בזמנו הייתה איזו חרדה בארץ (עוד חרדה, אחת מיני כל כך רבות...) שלילד יהיה חס וחלילה פלטפוס ברגל. פלטפוס מהו? הכוונה לכף רגל שטוחה. "...יהיה לך פלטפוס - לא ייקחו  אותך לצבא..." כך היו מאיימים עלינו הורינו, כשלא רצינו ללכת עם המדרסים שלחצו על כף הרגל. כך או כך, לילד שזיהו אצלו צל צילה של אפשרות לכף רגל שטוחה - מייד דחפו בנעל את המדרסים הללו. לאלה שכף רגלם הייתה שטוחה בצורה משמעותית - לא הספיקו המדרסים וקנו נעליים אורטופדיות.
הפחד הזה מפלטפוס היה הגורם לכך שנעלי התעמלות היו בזמנו מוקצה, השתמשבו בהם רק בשיעורי ההתעמלות, בשל הסברה המקובלת שהייתה בזמנו ש"נעלי התעמלות גורמות לפלטפוס", סברה שנעלמה מהעולם ברוך השם, יחד עם "אסור לשתות מים אחרי אבטיח" ועוד אין ספור סברות אמונות ותוכחות שחיינו לצילן בשנים ההם...

גריפה
השפעת של פעם.

אנגינה
דלקת הגרון של פעם.

הוא צריך לקבל במשקל?
שאלה שהייתה נשאלת תמיד על ידי האימא, בזמנים ההם כשמשקל היה רק בקופת חולים. הפירוש: האם משקלו של הילד בסדר?

צריך להחזיק דיאטה
שמן / שמנה מדי.

חררה
פריחה. בעיות עור. ("דוקטור - לילד יש חררה"). מקור: ערבית.

גרבצת
פריחה באיזור המפשעה.

קילע
שבר, ירידת אשך.

לומבגו
כאב גב תחתון.

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין  

המלח האנגלי היה ה"טאמס", של הימים ההם.

הייתה זו אבקה גבישית לבנה שבאה בצנצנת עם מדבקה אדומה או כחולה. הסובל היה לוקח ממנה מלוא הכף, שופך לתוך כוס מים שהיו מבעבעים במרץ ושותה. ההקלה הייתה מגיעה כמעט מיידית. 

כמו שהרופאים של היום פותרים חלק גדול מתלונות הפאציינטים בהגדרת הבעיה כ"ווירוס", כך בזמנים ההם ניסו הרופאים לפתור חלק גדול מהבעיות על ידי שליחת החולה ל"מנורה כחולה".

ריכוך פרונקלים סוררים, הורדת נפיחויות שמהותן לא ברורה, כל סוגי הכאבים האמיתיים והמדומים - כולם זכו לליטוף הקרניים האולטרא-סגוליות של המנורה בכחולה. זה עזר??? לך תדע...

תגובות:
מנורה כחולה נקראה בקופת חולים "אמבטיית חשמל" שם שהכניס פחד בליבו של כל ילד שנזקק לה בפעם הראשונה - בדרך כלל "להבשיל" פרונקלים לפני פתיחתם על ידי האחות.

דב
maverick@netvision.net.il

מנורת קווארץ הייתה מה שנקרא היום UV . היו אלה מנורות מיוחדות שניסו לחקות את אור השמש, טענו אז שזה טוב ויפה לבריאות.

בימים לפני הוולטרן היו משתמשים במשחה הכהה חריפה הזאת להקל על כאבי שרירים ושאר מכאובי גוף שכאלה.

לא מכרו את המשחה בבית המרקחת, ובטח שלא היה לה אישור של משרד הבריאות. היו משיגים אותה בדוכני הימאים ששכנו בכניסה לנמל חיפה, ולמרות זאת - כמעט בכל בית הייתה קופסת פח קטנה אחת כזאת של המשחה הסינית.

משחת צינק (אין קשר לנוזל "לוטו-צינק" לייבוש העור), משחה לבנה ושמנונית, היתה המשחה האולטימטיבית לטיפול בפצעים, חתכים ושאר פגעי עור למיניהם. שמשה בעיקר לטיפול ב"חצ'קונים" של בני גיל ההתבגרות.

בשנות ה-60 ואולי גם בשנות-70 נמכרו בארץ בעיקר שני סוגים של משחת שיניים:  משחת שיניים "זברה" ו - "סולידוקס".

שתיהן עם פסים צבעוניים שיצאו ביחד עם משחת השיניים מהשפופרת כשלחצו עליה. זה היה אולי מרשים ויפה, אבל באיזו מידה זה הוסיף לאיכותה של המשחה ותרם לבריאות השיניים - לא ברור.

זכרונות:
"...למיטב זיכרוני, על שפופרת משחת השיניים "שנהב" היה רשום: "על מברשת יבשה, בעלת זיפים קשים, פזור משחה כדי שליש המברשת"...".

רמי לרר
rami_lehrer@yahoo.com

תגובות:
משחת שיניים הזכורה לי משנות ה-50 או ה-60, ולא לטובה, עקב טעמה המגעיל. משום מה זכתה משחת שיניים מגעילה זאת לברכתם של רופאי השיניים. אבל אין להתפלא, היא יוצרה ע"י אחד המפעלים שהיה שייך בזמנו להסתדרות הכללית, ומי יעיז לא לפרסם מוצר פלא שכזה? טעמה היה מבחיל, אבל הורינו שקנו אותה (בהנחה) בבית המרקחת של קופת חולים, לא ויתרו לנו למען בריאות שנינו כמובן.

בנצי פרחי
benfarhi@gmail.com

לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.