חוות חפציבה - עטה - חוות אגודת "נטעים". אגודת "נטעים" להכנת שטחי מטעים למתיישבים בכוח, טרם עלייתם ארצה, נוסדה בשנת 1905 על ידי א. איזנברג מרחובות, שאליו חברו גם מספר אכרים מראשוני חדרה. האגודה הקימה את חוות חפציבה ליד נחל חדרה, ונטעה פרדס של 350 דונמים באדמות עטה בדרום חדרה.

הפרדסים הושקו ממימי ב??יצ?ת עטה על ידי מערכת משאבות, ששרידי המבנה שלהן עדיין קיימים בשטח. במקום נבנו מבני חווה לפועלים שעיבדו את הפרדסים, כולל מגדל שמירה ששרידיו עדיין קיימים בשטח.

סיפורו של אחד ממלונותיה ה"גדולים" של חדרה, מלון בורוכוביץ, החל בשנת 1921 עם עלייתם ארצה של בני-הזוג נושאי שם זה.
לאחר ניסיון כושל של שלמה בורוכוביץ לעסוק בחקלאות, הוחלט לפתוח מסעדה במרתף ביתם ברחוב הגיבורים. מובן שגם במקרה זה נזקפת הצלחת המסעדה לזכותה של גב' בורוכוביץ הבשלנית. עם זאת, ללא פעילותו השיווקית הנמרצת של שלמה, ספק אם היתה המסעדה מתפתחת כל כך. כל יום היה שלמה נוסע על כרכרה קילומטרים רבים לקבוצות פועלים באזור חוות חפציבה ומוכר להם ארוחות מוכנות. האם היה זה הקייטרינג או שירות המשלוחים הראשון של חדרה?

בעקבות הצלחתה של המסעדה שבמרתף עברו בני המשפחה למבנה עץ ארעי ברחוב הרברט סמואל - במ?קום בו ניצב היום מבנהו של בנק הפועלים. יתרונו העיקרי של מבנה זה לעומת ביתם הקודם היה בגודלו: הוא היה מורכב ממטבח, שני חדרים קטנים ומחדר גדול ששימש כסלון והשירותים היו כמובן בחוץ. שני החדרים הקטנים נועדו לשימושם של בני המשפחה, והסלון הפך לאולם שינה כדוגמת ההוספיסים.

ש' ברנע כותבת שבשנת 1928 התגוררו בצריף המלון הפועלים שהקימו בקרבת חדרה את קו המתח העליון שנמתח מנהריים וחיברו את המושבה לרשת החשמל הארצית. בשעות הערב, כאשר חזרו הפועלים מעבודתם בשטח, הוציאה המשפחה כעשרים מיטות לאולם השינה (סלון הבית)!

אריה בורוכוביץ, אשר הכיר אישית את הפועלים שהתארחו בביתו, הופתע לגלות מספר שנים מאוחר יותר, שכמה מאותם הפועלים הפכו לראשי חברת החשמל בחדרה ובארץ בכלל...

בתחילת שנות השלושים החליט שלמה להרחיב את ה"מלון". בשיתוף עם קרוב משפחה רכש מגרש בן ארבעה דונמים ברחוב הרברט סמואל. לחלק אחד של השטח הועבר המבנה הארעי מעץ, וזה המשיך לשמש את בני המשפחה כבית מגורים וכבית-מלון. שנה לאחר המעבר החל שלמה בבניית מבנה הקבע, בו נועדו לשכון בית המשפחה, בית-המלון והמסעדה שלצדו.
תוך כשלוש שנים הוקם בניין גדול ומפואר, אשר כלל מרתף ושלוש קומות: בחזית קומת הקרקע מוקמה המסעדה, ובחדרים האחוריים התגוררו בני המשפחה. בקומה הראשונה הופעלו עשרה חדרי אורחים וכן מקלחת ושירותים משותפים, ובקומה השנייה נבנה חדר בודד שיועד לילדי המשפחה - כל אחד בתורו - בהגיעם לגיל שלפני עזיבת הבית.

אוכלוסיית אורחי המלון היתה מגוונת וכללה מחד עוברי אורח שלנו לילה בודד ומנגד פועלים שהגיעו לחדרה לתקופות זמן ארוכות יותר. אורזי פרי ההדר, חברי אגודת "האורז" שהגיעו מפתח תקווה, המרססים שהגיע מראשון-לציון ועוד כאלה וכאלה שהשכירו חדרים לכל העונה...
מגזר נוסף של אורחים שהגיעו בקביעות היו האומנים. שחקני תיאטרון הבימה, זמרי אופרה וחזנים בעלי שם מכל העולם שהגיעו להנעים את זמנם של התושבים, העדיפו להתארח בבית-מלון בורוכוביץ...

מאורעות הדמים בארץ, שפרצו בשנת 1936, לא פסחו על המושבה חדרה. התיירות פחתה, ומצבם הכלכלי של העוסקים באירוח הורע. בעת המאורעות שימש מבנהו של המלון כעמדת מגיני המושבה, ואירוח חיילים בריטים נהיה לדרך חייו. בסוף 1939 התמקמה באזור גן המייסדים של היום יחידת חיל הפרשים הבריטים, ולמשפחת בורוכוביץ ניתנו 48 שעות לעזוב את מלונה?. ברחוב הגיבורים הוקמה תחנת דלק צבאית, ובמלון המוחרם שו?כ?ן המטה של יחידת אספקת דלק.
אירוע נוסף הקשור במלון בורוכוביץ הוא שחרורו של החטוף דניאל ינובסקי - מפקד באצ"ל, דמות ציבורית מוכרת בירושלים ופעיל בתנועה הרוויזיוניסטית, שנחטף בסוף דצמבר 1944 בתקופת ה"סזון". הוא שוחרר ב-13 בינואר 1945,קילומטרים ספורים מהמושבה. חוטפיו - או משחרריו - ציידוהו בלירה ארץ- ישראלית אחת על מנת שיוכל לחזור לירושלים, אך נראה שינובסקי היה עייף מדי ונשאר ללון במלון בורוכוביץ.

עם תום מלחמת העולם השנייה חלה התאוששות בענף התיירות. לא מכבר נבנתה התחנה המרכזית סמוך למלון, והדבר תרם להגדלת התפוסה. על פי דברי ברנע עצמה, גם העלייה סייעה לכך: "...בגבור זרם העולים החדשים לחדרה, השתכנו רבים מהם לתקופות של חודשים במלון ושכרו חדרים על בסיס חודשי... סבתי וסבי, שולמית וצבי הובר, התגוררו בחדר מספר 10 במלון לאחר נישואיהם בשנת 1946 למשך כעשרה חודשים. הם שילמו כ-15 לירות לחודש, בעוד שמשכורתו של סבי התחילה ב-30 לירות וסבתי השתכרה 11. במקלחת של המלון לא היו מים חמים וכשלסבתי התחשקה מקלחת חמה היא היתה פונה לבית המשפחה ומשלמת להם בנפרד... סבי קנה רדיו ושילם תוספת עבור צריכת החשמל של המכשיר... השירות במלון כן כלל ניקיון על בסיס יומי והחלפת מצעים פעם בשבוע... הריהוט בחדר היה בסיסי וכלל שתי מיטות, שולחן קטן ושני כסאות. סבתי מציינת שהמלון היה תמיד בתפוסה גבוהה, בעיקר על-ידי עולים חדשים, אך עם זאת לא נוצרו כל קשרי חברות ביניהם, בעיקר בגלל שלא היה במקום לובי להתאספות הדיירים. עם זאת, הקשר עם משפחת בורוכוביץ היה חם ועד היום סבתי מיודדת עם בני המשפחה...".

כמו רבים אחרים, כך גם המלון החדרתי השני שקם במושבה, מלון פרנקל, נקרא על שם הבעלים.
הוא הוקם בשנות העשרים בשדרות רוטשילד קרוב לרחוב הנשיא, אך בשונה מרוב המלונות (או כל המלונות) באותה תקופה, שכן חדר האוכל-מסעדה של המלון בבניין אחר במעלה הרחוב.

בסוף שנות השלושים החרימו הבריטים את מבנה בית-המלון לצורכיהם, אבל משפחת פרנקל לא ויתרה על מקור פרנסתה והעבירה את פעילות המלון לרחוב הרצל המקביל, עד ששכרה את מלונו של זאב סקיכין - מלון רחוב הרצל - שכמובן שכן באותו רחוב.

גם במקומו החדש תפעלו את בית-המלון כל בני משפחת פרנקל - ההורים והבנות חנה וטובה - עד ראשית שנות הארבעים. מסיבותיהם-שלהם החזירו הפרנקלים את המבנה לזאב סקיכין, וזה המשיך להפעיל את המלון תחת השם "הרצליה" עד סוף שנות החמישים.

בריאיון עם האמן שלמה גרוניך בראשית שנות האלפיים, סיפר המוסיקאי שבו, זאב סקיכין, היה הראשון שהקים מלון בחדרה. על פי גרוניך היה שמו של המוסד מלון "הרצליה". נראה שגרוניך לא היה מודע שמלון סבו לא היה הראשון במושבה ושרק באמצע שנות הארבעים שונה שמו של המלון מ"רחוב הרצל" - ל"הרצליה". הוסיף גרוניך - ואין זה מפתיע - שדוד בן-גוריון התארח גם הוא במלון. לפעמים נדמה שלא היה מלון יהודי בארץ-ישראל, שבן-גוריון לא התארח בו...