במדינה שבה רכישה ומכירה של רכב הוא לא רק עניין בתחום הרכוש אלא בעיקר בתחום הפולקלור, כשהמודעות למכירת רכב היו בסגנון "למבינים בלבד או רציניים בלבד לרכב מרופא", - אך טבעי זה שיוקם בה גם קרקס בצורת עיר המכוניות.

אירוע עיר המכוניות התקיים בשטח שמצפון לתל אביב ולפני הרצליה, מקום שהיה מועדף בזמנים ההם על ידי בעלי מגרשי המכוניות.
כל יום שלישי אחה"צ נהפך האיזור ליריד תוסס בתחום הרכב. כל מי שהייתה לו מכונית יד 14, או שהגיר כבר מת מזמן והוא הגיע ליריד גורר את מכוניתו עם גרר, כל מי שהמנוע שלו עמד או-טו-טו לשווק חיים והאינפוזיה הייתה "שמן דבש" בו מולא המנוע רק כדי לתת לו עוד מספר שעות חיים- כל אלה ודומיהם היגיע ל"עיר המכוניות".
ומצד שני הגיע ערב רב והמון גדול, היום הולכים לבלות בקניון - אז הלכו ליריד המכוניות.

איזה קטעים הלכו ביריד הזה: כולם באו לאתר שם מציאות, כאשר כולם יודעים שכולם עובדים שם על כולם בגדול, ולכן השאלה שכל הזמן נשמעה הלוך ושוב הייתה: "אפשר לשאול למה אתה מוכר???..."

הלקוחות נחלקו למספר סוגים: היו כאלה שבאו בחבורות של שניים שלושה, נעולים כפכפים, מכנסיים קצרות, "טי שירט" ממנו נשפכת חצי בטן או גופיית רשת עם כל הצמחיה בחוץ, גילוח בן יומיים וגב קצת כפוף בשל כובד השלשלת הכפותה לצווארם,.
וסוג אחר היה הקונה שבא עם "מומחה": הקונה עושה את עצמו אהבל ומדבר בלי סוף, המומחה לא אומר מילה רק מביט במוכר במבט מצומצם, ובודק את המכונית מכל הכיוונים כולל המצת וחלון הצד.
והיו  גם אלה שבאו לקנות מכונית עם כל המשפחה: בעל אישה שלושה ילדים פלוס תינוק צורח, סבתא שהחזה שלה גדול בצורה מחשידה וממנו מבצבצות חבילות של כסף, סבא שניגש ישר לענינים ובועט בצמיגים בכוח לראות אם הם לא מתפוצצים ואישה עבת בשר הנעולה בנעלי בית, שבאה עם רולים בשיער וצועקת לבעלה כל הזמן "...שימון, תבדוק טוב טוב... משהו פה נראה לי מסריח, שימון..."   

בשעתו למיכליות הדלק הייתה מחוברת בחלקן האחורי שרשרת ברזל ובקצה תלוי מטיל ברזל שהיה נגרר על הכביש. כאשר המיכלית הייתה בנסיעה היה מטיל הברזל הנגרר משמיע צליל, ובעלי שמיעה טובה היו יודעים שהנה המיכלית מגיעה. המגע התכוף של מטיל הברזל על הכביש היה גורם להארקת החשמל הסטטי של המיכלית והיה גם מוציא מידי פעם ניצוצות אש.
המתקן הפשוט הזה בא למנוע אסונות דליקה של המיכליות.

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

פעם הסימונים בכבישים בתוך הערים היו על ידי פטריות מתכת קטנות כסופות שננעצו לתוך האספלט, כשהיו נוסעים מעליהם האוטו היה משמיע טק-טק-טק...

שנים לאחר מכן פיתחו צבעים עמידים לסימוני הכביש והפטריות הללו נעלמו מנוף הערים.

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

פרייבט היה מושג למכונית פרטית משפחתית, להבדיל ממכונית מסחרית. המילה פרייבט הפכה להיות המילה הנרדפת ל"מכונית".
"...איזה פירמה הפרייבט שלך??? קונטסה??? אה...זה לא פירמה..."

קשה אולי להאמין, אבל פעם לפני המצאת השלט רכב פתחו את דלת המכונית על ידי פעולה של החדרת המפתח דרך פתח המנעול וסיבובו....

לחיצת ביניים על דוושת הדלק; גרמנית.

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

השם הנוסטלגי לתא הנהג, התייחס בעיקר למשאיות ורכבים כבדים אחרים. "...ישבה לו שם בקבינה איזו חתיכה...".

בשירם של ד.אלמגור / א. סלדיק בשיר "זהירות, נהגת!"  שרה להקת פיקוד צפון:
"...פעם משלה האישה בכל סלון, / טיילה בארמונות בקרינולינה. / היום, ידידי, היא מושלת בגלון, / באוברול מולכת בקבינה...".

לקופאי גם קראו "קונדוקטור".

את התפקיד מילאו גברים או נשים, לעיתים גימלאים של "אגד" ו"דן" ובתקופות מצוקה - גם בני נוער, ילדים של חברי אגד ודן.
בעל מקצוע זה ישב בחלקו האחורי של האוטובוס, בתוך מן קבינה קטנה. הוא היה אחראי על הדלת האחורית ממנה עלו הנוסעים בזמנו, להם הוא מכר כרטיסים ממקום מושבו.

כאשר הייתה צפיפות גדולה בחלקו האחורי של האוטובוס היינו מנצלים את ההזדמנות ועוברים בכפיפה מתחת לקו העין של הקופאי בלי לשלם, לעבר חלקו הפנימי של האוטובוס.

הקופאי היה אחראי גם על "דחיפת" הנוסעים שהצטופפו בחלקו האחורי של האוטובוס לקידמתו, כדי לפנות את המקום לנוסעים הממתינים בתחנה הבאה. הוא היה עושה זאת על ידי קריאות רמות: "...להתקדם בבקשה.. להתקדם פנימה בבקשה... ".

תפקיד נוסף שהיה בתחום אחריותו של הקופאי היה לתת לנהג את האות להמשך הנסיעה. זאת הוא היה עושה לאחר שוידא שכל הנוסעים בתחנה עלו. או אז הוא היה סוגר את הדלת האחורית וצועק לנהג בקדמת האוטובוס: "...סע, סע...".  היו נהגים שלא כל כך אהבו שצועקים להם, לכן הם חיברו שלוחה מחוט הצלצול לתוך תא הקופאי. זה היה מושך את החוט, שהיה נמתח וגורם לצלצול קטן בפעמון שהיה מעל הנהג.

אפריים אילין היה חלוץ תעשיית הרכב הישראלית. 

הוא הקים בשנת 1951 בתל חנן שליד חיפה את מפעל "קייזר פרייזר לישראל" ששמו שונה לאחר זמן ל"קייזר אילין תעשיות". ( ב - 1958 הוקם על ידי שובינסקי בטירת הכרמל מפעל  אוטוקרס    ושני מפעלים אלה היו אמורים להפוך את אזור חיפה, ל"דטרויט הישראלית" של תעשיות הרכב.)

להבדיל משובינסקי שעסק ב"אוטוקרס" ביצור והרכבה של דגמים בודדים (סוסיתא, כרמל וסברה), פעילות ההרכבה של "קייזר אילין תעשיות" הייתה רחבה יותר, וכללה מגוון של מכוניות צרפתיות (כמו הדופין ואחרות) ולאחר מכן מכוניות אמריקאיות רבות. 

דגם המכונית האמריקאית הראשון שהורכב באילין היה הקייזר פרייזר. הייתה זו מכונית שיוצרה בכמה דגמים ודגם מפואר אחד נמסר לנשיא המדינה הראשון חיים ויצמן. רכב זה וודאי שמור עדיין באיזשהו מקום. 
דגם אחר היה ההנרי ג'י , קראו לו "קייזר לעניים". היה זה רכב עממי בעל שתי דלתות. באילין הרכיבו גם את הויליס בכמה דגמים. 
המכונית הבולטת ביותר שהורכבה בקייזר אילין תעשיות הייתה הלארק היוקרתית, הזכורה לטוב.