עם פילטר או בלי?
לעניין עישון וסיגריות בישראל של פעם

מאת: דייויד סלע
עורך
נוסטלגיה אונליין – שימור התרבות הישראלית  

מדהים ללמוד כמה משמעותיות היו סיגריות בחיי היום יום, בתקופה שלפני הקמת המדינה ואחריה. לא הצלחתי לברר סטטיסטית אם עישנו אז יותר מאשר היום, נראה לי שכן. מה שבטוח הוא - שהסיגריה שימשה בחיי העם תפקיד הרבה יותר משמעותי מאשר היום.

ראשית - כל עניין הפרסום עשה הבדל גדול. אז, כשהפרסום היה מותר והסרטן לא היה ידוע, הסיגריה שווקה כ"טעם החיים" באופן בולט כל כך, עד שכמעט היה אפשר להשתכנע שאכן זה כך, רק דחוף לפיך סיגריה זו או אחרת - וחייך ישתנו. המודעות לסכנות הנובעות מעישון לא הייתה קיימת בכלל. ממש כמו שלא הייתה קיימת בזמנו מודעות לסכנות האזבסט, לסכנות משיזוף יתר ועוד. פשוט עישנו בלי די וללא כל דאגות.

כאשר חושבים היום על סיגריות חושבים על מפעל אחד - "דובק". בזמנים ההם לפני הקמת המדינה ואחריה היו בארץ עשרות מפעלי ייצור של סיגריות וטבק. כשהתחיל היבוא של סיגרית זרות לארץ התאגדו מפעלי היצור הללו והקימו אגודה בשם " ברית נאמני התוצרת" שתפקידה היה לשווק את תוצרת תעשיית הטבק הישראלית, ככתוב בפשקוויל שהם פרסמו בראש חוצות:

לקהל המעשנים

הייתכן שעוד היום תמשיך לעשן סיגריות מתוצרת לא עברית???

התגרום עוול לאחיך? התיפגע בריעך ובנפשך אתה?

אף אם אתה בעצמך מעשן סיגריות מתוצרת עברית – עדיין לא יצאת ידי חובתך. חובה קדושה מוטלת עליך להסביר לחברייך ולכל קרוב אליך כי אלפי פועלים עברים מתפרנסים מתעשיית הסיגריות העברית. מאות משפחות עבריות סובלות מחרפת רעב בגלל ההרגל הנפסד של חלק מהקהל להמשיך עוד כיום לעשן סיגריה מתוצרת זרה.

אזרח עברי – זכור ושמור לעמוד בפרץ בשעת חירום זאת.

ואכן – מדהים לחשוב שרק לפני עשרות שנים הסיגריה הייתה אייטם שיצר כביכול הבדל כל כך מהותי בחיי המעשנים בימים של חוסר מודעות טוטאלית לסכנת המחלות הנובעות מעישון.

בסלאנג הישראלי הנוסטלגי קיימת מטבע לשון האומרת – "הלך להביא סיגריות לטיף". מה הייתה הכוונה של מטבע לשון זאת? פירושה היה – האדם נפטר. ("...תגיד – מה שלום אברהם לא ראיתי אותו מזמן. אברהם? – מה קרה לך – הוא הלך כבר לפני שנה להביא סיגריות לטיף...") סיגריות לטיף היו ידועות בזמנו כסיגריות בעלות והטעם הגרוע ביותר האפשרי, משהו בסגנון עליו דיבר הגשש שנים אחר כך בסגנון "סיגריות מקש של מזרונים" . פשט של מטבע הלשון הזאת של הלך להביא סיגריות לטיף היה שמי שמעשן סיגריות בעלות טעם כל כך איום – ימות מהן. (אבל לא ימות חלילה מסרטן או מחלות אחרות - על זה לא שמעו ולא ידעו בימים ההם...).

ואכן - כאשר בוחנים פרסומות של סיגריות מהימים ההם מגלים עולם אחר לחלוטין מזה בו אנו חיים כיום.

הנה למשל פרסומת לסיגריות נלסון:
היא צעירה, היא נבונה, במיטב היא חושקת, ואכן זוכה בו על פי רוב - מובן מאליו – נלסון היא מעשנת.

והגרסה הגברית לסיגריות נלסון הייתה:
הוא צעיר ופיקח, בוחן עובדות ודעתו שקולה – מובן מאליו – נלסון הוא מעשן.

או דוגמא נוספת של נלסון:
"...הוא צעיר, הוא עצמאי...הוא תמיד בראש השורה וכולם בעקבותיו,  מובן מאליו - נלסון הוא מעשן!

או דוגמא נוספת, הפעם של סיגריות עדן:
מרוצה אני וכן גם גרוני. תודות לפילטר עדן. הרהר בדבר ועישנת – עדן.

סיגריה בשם "הנשיא" של האחים בז'רנו טענה בפרסום שלה:
נשיא – סיגריה שהמשנים קיבלוה באהדה רבה. עישונה נעים – ומעודד. אגב המילה מעודד מופיעה על רבים מסיסמאות הפרסומת של סיגריות בימים ההם.

סיגריות אופק טוענות שהן - הסיגריה של הישוב

סיגריות ראודור אומרות – ראודור – הסיגריה לדורנו הגאה

הרעיונאים, הלו הם הקופירייטרים של הזמנים ההם - עבדו שעות נוספות כדי ליצור סלוגנים קליטים.
נראה לי שהסלוגן הזכור ביותר הוא של סיגריות "כנסת שש" הוא:

אל תתייאש – עשן כנסת שש

סיגריות מטוסיאן התחרו אחרי כנסת שש כשאמרו –
בכל עת וזמן – כמובן מטוסיאן" או , על כל שולחן – מטוסיאן

 מטוסיאן: "בכל עת וזמן...כמובן, מטוסיאן".

כשעזר ויצמן המציא את הסיסמא הטובים לטייס והטובות לטייסים – מיהרה יצרנית הסיגריות סילון להפיץ הסלוגן – הטובים לטייס – והטובות לעישון – עם לוגו של טייס מעשן

והיו גם שירים – יש דוגמאות רבות, כמו למשל:

מעשה ברווק לא טיפש
את ידה של ליאורה ביקש
הוא נהג כשורה
ונתן לה תשורה –
כמובן - סיגריות כנסת שש

היו גם סדרות של פרסומות כמו אסקוט שהציבה דמויות מצולמות במקומות שונים, כמו למשל זוג במועדון לילה מפואר, או על מגרש הגולף (מקומות שלא היו בליין הבילויים הרגלים של הימים ההם אלה רק בחלומות הרטובים) –כאשר תחתם רשומה סיסמת הפרסום הבאהף

גם הם מעשנים אסקוט – אסקוט – טעימה יותר – טובה יותר!

או למשל סיגריות בשם דוגמא – שהקמפיין שלהם היה התאמת הסיגריה לאזרחי המדינה – איור של חייל ובפרסום ליד קופסת הסיגריות כתוב – חייל לדוגמא, איור של פקידה הרכונה על מכונת כתיבה ליד חפיסת הסיגריות - וגם הפקידה – היא פקידה לדוגמא.

תעשיית הסיגריות בשנים הנוסטלגיות של המדינה הסתייע ממספר חידושים טכנולוגיים משמעותיים.

אחד החידושים המשמעותיים היו הסיגריות השטוחות. להבדיל מסיגריות עגולות, היו בזמנו גם סיגריות שטוחות. סיגריות אלה עברו איזשהו תהליך ביצור ש"השטיח" אותם כמו מקלות עבים של ארטיק. הן היו פופולאריות בקרב אלה שאהבו להדביק בעזרת מעט רוק את החלק השטוח של הסיגריה לשפתם התחתונה, וכך היו פטורים מהחזקת הסיגריה בידם. הם יכלו להמשיך לעסוק במלאכתם בשתי ידיים, כאשר מדי פעם היו מכווצים את שפתותיהם ומוצצים מהסיגריה הדולקת.

אגב, הסיגריות השטוחות הפכו להיות כל כך פופולאריות עד שהן פגעו ברמת המכירות של הסיגריות הרגילות , העגולות. מיד יצאו יצרני ומשווקי הסיגריות הרגילות עם קמפיין פרסומי, בו הראו על פוסטר בחורה צנומה ורזה, לידה בחורה שופעת –
והסלוגן היה – יש שטוחות – ויש עגולות.

אולם זאת אנקדוטה. החידוש הגדול ביותר היה המצאת הפילטר.

רוב הסיגריות היו בלי פילטר, כך שהמעשנים עסקו הרבה בשליפת חלקי טבק מפיהם במהלך העישון. היו כאלה שמצאו בפעולה הזו איזשהו היבט סקסי, והתנועה הזאת של הוצאת הטבק מהפה מככבת בהרבה סצנות בסרטים מהזמנים ההם. אלה שהעדיפו שפרורי הטבק לא יגיעו לפיהם עישנו דרך פומית. רוב המעשנים לפני עידן הפילטר היו נוהגים לשלוף סיגריה מהקופסה ולדפוק אותה בכוח אל מול גוף הקופסא או על השולחן מספר פעמים, מן אמונה כזאת שרווחה אז שאם אתה עושה כך- הטבק נדחס וכך תסבול פחות מפירורי טבק בפיך.

כאשר התחילו לייצר סיגריות עם פילטר ציינו זאת במפורש בשם, למשל – "עדן פילטר", לעומת עדן ללא פילטר, "דובק פילטר" – וכן הלאה . הפילטר הפך במהירות לפופולארי עד כדי כאן שהוא גרם סגירת מפעלי סיגריות שלא השכילו לראות את הקדמה ולהתאים את מכונות היצור שלהם לייצור סיגריה עם פילטר. ובנוסף הפילטר לעליה משמעותית בעישון – כיוון שפתאום העישון היה הרבה יותר כיף – כי הפילטר עידן כביכול את טעמו החריף של הטבק.

אם הזכרנו את הפומית – אולי זה הזמן להזכיר אביזרים אחרים שהיו בנושא הסיגריות בימים ההם, שיצרו סביב העישון והסגירה תעשיות רבות ומגוונת.

למשל קופסאות הגפרורים. מפעל "נור" בעכו עבד ללא הפסק ליצר את צריכת קופסאות הגפרורים הלאומית. אומנם חלקן הלך להצתת כירת הגז במטבח לפני היות המצת החשמלי, אך חלקו הגדול של היצור היה מיועד לספק את צרכי המעשנים. פני קופסאות הגפרורים שימשו כשטח פרסום, ובשנות החמישים והשישים חלק נכבד מתקציבי הפרסום יועדו למדיום הפרסומי הזה, בתקופה בה ערוצי הפרסום היו מוגבלים. כך אפשר היה לראות על פני קופסאות הגפרורים מודעות פרסום זעירות של מכוניות, סרדינים, מפעל הפיס, חלב, ביטוח, בשר הודו, מכונות כביסה, בננות, דודי שמש ועוד. ביטחון השדה של צה"ל השתמש גם הוא בקופסאות הגפרורים ודרכן הפיץ לקהל את הנחיותיו, בסגנון "יד לפה - ונצור לשון", מס ההכנסה פרסם ש"המס חוזר אל המשלם", משרד העבודה פרסם "אין חכם כבעל מקצוע - למד מקצוע", והבנקים הגדולים ניסו למכור מעל גבי קופסאות הגפרורים תכניות חיסכון. גם שיחקנו עם קופאות הגפרורים את משחק ה- הקפצות , בו היה על המשחק לנקד להקפיץ את קופסת הגפרורים המונחת על קצה השולחן, כאשר אופן נפילתה על השולחן מקנה ניקוד.

למהדרין היו גם מצתים מסוגים שונים. רוב המצתים בזמנים ההם היו מוצרים לא אמינים. היו אלה פריטים מסורבלים שפעלו פעם כן ופעמיים לא. הייתה למצתים הללו מן אבן שקראו לה אבן אש שהייתה מסתובבת תוך כדי לחיצה ויוצרת חיכוך וניצוץ, שהיה מדליק את הפתילה שהייתה מוזנת על ידי הגז. היו ממלאים את המצת בגז אצל מתקן מצתים, עד שבשנות השבעים היה אפשר כבר לקנות אצל מתקן המצתים מיכל גז קטן למילוי עצמי בבית. את הדגמים החדשים של המציתים היה אפשר לראות אצל דוכני הימאים בחיפה. היו אלה דגמים של מצתים אלקטרוניים, ככה קראו להם, שלהבדיל מהדגמים הרגילים - אלה האלקטרוניים פעלו בכל מכה.

המצית הפופולארית ביותר הייתה רונסון . בעוד שהמתנה הפופולארית לבר מצווה הייתה סט עטי פרקר – המתנה לגילאים המתקדמים יותר בהם התחילו לעשן הייתה מצית, והיו בתי מלאכה שהיו חורטים על המצית הקדשה משהו כמו – לאיציק היקר ליום שחרורך מצה"ל . המציתים האיכותיים ביותר היו מצתי רונסון מכסף. ואם בכסף עסקינן - היו גם קופסאות מכסף לסיגריות. הקופסה הייתה אכן מכסף, שטוחה וגודלה ככיס פנימי של חליפה. המעשנים האלגנטיים היו מוציאים את קופסת הכסף מכיסם הפנימי בתנועה "נון שלנטית", ואז היו לוחצים על לחצן בראשה, פעולה שהייתה גורמת לקופסה להיפתח בקפיצה ולהיפרש לשני חלקים, בכל חלק היה מקום לעשר סיגריות שהיו נתפסות לחלקה הפנימי של הקופסה על ידי גומי.

הייתה גם תעשייה שלמה של מאפרות, בתקופה בה נראה שכולם עישנו בכל זמן ובכל מקום. זכורה למשלמאפרת העשור למדינה שיוצרה ממתכת בצורת המספר עשר, הספרה אחת משמשת כבסיס והספרה עשר בנויה כשקערורית לתוכה הטילו את האפר.
בתקופה בה היו מוציאים מריף האלמוגים באילת את כל אוצרות הים ללא בושה, הייתה מאוד פופולארית מאפרת קונכייה.
לאחר מלחמת ששת הימים היו רבים שהביאו הביתה פגזי טנק ריקים, והיו חותכים את גוף הפגז ומשתמשים בחלקו התחתון כמאפרה. היו גם מאפרות על רגל ארוכה אותן היה אפשר לשים ליד המעשן כך שהוא לא הצריך את עצמו להתכופף לעבר המאפרה שעל השולחן, ועוד ועוד.

הסיגריות העסיקו גם אותנו הילדים. כילדים היינו מעשנים בהתחלה את הבדלים שהשאירו ההורים שלנו במאפרה. כשזה לא הספיק היינו מפרקים את נצרי הקש מריהוט הקש ומעשנים גם אותם, וחוטפים כאב ראש איום. היו קיוסקים בעלי חוש מסחרי מפותח ומוסר נמוך, שהיו מפרקים קופסת סיגריות ומוכרים לילדים סיגריות בודדות. כשקצת גדלו היינו עושים יחד "קופה" ורוכשים קופסת סיגריות בשם "רונדו" או "מונדיאל", סיגריות איומות ונוראות אבל הם באו בקופסה של 10 יחידות, דבר שתאם את הכיס שלנו כילדים. היינו מעשנים בחשאי בגנים ובחדרי המדרגות.

היו גם משחקים רבים שהיו קשורים לקופסאות הסיגריות. ראשית היינו משחקים עם קופסאות הקרטון של הסיגריות. היינו ממתינים בסבלנות עד שההורים רוקנו את קופסת הסיגריות, זה לא לקח זמן רב מדי, ואז היינו תולשים את חלקה הקדמי והאחורי של הקופסה, שהיו נהפכים למשהו כמו קלפים, ומשחקים משיקים רבים ושונים – כאשר לקופסאות שונות היו ערכים שונים, קלף של קופסת סיגריות נלסון למשל שהיה צבעוני עם תמונה של מלח - היה שווה שלושה קלפים של אסקוט, וכן האלה. משחק אחר היה "עיגולים", היינו משפשפים במרץ את הלוגו שעל קופסת הקרטון אל מול פקק ומכניסים את הלוגו הקרטון לתוך הפקק.

ואילו הילדים הקטנים עישנו סיגריות שוקולד.

יצרני ומשווקי הסיגריות ניצלו את הערנות של הילדים כדי להשתמש בהם כסוכני שווק קטנים, שהיו פעילים בתוך הבית פנימה, בדרך של הפצת חוברות חינוכיות כביכול בהן היה אפשר להדביק כל מיני תמונות או קלפים בנושאים כמו "מתולדות העם היהודי, או "תמונות לדברי ימיישראל", אותם היה אפשר למצוא בתוך פנים קופסת הסיגריות.

ולסיום כמה מילים על שמות המותגים שניתנו לסיגריות השונות בזמנים ההם.

אחד הנושאים המעניינים בחקר הנוסטלגיה של התרבות הישראלית הוא חקר השוואתי בין אייטמים של הזמנים ההם - לבין אלה של היום – מן בלשנות תרבותית חברתית -המאפשרת לנו להבין בדרך של חקר השוואתי את השינויים שעברו על החברה הישראלית בעשרות השנים האחרונות. הדבר בה גם לידי ביטוי בשעת לימוד שמות מותגי הסיגריות של הזמנים ההם:

אמנם מספר מותגים שידרו נופך בין לאומי נאיבי משהו, בתקופה בה חוץ לארץ הייתה רק חלום רטוב, שמות כמו נלסון, לידו, רויאל, אסקוט לוקס אמפייר פרפקט פרלמנט

אך לעומת דוגמאות בודדות אלה - חלק גדול משמות המותגים שידרו מסרים לאומיים, ציוניים ועבריים המדגישים את הגאווה להיות ישראלי ועברי בארץ ישראל, מן אנרגיה מתפרצת של הזדהות ערכית עם ישראל וערכיה, כפי שבאה לידי ביטוי בשמות מותגים רבים, כמו למשל שמות של סיגריות שנקראו אחרי מקומות בארץ כגון –כרמל, קסטל, כסית, אילון, דפנה, או השימוש בצה"ל כמותג סיגריות כמו סילון או מירג', או שימוש בסמלים ציוניים כגון – דגל, כנסת, נשיא או שם של מותג סיגריות כשמה של חברת התעופה הלאומית של הזמנים ההם – אל על. היו גם סיגריות ששמותיהם שידרו הבטחה, עידוד, אופטימיות כגון עדן, נדיב, פאר, דוגמא, עונג, אופק, היו מותגים שקשרו שמם עם אירועים לאומיים כגון לאחר שיגור הלווין הראשון –יצאו מספר מותגי סיגריות עם שמות המאזכרים את האירוע, שמות כגון - שביט, טלסטאר וכו'.
 

לסיכום נראה שהלכנו דרך ארוכה, מהזמנים ההם בהם צפינו בסרט בקולנוע דרך מסך של עשן סיגריות או טבים לחו"ל בתחושה של מאפרה מעופפת –ולמרות שאנחנו מתגעגעים לעבר – דווקא בעניין מגבלות העישון של היום – ההווה טוב בהרבה.

סיגריות נוספות:
אדיר,אדם, אמיר, אריה, כסית, לטיף, נשיא, סמל,  פאר, פולריס, ראודור, קרוון (עגול ושטוח).

יורם גאון שר ב''גשר אלנבי'' - ירון לונדון / נורית הירש:
''... הגשר לוהט וזבובי צהריים / את תא המטען בהמון מכסים / ... מאה נהגים מעשנים בינתיים / סיגריות פ?ר?יד וסיגריות אל-על...''.

"...ה?מ??ל?צ?ר ה?הו?נ?ג??ר?י ב??''פ??יל?ץ'' לא מ?כ??יר, לא יוד?ע?. / עוד?נ?ו? ל?י?ד ה?ד??נו?ב??ה./.... ה?אור?ח?ים ה?ש?ת??הו?,/ ה?מ?ש?יכו? ב??'א?י?יס ק?פ?ה'', ב??''ש?ל?נ?ג-ז?נ?ה'', / ע?ש??נו?''מ?טוס?י?אן''./ ה?י?ת?ה ש?ם א?ח?ת, ע?ינ?י?ים כ??חו?לות...''
חיים גורי, "ליד הים", 'הארץ' תרבות וספרות, 24.3.06

מטבעות לשון:

סיגרית אל תשכחני
סיגריות "סילון" וסיגריות זולות אחרות שהיו כבות אם המעשן לא היה שואף עשן במשך כ - דקה... .

הלך להביא סיגריות לטיף
מת. הלך לבלי שוב.
"....איפה יוסק'ה אתה שואל??? הלך להביא סיגריות לטיף..."

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר

רטרו:
שימוש במותג סגריות שחלף כבר מהעולם למסע פרסום עכשווי.

מעבר לערך קופסאות סיגריות בפרק תצוגות של אספנים

מעבר לערך קופסת סיגריות מכסף בפרק תצוגות של אספנים

לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן

הסלטינה הזכורה לטוב הייתה חידוש מרענן, בשנים בהם מרחנו על פרוסת הלחם שלנו שוקולד למריחה או גבינה רזה בלבד, ועוד לפני שחדרו לחיינו עשרות סוגים שונים של ממרחים אקזוטיים למינהם. הסלטינה הייתה גבינה לבנה בתוספת ירקות קצוצים דק בטעם פיקנטי, הזכור גם היום.

ערב פונדו היה בילוי חברתי פופולרי בחורפים של תחילת שנות ה-70.

היינו יושבים סביב השולחן שבמרכזו עמדה ערכת הפונדו: סיר דקורטיבי ויפה שהיה מלא בסוגי גבינה שונים במצב נוזלי, בתחתית הסיר דלק לו נר קטן (לשמור על חום ורכות הגבינה). לכל משתתף היה שיפוד מתכת ארוך עם ידית מעץ בצבעים שונים (כדי שכל אחד ידע מה השיפוד שלו) וקערה עם חתיכות לחם ובקבוק יין.

כל משתתף היה נועץ בשיפוד שלו קוביית לחם וטובל אותה בסיר הפונדו. ממתין שנייה עד שתיים - עד שכל הלחם ייעטף בגבינה, ונוגס בהנאה מרובה מלווה בלגימה של יין. 

פיתה עם פירורים הייתה מאכל העניים בזמנים ההם.
מי שלא היה לו כסף לפלאפל, היה קונה פיתה או חצי פיתה עם פרורים.
בשולי מחבת הטיגון בדוכני הפלאפל הצטברו הפירורים שנשרו מהקציצות הפריכות, שנמכרו בפיתה בתוספת טחינה במחיר מופחת, לעומת מחירה של מנת פלאפל.

זכרונות:
"...כשירדתי עם אמי לשוק תלפיות בחיפה , היא קנתה לי צ'ופר,  רבע (!!!)  מנה פלפל,  רבע פיתה, 2 קציצות עם מעט חסה ו... טחינה. איזה אושר...".

שולה
SHULA270@WALLA.COM  

מטבעות לשון:

אוכל פיתה עם פירורים

אדם חסר אמצעים.
"...עזוב אותו, לא תוציא ממנו גרוש, הוא אוכל פיתה עם פירורים...".

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר

נסיון מאוד בלתי מוצלח של השנים ההם, במגמה לרכב על גל ההצלחה של הפלאפל - שקיות אבקה ממנה היו מייצרים כדורי פלאפל.

כולם ניסו את זה פעם אחת בלבד, ושמו מיד את פעמיהם לדוכן הפלאפל הקרוב, לחוויה מתקנת.

 
לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן

פריגורט היה מעדן חלב מתוק של תנובה, שהוא למעשה לבן שהוסיפו לו חומרי טעם וצבע.

שנים רבות היה הפריגורט בטעם תות ובהמשך היו טעמים נוספים, כאננס ומישמש.

את הפריגורט ארזו בקופסת לבניה עם מכסה אלומיניום, ומחירו היה יקר יחסית ללבן (בערך 60 אגורות לעומת 10 אגורות ללבן).

זכרונות:

"...מה שאני זוכרת מהפריגורט הינו החדשנות בהמצאתו של אשל/לבן מתוק.
מה עשינו עד אז? הכנסנו ריבה, סוכר אולי קצת דבש. המתיקות,"בילד אין", הייתה פלאית ומרעננת למרות שהיו רק שני טעמים. מעדן ממש. בהיותי בצבא הרשנו לעצמנו להגיע לעיר גדולה ולבזבז כסף בשק"ם על פינוק ששמו פריגורט!...".

מלי ה.
malilati52@gmail.com 

לפני שהיה הסוכר הלבן והגרגרי, היה הסוכר בא בקוביות קטנות. אלה היו ארוזות בחבילה קטנה, עשרות מהן בחבילה, כבלוקים זעירים. היו שמים כמה מהן בכלי קטן ובו פינצטה/מלקחיים איתה היו מטילים קובייה או שתיים לתוך כוס התה.

היו כאלה שנהגו לשתות את הקפה או התה כאשר קוביית הסוכר נמצאת בפיהם בין השיניים, מן שיטה מוזרה שדרשה מיומנות והייתה אהודה בעיקר על הזקנים הפולנים.

                         
"...הפקיד אפלבוים ישב בחדר קטן בסוף המסדרון. הוא היה עסוק מאוד בקריאה היומית של העיתון דבר, תוך כדי שתיית תה אותו שתה בצורה ייחודית: קוביית סוכר הייתה תפוסה לו בין שיניו, דרכה סינן ברעש גדול את התה שלגם מכוס הזכוכית שאחז בידו...".
מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע

''...לדרך פתח תקווה קראו אז "הכביש השחור", ומעלות השחר צעדנו בצידו כשקטיף תפוזי שמוטי נערך בפרדסים, ...הגענו לחצרו של אברהם שפירא, שקיבל אותנו בחיבה קולנית... הוא הזעיק את רעייתו בקריאה: "דה קינדערלך הגיעו, תני להם כוס תה ולקח!".....קיבלנו עוגה פריכה (לקח) ותה בכוסות זכוכית דקה עם ריבועי סוכר להמתקה...''.
מתוך ''אברהם שפירא זקן השומרים, אגדה בחייו - בילוי של יום עימו בנעוריי'' מאת ברוך תירוש, בגליון 'חדשות בן עזר' מס.117.

מירקם - משחתי אשר אשר הופק משמן קוקוס ושימש במטבח של שנות הצנע כתחליף למרגרינה ו/או שמן לטיגון.

הקוקוזין שווק ע"י "שמן" בפחיות ולא היה צריך לשמור אותו במקרר.

לפני שהיה סימילאק מטרנה ורמדיה (צמחית - קטלנית ואחרת) היה קורנפלור.  הקורנפלור היה, כתרגום המילה, קמח תירס. זו הייתה מעין אבקה לבנה שיוצרה על ידי גלעם שהתכונה המיוחדת שלה היה הכושר לעבות את הנוזלים שמוסיפים אותה אליהם, לכן שימשה להכנת דייסות. 

הכנת דייסת קורנפלור דרשה מיומנות  מיוחדת שגרמה לאימהות של אז מתחים לא מעטים. לחלב רותח בסיר היו מוסיפים סוכר ואחר כך לאט לאט מוסיפים את  אבקת הקורנפלור מדוללת במים ומערבבים ללא הפסקה, כדי שלא ייווצרו גושים.  אין לשער את המתח, במיוחד כאשר כל תהליך ההכנה לווה בתינוק הרעב שצרח ללא הפסק, בריח של החיתולים שהסריחו ובסוף כאשר הייתה מגיעה האם היגעה וסחוטה עם הבקבוק לפיו של העולל - זה לעיתים (כמחאה או מה) סרב לאכול, וכעת האימא הארצישראלית המצויה הייתה צריכה  להחליט מה היא לוקחת - אה-פה-צה נגד כאבי הראש - או וואלריין נגד העצבים...  
אבל בסופו של דבר ההשקעה הרבה השתלמה כנראה,  התוצאות היו לא כל כך רעות, בהתחשב בדורות המפוארים שגדלו וצמחו כאן על הקורנפלור הזה.

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.