חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 168 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   ?????? ????? ?÷?
+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא?י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   נוסטלגיה בצה?ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   ספריית יהודה דקל
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תעשייה עברית
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



לבוש

באטל דרסהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

הבאטל דרס היה משהו שבין ג'קט למעיל שהגיע עד לקו המתנים, תפור מבד ארוג בד"כ. בצבא זה היה בד צמר בחאקי כהה.

שמו בא לו מהמונח האנגלי - באטל -דרס - מעיל קרב. ואכן, חיילי צבאות הברית נהגו ללבוש את הבאטל דרס, כך גם חיילי המנדט הבריטי שישבו בארץ, אחר כך חיילי צה"ל וגם אזרחים. בן גוריון היה מאוהב בבאטל דרס ונראה היה תדיר חנוט בתוכו, דבר שסייע בקידום המכירות.

מי שהמציא את הבאטל דרס היה ג'נרל אייזנהאואר במלחמת העולם השניה.

"...גולדשמיט הקצב היה יקה צולע, לבוש תמיד בבאטל-דרס ותמיד היה לו ריח עז של בשר. הוא מעולם לא דיבר, הייתה שמועה שהוא אילם ושמועה אחרת טענה בעקשנות שאין בפיו לשון, לאחר שהיא קוצצה באכזריות על ידי קאפו בברגן-בלזן, כיוון שגולדשמיט דיבר יותר מדי...".
מתוך הספר - בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע


להקת גייסות השריון שרה "השריון עשה היסטוריה" (י. גמזו ו-ש. ביבר / עממי דרום-אפריקני):
"...את רמלה ואת לוד לקחו בשנת ארבעים ושמונה / (כן, ארבעים ושמונה/ כן, ארבעים ושמונה). / כשריון בלתי-חדיר שמשו שם רק הכותנת / וה"בטלדרס", / (איזה נס ...) / השריון עשה היסטוריה, היסטוריה, היסטוריה, / השריון עשה היסטוריה, עם פלדה או בלי פלדה / (זאת עובדה!)...".




בגד יםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

 

 

 

 

 


לחץ לשמיעת הג'ינגל







 



 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן




בגד ים מצמרהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

הרבה לפני שנכנסה לכאן אופנת בגדי

הים, עשרות שנים לפני שיעל בר זוהר דגמנה בגדי ים, שנים לפני ש"ספידו" הפך להיות כאן "אין"- בגדי הים היו מצמר.


למה צמר? כי זה מה שהיה...

יצור בגדי ים בישראל היה מוגבל ביותר. אמנם "גוטקס", היה קיים כבר בסוף שנות הארבעים, אך במשך שנים עסק המפעל (שנקרא "גוטליב" בזמנו, על שם בעליו) ביצור מעילי גשם.  היו כמה בתי מלאכה קטנים שיצרו בגדי ים, שנקראו "אלסטקס" ו"אלמקו"  ו"אלד", אבל היצור היה מוגבל, המוצר היה די עלוב  והכיס היה ריק. לכן רבים השתמשו בבגדי ים מצמר שהאימהות או הסבתות סרגו, בשלל צבעים וגוונים. בתקופת קבלת החבילות מהקרובים באמריקה- היה אפשר לראות את בגדי הים מצמר הללו בכל חוף.

למען האמת - בגד הים הזה היה פשוט איום. הוא גירד ולאחר הכניסה למים הצמר היה מתכווץ ובגד הים היה נראה כמו

סמרטוט שידע ימים טובים יותר.

 

 

 

 

 

 

 

                                                    

 

                                 

 

 

 

 

 

 

 

                     




בגדי הריוןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

הריון היה אמנם ארוע משמח מאז ומתמיד אבל בזמנו לא אהבו להבליט את קווי המתאר שלו שלא כמו היום, ולכן כבר משצצה בטנונת קטנטנה, רצנו לתופרת או לחנות בגדי ההריון כדי לרכוש או לתפור בגד שיתאים להתחלת ההריון אבל שתהייה בו תוספת בד שאפשר יהיה בפתיחת תפר או כפתור להרחיב את השמלה ושתתאים עד סוף ההריון.

תקופה מסוימת חייבה האופנה שהשמלה תהיה מעוטרת בסרט ענק שירד מאזור החזה לכל אורך השמלה, כאילו להסתיר את הבטן הגדלה והולכת וכמו להצהיר בלי מילים, "פה הולך הריון" או "זהירות תינוקות בדרך.




בייבי דולהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בייבי דול היה בגד הלילה לנשים, הפיג'מה, של השנים בהן החלה נועזות כל שהיא לבצבץ במקומותינו.
היה זה בגד לחלקו העליון של הגוף שהיה עשוי מאריג שקוף כל שהוא, מסתיר טפח ומגלה טפחיים, וחלק תחתון - מכנסיים קצרות מאותו החומר.




ביריותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

                                       


שיא הנועזות בתקופה ההיא: מאחר וכל אישה לבשה גרבי משי לאורך כל הרגל, ואלה היו 'נוזלות', פותחו הביריות במגמה לתפוס את חלקה העליון של גרב המשי לירך. הבירית הייתה עשויה מבד תחרה. הצצה בירך חשופה עד מעלה הביריות הייתה שיא של ריגוש לגברים של הזמנים ההם.

גרסה אחרת לביריות הייתה מן חגורה שהייתה תפוסה למותניים וממנו היו משתלשלות  רצועות אלסטיות דקות שהיו תופסות את חלקה העליון של הגרב למקומה ולא מאפשרות לה "לנשור".

"...יושקה האימפרסריו הילך לאורך הרחוב כטווס, כיוון שעל זרועו  הייתה תלויה יפיפייה ברונטית. יפיפיות מסוגה לא נהגו לפקוד בתחילת שנות השישים את שכונת הפועלים האפרורית 'גאולה' שבחיפה. כשהם התיישבו בבית הקפה הקטן היא שיכלה רגל על רגל ובמעלה רגליה החטובות היה אפשר להבחין בבירית שחורה שתפסה את חלקה העליון של גרב המשי שלה... ".
מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע




גאטס.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ג?אט?ס = חותלות קשיחות שהיו מקובלות בצבא, להבדיל מפאטס שהיו חותלות רכות.




גאטקסהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

תחתונים ארוכים לחורף. שימשו בעיקר את המבוגרים האשכנזים שהכירו אותם עוד מחו"ל אבל גם את חיילי צה"ל במדי החורף שהיו מצמר עבה ומגרד ומנעו את הגרוד ברגליים.




גרבי ניילוןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

גרבי הניילון לנשים שהיו נמתחות על כל הרגל עד הירך ונקראו גם "גרבי סטרץ". גרביים אלה היו מחביאות תחתן את הצבע הלבנבן של הרגל, את הורידים ואת שיער הרגליים הבלתי מגולחות.

היו גרביים עם גוונים כהים שהקנו לחלקה התחתון של האישה מראה אקזוטי, אולם היו כמה וכמה בעיות עם גרבי הניילון האלה. הבעיה העיקרית הייתה שהלובשת אותן הייתה צריכה לנהוג בזהירות מרבית, כי כל פעולה לא זהירה שגרמה להיתקלות בחפץ זה או אחר גרמה לקרע בגרב שנקראה היה בלשון העם "רכבת". אומנם הייתה שיטה לעצור את הרכבת הדוהרת הזו על ידי מריחת טיפת לכה לציפורנים על נקודת ההתחלה של הרכבת, אבל רכבת בגרב פירושה - גרב בדרך לפח הזבל והצורך בגרב חדשה במקומה.

בעיה נוספת הייתה איכות החומר, שגרם לגרבי הניילון להתאסף באזור הקרסוליים, במה שהנשים קראו לו "צמיגים", או תופעה אחרת שבה הגרביים היו נושרות (קראו לזה " נוזלות") ממעלה הירך לכיוון הברכיים. את בעיית הנזילה פתרו על ידי הביריות הסקסיות. בכלל, גרבי הניילון שידרו, על פי התפיסה של השנים ההן מיניות מיותרת, ומי שנתפסה הולכת עם גרבי ניילון זרקו אותה מתנועת הנוער, רחמנא ליצלן...

 גרבי הסטרץ המפורסמות ביותר בתחילת שנות השישים היו "גרבי מרסי", שהתפרסמו בעיקר בשל מסע הפרסום הקליט שנלווה אליהם: "עוד היום חפשי- את גרבי מרסי. מרסי לרגלייך נותן מחמאה- ממש תענוג להביט במראה".

השם "מרסי" בעל ניחוח הצרפתי ניתן בתקופת היחסים החמים בין ישראל וצרפת. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


לחץ לשמיעת הג'ינגל

ועוד ג'ינגל לחץ לשמיעת הג'ינגל




גרבי סטרץ` לגבריםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בעוד שהנשים נהנו מהקדמה על ידי המצאת גרבי הניילון, בא הסטרץ' גם לעזרת הגברים. עד אז הגרביים היו עשויים מחומרים צמריים שלא הייתה בהם כל אלסטיות, כך שהיית גורב את הגרב בבוקר ועוצר במשך פעמים לא מעט במהלך היום, למשוך מעלה את הגרביים שנזלו והצטברו באזור כף הרגל.
גרבי הסטרץ' באו לפתור את הבעיה הזו, אולם לא כולן עמדו במשימה, לפחות לא בשנים הראשונות של שיווקן. כמו כן צריך לזכור שהלכו עם אותו זוג גרביים זמן רב, לעיתים היו שולחים את הגרב לתיקון גרביים, ולאחר תקופת שימוש כה ארוכה וכביסות חוזרות ונשנות הייתה הגרב מאבדת מהאלסטיות שלה  ונושרת.




דאפל קוטהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

הדאפל קוט היה השם האנגלי למעיל מאריג צמר גס שאומץ בשמו המקורי גם כאן. היה זה מעיל שלושת רבעי מצמר, עם שני כיסים רחבים מחלקו התחתון וקפושון. המעיל היה נרכס בעזרת לולאות מעשה חבל שהיו תופסות כפתורים שטוחים וארוכים העשויים מעץ. הדאפל קוט היה פופולארי בקרב הסטודנטים עד כי שמו השני היה אכן "מעיל סטודנטים", והייתה לו גם גירסה לילדים.

המשווקת של הדאפל קוט בארץ הייתה רשת מצקין שלה היו סניפים בחיפה ובתל אביב.
הרשת ערכה בשיתוף עם אחד העיתונים תחרות בקרב הקוראים למציאת שם ישראלי לדאפל קוט. במקום הראשון זכה השם "דפעיל". במקום השני, אגב, זכה המלחין זעירא שהציע את השם דו-פלא...

             




דג מלוח.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

לאו דווקא המאכל, אלא ביטוי מזלזל בעניבה, בתקופה בה רוב העם לבש בגדי חאקי.
האמת היא שהעונבים זכו בצדק לתואר המזלזל הזה, כיוון שרובם לא ידעו בדיוק איך לענוב עניבה, והיא הייתה מיטלטלת על צווארם מטה כזנבו של דג מלוח.




דובוןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

מעיל בצבע חקי עם ריפוד כפול וכובע קפושון.


פותח  במקורו עבור הצבא לחיילים השוהים במקומות קרים, כמו צפון הגולן, החרמון, בה"ד ארבע וכדומה והחליף את השינל הכבד. לאחר מכן הפך הדובון  להיות פופולארי גם בשוק האזרחי.




דיפטיןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בד ששימש למכנסי גברים ולג'קטים לנשים, שנתן תחושה של קטיפה ולכן השתמשו בו לפריטי חורף.




דנטלהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

                                               


רצועות תחרה שהיו מוסיפים לשמלות בשולי השרוולים או בצווארון.


                                       


                




דקולטההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

מחשוף בשמלה. "...היא הגיעה לחתונה עם דקולטה עד הבטן, כולם נתקעו עם הדג מלוח בפה...".


"...חלקת צוואר נקייה לראיה, חשופה עד גבול שפת פתח החולצה, עד המותר לראות, אחד מאותם אין סוף מחשופי החולצות של בנות ...כל מיני מעוגלים או מרובעים או משולשים, נדיבים או רכוסים לגמרי או רק בכפתור או בשנים, עם עיטורים ובלי...''.

ס.יזהר, ''מלקומיה יפהפיה'', הוצאת זמורה-ביתן, עמוד 30
.




דריי פרטל.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ד?ר?יי פ?ר?ט?ל היו מכנסיים הנמשכים עד מתחת לברכיים; יידיש: שלושת רבעי.




חאקיהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

                

הצבע השלט בבגדי הגברים והנוער בראשית שנות החמישים ועד תחילת שנות השישים.   זה היה הצבע של מדי החיילים, וגם של רבים מבגדי האזרחים. לא רק בגלל היזדהות של העם עם הצבא, אלא בעיקר כיוון שזה היה בד זול ופשוט, שהאריך ימים וקל היה לנקותו. חולצות ומכנסיים קצרים או ארוכים, בצבע חאקי עשויים מכותנה גסה, פשוטים וזולים במראם. בשנים האחרונות , יחד עם תנועת ה"רטרו" חזר גם החאקי לאופנה.

 

"...ליד מזח  הנמל התקבצו רבים שבאו לקבל את קרוביהם מאירופה, שהיו אמורים להגיע באוניה המתקרבת. הנשים היו לבושות בשמלות פשוטות, ורוב הגברים לבשו מכנסי חאקי וחולצות עבודה...".
מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!! 
מאת דייויד סלע

 

''...לבוש היה מכנסי חאקי קצרים שהגיעו לו עד הברכיים ובגרבי חקי שגם הם, מלמטה, הגיעו עד ברכיו. בין חקי לחקי הלבינו ברכיו...''.
עמוס עוז, ''פנתר במרתף'', הוצאת כתר, עמוד 40.


רן אלירן שר בשירם של רימונה די נור / נורית הירש,  "החזיקי לנו אצבעות":
''...עכשיו האהבה שלנו מכוסה אבק היא / עכשיו הזכרונות שלנו בצבע אפור / ואם אני בוגד זמנית עם עוזי ועם חאקי / הביני זהו פלירט קטן - בסוף הרי אחזור...''.


רטרו:
החאקי כבר כאן ברטרו מזה מספר שנים, הנה למשל כרצ"ב.




חולצה ישראליתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

זוהי חולצה עם צווארוון עם רקמת עבודת יד בשני צידי החולצה לאורך. בכל שיעורי התפירה רקמו חולצה מסוג זה. חולצה מסוג זה ניתן לראות בלהקות רקודי עם.
קראו לזה גם "החולצה של הקיבוצניקים".




חולצה כחולההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

"חולצה כחולה חולצה כחולה והיא עולה היא עולה על כל העדיים", כך היו שרים ה"שמוצניקים", הלא הם חברי "השומר הצעיר" ומשבחים את חולצתם הכחולה בעלת השרוך הלבן במקום הכפתורים.


להקת "בצל ירוק" שדה בשירה של נעמי שמר "היי טיריליי":
"...כחולי חולצה יצאו למחנות / ופיהם פצח בצילצולי גרונות: / היי טיריליי...".




חולצה רומניתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

בשנות ה-50 וה-60 היו מדי פעם גלים קטנים של עליה מרומניה ויחד איתם נוצר נוהג חדש בלבוש הנשי - חולצות רומניות.

חולצות אלה נבדלו מהחולצות הרוסיות והתימניות בבד הדקיק יותר ובסגנון הרקמה. לא רקמת הצלבים כמו בחולצות רוסיות ולא רקמה בדוגמה תימנית כמו בחולצות התימנית
, אלא רקמה ססגונית יותר שנוספו בה גם פסי ''אג'ור'' והיתה לאורך השרוולים ובאמצע חזית החולצה לאורכה. בדרך כלל נכרך שרוך מסביב לפתח הצוואר, ובשולי השרוולים, בין תכי הרקמה, ובאמצעותו אפשר היה לכווץ את הפתח. חולצה רומנית יחד עם הסרפן היוו לבוש צעיר וחגיגי.

 

 

 




חולצה רוסיתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

                         

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חולצה לבנה בעלת צווארון רקום, כונתה רובושקה. 

וכך קרא עמיקם גורביץ בדברי המבוא למופע "היה היו זמנים" שנערך במאי 1960 בהיכל התרבות בת"א:
"...הקשיבו, הנה הם קרבים ובאים, בכובעי קש רחבים, רובשקה מתנופפת ברוח, כד מים צוננים ורגלים יחפות. הנה הם קרבים ובאים, שירי הזמנים שהיו - מצעד פזמוני היישוב!...".

 

 

 

''...ושוברי הלבבות פה מקיבוץ הצפון עם כל הבלוריות והחולצות הרוסיות הפעורות לשימצה לראוות כל שעירותם היוצאת...''
''...וזו חולצה רוסית, שחורה עם רקמה בירוק ואדום, שנפתחת בליכסון וצונחת על צדה, פותחת משולש חדש לחלקת הצוואר שלה...''

ס.יזהר, ''מלקומיה יפהפיה'', הוצאת זמורה-ביתן, עמוד 32 ועמוד 34.




חולצה רקומההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

 

זכרונות:

"...את החולצה הרקומה הצגנו בסיום כתה ח'. את החולצה תפרנו בשעורי מלאכה במשך כל השנה, את רוב העבודה עשו האמהות (את תפירת החולצה) את החולצות לבשנו בחגיגת הסיום. ..".

 

שושי
valtersh@gmail.com




חולצה תימניתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

קראו לחולצה הזאת "חולצה תימנית" אך האמת שהיא הייתה רק "בכאילו".

החולצה הלבנה הזאת בעלת הצוורון הרקום (ולעיתים הוסיפו רקמה גם בכתפיים) לא היו ממש חולצות תימניות כיוון שאלו המקוריות היו עשירות בשלל דגמים ורקמה לעומת החיקוי.

חולצות אלה נוצרו בעיקר בשיעורי תפירה של נערות אשכנזיות שרצו לטעום מטעמי המזרח...

חנות תל-אביבית שהתמחתה ברקמה תימנית מהודרת (לרבות חוטי זהב וכסף) היתה "ארצי" ברחוב נחלת בנימין. בעלי החנות והעושים במלאכה היו בני זוג שנשאו את השם התימני המשובח פרוידנרייך, הלוא הם הוריו של איש הטלוויזיה דניאל פאר.

 









 
?????? ????? ?? ????????
??????? - ?????? - ??????? - ?????? ?????? - ??????? ??????


??? ?? ?? ???? ??????, ?????, ?????? ????, ?????? ??????? ????? ???? ?? ????? ?????????"???? ????" ???? ????????



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.