נקרא גם "פנס לוקס" היה זה מתקן תאורה, בתוכו הייתה מן  גרב ארוגה, היו מנפחים כמו פרימוס ומדליקים את הגרב. האור היה חזק במיוחד, הרבה יותר מפנס הנפט או העששית. פעל על נפט או בנזין ושימש גם את הדייגים, בכל סירת דיג היה פנס כזה כדי למשוך את הדגים בעת הדייג הלילי. כמו כן שימש בסוכות למכירת אבטיחים ובדוכני השווקים.

ב"ילקוט הכזבים" מסופר על מורדוך הדייג, שלקח פעם את חבריו לשיט לילי בכינרת. כטוב ליבם עליהם התחילו לצחוק עליו ואמרו:
"...אין לך אופי, נראה אותך זורק את הלוקס לים!''. מורדוך התעצבן, וכדי להוכיח להם, זרק לבסוף את הלוקס למים. "נו, מה תגידו עכשיו?" שאל. השיבו לו החבר'ה: "אין לך אופי, כל אחד יכול להשפיע עליך...".

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

ראו בערך טלפון חוגה    

מטבעות לשון:

שמתי לו מנעול על הטלפון
השתקתי אותו. גרמתי לו שיפסיק לדבר.
"...הוא פתח את הפה שלו יותר מדי, אבל מייד שמתי לו מנעול על הטלפון...". 

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי. דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר

 

בהתחלה הייתה מסרטת שמונה מ"מ ורק אח"כ הופיעו ה"סופר שמונה" שיכולותיה היו טובות יותר.

הייתה זו מסרטת קולנוע קטנה של הימים ההם, שהייתה רק ליחידי סגולה.
זו הייתה מסרטת יד מטרטרת שהיו מטעינים לתוכה פילם של כחמש דקות, ואז היו מסריטים את האימא מכינה סלט, את האחות מחטטת באף (כמה מצחיק....) ואת האבא עושה עמידת ידיים בחוף, ועוד שטויות שכאלה, שאז גרמו לנו לחשוב שאנחנו "מה זה מקוריים".

למי שהייתה מסרטה הייתה גם בדרך כלל מקרנה. היינו יושבים מדי פעם בחדר החשוך ומריצים את הסרטים הקצרצרים האלה בני חמש דקות עוד ועוד. הכיף היה להריץ את הסרטים מהסוף להתחלה, ובמהירות. היינו רואים איך אבא מגיע עם המכונית ברוורס, יוצא ממנה במהירות והולך הביתה במהירות בהליכה אחורית, או איך הוא קופץ החוצה מהבריכה ורץ ברוורס, איזה קטעים....

בזמנו היה אפשר גם להשכיר בחנויות הפוטו סרטים עלילתיים של 8 מ"מ. טוב, לא בדיוק עלילה הייתה בהם, ואורך הסרטים היה בין חמש דקות ועד כרבע שעה לכל היותר, אבל היה זה כיף גדול לראות את עלילות "השמן הרזה" ו"צרלי צ'פלין" ודומיהם. הייינו שמים סדין לבן על הקיר ומקרינים את הסרטים הללו שוב ושוב ושוב, קדימה ואחורה. היה גם טריק שאהבנו לעשות עם המקרנה בשעת הקרנת הסרטים הללו, והוא היה להקפיא את התמונה: בלחיצת כפתור המקרנה הייתה עוצרת ופתאום "השמן והרזה" היו קפואים לרגע על הסדין. אבל הייינו צריכם להיות זהירים ביותר עם התרגיל הזה, כיוון שכאשר המקרנה הייתה נעצרת המאוורר שלה היה מפסיק לפעול וחום המנורה היה עלול להמיס במהירות את הסרט, כך שפתאום היינו רואים מן שלולית של צלולויד על מסך הסדין והסרט היה נפגע.

לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין

מעגילה היא כלי מכני המורכב מצמד גלילים במסגרת קשיחה, המחוברים באמצעות גלגלי שיניים. בגרסה הביתית היא מונעת ביד או בחשמל. במקור שימש המכשיר לסחיטת כביסה.

עם המצאת מכונת הכביסה, השימוש במעגילה לסחיטה הפך מיותר והן נעלמו.

המעגילה מופעלת בהורדת ידית ההפעלה מימין. התוף המכוסה בבד מסתובב והחום משני גופי החימום הנפרדים יחד עם לחץ המשטח המעוגל - מגהץ את הכביסה. ניתן לווסת את מהירות הסיבוב ע"י הכפתור בצד המעגילה, ליד ידית ההפעלה ואת חום הגיהוץ ע"י הכפתורים שמעל משטח הגהוץ. בסיום הגיהוץ מחזירים את הידית למקומה ומסובבים ל-0 את כפתורי החימום.

בקרו גם בפרק פריטים אישיים

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

מתקן שסייע לנו להיות תלמידים טובים ושקדניים: מעמד לספר, מתקפל, עשוי ממוטות ברזל דקים הנתונים בתוך פלסטיק קשיח.

כאשר היו פורשים ופותחים את המיתקן, אפשר היה להניחו על השולחן ולהציב עליו ספר לימוד או קריאה. התלמיד החרוץ, שעד כה לא זכה בפינוק מסוג זה, יכול היה להכין את שיעוריו כאשר הספר פתוח ממולו, ושתי ידיו פנויות לכתיבה ושרטוט.

רטרו:
היום, כאשר רשימת ספרי הבישול היוצאים לאור הולכת וגדלה מדי יום, חוזר המעמד לספר ותופס את מקומו במטבח, כשהוא מהודר ועשוי מעץ, לנוחיות המשתמשים במתכונים להכנת תבשילים ודברי מאפה. 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

לכולם היו מליון מפות לבנות כאלה אותן יצרו בסריגה של מסרגה אחת, הניחו אותן מכל חור אפשרי בבית - מתחת לכל עציץ, על השולחן, על הרמקולים מעץ, על הספות, על הכריות בסלון וכו'.

מפיות רקומות נוצרו בזמנים בהם מלאכות יד שונות לצד תחביבים (רקמה, סריגה, גובלן, מפות קרושה)  היו חלק בלתי נפרד מחייה של עקרת הבית.
המפיות הללו שימשו כתחתית לאביזרים שונים (קריסטלים, פורצלנים וכו') שהוצגו בבופה, כקישוט בבית, ממחטות וכמפיות אוכל באירועים מיוחדים, לצד מפת השולחן הרקומה.

מעבר לערך מפיות רקומות בפרק תצוגות של אספנים

נקראה גם "פליטיה" וגם "פליטמשין".

היה זה מוצר הכרחי בכל בית, בזמנים לפני שחברת "סנו" המציאה לנו את התרסיסים הללו שהורגים את כל מה שזז.
אז "זזו" בבית הרבה חרקים ויתושים ונמלים וכל מיני שכאלה, וכולם השתמשו בנוזל הפליט  שהיה מגיע בפחית אדומה. היו שופכים בזהירות את הפליט הזה לתוך המפלטה שפעלה כמו משאבה של אופניים, איתה היינו מסתובבים בבית ומתיזים את הפליט המסריח הזה לכל עבר, עד שנחנקנו ואילו היתושים וחבריהם המשיכו לחגוג....

המפלטה הידועה ביותר הייתה של "שלטוקס" מוצר של חברת ''של'' הבריטית, שהפסיקה לפעול בארץ מתוך כניעה לחרם הערבי בראשית שנות ה - 50.

''...דורות רבים התגרדו אבותיו בהשלמה מחמת העקיצות של ענני יתושים וזבובים, והנה קנה לו מרסס של פליט, דומה לתותח קטן, ורדף באף את המזיקים האלה עד שהייתה הרצפה שחורה מפגריהם...''.
סמי מיכאל, "ויקטוריה", הוצאת עם עובד, עמוד 240. 

מטבעות לשון:

צריך לרסס אותו בפליט
צריך לגמור איתו חשבון, להתנקם בו, לחסל אותו.
"...המנוול הזה... צריך לרסס אותו בפליט...כל הלילה ישב בחפלה ונהנה, ולמחרת בבוקר הלך לרס"ר והלשין שגנבנו פרודוקטים מהמטבח...".

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר

תגובות:

"...שמי זיוה אגטשטין. אבי, משה גולדברג ז"ל, הקים יחד עם שותפו חנוך ניימן ז"ל את בית המלאכה "מולדת" ביפו, ב-1949 ובו ייצרו את המרססים ואף רשום על שמם פטנט!!!

שימו לב לשם מולדת על המרסס "המודרני", עם המיכל הלבן..."

זיוה אגטשטין
sagats@netvision.net.il

=======================================================================

הערות למפלטה: 1. עוד לפני שאפילו קמה סנו כבר היה פזטוקס !
2. כאשר של עזבה את הארץ, הפכה החברה בבעלות ישראלית ל- פז כולל צבעי הצהוב והמוצרים שהחלו בשל בשמם החליפו את השמות לכאו שמתחילים בפז כמו שלגז ל- פזגז או שלטוקס לפזטוקס.
3. שימוש אחר לפזטוקס היה יצירת להביור ע"י התזת החומר המסריח תוך קרוב גפרור לזרם הטיפות.

גיל
gilgi@012.net.il

המצלמה המשפחתית הראשונה. כשמה כן היא - הבוקס הייתה מצלמה פשוטה ביותר בצורת קופסה.

המשתמש היה משעין אותה על בטנו ומביט לתוך מסגרת זכוכית קטנה בחלקה העליון, מנסה ללכוד בתוך המסגרת את התמונה שברצונו לצלם. למצלמה היו פילמים גדולים עם מספר תמונת בודדות בכל פילם, פעמים רבות היו מצלמים ב"בוקס" ולא היה יוצא כלום. היה אפשר לצרף לה פלש, שהיה בצורת מניפה נפתחת בצבע כסף עם נורה קטנה באמצעיתה.

''...ובבר-מצוה יקבל הבחור מצלמת קודאק קופסה, ואולי גם שעון...''
ס. יזהר, ''מקדמות'', הוצאת זמורה-ביתן, עמוד 131.

מעבר לתצוגת אוסף מצלמות בפרק תצוגות של אספנים