חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 174 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   ?????? ????? ?÷?
+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא?י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   נוסטלגיה בצה?ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   ספריית יהודה דקל
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תעשייה עברית
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




דברים שאספנו

אלבומי קלפיםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אוסף פופולארי שהתחיל כבר בשנות השלושים והפך להיות היסטרי בשנות השבעים.
על גבנו עשו יזמים זריזים הון עתק, על ידי סדרות של תמונות שנקראו "קלפים". (קראנו להם "קלא-פים").



האלבומים שיצאו לאור בתקופה הראשונה היו, לפי סדר הופעתם:
1. ''משמר וספורט'' (הקלפים היו בקופסאות סיגריות ''דובק''. הקלפים חולקו לשלושה נושאים: משמר הארץ, ספורט בארץ, כיבוש הארץ. (ראו בהמשך דוגמאות) הבריטים אסרו את הפצתם של חלק מהקלפים מסדרה זו.
2.''הבימה העברית''.
3.''דברי ימי ישראל'' (הקלפים היו בקופסאות סיגריות'' מספרו, בהוצאת דפוס הארץ).
4.''יהודים מפורסמים בעולם''.
5.''אנשי שם יהודיים''.
6.'' זקני האומה'' (הוצאת ''קדם'').
אבל בשנות השישים - שבעים נפרץ הסכר, ונראה היה שכל נושא הוא רעיון לסדרת קלפים.  כל פעם הם מצאו לעצמם היזמים איזה נושא אחר לשגע איתו את השכל שלנו ולהטריף את הורינו, שטענו בכל פעם שיצא שיגעון חדש של "קלא-פים" שכאלה "שאנחנו מורידים אותם ביגון שאולה" ומדלדלים את כיסיהם הריקים עם כל אוספי ה"קלא-פים הללו"....

קודם כל היו המשווקים דוחפים לנו את האלבומים, בהתחלה בשחור לבן ואחר כך בצבעוני. בשנים הראשונות בהם האוסף שימש כמקדם חינוכי, היו שומרים את האלבום במקום בולט בבית למען נוכל לעלעל בו בכל רגע פנוי ולהעשיר את ידיעותיינו. בשנים לאחר מכן עדיף היה להצניע את האלבומים במקום בו האבא לא יראה אותם, כיוון שמראהו היה כנפנוף מטלית אדומה בפניו של שור זועם....היינו מעלעלים באלבומים הללו שוב ושוב, מגרים את דמיוננו איך יהיו חיינו נפלאים ומאושרים, רק אם וכאשר האלבום ימלא מלוא הקלפים מכריכה לכריכה.

 

 

את הקלפים הללו היו מוכרים לנו בקיוסקים בתוך שקיות אטומות. שלושה קלפים בכל שקית, ותמיד תמיד היו משגעים אותנו עם אותם הקלפים הנדירים שהיזמים (שייחנקו), היו מדפיסים בכמות מינימלית בלבד, אם בכלל. כך היינו עומדים מרוגשים מול הקיוסק פעם ועוד פעם, כמו מכורי הימורים בקזינו  או מגרדי "חיש גד" אובססיביים, זורקים את מעותינו הדלות על הדלפק, במגמה שהפעם, אולי הפעם,  תפתח השקית והמזל יפתח ונמצא שם את הקלף החסר, שרק אם נמצא אותו האלבום יושלם ונזכה בכל הפרסים המפתים שהיו מצולמים על כריכתו: פרס ראשון אופניים, פרס שני גלובוס ופרס שלישי קלמר מעץ.... כבר אז כילדים למדנו לדעת, אולי בזכות אלבומי הקלפים הללו, שהחיים מלאים אכזבות, ואם מישהו רוצה לדעת איך זה שעמישראל מכור כל כך להימורים - הסיבה היא ילדותינו הקשה עם ה"קלא-פים" הללו....  

 


דוגמאות של קלפים מאלבום הקלפים הראשון - "משמר וספורט" של דובק

משמר הארץ


ספורט בארץ

 

 

 

 

 

 



 

 

 

 


 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 


 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כיבוש הארץ

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 


 


 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

   

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
 

 

 

 

 

 

 

 

   

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מעבר לערך אלבומי קלפים בפרק תצוגות של אספנים




בובותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אוסף בובות היה אוסף די נדיר, ומעטות הן הילדות שעסקו בו. אך מאחר וקיבלנו כמה וכמה פניות בענין - החלטנו לבסוף להכניסו.

היה זה אוסף נדיר, כיון שבשנות החמישים והשישים ילדה שהייתה לה בובה הייתה ברת מזל, אם היו לה שתיים - היא  הייתה על גג העולם, ושלוש בובות היו רק לבנות של ה"מיליונרים".  אז איפה אפשר לדבר על אוסף? בכל מקרה, מי שהיה לה דוד רב חובל או טייס באל - על, הייתה יכולה לפתח לעצמה אוסף קטן של בובות, הרבה שנים לפני שברבי הגיעה לעולם.


''...שם ינגנו לו בגרמופון, שם יאכילוהו ארוחת ערב, ירשו לו לשחק מעט באוסף בובות העמים וישכיבו אותו לישון...''.
עמוס עוז, "הר העצה הרעה", הוצאת עם עובד, עמוד 38.




בובות לאומיותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בובות לאומיות

מאת: ד"ר חיים גרוסמן ז"ל,
חוקר תרבות ישראלית
תל אביב

 

 

 

בובות קישוט "לאומיות" היו תוצר אמנותי מקובל ורווח, בעיקר בשנות החמישים והשישים, קישטו בתים רבים בישראל והיוו מזכרת תיירותית פופולארית כהמחשת הישראליות ומאפייניה. כך יוצרו והופיעו בכפיפה אחת חלוץ וחלוצה, רב ורבנית חסידיים, תימני ובת זוגו, ערבי וערביה וכמובן חייל וחיילת - כולם פאר תוצרת מלאכת היד הישראלית. מקורו של המגוון הגדול לביטוייה החזותיים של הישראליות, ביכולת אפיון ויזואלי ברור של הדמויות, במסורת אמנותית ארוכה של צילום, גרפיקה, מלאכה עממית ואמנות שימושית שביקשו להבליט את דמויות המופת הציוניות- ישראליות. האמנות והמלאכה השימושית בשני העשורים הראשונים של ימי מדינה, חברה ברצון לאידיאה החזותית והציגה בגאווה את בוניה של ארץ מולדת, את הגשמתו של חלום קיבוץ הגלויות, חייל עברי מנצח סוף סוף ואפילו "מתאזרח" בדמות של
ספק ערבי ספק גיבור ימי תנ"ך בלבוש מודרני. 

 

 




במשך השנים פעלו מספר חברות בהמחשת הישראליות באמצעות בובות קישוט מייצגות. מוכרת וידועה ייחודיות תרומתה של חברת "המשקם", שהעסיקה לאורך עשרות שנים אוכלוסיית נכים ומוגבלים, תרמה לשיקומם כמו גם להעשרת נוף תוצרי האמנות השימושית. חברת "מאיר", ייצרה בובות משחק לילדים עשויות גומי, ובתוצרתה בלטה סידרת פקקי בקבוקים שראשם בדמות טיפוסי הישראליות המוכרים. כן פעלו "ויצ"ו" ו"משכית" שלנגד עיניהם בעיקר לשפר במעט את היצע התעסוקה בישובי פיתוח בצד הרצון לשמר תרבות יהודית עממית של עם ישראל לתפוצותיו, ותוצרי המלאכה המגוונים שלהם כללו גם בובות קישוט לאומיות. מגוון הבובות מתוצרתם כלל קשת רחבה הרבה יותר של טיפוסים ישראליים, כולל  בובות במראה יהודי דתי קלאסי. ויצ"ו הציונית- יהודית היתה מודעת אולי יותר למגוון מרכיבי הזהות בארץ אף שסביר להניח שגם חשיבה שיווקית לקהל יהודי בחו"ל ואולי אף יכולות הפקה גדולות יותר- דווקא בשל הפשטות העממית של תוצרתה, שהתבססה על קונסטרוקצית דיקט וראש גבס צבוע ומולבש בהתאם לדמות, ולא יציקת גומי או פלסטיק יקרים יותר -  הם שהנחו את יצירת המגוון. עוד פעלו בשנות השישים חברת "צברה" שהכתירה תוצרתה בשם: "אמנות ירושלים" - הגדרה תיירותית מוכרת, חברת "פיזנטי", גם היא יצרנית אמנות ירושלמית, ובשנים מאוחרות יותר: חברת "פופי" וחברת "ישראדול" בתעתיק לועזי כשמקום היצור בקיבוץ רמת השופט מלמד גם הוא דבר על ה"מודרניזציה" של הרעיון ההתיישבותי. 

בשנות השבעים והשמונים החלו דגמי המופת הויזואליים דוהים. למן שנות השמונים נעלם המראה החילוני לטובת  שורת דגמים של טיפוסי יהודים נושאי אביזרי פולחן בנוסח ספר התפילה או השופר על רקע אבניו הגדולות של הכותל המערבי. אם בשנות החמישים והשישים היו תוצרים אלה ענף נלווה למראה לאומי חילוני הרי שעתה שבו והפכו לתמצית המראה הישראלי כולו בדמות החסיד הדתי הנושא בידיו את דגל ישראל. וקצת חבל, לא?

 

 

 

 

רטרו:
גם הבובות הלאומיות חוזרות, אם כי בזמנים ההם המוטיבים היו ישראליים וסיבת הרכישה הייתה לאומית, ואילו כיום רוב המוטיבים הם יהודיים, וסיבת הרכישה היא אומנותית או "סוביניר" לתיירים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

מעבר לערך בובות לאומיות בפרק תצוגות של אספנים

 




בובות נירהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 


דמויות של בובות שהיו מצוירות על גיליון קרטון. היינו גוזרים את הדמויות ואז "מלבישים" אותן ב"בגדים" שהיו מגיעים על גליונות קרטון נוספים.
לבגדים, נעליים ואביזרים אלו היו פסי קרטון שהיו נגזרים כחלק מה"בגד", וכשהיינו מניחים את הבגד על הבובה, היינו מקפלים את הפסים הללו מאחורי הבובה, כך שהבגד לא היה נופל מהבובה.

 

 

 

 

 

 

 

רטרו:




בוליםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

"אוסף בולים זה דבר חינוכי", כך אמרו הגששים במערכון המפורסם. אני לא בטוח שהסיבה הייתה חינוכית, אבל כולם אספו בולים בזמנו. איסוף בולים היה אחד מהאוספים הבודדים בזמנו שהעסיק גם את צעירים וגם את המבוגרים באותה התלהבות.
לכל אחד היה אלבום בולים בעל דפי קרטון קשיחים, לרוחבו היו שורות של צלופן מהודק, לתוכם היינו משחילים את הבולים.

 היו בולים מרובעים ומלבניים והכי הכי נחשבו - הבולים המשולשים. היו בולים רגילים והיו נדירים, היו בעלי צבעים דהויים והיו בעלי צבעוניות מהממת. היינו מחלקים את הבולים לפי שנים או מדינות או נושאים. הבולים הכי מהממים היו מהמדינות הכי נחשלות, אלה הוציאו בולים גדולים ומדהימים בצבעוניותם.


 

לכל אספן הייתה זכוכית מגדלת טובה, ופינצטה בעזרתה הוא היה מטפל בבולים, חס וחלילה לא לגעת בהם באצבעות.

 

איך היינו משיגים בולים? ראשית מהמכתבים. היינו גוזרים ממעטפת המכתב את החלק שבו היה מודבק הבול, ומשליכים אותו לקערה עם מים. המים היו מאכלים את הדבק והבול היה משתחרר לו וצף במי הקערה. אז היינו מוציאים אותו בזהירות מהמים ומייבשים. אלה שלא אספו בולים לעצמם, היו גוזרים את הבולים מהמעטפות ונותנים אותם מתנה למי שאסף. והיו גם החלפות, ועם הייתה הפרוטה מצויה בכיס הינו הולכים לחנות בולאות וקונים שם מעטפה עם כמה עשרות בולים, בדרך כלל לא שווים הרבה, אבל לבולים השווים היה נדרש כסף ממשי ולא סתם כמה גרושים, ואת זה לא היה.

 

 

 

 

 



 

השירות הבולאי של רשות הדואר היה מוסד בעל חשיבות רבה בימים ההם בהם כולם אספו בולים. השירות היה מפיץ את הבולים החדשים וגם מנפיק "מעטפות יום ראשון". היו אלה מעטפות רגילות לבנות, עליהן היה מודבק בול חדש שיצא עם חותמת שנשאה את התאריך של היום הראשון בו החלה הפצתו של הבול. רבים אספו לא רק את הבולים עצמם, אלה גם את המעטפות. השירות הבולאי אימץ במסעי הפרסום שלו לטובת הבולאות את שירו של יהודה עמיחי בנושא הבולאות, וקטעים נבחרים ממנו הודפסו על פרסומי השירות: "...אוסף בולים - כמו איסוף זמן עבר... אוסף בולים - איסוף זיכרונות זרים...בולים הם מדגמי געגועים... איסוף בולים - כמו לחזור למקומות שלא היית בהם מעולם...".

ההורים היו רואים באוסף הבולים שלהם כ"נכס צאן ברזל", מן סחורה עוברת לסוחר שביום סגריר אחד, אם לא תהיה בררה - אפשר יהיה להמיר אותה במזומנים.

 


 

 

 

 

 

 

 
 

 

 

 

  

 


 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

זכרונות:
"...אבא שלי (שמואל סלע ז"ל) אסף בולים כל חייו. כל חיי חייתי על הסיפור הידוע, איך בתקופת הצנע רצה לקחת את אימא שלי לחופשה בנהריה ולא היה לו כסף. אז הוא שלף מאוספו בול אחד ונדיר (משולש ללא שיניים) ומכר אותו בכסף רב, וכך מימן את כל החופשה, "...ועוד נשאר כסף לבזבוזים...". והכל כאמור מבול אחד, ואלבומיו היו מלאים בבולים.
לאחר פטירתו ניסינו למכור את האוסף והתברר שהוא שווה כל כך מעט...".

אורלי סלע
sela-o@013.net.il


 
"...יוסי 'קומבינה' ואחיו מוישי 'מסטיקים' צעדו במרץ, מלווים את נשר הדוור, בסיורו השכונתי לאורך חדרי המדרגות ותיבות הדואר שבהם. בראותם אותי ממרחק נעמד לפתע יוסי 'קומבינה' וצרח בקול:  - יש לכם מכתב עם בולים מהונגריה...".  
מתוך הספר - בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע


''...החלטתי למיין קצת בולים: ברבדוס וקלדוניה החדשה היו מיוצגות באוסף בבול אחד כל אחת. את שתיהן הצלחתי לאתר באטלס הגרמני הגדול...''.
עמוס עוז, ''פנתר במרתף'', הוצאת כתר, עמוד 16.

 

עוד על בולים בפרק "בולים מספרים"


 
אספני הבולים דבקים בשלהם

גם בעידן הדוא"ל, אספני הבולים מוסיפים לתור בשקיקה אחר פיסות ההיסטוריה המשוננות ומפתחים תעשייה ענפה ויקרה. וכן, גם הם יודעים שהם זן נכחד. הכניסה לבניין השירות הבולאי, שממוקם לא במקרה ברחוב “הדואר” ביפו, נראית כמו כניסה למתחם מבוצר. מאחורי דלפק זכוכית יושב שומר חמור סבר, שמביט בפנים קפואות באורח שמפר את שלוותו. לאחר חילופי דברים הוא לוקח את תעודת הזהות ומחליף אותה בתג המוענק לאורחים שלא מן המניין. אבל כאן לא מסתיימת קבלת הפנים הקשוחה. “תמתין שיבואו לקחת אותך. לא מסתובבים לבד בבניין הזה”, הוא אומר....

 
למידע המלא



בקבוקוני בושםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

את בקבוקי הבושם היוקרתיים שאימא הייתה מקבלת מהדוד באמריקה הייתה משאירה אצלה, והבת הייתה מקבלת את הבקבוקונים שהיו העתק מדויק של הבשמים - רק בקטן.




בקבוקי אלכוהול מיניאטוריםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

האספן הדי אור חקר בנושא חברת שטוק והבקבוקים שלה.

זמן עליית המצגת 10-15 שניות. מומלץ ללחוץ על אפשרות SAVE לשמירת המצגת במחשבך.
לכניסה למצגת - לחצו כאן

 

 

מעבר לערך בקבוקי אלכוהול מיניאטורים בפרק תצוגות של אספנים




בקבוקי בושםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

היה נחלתן של אלה שהיה להן דוד באמריקה או אח גדול שהפליג ב אוניות צי הסוחר.

לא נעשה כל שימוש בבושם כי היה "חבל לבזבז".
בעלות האוצר הריחני הזה היו רק פותחות את הפקק כדי להגיש בקבוק זה או אחר לאפה של החברה, שתריח ותקנא....




בקבוקי חולהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 


אוסף של בקבוקי חול צבעוניים, שהיו קונים בביקור באילת או מקבלים מהדודה שחזרה משם. בקבוקים קטנים שבהם שכבות חול צבעוני, ובין השכבות דמויות של גמל ורוכבו, אף הן עשויות מחול צבעוני, ולמרות שהבטתי בילדותי שעות על גבי שעות בבקבוקים הללו, לא הצלחתי אף פעם להבין, איך הכניסו לשם את הגמל ורוכבו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 בשיר "מצעד האביב" - נ. שמר,  שרו רחל אטאס, אריק איינשטיין ויוסי פרוסט:
"...דרך נחל ערוגות / נחזור זוגות-זוגות / לא נשכח על החוף / לאסוף פרחי הרדוף. / במכתש הכי גדול / נמלא בקבוק עם חול / במצדה על הקיר / חתימה גדולה נשאיר...".

 

 

איך הכניסו את הגמל לבקבוק? ראו כאן




גוגואים.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ראה בפרק משחקים וצעצועים, תחת הערך גוגואים.






גולגוליםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

המכסים של הלבניה והאשל והשמנת ושאר מוצרי החלב בזמנו היו מאלומיניום, והיו כאלה שאספו את העגולים עגולים הללו.





גולותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
 

הגולות היה משחק ששיחקנו בילדותינו, ואלה שהצליחו במשחק וגברו על חבריהם באופן קבוע הצליחו לפתח לעצמם אוסף נכבד של גולות צבעוניות.
ראו גם ב"צעצועים ומשחקים" במושג:גולות

 

המלה הגיעה מן השפה הערבית: "בלור" = "זכוכית", ומן הסתם "בלורה", גולה מזכוכית

 

 









 
?????? ????? ?? ????????
??????? - ?????? - ??????? - ?????? ?????? - ??????? ??????


??? ?? ?? ???? ??????, ?????, ?????? ????, ?????? ??????? ????? ???? ?? ????? ?????????"???? ????" ???? ????????



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.