מחנה צבאי שהוקם ע"י הבריטים ברחוב הירקון בתל אביב, במצוק שעל שפת הים, מעל בית הקברות המוסלמי הישן. ערב קום המדינה נקבע המחנה כבסיס קליטה ומיון לאזור המרכז ובסיס טירונים למתגייסי החי"ש - חיל השדה, שהכשיר לוחמים לחטיבת "גבעתי".

בשנות ה-50 הפך המחנה לבסיס הדרכה לאימון גופני וכושר קרבי, לצד ביה"ס האזרחי להכשרת מאמני ספורט ומורים לחינוך גופני. ב-1957 עברו הבסיס וביה"ס ממחנה יונה ל"מכון ווינגייט" שנפתח דרומית לנתניה.
לאחר מכן נהרס המחנה, ובמקומו הוקם ב-1965 מלון "הילטון" המפואר.

בסיס צה"ל בחיפה, במרומי הכרמל, שהיה שייך למפקדת קצין חינוך ראשי, וששימש כבי"ס לחיילים שלא השלימו השכלת יסוד.
העושים במלאכה היו מורות-חיילות, וכן קציני ומש"קי חינוך שהקנו לחניכיהם השכלה, וכן ערכי-יסוד באזרחות ובמורשת צה"ל, ושראו במשימתם מלאכת קודש. אולי זה לא בדיוק "פוליטיקלי קורקט" אבל בד"כ שימש המונח "חיילי מרכוס" ככינוי גנאי לחיילים חסרי חינוך והשכלה, בדומה ל"מאו-מאו".

מחנה נועם היה בסיס צה"ל בבקעת הירדן. הוא שכן מצפון-מזרח לעיר יריחו, בקרבת הכפר נועימה.

מבני המחנה כללו ברובם מבנים טרומיים. הוא שימש בין השאר כבסיס הדרכה של חיל התותחנים.

הבסיס פונה לקראת מסירת יריחו לידי הרשות הפלסטינית, בעקבות הסכמי אוסלו.

בסיס צבאי ושדה תעופה שהוקמו ע"י הבריטים בתקופת מלה"ע ה - 2.

ב25 בנובמבר 1945 חדרה קבוצה של לוחמי אצ"ל עם משאיות, במסווה של חיילים בריטיים, לשדה התעופה הבריטי במקום ו"החרימה" כ-70 תתי מקלע סטן, שתי מרגמות, 5 מקלעים ורימונים רבים.

ב-25 בפברואר 1946 חדרה קבוצה של לוחמי לח"י לבסיס, במסגרת "תנועת המרי העברי", ופוצצה 8 מטוסים של חיל האוויר המלכותי.

בחודש מאי 1948 נתפס הבסיס על ידי לוחמי האצ"ל ונכבש הכפר הערבי פג'ה הסמוך אליו. בבסיס התמקמה טייסת של חיל האוויר הישראלי שאך הוקם.

"ימי הזוהר" של הבסיס היו בשנים 1951 - 1966, כאשר שכנו בו ביה"ס לטייס של חיל האויר (עד 1957), ובית הספר לקצינים בה"ד 1. באותה תקופה אומץ הבסיס ע"י עיריית פתח תקווה, ורבים מטקסי הסיום של בה"ד 1 נערכו בככר העיר.
ב- 5 ביוני 1967, עם פרוץ מלחמת ששת הימים, הופצץ הבסיס ע"י מטוסי "האנטר" של חיל האויר הירדני.

כיום שוכנות בבסיס כפר סירקין כמה יחידות קטנות ומובחרות של צה"ל, וכן הוא משמש בסיס אם לחטיבת מילואים של הצנחנים. בשל קרבת הבסיס לאזורי מגורים וערכו הנדל"ני, וכן בשל תכניות ההתייעלות של צה"ל, הועלו הצעות שונות לפינויו.

המחנה הגדול בצריפין הוקם ע"י הבריטים ב-1917 במסגרת פריסת כוחות האימפריה במזרח התיכון במלחמת העולם השניה.
במקור שמו של המחנה היה "סרפנד", על שם הכפר הערבי הסמוך צרפנד אל-עמאר, שנחרב במלחמת העצמאות במסגרת "מבצע ברק".

כבר מראשית בניינו הוקצה בו שטח נרחב לשימוש כבסיס טירונים עבור ה"נייטיבס" הפלשתינאים, יהודים וערבים, שיועדו להתגייס לכוחות הוד מלכותו. ואכן עד מהרה שקק הבסיס ממתנדבים שבקשו ליטול חלק במלחמה נגד היטלר, ברובם המכריע יהודים, שהתגייסו ליחידות החפרים, הבא"פס, התובלה, ובהמשך לגדודים הלוחמים ולבריגדה. כולם עברו טירונות קשוחה, כמיטב המסורת הבריטית, תחת שבטם של קצינים וסרג'נט-מייג'ורים בריטיים.

ביולי 1936 הקימו הבריטים בסרפנד את מחנה המעצר הראשון לקליטת עצורים ערבים , בהתחלה היו בו 200 מיטות ומאוחר יותר המחנה הורחב ל-400 מיטות עצורים. ב-1939 שונה אופי מחנה המעצר והפך להיות מחנה מעצר ליהודים במקום עצירים ערבים, בעיקר עבור עולים בלתי לגאלים. המשורר יהודה עמיחי, איש הבריגדה, הגדיר את מי שעבר את החוויה הזאת כאדם מסוג מיוחד - "הומו סרפנדיס".

במהלך מלחמת העולם השניה, באמצע שנת ,1941 פנו ארגוני נשים ובהם נציגות ויצו, מועצת הפועלות (היום נעמת) והדסה אל הבריטים, בבקשה לפתוח את ה-ATS בפני מתנדבות יהודיות מארץ ישראל.   (ATS  -חיל העזר לנשים, באנגלית: Auxiliary Territorial Service, בקיצור: ATS)  לפנייה זו הצטרפה הסוכנות היהודית. באוקטובר 1941 התקבלה התשובה כי ניתן לגייס 5,000 נשים, מהן 2,000 באופן מיידי. הסוכנות התנתה כי הבנות תגויסנה ליחידות אורגניות עבריות. בסיס הטירוניות של המתנדבות היהודיות היה בסרפנד.

למחרת הכרזת המדינה ב-16 במאי 1948 בשעה 9 בבוקר עזבו הבריטים את מחנה צריפין, אחד ממחנות הצבא הגדולים והמרכזיים שהוקמו בארץ, והכניסו דרך השער המזרחי ("שער ירושלים") את חיילי הלגיון הערבי. מיד עם השתלטותם על המחנה החלו חיילי הלגיון להמטיר אש על ראשון-לציון הסמוכה. המחנה נכבש על ידי חיילי חטיבת "גבעתי" במהלך מלחמת העצמאות, בקרב שנערך בתאריך 18-19 במאי 1948.
  

לאחר המלחמה היה זה אך טבעי שבסיסי הטירונים הבריטיים יהפכו לבסיסי טירונים של צה"ל. וכך קמו במחנה, שקיבל בינתיים שם עברי כשר - צריפין. מקור השם "צריפין" הוא ביישוב עברי שהתקיים באזור החל מהמאה הראשונה לפנה"ס. שמו של היישוב רומז לענף הצורפות, בו עסקו אנשי היישוב. האזור כולו נקרא באותה העת "גיא החרשים". היישוב צריפין מוזכר במקורות העבריים במשנה במסכת מנחות (י, ב) ובתלמוד הבבלי במסכת מנחות (ס"ד, ע"ב).

הצריפיין הוקמו בסיסי ההדרכה המרכזיים לטירונים - בה"ד 4, ולטירוניות - בה"ד 12, ובמהלך השנים נוספו והוקמו בשטחו גם בה"ד 6 של חיל הלוגיסטיקה, בה"ד 10 של חיל הרפואה, בה"ד 11 של חיל השלישות, בה"ד 16 - ביה"ס לחילוץ והצלה של פיקוד העורף (ממוקם בתוך בה"ד 11), ובה"ד 20 של חיל החימוש.

סמוך לבסיס, מול "שער יפו", בצידו השני של כביש 44 נמצא "מחנה גדעונים" המאכלס את בה"ד 7, בית הספר המרכזי של אגף התקשוב (במקום שכן בעבר בה"ד 12).

בנוסף שוכנים במקום בסיסים ויחידות שונות כגון הימל"ת, היחידה המרכזית לתעבורה של המשטרה הצבאית, במצ"א 108 (בית מלאכה לציוד אלקטרוני) של חיל האוויר, גדוד פסגות, יחידת לוטם, גדוד אמירים מרכז חושן, בסיס הרבנות הצבאית 779, חר"פ 542 ובסיס טירונים.

בבסיס שוכן בית הדין הצבאי התורן של יחידת בתי הדין הצבאיים (יבד"צ). בית דין זה פועל רק בימי שישי, בערבי חג ובחגים, ומטפל בהארכות מעצר בלבד. במתחם בית הדין יושבים גם נציגים תורנים של הפרקליטות הצבאית; תובעים וסנגורים, זאת בנוסף לבית הספר למשפט צבאי הממוקם אף הוא בבסיס. בבסיס נמצא גם בסיס כליאה 394 (כלא ארבע).

עם בניית עיר הבה"דים בדרום הארץ, והעתקת הבסיסים הצבאיים אליו, עד שנת 2020 כלל בסיסי צריפין יפונו, והשטח יעבור למטרות נדל"ן.

בסמוך לשכונת קריית מאיר, בשדה הפתוח, פעל מחנה קליטת המתגייסים הראשון של צה"ל החל מ-1948. היה למעשה הבקו"ם הראשון, אז קראו לזה "קלט", מחנה הזמני שהוקם בשדות הפתוחים הסמוכים לקריה שב"שרונה", ששוכנה זה לא מכבר על ידי כוחות ישראלים.

המחנה הצבאי הזה היה למעשה מצבור של צריפים בתוך חורשה. שם נערכו אימוני שדה מזורזים בשדות עליהם בנויים כיום שכונות מגורים של צפון תל אביב ומתחם המבנים של שדרות שאול המלך.  משם מיהרו לצוות את החיילים אל היחידות השונות בעיצומה של מלחמת העצמאות.

לאחר מכן הוקם בתל השומר בסיס קליטה ומיון.

היום עומדים במקום מחנה קריית מאיר פרויקט גולדה, משכן האמנויות, מוזיאון ת"א, ספריית אריאלה ובית המשפט המחוזי.