבו ונהנים מתוכנו: הרפתקאות, סיפורים, עלילות, איורים, חידות, סיפור בהמשכים, קריקטורות, שירים, סיפורים מצוירים, תשבצים ועוד.

גם כתבות היו ב"הארץ שלנו", של ע"ק - עיתונאים קטנים, וחלק נכבד מהפובליציסטים הבולטים בימינו החלו את דרכם כע"ק ב"הארץ שלנו".
בעיקר אהבנו את השער האחורי בו היו סיפורי קומיקס על גידי גזר, וכשהסתיים סיפורו של גידי החל סיפורו של אפרים חד עין.

טור הקומיקס הראשון שהתפרסם ב"הארץ שלנו" היה "עלילות אגס, ננס וכלונס", באיוריו של מאיר שנהבי. בעיתון הופיע גם  טור הקומיקס "יואב בן-חלב" שלא היה אלא מודעת פרסומת של "תנובה". ( שהתפרסמה גם בעיתוני ילדים אחרים). 

אבל טור הקומיקס שהופיע בהמשכים הכי הרבה זמן (86 שבועות, בין השנים 1972-1973) היה יוסקה מאיור.

בכל סוף שנה היה אפשר לשלוח את כל החוברות למערכת והיינו מקבלים לאחר מספר שבועות את כל החוברות כרוכות בכריכה כתומה עליה חותמת של השנה, ועוד שנים רבות לאחר מכן היינו מעלעלים בחוברות "הארץ שלנו", שוב ושוב.
אולי כמו שדברים רבים חזרו בגל רטרו הזה, יחזור גם "הארץ שלנו"? 
הלוואי... 

תגובות:
בתור נערה קראתי את עיתון "הארץ שלנו" וכתבתי הרבה שירים ושלחתי אותם כדי שיפרסמו בעיתון. יש לי סיפור מעניין -כנערה מתבגרת וכותבת שירים שלחתי למר אברהם שלונסקי אסופת שירים כדי שיביע את דעתו עליהם. מה שמדהים שהמשורר והמתרגם אברהם שלונסקי טרח ושלח לי 2 מכתבים בעניין השירה. האם ניתן ללמוד שירה, כיצד ניתן לשפר. הוא כתב לי ש"מן הבוסר האופייני לגילך אני מריח את ריח הסמדר", והוא עודד אותי להמשיך לכתוב שירה.
מה שמדהים בסיפור הזה, היה ששיר אחד שלי שנקרא "בכי" שנכתב חודשים לפטירתו של אברהם שלונסקי הודפס בעיתון כשמר שלונסקי ניפטר. כלומר הוא עודד אותי להמשיך לכתוב, ובעצם השיר שלי, ליווה את העמוד לזיכרו. כלומר הבקשה שלו שאתמיד ואמשיך לכתוב, בסיכומו של דבר הביאה לכך שהשיר בעצם יהיה כאילו סוג של מימוש רוחני של בקשתו. מיותר לומר שהתרגשתי מכך מאוד, ואני שומרת את מכתביו עד היום.

שרה גוטנברג
JOEL19@ZAHAV.NET.IL 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין 

לעיתון "הבקר" הייתה גם מהדורה לילדים שנקראה "הבקר לילדים".

הופיע משנות ה-40 תחילה כחלק מהעתון היומי ''הבקר'' ואחר כך כשבועון עצמאי לילדים ונוער. כלל ידיעות וסיפורים וסקירות בתחומי המדיניות, המדע והתרבות, וכן סיפורים ושירים - הכל מותאם ליכולתם של הילדים לקלוט. הקסם המיוחד לילדים שהיה בשבועון הזה - שנתפרסמו בו בהמשכים סיפורי-הרפתקאות לילדים שכתב יעקב חורגין על חבורות ילדים-לוחמים בתקופת המרד ברומאים ''הקנאים הצעירים'', ירושלים בלהבות'', ועוד.

''...הבהמה הסבלנית נושאת אותו על גבה ללא כיוון וללא מטרה...באותו חוסר תכלית של שיטוטיה אשר בכל אחד מהם כמוס חלום תהילת עולם שראשיתו האביר אורי בן עמי וסופו נלי מלכת יהודה. והלא דברים דומים התרחשו בסיפור ''מאחורי הצאן'' של יעקב חורגין אשר התפרסם בהמשכים בשבועון ''הבקר לילדים''...''.
אהוד בן עזר, "הפרי האסור", הוצאת אחיאסף, עמ' 29.

כמו בעיתונות העברית (דבר לילדים של דבר, משמר לילדים של על המשמר וכו') גם בעיתונות הדתית מצאו דרך לבנות קהל קוראים פוטנציאלי על ידי קירוב הילדים לתכני העיתון, במקרה זה "המודיע הצעיר" היה העיתון שיצא לאור על ידי העיתון העיתון החרדי "המודיע" הקיים עד היום.

"המודיע הצעיר" פעל בשנות החמישים והפסיק פעילותו בשנת 1959.

"הצופה לילדים'', שבועון לילדים ונוער, נוסד בשנת 1947 ע''י המפד''ל (שנקראה אז ''המזרחי והפועל המזרחי''). היו בו סיפורים ורשימות חינוכיות לילדים על אישים ומאורעות בתולדות עם ישראל ועל מסורת ישראל ודוגמאות להתנהגות דתית וחברתית טובה.
עיתון ילדים זה היה המקבילה של "הארץ שלנו", אלא שהוא נועד לבני הגיל הרך מקרב ההתישבות הדתית. עיתון זה מופיע היום בתור מדור בעיתון "הצופה".

בשנות ה-50 התפרסמה ב"הצופה לילדים" סדרת סיפורים, שקובצו אח"כ לספרים, בשם "עלילות ילדי העיר העתיקה". היתה זו מן גירסה של "חסמבה" לדתיים, על חבורת ילדים הנלחמים באויבי ישראל. אלה, מן הסתם, אבותיהם הרוחניים של "נוער הגבעות"...

חרות לנוער היה עיתון ילדים ונוער שהופיע משנת תשי"ג 1953 בעשור שנות החמישים.

עורכו היה שלמה מרץ וסגנו משה בלע. העורך לענייני תרבות ואמנות היה יוסף ועדיה, מראשוני התנועה הכנענית. שלמה מרץ טיפח במסגרת עיתון הנוער שורה של עיתונאים צעירים, שלימים עברו עמו לעיתון "חרות" (כאשר שמונה למזכיר המערכת בשנת 1957 עם מינויו של אייזיק רמבה לעורך "חרות").

בין הכותבים ב"חרות לנוער": יעקב אחימאיר, אהוד מנור (וינר), אליקים ירון, איתן הבר, זיוה יריב, זאב גלילי, יוסף אורן (מבקר ספרות), עודד זראי (זערור), משה שי (שקרשי), גרשון סלומון, נעמי יערן ואחרים.

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

חוברות טרזן ניצלו את הפופולאריות של סרטי טרזן (ג'וני וייסמילר) וסיפורי ההרפתקאות של טרזן עם ג'יין וצ'יטה, ומתחו את המותג גם לתחום הדפוס וההוצאה לאור.

גם המו"לים הישראלים לא נשארו אדישים לנהרת הקהל הישראלי לסרטי טרזן השונים, תרגמו את החוברות האמריקאיות שהיו למעשה מעין קומיקס והוסיפו למהדורה העברית  כל מיני תוספות שנכתבו על ידי לא אחר מאשר עמוס קינן.

החוברות המתורגמות הופיעו למכירה בקיוסקים החל משנת 1953 ועד לשנת 1969 בערך, והן היו בנות שישה עשר דפים. 

נהגנו לקרוא את החוברות בהתלהבות, והיו שמסרו את החוברות לכריכה בקבוצות של עשר חוברות או בקבוצות של שלושים ושתיים חוברות.

החוברות הוצאו בהוצאת "הפיל" במחיר מאתיים פרוטה, שם ההוצאה היה מתחלף בין "הנמר" ו"הקרנף" .

בסוף החוברת היה כתוב תקציר: "...כך הצליח טרזן שוב בפעם המי יודע כמה להוכיח את עצמת ידו ואומץ ליבו וגאל את היער מאימתו של יצור האימים שהטיל עליו את חיתתו ושלט בו שלטון ללא מיצרים, טרזן מנצח בכישרונו הכביר את כוחות הרשע האכזריים ומתגבר עליהם בכוחו המפתיע ובערמתו של איש יער חד וערני.
החוברת הבאה : טרזן נלחם בגרמנים...".

יוסי בנאי שר ב"אני וסימון ומואיז הקטן" - י. בנאי / ח. יובל:
"...הייתי טרזן / וסימון ארול פלין / ומואיז הקטן / קפץ כמו גונגה דין...".

כל הטרזנים, חיים משוגעים... טרזן בחיים הוא גיבור יהודי מאמריקה, ג'וני וויסמילר, והוא השחיין הכי טוב בעולם. יחי אנחנו! ל"טרזן מלך הקופים" הלכתי עם שלושים ותשע חום, בלי רשות כמובן, ולמחרת שלחה אותי אמא לבית הספר, כי אם אני בריא בשביל טרזן - אני בריא גם בשביל ללמוד. ישבתי שעתיים בכיתה בין תנינים ופילים וקופים, טרזאאןן - א-אי-א-או, עד שהאחות הופיעה, והיא שלחה אותי הביתה לשלושה ימים עם פתק.
רון ביברמן, תעלומה שאינה נפתרת תוך שעות, עמ' 143.

כ??ל??נו? היה שבועון לילדים ולנוער שיצא לאור בישראל בין השנים 1985–2000. הגיליון הראשון מה-23 באפריל 1985 היה מיזוג של שבועוני הילדים דבר לילדים, משמר לילדים והארץ שלנו.

הכתבות בעיתון נעו בין כתבות על סרטים, מוזיקה ובידור לכתבות העוסקות גם בנושאי מדע, היסטוריה ותרבות. למשל בגיליון 618 מ-25 במרץ 1997 הופיעו כתבות על סרטי מלחמת הכוכבים, הכדורגלן אייל ברקוביץ', סיפור אימה מאת איטו אבירם, כתבה של צביה בן-שלום על האבירים בימי הביניים, כתבה של טל ברטוב על שבט המסאים בקניה ומדור חדשות קצר הסוקר את אירועי השבוע.

בעיתון כתבו בין השאר עיתונאים צעירים (ע"צ) ותקופה מסוימת היה בו טור של מיכל ינאי. אחת הבוגרות המפורסמות של העיתון היא העיתונאית וכתבת החדשות של ערוץ 2, סיון רהב-מאיר, שהחלה את דרכה כעיתונאית צעירה ב"כולנו". בוגרת מפורסמת אחרת שהחלה את דרכה כעיתונאית צעירה בעיתון היא ליטל שמש, שלאחר מכן ערכה את שבועון הילדים "עולמו של דיסני" מבית ידיעות אחרונות.

השבועון נסגר עקב קשיים כלכליים ב-25 ביולי 2000 (גיליון מספר 792).

היה זה פרסום מדעי דו שבועי שהיה מיועד לבני הנוער, שלווה בניקוד ואיורים בשחור לבן. משהו כמו "פופולר סאיינס", של הימים ההם, ובו נידונו עניינים ברומו של העולם הטכנולוגי של שנות החמישים, וגם לימדו איך לכתוב בכתב סתרים ואיך לבנות פריסקופ ועוד כל מיני זוטות שהיו כנראה מאוד יעילות, ונדונו גם גם  עניינים בתחומים "הומניים" כמו היסטוריה וגיאוגרפיה. לא מעט מדענים במכון וויצמן וחוקרים בטכניון גדלו על ברכי ה"מה טוב לדעת" הזה.
אגב - ב תקופת הצנע יצא המגזין לאור פעם כירחון ופעם כדו-ירחון, בהתאם לכמויות הנייר הזמינות בתקופה זאת.