חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 158 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   ?????? ????? ?÷?
+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא?י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   נוסטלגיה בצה?ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   ספריית יהודה דקל
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תעשייה עברית
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




חפצים שהיו בבית

אלבומי נצחוןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 




אלבומי תמונותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

זכורים לנו בעיקר אלבומי הניצחון, אלה שיצאו לאחר הניצחון הגדול של מלחמת ששת הימים.

אולם בכל בית בזמנים ההם היו עוד אלבומי תמונות רבים אחרים, שיצאו כמעט כל שבוע  - בשפע של נושאים כמו תעשייה, החולה, הכנסת, ספורט בישראל, חיפה עירי, עליה והגשמה, נופים בישראל, ירושלים בירתנו, הקיבוץ והמושב ועוד ועוד. עשרות, אם לא מאות של אלבומים, רובם ככולם בשחור לבן, שנרכשו כמתנות בחנויות למכשירי כתיבה או חנויות ספרים, או התקבלו כשי ממקום העבודה ההסתדרותי בחגים ומועדים.



 

 

 

 

 

 

 




אלפון לטלפוןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קשה להאמין, אבל לקו הטלפון היו ממתינים בזמנו שנים - ארבע חמש ואפילו שבע שנים, עד שיום אחד הייתה מגיעה ההודעה המיוחלת, שבתאריך זה וזה (בעוד מספר חודשים...) יבואו להתקין את הטלפון.

אלה שקיבלו את ההודעה המשמחת היו ממהרים לבצע  שתי רכישות חשובות ומשמעותיות: שידה לטלפון ואלפון  לטלפון.

 

 

 

האלפון היה מורכב מעשרים ושתיים דפי קרטון, כמספר האותיות באלף בית, וכרוך בכריכה מפלסטיק. כל דף היה מיועד לאות אחרת באלף-בית והיה בו מקום לכתיבת שמות ומספרי טלפון לידם. כל המשפחה הייתה מתיישבת ליד השולחן הגדול ומתחילה לרכז את מספרי הטלפון של כל מי שהכירו וגם מי שהכירו פחות, אבל  "...טוב שיהיה המספר שלו באלפון...". ככל שהיו לך יותר מספרי טלפון באלפון – היית נחשב למקושר יותר  ומקובל יותר.

 

 

 



 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

רוב האלפונים היו פשוטים סתם, אבל היו גם כאלה משוכללים, כמו האלפון ההוא שהייתה לו ידית סימון קטנה לאורך אותיות האלף בית. רצית לצלצל להרשקוביץ??? היית מריץ את הידית עד האות ה', לוחץ ו....פינגגג – הנה קופץ לעומתך הדף של האות ה' ומספר הטלפון של הרשקוביץ בתוכו. איזה פלא...איזה קידמה....איך שהרשקוביץ קופץ...

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




אמבטיה מפחהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

פעם לא היו אמבטיות פלסטיק. כאשר מילאו את האמבטיה קודם שפכו מים קרים ורק אח"כ את המים הרותחים. כי אם היו שמים את המים הרותחים בראשונה, אז האמבטיה היתה נשארת חמה וזה לא משנה כמה מים קרים מוסיפים אח"כ.

 

התמונה באדיבותIsraelimages.com / Hashomer Hatzair © .

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 
לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן

 

 




אנטי מחיקוןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בשנים הראשונות שידרה הטלוויזיה הישראלית בשחור-לבן בלבד.

היו כאלה שרכשו טלוויזיה צבעונית מתוך ציפייה שיום אחד - גם הטלוויזיה הישראלית תשדר בצבע. לאחר מספר שנים, כשהטלוויזיה הישראלית עדיין שדרה בשחור-לבן, התברר פתאום לבעלי הטלוויזיות הצבעונית שהם רואים חלק מהתכניות של הטלוויזיה הישראלית האפורה – בצבע, זאת כיוון שהסדרות הקנויות החדשות צולמו בצבע – וכך הן שודרו בטלוויזיה.
נוצרה התלהבות גדולה בקהל ויותר ויותר לקוחות חדשים רכשו טלוויזיות צבעוניות. אבל ב"חלונות הגבוהים", החליטו ש "...עם ישראל עדיין לא בשל לטלוויזיה בצבע..." וה"ממשלה", המציאה את ה"מחיקון".

המחיקון היה מן "פילטר" ערמומי שישב על ערוץ השידור של הטלוויזיה וסינן את הצבעים, השאיר אצלו את כל הטכניקולור – ולנו שלח רק שחור לבן ואפור... אבל, כפי שאמר אורי זוהר בשירו "...הראש היהודי ממציא לנו פטנטים...",  ומיד הומצא ה"אנטי- מחיקון".
"אנטי מחיקון" הייתה קופסה אלקטרונית קטנה שהיה אפשר לרכוש אותה אצל כל טכנאי טלוויזיה, שאותה היו מחברים לנקודה מסוימת בטלוויזיה והיא הייתה מוחקת את המחיקות, עובדת הפוך על הפוך,  ושוב התקבל השידור בצבע.
נו...אם ככה התחילה הטלוויזיה הישראלית, אז פלא איך  שהיא ניראת היום???

בנוסף היה גם פרספקס צבעוני בעל שלשה צבעים שהיו מניחים על מסך הטלוויזיה כדי לקבל תחושה צבעונית מהשידורי שחור לבן.

הפינג פונג הזה של המחיקון והאנטי מחיקון דרש כעת שלב נוסף, שלב ה"מחיקון האנטי- אנטי מחיקון", עד שלמזלנו אירע אירוע נדיר בטלוויזיה הישראלית, מישהו קיבל שם שכל רגעי, והפסיקו עם כל השטויות האלה...

 

 




ארגז כלי תפירההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

              

ארגז כלי התפירה היה קופסת קסמים מעץ שהייתה לכל אימא, בתקופה ששום דבר לא נזרקוהיה צורך לתקן ולתפור ולהטליא.

לארגז כלי התפירה הייתה גולה מעץ צמודה לדופן, אחת כזאת מכל צד, וכשהיו מושכים את הגולות הללו היה הארגז נפתח כמו אקורדיון וממנו היו נשלפות מספר מגרות עץ שהכילו ים של פיצ'פקס כמו חוטי תפירה במבחר צבעים, כפתורים מסוגים וגדלים שונים, סיכות ומחטים, רוכסנים, קרסים, לולאות, גומי לתחתונים, אצבעון סרט מדידה מבד ועוד ועוד.

אהבנו לשחק בארגז כלי התפירה, אך הגערות של האימהות היו משיגות אותנו גם שם:  "...אל תשחקו לי בכלי התפירה... שלא תדקרו לי  מהסיכות..."

 

 
 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

אלה שידם לא הייתה משגת לרכוש ארגז כלי תפירה היו מסתפקות בקופסת פח, שימוש חוזר של קופסת סוכריות, בתוכה היו שומרים את הפריטים הנדרשים לתפירה.        

 

רטרו:

                          

                               

 

 




ארגז מצעיםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בחלקה התחתון של מיטת הסוכנות שהייתה בכל בית, היה מן ארגז גדול ושטוח מפח. במקורו היה הארגז אמור לשמש כמקום אכסון למצעים אך הוא הפך להיות משהו כמו מחסן ביתי, ושמרו שם כל מיני דברים שלא נמצא להם מקום בדירה. כשהיו באים אורחים ולא היה מקום, היו משכיבים את הילדים בתוך ארגז המצעים, דבר שגרם כמובן לשימחה גדולה.
לאחר שמיטות הסוכנות החלו לפנות את מקומן לטובת מיטות קצת יותר נוחות - הפכו ארגזי המצעים שלהם לפופולאריים מאוד בקרב הקבלנים, הם היו משתמשים בהם כארגז לערבוב מלט והכנת סיד.
גם מיטות הנוער שפארו את חדרי הילדים לתפארת לאחר הסתלקות מיטות הסוכנות מהעולם - הכילו בחלקם התחתי ארגז מצעים.




ארון/תיק עזרה ראשונה.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

 

 

 

   

 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




ארונית פינתיתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

בזמנים ההם שטח הדירות היה כל כך מצומצם ולכן ניצלו כל ס"מ. הארונית הפינתית הייתה אחת ההמצאות לניצול כל שטח פנוי אפשרי בדירה.

בקרו גם בפרק פריטים אישיים




בופההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ראו במושג מזנון בפרק אביזרים וחפצים. 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




בלוק מכתביםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




בלוק מכתבים לחו”להרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בתקופה ההיא לפני הטלפון והפקס והאינטרנט, ההתכתבות הייתה הדרך היחידה ליצירת קשר עם קרובי משפחה מעבר לים.

כדי לחסוך בעלות משלוח המכתב לחוץ לארץ היו כותבים את המכתבים על דפים דקים במיוחד, דבר שהוזיל את עלות הבולים למכתב. דפים  דקיקים אלו היו באים חמישים דף בבלוק.

היו מכניסים בין שני דפים שכאלה "שורון" שהיה דף עבה עליו סימון לשורות, כותבים את המכתב לאט ובתשומת לב כדי שלא יהיה צורך להתחיל דף חדש, ותולשים את הדף מהבלוק בזהירות רבה.
המהדרין היו כותבים קודם טיוטא על ניר רגיל, ורק לאחר מכן היו מעתיקים את המכתב לניר בבלוק המכתבים לחו"ל.

 

 

לאחר שסיימו לכתוב את המכתב היו מכניסים את הדפים למעטפה שבקצותיה היו סימונים מקווקים אלכסוניים באדום כחול. זה הבדיל בין מעטפה של דואר אוויר שנשלח לקרובים בחו"ל לבין מעטפה רגילה שנשלחה בתוך הארץ.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"...עוד באותו הערב היא שלפה את בלוק המכתבים לחו"ל, זה עם הניירות הדקים-דקים שנשמר היטב במזנון בסלון ונשלף רק באירועים מיוחדים, וכתבה מכתב תשובה לבן הדוד אצ'י. "הדבר החשוב ביותר," היא כתבה,  "הוא לדעת מתי אתה מגיע לארץ כדי שנוכל להתכונן לכבודך כיאות, וכמובן," הוסיפה, "נבוא לקחת אותך מהנמל ואתה תתארח אצלנו עד שהסוכנות תמצא לך מקום מגורים מתאים..."
מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע

 

"...הזדמנות טובה לבלוע שוב ושוב את אנציקלופדיה נעורים, ואת עשרות כרכי דבר לילדים, מכריכה עד כריכה....או לכתוב כמה שורות על דף כמעט שקוף של בלוק דואר אוויר, המוצמד אל שורון בריסטול מתחתיו, למכתב השבועי אל אמא,....ולא נדחף אותו סתם לחריץ מפוקפק של תיבת הדואר, שלך תדע ותסמוך, אלא נמסור היישר לידיו של הפקיד הוותיק בסניף הדואר הראשי...''.
דני כספי, ''עצירת פתע'', הוצאת זמורה ביתן, עמודים 175- 174.









 
?????? ????? ?? ????????
??????? - ?????? - ??????? - ?????? ?????? - ??????? ??????


??? ?? ?? ???? ??????, ?????, ?????? ????, ?????? ??????? ????? ???? ?? ????? ?????????"???? ????" ???? ????????



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.