"...כל מי שגדל בראשון בשנות ה 80 זוכר את הכבלים הפירטים במערב הישן ובמרכז העיר. עד היום ישם חבר'ה שהם מושיק החתול גורם להם לפרצי צחוק והתקף נוסטלגיה. בימים שלפני hot ו יס שלא היו את כל שלל הערוצים מושיק החתול היה ערוץ הסרטים הבלעדי -באותה תקופה היה רק את ערוץ 1 ואיזו תקופה מופלאה ומדהימה זאת הייתה...".
בתקופה בה רכישת מחשב אישי הייתה הוצאה שדרשה "הרמת בלטה" או שבירת תוכנית חיסכון כדי לשלם את התשלום הראשון ואח"כ עד 60 תשלומים עליהם ערבו לפחות 5 ערבים "טובים" כהגדרת הבנק המלווה, ההתייחסות למחשב הייתה רק מעט פחות מהיחס שלניתן למכונית. וכמו שבימים ההם היו מכסים את המכונית בכיסוי לרכב, כך גם כיסו את המחשב והמקלדת מדי יום עם תום השימוש, במן כיסוי פלסטיק שניתן ב"מתנה על חשבון הבית" על ידי חנות המחשבים, יחד עם המשטח לעכבר.
בזמנים שלפני עידן "הכול ממוחשב" היו מכשירי חיוב כרטיסי האשראי בבתי העסק ידניים.
היה זה מכשיר מלבני עם ידית גדולה שנוסעת מצד שמאל לצד ימין של המכשיר. מצד אחד מכניסים את כרטיס האשראי ומצד השני 3 דפים מאוגדים (דף עליון-ללקוח, דף שני-נייר קופי ודף שלישי נשאר בבית העסק) לאחר שמולאו כל הפרטים כגון: סכום תאריך, וכו', מעבירים את הידית מצד אחד לצד השני (כמו פעולת גיהוץ) ופרטי כרטיס האשראי מועתקים לדפים שבמכשיר. שולפים את הדפים, נותנים אחד ללקוח, את הקופי זורק לפח והשליש נשאר בחנות. ניירות הקופי שהושלכו לפח לאחר הגיהוץ הכילו למעשה את כל פרטי הכרטיס וכן את חתימת הלקוח. היו כנופיות ויחידים שהתמחו בגניבת הניירות האלה מפחי האשפה של החנויות לצורך מעשי מרמה שונים ומגוונים.
מדפסת הסיכות, שהומצאה בתחילת שנות השבעים, עבדה על עיקרון דומה לזה של מכונת הכתיבה: בעזרת מטריצה של 24 - 9 סיכות מתכת ש"דפקו" על הנייר דרך סרט הדיו הדפיסה המדפסת הזאת על הנייר הרציף אותיות ומספרים.
מדפסות סיכה היו רעשניות, צרכו סרטי דיו בכמויות גדולות והיו מוגבלות באפשרויות ההדפסה שהתמקדו באות ומספר בלבד. תוך מספר שנים הן הוחלפו על ידי מדפסות הדיו שהצטיינו ברזולוציות גבוהות יותר, פעולה שקטה והדפסת צבע איכותית.
