רקע
אגיה זוני: מקור היווני: Αγία Ζώνη, ביוונית עתיקה נהגה: אגיא זונ?ה; ביוונית חדשה גם: א?י??ה זו?נ?י; באותיות לטיניות נרשם: Aghia Zoni P, השם המקובל: אגיה זוני (מלעיל).

תולדותיה
אגיה זוני נבנתה כספינת קיטור במספנת "Fratelli Orlando" בשנת 1899; משקלה היה 1227 טון ברוטו. הפליגה תחת דגל איטלקי כאניית נוסעים בשם "Taranto". נמכרה ב-1933 ליוון, ושם הוחלף שמה ל-Aghia Zoni P.

האונייה נחכרה על ידי אנשי בית"ר בווינה והפליגה מנמל פיומה באיטליה ב-16 במרץ 1939 כשעל סיפונה 465 מעפילים.

על מנת להימנע מכניסה אל המים הטריטוריאליים של ארץ ישראל הוסכם עם בעלי האונייה שהמעפילים יורדו למים באמצעות סירות. שני אנשי צוות ירדו מהאונייה בפיראוס על מנת לרכוש סירות נוספות אך לא שבו, וב-4 באפריל הפליגה האונייה בלעדיהם. כשהגיעה האונייה לכרתים קיבלו הודעה לשוב לפיומה, לאחר שהסתבר שאנשי הצוות אכן רכשו סירות נוספות. המעפילים התנגדו לחזרה מאחר שמלאי המזון והתרופות אזל, מה שגרם למותו של מעפיל אחד. האונייה עגנה בכרתים, שם הצטיידו המעפילים במזון ואף ערכו סדר פסח.

כשהיו קרובים ליעד הארצישראלי, נשלחה סירת מפרש ממפקדת "ההגנה" בארץ ישראל לצורך הורדת המעפילים. המפרשית נקשרה לירכתיים והאונייה פנתה לכיוון הארץ, אך באחד הלילות התגנבו המלחים הזרים, ניתקו את המפרשית ונמלטו עמה.

לאחר מכן, נכנסה האונייה למים הטריטוריאליים של ארץ ישראל והמעפילים הורדו בחוף אשקלון ב-22 באפריל 1939.
כ-180 מהמעפילים נתקלו בחיילים בריטים, נעצרו, ושוחררו רק לאחר שמספרם נוכה ממכסת אשרות הכניסה הרשמיות לאותה שנה.

האונייה הפליגה חזרה לכיוון יוון ושקעה ב-16 בפברואר 1940 בסמוך אליה.

מצגת על אוניות העפלה הבלתי ליגליות בין השנים 1934 - 1939

נוצר על ידי: דב בן-שי.
מספר תמונות: 78.

זמן עליית המצגת 25-20 שניות. מומלץ ללחוץ על אפשרות SAVE לשמירת המצגת במחשבך.
לכניסה למצגת - לחצו כאן

רקע
אגיוס ניקולאוס הוא שמה של סדרת הפלגות העפלה של שתי אוניות מעפילים שנשאו את אותו השם. ואורגנו על ד"ר ברוך קונפינו. סמיכות ההפלגות של שתי אוניות, שמן הזהה והעובדה שעגנו יחדיו בשלהי אפריל 1939 בנמל האי היווני קיאה, הוביל למחלוקת היסטורית לגבי פרטי ההפלגות, מספר ההפלגות ואף לניכוס פרטי הפלגות של האחת לרעותה.

קונפינו חבר לאקוש אפשטיין, פעיל עלייה מהונגריה וחבר הציונים הכלליים א', ויחדיו פעלו להעלאת עולים מצ'כוסלובקיה בולגריה והונגריה. הוא שכר את הספינה "אגיוס ניקולאוס" מסוכן ספנות יווני בשם ליקידיס, אשר היה נציג הבעלים.
ה"אגיוס ניקולאוס" הייתה ספינת מטען בנפח של 1,500 טונות אשר הותאמה להובלת עד 600 מעפילים וכללה גם אביזרי בטיחות מינימאליים. קונפינו ניצל את קשריו הטובים עם שירותי הביטחון הבולגריים והשיג את אישורם למעבר העולים מהונגריה לבולגריה.
כמחצית מהמעפילים הגיעו מהונגריה ומחציתם מבולגריה.
בגין ההפלגה שילמו המעפילים 1,000 פנגו הונגרי בהונגריה או 2,000 לבות בבולגריה והיה זה סכום שווה ערך ל-200 דולרים אמריקניים.

אגיוס ניקולאוס א' - "פלש טרנספורט"
אגיוס ניקולאוס א' הפליגה לארץ ישראל במסגרת מפעל העפלה פרטי מצ'כוסלובקיה, אשר נוהל על ידי הרמן פלש יוצא התנועה הרוויזיוניסטית. במסעה הראשון הובילה 700 מעפילים רובם בני הקהילה היהודית בצ'כוסלובקיה ממעמד הביניים. מקצת מהמעפילים היו פליטים מאוסטריה שלאחר האנשלוס.

ה"אגיוס ניקולאוס" הייתה במקורה ספינת משא בת 1,800 טונות שנחכרה מאיש עסקים יווני בשם וורדולקיס. היא הותאמה להעברת מעפילים אם כי בדוחק רב, כאשר לכל מעפיל הוקצה דרגש באורך 70 סנטימטרים. בשל נסיבותיה, מתוארת הפלגתה הראשונה בחלק מהמקורות הכתובים העוסקים בהעפלה כשתי הפלגות שונות, אך מדובר בהפלגה אחת בת שני חלקים של אותה קבוצת מעפילים.
בהפלגתה השנייה של ה"אגיוס ניקולאוס א'" עלו לישראל 860 מעפילים שכללו את ניצולי אניית המעפילים רים אשר עלתה באש ליד רודוס וכן מקצת מבני הקהילה המקומית.

החלק הראשון של ההפלגה הראשונה
בבוקר יום שני, 12 במרץ 1939, יצאו ברכבת מברנו 700 מעפילים. לכל מעפיל סופקה חבילת מזון בת 5 קילוגרמים. הרכבת אובטחה על ידי המשטרה הצ'כוסלובקית ובשעות הערב המאוחרות הגיעו המעפילים לברטיסלאבה.
בברטיסלאבה עלו המעפילים על שתי ספינות נהר בשם "מינרבה" ו"טולון" וב-13 במרץ בשעות הבוקר המוקדמות הפליגו הספינות במורד הדנובה. ב-16 במרץ עגנו הספינות בנמל רוסה בבולגריה ולאחר הצטיידות המשיכו לכוון נמל ג'יורג'יו שברומניה. למחרת המשיכו הספינות לנמל טולצ'אה. המעפילים שהו בטולצ'אה מספר ימים וב-22 במרץ הועלו על סיפון ה"אגיוס ניקולאוס", אשר הפליגה מנמל טולצ'אה לנמל סולינה ומשם לים השחור.

ב-25 במרץ עברה הספינה את הבוספורוס ובהמשך עגנה באיסטנבול להצטיידות. המעפילים ירדו מהספינה והתארחו בקרב בני הקהילה היהודית בעיר.

למחרת הפליגה הספינה לכיוון הדרדנלים ובהמשך, בשל מזג אוויר סוער, נאלצה לעגון בנמל מיטילנה שבאי לסבוס. לאחר שוך הסערה, הפליגה הספינה וב-28 במרץ התקרבה לחופי רודוס. בשל הרעה בתנאי מזג האוויר ותנאי ים קשים, נאלצה האגיוס ניקולאוס לשנות כיוון ולעגון באי סאמוס.

ב-30 במרץ הפליגה הספינה ונעה בסמוך לאי קפריסין וצפונית לו. התוכנית הייתה להגיע לחופי ארץ ישראל ולהוריד את המעפילים באמצעות שתי סירות מנוע קטנות, אשר היו על ה"אגיוס ניקולאוס".
ב-31 במרץ הגיעה הספינה לחופי ארץ ישראל והוחל בניסיונות הורדת המעפילים. הוברר, כי שתי סירות המנוע אינן תקינות.

ב-1 באפריל, בשעה 00:45 הגיעו לקרבת הספינה, שתי ספינות משמר חופים בריטיות והחלו להאיר את האזור בפצצות תאורה. אש נורתה מספינות משמר החופים אל עבר הארובה וגשר הפיקוד של האגיוס ניקולאוס.
האוניה התרחקה בכוח מנועים מלא מחופי ארץ ישראל לכיוון כרתים, כשהיא מלווה בספינות משמר החופים ולאחר התרחקותה ניתקו הספינות הבריטיות מגע. מירי הבריטים, נפצע קשה מעפיל ששמו א?ב??ל ולמחרת מת מפצעיו ונקבר בים .כמו כן נפצעו קל שני מעפילים ואיש צוות אחד.

הירי על ספינת המעפילים ומותו של אחד המעפילים עוררו הדים בבריטניה ובתקשורת העולמית. חבר הפרלמנט הבריטי וידיד התנועה הציונית, ג'וזאיה קלמנט וג'ווד הגיש שאילתה למלקולם מקדונלד, שר המושבות דאז, וביקש לברר האם נערכה חקירה לגבי הירי. מקדונלד השיב שנפתחה אש מ"האגיוס ניקולאוס" לכיוון ספינות המשמר הבריטיות והן השיבו אש, אך מדובר היה באש אזהרה ואיש לא נפגע. וג'ווד התעמת עם מקדונלד תוך שהוא מציג תמונות של הנזק שנגרם לספינה ותיאור הנפגעים. בהמשך, הודה מקדונלד שאחד מנוסעי הספינה נהרג מהאש הבריטית.‏

ב-4 באפריל עגנה האגיוס ניקולאוס בנמל הרקליון שבכרתים ונוסעיה חגגו את ליל הסדר. למחרת הפליגה לאי קיאה ובצהרי יום 6 באפריל עגנה הספינה בנמל האי. ב-7 באפריל, עזב צוות הספינה את האגיוס ניקולאוס. נוסעי הספינה היו במצב גופני קשה ורבים מהם חלו בדיזנטריה.
המעפילים שהו באי קיאה במשך קרוב לשלושה חודשים, אשר במהלכם הלך מצבם והדרדר, תוך שנוצרו חיכוכים חברתיים. הנהגת הקבוצה שהורכבה מאנשי בית"ר, ניסתה לארגן את חיי המעפילים ובכלל זה הנהגת שיעורי עברית והפעלת מקהלה. המזון למעפילים סופק על ידי הקהילה היהודית באתונה.

ב-1 במאי החלה האוניה להפליג שוב לכיוון ארץ ישראל. השהות הממושכת הובילה לכעס גובר על אנשי הנהגת הקבוצה וב-6 במאי הודחו אנשי בית"ר שהנהיגו את המעפילים ובראשם ארווין פילגוט ונבחרה הנהלה חדשה. ההנהגה החדשה ניסתה ליצור קשר עם הרמן פלש כדי שירכוש ספינה נוספת אשר תוביל אותם לארץ ישראל. לבסוף חכר בעליה של האגיוס ניקולאוס ספינה בשם "סאלומיה" וב-19 ביוני היא עגנה בנמל קיאה. ה"סאלומיה" הייתה קטנה יותר מהאגיוס ניקולאוס ונפחה 1,600 טונות. ב-25 ביוני הפליגה ה"סאלומיה" לכיוון ארץ ישראל כשהיא גוררת אחריה סירה קטנה יותר וב-2 ביולי הגיעה לחופי הארץ.

ב-3 ביולי הורדו מעפילי ה"סאלומיה" לסירה המלווה ונחתו לחופי חיפה. המעפילים נעצרו על ידי הבריטים ונכלאו במחנה מעצר ליד בית החרושת שמן.
מדיווחי משטרת המנדט עולה כי נעצרו 697 מעפילים, מתוכם 470 גברים, 190 נשים ו-37 ילדים. העצורים שוחררו מאוחר יותר ומספרם הופחת ממכסת אשרות הכניסה של יהודים לארץ ישראל באותה שנה.‏ קיימת אי בהירות לגבי הכללת מעפילי "פלש טרנספורט" במכסות הכניסה המאושרות של יהודים לארץ ישראל באותה השנה. ישנן גרסאות הטוענות כי הוקצו על ידי הבריטים למעפילי אגיוס ניקולאוס א' 700 סרטיפיקטים.

ההפלגה השנייה של אגיוס ניקולאוס א'
בהפלגתה השנייה של "אגיוס ניקולאוס א'" הגיעו לישראל 860 מעפילים. 600 מהם היו ניצולי ספינת המעפילים רים שעלתה באש ליד האי רודוס ונוסעיה נאספו על ידי ספינה איטלקית וניצלו. בנוסף, עלו על הספינה 260 מעפילים נוספים, שכללו את בני הקהילה המקומית ופליטים נוספים שהתקבצו באי. ב-19 באוגוסט 1939, הורדו המעפילים לשתי ספינות מפרש וספינת מנוע אחת מול חופי נתניה. אחת מהספינות, ה"טאסו", ועליה 350 מעפילים עלתה על שירטון. בסיוע תושבי נתניה הורדו המעפילים לחוף וקיבלו טיפול ראשוני. מאוחר יותר הובלו על ידי המשטרה הבריטית באוטובוסים לצריפין. שתי הספינות הנוספות, שנקראו "טאוס" ו"רוזטה" אותרו אף הן על ידי משמר החופים הבריטי והובלו לנמל חיפה בלווי ספינות בריטיות.‏

אגיוס ניקולאוס ב'
בשל אי בהירות לגבי אופן הורדת המעפילים בארץ ישראל התעכבה הפלגת "אגיוס ניקולאוס ב' " תוך שקונפינו נתון היה ללחץ של המעפילים מחד ושל המשטרה הבולגרית מאידך, להוציא את ההפלגה לפועל.
למרות אי הבהירות החליט קונפינו ש"האגיוס ניקולאוס" תפליג, דבר שהוביל לקרע מיידי עם "אגודת הציונים הכלליים" בסופיה, אשר קונפינו היה סגן יושב ראשה. האגודה התנערה מקונפינו והודיעה שפעילותו נוגדת את החלטות ההסתדרות הציונית.

ב-14 באפריל יצאה האגיוס ניקולאוס לדרך והפליגה בים השחור לכוון הבוספורוס. ב-24 באפריל עגנה באי קיאה להצטיידות כאשר היא עוגנת לצד ה"אגיוס ניקולאוס א'" וב-1 במאי הפליגה לכוון כרתים. בכרתים הוברר כי קברניט הספינה מסרב לסכנה ולהפליג עימה לחופי ישראל. המעפילים והקברניט רכשו ושיפצו ספינת מפרשים בשם "קרליצה מריה" ועימה הפליגו לישראל, כאשר היא גוררת עימה ספינת דיג קטנה בת 200 טונות לצורך הורדת המעפילים. במהלך ההפלגה, הצליח קונפינו לתאם את הנחיתה מול אנשי ההגנה וסוכם שתתבצע בסמוך לבית-חנן. הצוות הסתבך בניווטה של הספינה ולאחר שהתקרבו לחופי אלכסנדריה, פנתה הספינה צפונה במטרה לאתר את החוף הקרוב לבית-חנן.

ב-18 במאי הגיעה ה"קרליצה מריה" אל מול חופי ישראל, מול הכפר מג'דל שמיקומו היה בין עזה לאשקלון המודרנית. הצוות סבר שהספינה ממוקמת בסמוך לבית-חנן, אך ניסיונותיהם ליצור קשר עם אנשי ההגנה ביישוב עלו בתוהו. ב-19 במאי, הורדו הנוסעים לחוף באמצעות ספינת הדיג. מטוס סיור בריטי איתר את הספינה ודיווח שהנוסעים הורדו לספינה קטנה יותר העושה דרכה צפונה.

לאחר רדת המעפילים לחוף, הם נתקלו בתושבים ערבים שניסו לתקוף אותם. מקצת מהמעפילים אשר היו חמושים באקדחים ירו באוויר והניסו את התוקפים. למקום הגיעו כוחות צבא ומשטרה בריטיים אשר ליוו את המעפילים לתחנת הרכבת ברחובות. מטענם של הנוסעים הושאר במג'דל.
ברחובות התקבלו המעפילים על ידי תושבי המקום שחילקו להם מזון ושתייה ובהמשך, הועלו על רכבת שהובילה אותם לבת גלים. לאחר חקירה משטרתית, שוחררו המעפילים ומספרם הופחת ממכסת רישיונות העלייה.‏

 מקור: ויקיפדיה

מצגת על אוניות העפלה הבלתי ליגליות בין השנים 1934 - 1939

נוצר על ידי: דב בן-שי.
מספר תמונות: 78.

זמן עליית המצגת 5-10 שניות. מומלץ ללחוץ על אפשרות SAVE לשמירת המצגת במחשבך.
לכניסה למצגת - לחצו כאן

האוניה הושקה בשם Ionion (יוונית: Ιόνιο) כאוניית משא, נחכרה על ידי אנשי התנועה הרוויזיוניסטית לצורך הבאת מעפילים לארץ ישראל.

האונייה הפליגה מנמל פיראוס שביוון באוגוסט 1934, ועליה 67 מעפילים. כשעגנה בהרקליון עלו על סיפונה 50 מעפילים נוספים מהאונייה "קפולו".

האונייה הגיעה לחוף תל אביב ב-28 באוגוסט 1934. מאה מהמעפילים שירדו מהספינה הצליחו להתפזר בעיר, אך 17 מעפילים נתפסו וגורשו ליוון.

מצגת על אוניות העפלה הבלתי ליגליות בין השנים 1934 - 1939

נוצר על ידי: דב בן-שי.
מספר תמונות: 78.

זמן עליית המצגת 25-20 שניות. מומלץ ללחוץ על אפשרות SAVE לשמירת המצגת במחשבך.
לכניסה למצגת - לחצו כאן

רקע
אורד וינגייט הייתה אוניית מעפילים. נקראה על שם איש הצבא הבריטי אורד וינגייט "הידיד", שסייע רבות לבניית כוח המגן ביישוב.

נבנתה כאונית משא ממונעת (מנוע דיזל 100 כוח סוס) עם מפרשים, מסוגלת למהירות 8-7 קשר, ובעלת תפוסה של 180 טון. שמה הקודם היה "נוריס" (Noris).

תולדותיה
האוניה נרכשה על ידי אנשי המוסד לעלייה ב' באיטליה, ובראשם יהודה ארזי, והוכנה להפלגת העפלה על ידי עובדי מספנה איטלקית ואנשי הפלי"ם דוד בן-חורין ("שמחה") ואריה ויצמן ("ג'ינג'י").
במסגרת ההכנה נבנתה קונסטרוקציה עבור דרגשי לינה בתוך המחסן. הוכנו מקומות ל- 208 נפש. הוקם חדר חולים שאליו הכניסו דרגשים נוספים. חוברו שלוש סירות הצלה ל- 44 נפש ורפסודה ל-35 נפש.

מפקד האוניה היה דוד בן-חורין, ולצדו אריה ויצמן. הגדעוני היה אברהם ריס.

המעפילים עלו לסיפון האונייה בנמל באי פלסטרינה (Pallestrina) במפרץ ונציה, איטליה. השלטונות האיטלקיים גילו יחס אוהד, ופרטיזנים לשעבר עזרו בהעמסה.

לסיפון עלו כ-238 מעפילים, 150 גברים ו-88 נשים. רובם באו ממזרח אירופה ונאספו בטרם הפלגה במחנה תנועת הנוער "דרור" באיטליה. הם נבחרו על פי מפתח מפלגתי: השומר הצעיר - 46, נוער עובד - 50, אגודת ישראל - 49, הנוער הציוני - 15, דרור - 16, גורדוניה - 2, בית"ר - 3, אחרים - 57 .

ב- 13 במרס בלילה (21:00) יצאו המעפילים לנקודת ההעמסה והגיעו לאחר חצות בכלי רכב. העלייה לסיפון הייתה בין השעות 1:30 ל- 3:00 לפנות בוקר. המעפילים הסתדרו בקבוצות בספינה.

האוניה יצאה לדרכה ב- 14 במרס 1946 בשעה 02:30 - 03:00. מהאי פלסטרינה ליד ונציה, נתיבה המתוכנן היה דרך ספינזה (Sapientza), קיטרה (Kithira) ומשם אל הים האדריאטי, כרתים, לכיוון חוף לוב, פורט סעיד, עזה וחוף תל אביב. ב-19 במרס הייתה סערה גדולה והאונייה עגנה, וכן שתי סערות נוספות שגרמו לעיכוב בן יומיים ליד קיטרה. רק לאחר שעברה האונייה את כרתים השתפר מזג האוויר.

ב-19 במרס התקבל מברק ממפקדת ההגנה שבו בקשו מ"אורד וינגייט" להעביר את מעפיליה ל"תל חי" כדי למנוע תפיסתה, כיוון שהיה הסכם עם רב החובל אם האוניה תיתפס יהיה צורך לשלם לו 12 מיליון לירטות כפיצוי. ההעברה לא יצאה אל הפועל מפני שצוות "תל-חי" התנגד לה, מחמת הצפיפות. גם לוח הזמנים לא התאים לכך.

ב-25 במרס הגיע אל מפקדת ההגנה הודעה מ"וינגייט", כי ב-07:00 נתגלתה על ידי מטוס בריטי שטס מעליה. המעפילים התחבאו מתחת לסיפון. הספינה הייתה אז מול פורט סעיד במרחק כ-50 מיל מהחוף. המטוס חזר פעמיים נוספות. בשעה 20:40 הגיעה משחתת בריטית שהאירה בזרקור.

המשחתת המלווה פנתה בקריאות לספינה כדי שתעצור. זו לא הגיבה. אחר כך ירו בנשק וקראו קריאות ברמקול. ב-23:00 הופיעה סירת משטרה שהדליקה זרקור וקראה לעצור. בספינה הוחלט להניף דגל עברי ושלט עם השם "אורד וינגייט", ולהכריז כי פניהם לתל אביב. הבריטים החישו תגבורת, ומשחתת חסמה את דרכם. הורדה סירה למים והוחלט להתיר לבריטים לעלות. המעפילים תודרכו לומר כי הפליגו מנמל פיומה ביוגוסלביה, וכי קצינים אמריקאים טיפלו בהם. לספינה עלו 12 בריטים וביניהם קצין בולשת לבוש אזרחית שהחל לאסוף ניירות וחיפש את הקפטן. הספינה לוותה על ידי משחתת בריטית לעבר נמל חיפה,

המעפילים נשלחו למחנה המעצר בעתלית.

האונייה הוחרמה על ידי שלטונות המנדט. היא נשארה בנמל חיפה והייתה לאחת מצי הצללים.

אוריון יצאה מרומניה ב-9 בינואר 1940, הביאה ארצה 677 מעפילים.