תערוכת הפרחים התקיימה עד לראשית שנות ה-90 בעיר חיפה, והיתה האירוע המרכזי של חוה"מ פסח. 

בהתחלה התקיימה התערוכה (ליד תיאטרון חיפה) בגן בנימין, ולאחר שהמקום היה קטן מלהכיל את כל הפרחים, הועברה התערוכה לגן האם. לאירוע הגיעו  נציגים מכל הארץ ומהעולם העוסקים בפרחים, צמחים, שזירה, גננות וכו'.

היוזם והרוח החיה של תערוכת הפרחים בחיפה היה שמואל ביאליק, דמות ידועה וזכורה לטוב בחיפה. קרוב משפחתו של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק.

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

בזמנו שאלו כל ילד שתי שאלות: "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?", ו "מה ההובי שלך?"

בעוד שמגוון  התשובות לגבי השאלה הראשונה היה מוגבל (שוטר, קצין, נהג אוטובוס או מכבי אש) הרי שבנוגע לתחביב התשובות היו מגוונות יותר.

לכולם נראה, היה תחביב, לא רק לילדים אלא גם להורים. רבים אספו בולים, אחרים בנו מבנים מגפרורים, אחרים ייצרו תמונות שצוירו על פתיתי ביצים, והיו אוספים של מפיות וזהבים ותחביבים של מקרמה ומלאכות יד שונות, רכבות חשמליות ארוכות ומפותלות, הדוהרות על פני גשרים, דבר שלא נראה קודם לכן בארץ, ועוד ועוד.

מדי שנה היה נערך בתל אביב בבית בני ברית יריד תחביב, אליו היו מגיעים בעלי האוספים שהציגו ביריד (על משפחותיהם), אספנים רבים כדי לבדוק מה יש באוספים אחרים, בעלי תחביבים באו מקצוות הארץ כדי לגנוב רעיונות, וגדודים שלמים של תלמידים שהגיעו בהנחיית משרד החינוך, שעטו מתנשפים לאורך הדוכנים בליווי צרחות אינדיאניות, כשהמורות מלוות אותם בצעקות רמות: "...לא לגעת...לא לגעת...".

בתערוכת התעשיה הציגו מפעלי התעשיה השונים מהסקטורים הציבורי, ההסתדרותי והפרטי את תוצרתם.

בשנת 1956 נערכה התערוכה בחיפה וזכתה להצלחה גדולה (כ-350 אלף מבקרים), אך גרמה למשבר ממשלתי והצבעת אי-אמון בממשלה, משום שהיתה פתוחה גם בשבתות.

תערוכת כיבוש השממה נערכה בבניני האומה בירושלים בשנת 1953. 

תערוכה שבאה לפאר את הישגי צה"ל, הוצגה לאחר מלחמת ששת הימים ב - 1968.

החילות הציגו בביתנים שונים את ייחודם ואת כליהם, טנקים בביתן של חיל השריון, הסברים על סילוק מוקשים בביתן של חיל ההנדסה, וכן הלאה.

האבות היו גוררים אחריהם את הילדים לביתן של החיל שלהם, מסבירים לילדים בעזרת המכשור והציוד "כמה אבא גיבור" ומרגיעים את הנשים, שסוף סוף יכולות היו לדמיין ביתר מוחשיות, לאן נעלם הגבר שלהן 30 יום כל שנה.

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

דב יוסף שר הקיצוב נלחם בשוק השחור - 1951

תגובות:
בוקר טוב דייויד, שמעתי אותך הבוקר בערוץ 10 ומאוד נהניתי.
גדלתי בקיבוץ בתקופת הצנע ואני יכולה לומר ממקור ראשון כי גם בקיבוצים היה חסר אוכל. את התוצרת המקומית (ירקות, ביצים,חלב) היו מוכרים לתנובה ומקבלים בחזרה לפי הקצבה. מאחר ותזונה הייתה גרועה היו עושים פעם בשנה "הבראה" לילדים שזה אמר תגבור התזונה למשך שבועיים. יכול להיות שבגלל שהבישול היה מרוכז יכלו עם אותם החומרים לגוון יותר אבל ממש היה חסר. היצירתיות גם היא תפסה חלק ניכר, כמו ה"וולוטה" - ממרח ששימש תחליף למרגרינה וחמאה ועד היום אינני יודעת ממה הוא היה עשוי.
נראינו טוב כי היינו חופשיים ומאושרים.

עדנה פן
pennavi@gmail.com