לפני בואו של הקומקום השורק לעולם היה סתם קומקום, לא שורק ולא בטיח, סתם כזה שאיתו היו מכינים מים חמים לרחצה, שתיית תה וכו'

יעל לוי שרה ב"בלדה לנאיבית" (י. גפן / י. רלפטר)
"..ארבע בבוקר, השחר מפציע, / חושבת אולי הוא בכל זאת יגיע, / שמה קומקום, מציתה עוד סיגריה, / ברדיו שירים שסוגרים את הלילה..".

מוצר שבא בכמה דגמים. הקומקום החשמלי היה מוצר ביניים בין הכף החשמלית והקומקום השורק מצד אחד - ובין המיחם מצד שני.

לפני שהיה קומקום חשמלי היה קומקום שורק.
היו ממלאים את הקומקום במים דרך פתח קטן שאותו היו פוקקים בפקק, שהייתה בו צפצפה. כשהמים היו רותחים היו האדים בקומקום מבקשים לצאת והם היו עושים זאת דרך פתח הצפצפה שהייתה שורקת בקול עז, עד שהורד הקומקום מהאש.

רטרו:
פורסם באינטרנט  06/2006:
קומקום שורק איכותי + קפסולה בתחתית מנירוסטה בעיצוב רטרו ובמגוון צבעים !!!
ניתן לשימוש במדיח.
נפח: 2.5 ליטר.
חומר: נירוסטה 18/10 (Stainless Steel).
עובי גוף: 0.32 מ''מ.
תחתית: קפסולת אלומיניום בציפוי נירוסטה - 0.6 מ''מ!!! ליעילות תרמית מירבית.
צבעים לבחירה: אדום, טורקיז, חום ושחור.

מטבעות לשון:

אל תקשקש בקומקום

אל תבלבל את המוח.
המקור מאידיש: "האק נישט אין צ'אייניק". שפירושו: אל תדפוק בקומקום.
" עוד פעם אתה עם הסיפורי מעשיות שלך על נסיעה לאמריקה....תעשה לי טובה, אל תקשקש בקומקום..."

מתרגזת כמו קומקום שורק

תיאור של בעל/ת פתיל קצר, כאלה שכשהם מתרגזים - שומעים אותם בכל הבניין, בדיוק כמו הקומקום כאשר הוא מגיע לרתיחה ושורק.
"...אנא ממך, אל תעצבן אותה.  כשהיא מתרגזת - היא כמו קומקום שורק...".

האיורים מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר

הקופיץ (סכין חד ורחב שהיה מוכר יותר בשם ''האק מעסער''), היה נפוץ מאוד בשימוש.

היה תחליף למכונת בשר למי שהיה מעוניין שהחומר שעובד יהיה עשוי מחתיכות גדולות יותר מאלה שמתקבלות בטחינה במכונה. היו שטענו שהתבשיל טעים יותר בצורת חיתוך זו.

בקופיץ היו חותכים במהירות תוך כדי דפיקה על קרש החיתוך. כל עקרת בית שטרחה שהדגים (גפילטע פיש), הקלופס והקציצות יהיו טעימים יותר העדיפה להשתמש ב''האק מעסער''. היו שגם קצצו בצל ופטרוזיליה בעזרת המכשיר הזה.

משאבת הנפט פולטת אויר מרשרש עם כל תנופה עד שתימלאנה הפתיליה וגם העששית השקופה.
מכונת בשר גונחת, פומפיה מרסקת צנון וגזר מהגינה ''הק-מסר'' מכה במטבח, עלי ומכתש מחברים מנגינה.

ניצה וולפנזון

בזמנים ההם לפני המצאת הפלסטיק ומוצריו - רכשנו מוצרים שנארזו בקופסאות פח.
זה היה כיף, הקופסאות הללו - ברובן צבעוניות עם ציורים נאיביים או עם הטבעות צבעוניות על חלקן החיצוני.
הקופסאות הללו, שבמקור אחסנו בייגלה או סוכריות או שוקולד, נוצלו לשימוש משני על ידי בני הבית, לאחסון פריטים שונים.

גם בקופסאות שהיו מגיעות ב"חבילה מהדודים באמריקה" או כשמישהו הגיע לביקור מחו"ל עם בונבונים, השתמשו לאחר שהתרוקנו לשימושים שונים.

מעבר לערך קופסאות פח שונות בפרק תצוגות של אספנים

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

קשית האלומיניום הייתה מיועדת לשתי מטרות כשהאחת משלימה את השניה.
בתחילה הייתה משמשת ככפית לאכילת גלידה. ולאחר שהחומר המוצק נגמר אפשר היה לעבור לשלב הבא ולמצוץ את נוזלי הגלידה באמצעות הקשית.

לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן

שולחנות פורמייקה פיארו את המטבח של עקרת הבית הישראלית החל מסוף שנות החמישים. לפני כן היה במטבח סתם שולחן, אבל עם כניסתו של עידן הפלסטיק, האירה הפורמייקה את חיינו בשלל צבעים וגוונים. קצת לפני הפורמייקה היו עוטים על שולחן האוכל שבמטבח שעוונית, שהייתה משהו כמו  חיתול גדול מפלסטיק שנתפס בפינות השולחן על ידי כפיסי  אלומיניום. להבדיל מהחיתול שמונע מהנוזלים לעשות דרכם מבפנים החוצה - מנעה השעוונית מהנוזלים שנשפכו על השולחן לחדור לתוך העץ של השולחן. אבל כשהפורמייקה היגיע - הכל השתנה:  איזה יופי...איזה נוחות...השפרצת דייסה על השולחן??? לא נורא. מיד אחרי הסטירה הייתה האימא מעבירה בנוחות ובקלות מטלית לחה על הפורמייקה - והופ - אין כל כתם. 

בשנות השישים כבר אי אפשר היה למצוא מטבחים בלי שולחן פורמייקה, ושיא האופנה היה בזמנו ארונות מטבח מפורמייקה עם פורמייקה תואמת על שולחן המטבח. לאחר מכן השתלטה הפורמייקה על כל חלקה טובה בבית, ארונות, שדות, שולחן סלון - הכל עטה במשטחי הפלסטיק הצבעוני הזה.