חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 152 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   ?????? ????? ?÷?
+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא?י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   נוסטלגיה בצה?ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   ספריית יהודה דקל
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תעשייה עברית
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 

פורטל: בשכונה



השכונה שלי

חיפה - העיר התחתיתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.


העיר התחתית

 

 

זכרונות:
"...אני ילידת חיפה. הורי הגיעו כניצולי שואה לחיפה התחתית. גרנו ברחוב המכס ליד הנמל. הדירה כללה חדר אחד עם מרצפות מצוירות והמטבח היה משותף לנו ולמשפחת גריזק.

למדנו בבית ספר מוריה - בית ספר דתי עם מורים מאוד לא נחמדים, נוקשים וחסרי חום. רוב הילדות הייתה כמובן בחוץ, וזכור לי במיוחד יום העצמאות אותו חגגנו בנמל. היינו הולכים לבלות (במושגים של אז) במלון וינזור,שם אכלנו גלידה, או ברחבה ליד הרכבת. אשמח מאוד אם מישהו חי באותה שכונה בתקופה זו ויצור איתי קשר...".

tova
ktova@walla.co.il
 

 

============================================================================

"...חיפה, עיר תחתית. פאתי השכונה הגרמנית. גרתי בילדותי ברח' אלנבי פינת רח' מאיר. בית ערבי ישן מוקף חומת אבן עם חצר גדולה והמבוא אליו היה דרך שער ברזל מקושת מרח' אלנבי. גרנו, אנחנו - יהודים, מעלינו בקומה שנייה משפחה נוצרית מרונית, ומאחור גרו שתי משפחות ארמניות.

החיים היו הרמוניים ושכנות טובה שררה בבית הזה. לשכנים הערבים מלמעלה היה טבון בחצר, וכל מוצאי פסח היינו מקבלים פיתות חמות ישר מהטבון. הם היו מבקרים אותנו בחגינו ואנחנו אותם בחגיהם. היה סבבה. הלוואי על כולם ככה...".

חיים נפתליס
hmna@bezeqint.net 




חיפה - ואדי ניסנאסהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.


שכונת ואדי ניסנאס - רקע כללי

ואדי ניסנאס שכונה מעורבת בעיר התחתית של חיפה, שגבולותיה הם שדרות הציונות במערב, רחוב שבתאי לוי בדרום, רחוב י.ל. פרץ במזרח ורחוב אלנבי בצפון.

סמי מיכאל תיאר אותה בין היתר בספרו "חצוצרה בואדי".

 

זכרונות:

"...גרתי כל ילדותי בקצה הואדי, בבית שתושביו המקוריים ברחו במלחמת השחרור. רוב הדירות בבית אוכלסו בעולים מיד עם רדתם לחוף חיפה. היו עוד כמה בתים ברחוב שאוכלסו ע"י עולים, אבל רוב תושבי השכונה היו הערבים שלא ברחו. מוסלמים ובעיקר נוצרים.
החיים המשותפים היו שקטים בדרך כלל. במלחמת סיני ישבנו בחדר המדרגות ימים רבים עם שכננו הערבים. היינו בין המשפחות האחרונות שעזבו אז השכונה חזרה להיות ערבית...".

חיה ריבן
chayari@walla.com




חיפה - ואדי סאליבהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.


שכונת ואדי סאליב - רקע כללי

השכונה הוקמה בשנות ה-20 של המאה ה-20 וגרו בה מוסלמים. במלחמת העצמאות השכונה ננטשה, והתושבים שנשארו בחיפה עברו לואדי ניסנאס, עד אז שכונה נוצרית הומוגנית יחסית.
עם שוך הקרבות שבו ואוכלסו בתיה של ואדי סליב בבאי העלייה ההמונית.
ב - 1959 התפרץ עשור של מתח עדתי כשדיירי השכונה מבין יוצאי מרוקו התקוממו נגד הממסד האשכנזי בשל תנאי הדיור המפלים לכאורה שמהם סבלו.

בתחילת שנות ה-60 פונו הדיירים לדיור משופר בשכונות אחרות, והחל משנות ה-70 השכונה עמדה ברובה הרוסה ובתיה, בתי אבן עם קשתות, עיטורים ומרפסות גדולות, נאטמו בלבני בניין כדי למנוע פלישות.


 

 

 

 


 
אירועי ואדי סאליב

אירועי ואדי סאליב היו סדרת הפגנות רחוב ומהומות שאירעו בשנת 1959 בשכונת ואדי סאליב בחיפה. האירועים היו מרי חברתי כנגד קיפוח ואפליה על רקע עדתי של המזרחים, ונגד הממסד של מפא"י ששלט במדינה באותם ימים...

 
למידע המלא



חיפה - ואדי סאליב2הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.



חיפה - זיוהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

שכונת זיו - רקע כללי

 

שכונת זיו הוקמה מספר שנים אחרי הקמתה של נווה שאנן.

בשנות ה - 30 של המאה ה - 20 עלה אבא זיו (נפטר ב - 1946) מריגה, לטביה לחיפה, הקים (יחד עם יוסף (כץ) כצנלבוגן) את חברת "בוני חיפה" ורכש כ - 300 דונמים מערבים ומקהילת ציון אמריקאית ועליהם בנה שכונה. הבתים הראשונים אוכלסו בשנת 1936.

השכונה המורחבת כוללת את החלק המערבי של שדרות טרומפלדור, את הרחובות שלום עליכם וגלבוע וכן את השכונות הקטנות "שחר" (בהקמתה נקראה "נאות שחר", כיום רחבת בן-ארצי) ו"במסילה" (שיכון סולל בונה).
במפגש שדרות טרומפלדור ורחוב שלום עליכם הייתה בעבר כיכר תנועה ובה מזרקה, אלא שעם הרחבת הכביש הועברה המזרקה לרחבת המרכז המסחרי הצמוד, ובהמשך בוטלה לחלוטין. הזיהוי של "כיכר זיו" נעשה עם הרחבה ועם הצומת.

הרחובות היוצאים מהכיכר, היינו שדרות טרומפלדור והרחובות שלום עליכם וברל, שימשו מאז ומתמיד כמרכז עסקים ראשי לנווה שאנן כולה, וניתן למצוא בהם סניפי בנקים, משרדים, בתי אוכל וחנויות מכל הסוגים.
סמוך לכיכר שכן בעבר בית הקולנוע "זיו", שנסגר, וכן סופרמרקט שהיה במשך עשרות שנים של האגודה השיתופית "הצרכן" וכיום מנוהל על ידי רשת "בר כל" החרדית.

הבנייה נמוכה ברובה, מאופיינת בחצרות רחבות ובמרחק גדול בין בית למשנהו. רוב המבנים הם משנות ה - 50 וה-60 של המאה ה - 20.

 

זכרונות:

"...שמי שמחה גביש לשעבר גלסמן יליד 1945. גרתי בשכונת זיו משנת 1953 ולמדתי בב"ס תל חי ובבי"ס בארי מחזור "ד". אלכסנדר רגב ז"ל היה המחנך שלנו.

לפני מספר חודשים קיימנו פגישת מחזור של רוב ילדי הכיתה וכן מורות שלימדו אותנו.
הילדות שלנו היתה חוויה מיוחדת וכל יום אחרי הלימודים הינו מטיילים ביערות סביב הטכניון ונהנים משפע פירות הבר. קונים גרעינים בחמשה גרוש אצל צרפתי. את לילות ערב שישי הינו מבלים בגן שחר ובשבת אחר פעולה בתנועת הנוער הינו הולכים במרוכז לקולנוע עממי. בכלל הילדות שלנו הייתה חוויה נהדרת...".

שמחה גביש (גלסמן)
gavish1@netvsion.net.il

 

===================================================================

"...שכונת זיו הייתה "קניון" של ממש, היה בה הכול.

הייתה חנות אתא, שאחר כך הפכה לחנות פרטית. בחנות בריג'יט היו בגדי נשים ונערות יפהפיים וחלון הראווה היה מושקע תמיד. מעבר לכביש הייתה עוד חנות לבגדי נשים שאיני זוכרת את שמה - בעלת החנות הייתה לא נחמדה, את זה אני זוכרת. נעליים היו אצל משה, מאחורי מסעדת זיו. על ידו היה פוטו חיה. היה קצב והייתה חנות דגים וקונדיטוריה ובה גם ממתקים שונים. היו שתי חנויות לצעצועים ומכשירי כתיבה, אחת עוד קיימת - מעיין הספר, והשנייה הייתה איפה שהיום המוניות. הייתה המספרה של וייסמן, קומה תחתונה לגברים והנשים למעלה. על ידן הייתה פרפומריה ובה היו גם אבזרים ותכשיטים לא יקרים. לא נשכח את בית הקפה וקונדיטוריה בפינה על יד קולנוע זיו שהיה. היו שתיים או שלוש מכולות, וצרכניה. הייתה חנות למוצרי חשמל ושתי חנויות לחמרי בנין - הקיימות גם היום. הייתה חנות פרחים ובית מרקחת, וקיוסק לעיתונים ופיצוחים על יד הצרכנייה - גם הוא עוד קיים. היה פלאפל, והיה צרפתי עם עגלת הפיצוחים החמימים שלו. היו בנקים - פחות מהיום. היה סנדלר וחנות תכשיטים ושען ביחד - שם קנו לי טבעת זהב עם לב וראשי התיבות שלי עליה מתנה ליום ההולדת 8.

החיים היו פשוטים יותר וכולם אכלו והתלבשו די דומה, היו פערים כלכליים אך הם לא היו קיצוניים...".

מירי
mirioffner@walla.com




חיפה - חליסההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

שכונת חליסה - רקע כללי

שכונת חליסה נמצאת במזרח חיפה על מורדות הכרמל.
לאחר גירוש תושבי השכונה המקוריים ב-1948, עברו בתי השכונה לבעלות המדינה ושוכנו בהם עולים חדשים.
בשנות החמישים והשישים נבנו בשכונה מספר שיכונים; במקביל, רבים מבתי האבן המקוריים של השכונה הוזנחו ונהרסו. יחד עם ההזנחה הפיזית של בתי השכונה והשטחים הפתוחים בה, הוזנחה השכונה גם מבחינה חברתית. כיום (2013)  כ-70% מתושבי השכונה הם ערבים. תושבי השכונה היהודים, כוללים משפחות ותיקות המתגוררות בשכונה משנות החמישים ועולים חדשים מברית המועצות ומאתיופיה
.

ב-1994 צורפה השכונה לתכנית לשיקום שכונות, והחלה השקעה בשיקום התשתיות הפיזיות ובשיפור השירותים החברתיים. עם זאת, גם כיום יש פערים ניכרים בין המצב הפיזי ורמת השירותים בחליסה לעומת מרבית שכונותיה האחרות של חיפה
.

 

זכרונות:

"...בחודש ספט' - אוק' 1948 הגענו לחליסה לאחר שהיינו זמן מה במעברת אגרובנק בפרדס חנה-חדרה. אני ילד בן 3 והורי שרידי השואה, ללא קרובים. שלוש שנים במחנות עקורים באירופה המדממת לאחר המלחמה.
את החורבות שהשאירו ערביי חליסה שברחו, היה צורך לשפץ. אבי שהיה צבעי, יחד עם עוד כמה שכנים ניצולי שואה, עזרו לשפץ בית נטוש, חרב, ומט ליפול.  שם גרנו כ - 8 שנים עד שעברנו לשכונת נוה שאנן ב - 1956.

זכורני, כילד חיים פשוטים.  צנע, שתייה מכדי חלב מאלומיניום/פח של פעם, בתים וחצרות פתוחים, אין גנבים, ושכנים שרידי השואה המביאים אחד לשני מאכלי עדות מיוחדים ויושבים בצוותא ומדברים ועוזרים איש לרעהו.
כאלה היו הורי, אנשי עבודה ועמל שחיו בצניעות.
היינו הולכים לטיולי שבת אחר הצהרים ברח' עירק ליד רח' העצמאות, שם התגוללתי על מדרכות הרחוב כשסירבו לקנות לי פעם צמר גפן ממותק, ופעם אחרת תפוח מצופה נוזל דביק-אמבה עיראקית. זאת כי לא תמיד הייתה הפרוטה מצויה בכיסם, ואני רציתי רק ללקק משהו מתוק ובכיתי.

היו טיולים בשכונת הדר ברח' הרצל, הנביאים, החלוץ, אלו היו הרחובות הראשיים בהם הסתובבו אנשים בסופי שבוע. כל זאת לאחר שהיינו חוצים את גשר רושמייה הישן מטפסים במדרגות לבית התעשייה ומשם עולים להדר להסתובב.
זכורני את השלג של שנת 1950. השכונה התכסתה בלבן, ותמונות שנצרבו בזיכרוני, הכול מושלג ובין היתר את אימי אוחזת בידי והולכים לרח' חטיבת גולני (ההמשך של רח' עירק), היכן שעברו פסי הרכבת לפני חוף שמן, שם היו רפתות והיינו מקבלים חלב בכדים שהבאנו ושבים הביתה.

גרנו ברח' ד' מס' 15 המדרגות בין רח' ג לרח' הירדן (שהיה רח' ראשי בשכונה), והמשכו עד הגיבורים שהיה כביש ראשי לכניסה ויציאה מחיפה.

היינו משחקים חבורות ילדים לאור הפנס הבודד כמו בשיר, ועד היום יש לי דמעות כשאני שומע אותו.
הכול היה אפור, תמים ובתולי, וחשבנו שאנו מרכז העולם. דיברנו עברית, רוסית, רומנית ואידיש. תושבי השכונה היו מכל הגלויות, רובם פליטי השואה שהגיעו עם מזוודה ובנו איכשהו חיים חדשים.

לא פעם במשחקי הרחוב נתלינו על האוטו קרח שבא לשכונה למכור, ואנחנו קופצים הצידה/לאחור ברגע שהנהג היה מבחין בנו. לצערנו ילד אחד נפל במשחקים אלה ונדרס למוות.
שיחקנו משחקי ג'ולות בחול, השמות היו ראסיות,פרפריות, חלנגיות ועוד, כשפגיעה של גולה באחרות כונתה מינג'וס, או פגיעה מדויקת מינג'וס חלנגי.
המשחקים היו רבים. בקרנות הרחובות בשכונה, כדורגל, הטחת אבנים קטנות בקלע יד, בין חבורות ילדים אחת לשנייה. הצצות מבין השיחים והעצים לחורשות וגנים לזוגות מאוהבים. היינו מתגנבים לגדר ליד מועדון הגיבורים, שם היינו צופים בסרט על מסך שהוקרן לקהל שישב על טרסות הגבעה ליד המועדון וצופה לעבר ואדי רושמייה בסרט - כמו בסינמה פרדיסו, עם גלגל הקול וגלגל הפילם, כשבקושי היה סנכרון ביניהם.

היו גם טיפוסים שכונתיים כמו ג'קי השמן הגבוה שתום העין, שהיה גדול בכמה שנים מאיתנו.
היינו בני 8-12, והענק הזה אסף מבתי ההורים כספים לקניית תלבושות לקבוצת כדורגל של נערי השכונה במועדון הגיבורים שנפתח בשנות החמישים כמועדון ספורט לילדים ונוער.
מעולם לא ראינו, לא תלבושות, לא כדורגל ולא נעליים. רק הורים שכעסו על העקיצה שנעקצו והפסידו איזה לירה או שתיים.

היינו חבורה שחוותה יחד ילדות מאושרת נטולת דאגות בימי הצנע הקשים ובתחילת שנות החמישים. כשבקשיים האמיתיים נשאו ההורים שעבדו קשה, הרוויחו מעט ונתנו לנו ילדות תמימה, צנועה ובתולית של ילדים בני עולים חדשים, שמתוך בליל השפות מתגבשים איכשהו לילד צבר, הצומח וגדל בת בבת עם המדינה הצעירה עם כל הקשיים והמשברים.

והיה לא רע עד כמה שאני זוכר את התקופה בגעגוע. הלכנו לגן דתי כמדומני בקצה רחוב הירדן. ברוב ביישנותי באחת החגיגות בפורים או חנוכה,לא זוכר בדיוק, עת הייתי צריך להופיע על הבמה, לעסתי מבלי משים תוך מבוכה איזה גיר או שניים שהיו לי ביד. כל כך התביישתי לשמע הצחקוקים שהיו בקהל ההורים, שנדמה לי שמאז הייתה לי שנים רבות אימת קהל ובמה.

מכיתה א-ג למדנו בבי"ס אמונה (דתי) מתחת לגשר רושמייה, לשם הלכנו כמחצית השעה לכל כיוון, בחום ובגשם. לא קיטרנו. הייתה מציאות דלה ואפורה, ולא היה גם למי. כמובן היינו מתלכלכים במלחמות בוץ בשלוליות הרפש, וחוטפים זעקות מהאימהות כששבנו הביתה.

בגיל 5-6 זכורני שאחה"צ הייתי הולך לחדר - כן אז היה מושג כזה, ולא היינו דתיים. שם הרביץ בנו איזה מלמד עבדק שהגיע ישירות מהשטייטל, תורה ותלמוד, תוך גערות ומכות קלות של זרדים על גופנו, למי שלא הקשיב.
המבנה עדיין קיים מול בי"ס צפרירים, במרתף של בית ישן אטום כולו כיום ומט ליפול.
מכיתה ד' ואילך למדתי בהדר, באליאנס עד כיתה ח', וגם לשם היה הלכנו לכל כיוון כשעה תוך חציית גשר רושמייה וטיפוס לבית התעשייה ולרחוב הרצל שם עמד בית הספר.


פעם ננשכתי ע"י כלב משוטט בשכונה, נזקקתי לזריקות ולצריבת מקום הנשיכה עם מוט מלובן ע"י רופא לחיטוי כנראה. כן כך עבדו אז בחיטוי נשיכות ושריטות מבעלי חיים...".

ויסברג אהרון
aharon_w@012.net.il

 

 ==================================================================

"...גם אני חייתי בחליסה בחיפה. נולדתי ב-1945 והורי התגוררו עם רבים ממשפחת אבי, משפחת לוקשינסקי ברחוב דרך נווה שאנן 13. זהו בית בן חמש קומות שעומד עד היום. רק שהיום הוא צבוע בצהוב. למדתי בבית ספר צפרירים עד כיתה ח.
חברים שאני זוכר: משה משה, דב פלצר, ברוך ווידרו. בתיכון כבר למדתי בתיכון חדש שהיום הוא מוזיאון חיפה. וזה היה אחרי שעברנו לגור בבנין של קולנוע רון ברחוב החלוץ. כאשר מתחתינו היה שוק תלפיות. עוד גרנו בחלק מהזמן ברחוב גוש עציון 22, למעלה למעלה בעליה.
חברה טובה שלי הייתה חנה אלנקווה שלימים התחתנה עם משה משה. יש בידי תמונה דומה של גן ילדים. אני זוכר פעם אחת שהיה שלג. באנו בבוקר לגן. זה היה ב-1951 נדמה לי. התחלנו להחליק על הקרב בחצר. במעגל. בכל פעם משהו נפל בכה והתבייש. בסוף גם אני נפלתי על הישבן והתביישתי כמו כולם...".

יששכר עשת (לוקשינסקי)
isas.eshet@gmail.com

==================================================================  

 

"...הגעתי לארץ לאחר שגורשנו לקפריסין הגענו 29.4.1948 לחליסה רחוב הגיבורים 35 אחי שלמה רייס גדול ממני בשנה למדנו בבית ספר צפרירים אבי היה החלבן של השכנה עם כדי האלומיניום . ילדות תמימה וזיכרונות! ...".

אתי גרינבאום (רייס)
eti54541@walla.com

 

================================================================== 

תגובות:

אהרון שלום. קראתי את מאמרך על שכונת חליסה. כל מה שכתבת עשה חשבון שאני כתבתי זה בדיוק מה שחיתי בזמנו ואותו ההווה שעברתי היות וכך אני יעקב סרור מתגורר כעת בקולומביה דרום אמריקה.
למדתי בבית ספר צפרירים בשנים 1951 -1958 גרתי ברח אני מאמין 6 מבקש ממך לעזור לי לאתר חברים מהבית ספר ומהשכונה. בעירי מתגורר גם חבר מחליסה ומצפרירים שמו טוביה רזניק.

יעקב סרור
jacobos@uniweb.net.co




חיפה - יזרעאליההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.


שכונת יזרעאליה - רקע כללי

שכונת יזרעאליה נבנתה לאחר פינוי המעברות ובה רבי-קומות וטורים של בנייני רכבת.

רחובה הראשי הוא רחוב אבא הילל סילבר. כאן נמצאים בתי הספר "דינור" ו"יזרעאליה", ו"בית אבא חושי" - מרכז תרבות גדול.
ברחוב סילבר גם נבנו מגדלי המגורים הראשונים בחיפה (במספרים 111 ו-113), בשנת 1969 - גובהם 65 מטר.

בפאתי השכונה נחנך ב-1980 גן "הספורטק", שלצורך הקמתו מולא ואדי רושמיה בפסולת חציבה במשך 4 שנים. לידו, במדרון הוואדי, נבנה ב-1999 ה"גרנד קניון", הגדול שבמרכזי הקניות בישראל, שהקמתו לוותה במחלוקת ציבורית.

בפאתיהן המערביים של יזרעאליה ונווה שאנן שכן מחנה צבאי בריטי אשר בו היו מוצבים חיילי הליגיון בזמן המנדט. לאחר מכן הפך מחנה זה לאחד מבסיסי חיל הים ולבסוף ננטש.




חיפה - כרמל מערביהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה


שכונת כרמל מערבי - רקע כללי

השכונה בנויה בשיפוליו המערביים של הכרמל כנגזר משמה, טובלת בירוק ומוקפת ואדיות בצדיה.


הרחוב הראשי בשכונה הוא דרך הים, אחד הרחובות הארוכים בחיפה. בשכונה נמצאים מלון הר הכרמל
? שנבנה ב-1936 כמלון טלט?ש.

 

תגובות:

בשכונה היה קיים שיכון הברזילאים - מספר בניינים שנמצאים עד היום ברחוב אגמון שמחבר בין רחוב התמר לבין רחוב דרך הים. שם גרו עולים חדשים שעלו מברזיל בשנות השישים. ילדי השכונה למדו בבית ספר "אילנות" שנמצא ברחוב הסנה, שמחבר אף הוא בין רחוב התמר לבין רחוב דרך הים. כמו כן מלון "טלטש" או מלון "הר הכרמל" כפי שהוא נקרא היום, נקרא בשנים בהן אני גרתי בשכונה - מלון "מגידו". הוא נקרא כך עוד שנים לאחר מכן.

עוד בית מלון שהיה קיים בשכונה היה מלון "בן יהודה" שנמצא בדיוק במפגש הרחובות התמר ודרך הים. זה בעצם היה בזמנו קצה השכונה.

בשנות השישים היה קיים קו אוטובוס אחד בשכונה מס' 35, אחת לשעה בלבד.

מיכל מילר
matan46@netvision.net.il

 

===========================================================================

בכרמל מערבי הייתה שכונה ייחודית "שוק הרומנים"  שגבולותיה, דאז, דרך הים מכיכר הרקפות עד המפגש הנוסף עם רחוב אילנות, וכמובן רח' האילנות כולו. השכונה אופיינה בניגודים בולטים שעיקרם סוציו ?אקונומיים.

גלוזמן יעקב
giladj@netvision.net.il




חיפה - כרמל צרפתיהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה


שכונת כרמל צרפתי - רקע כללי

השכונה קרויה על שם המנזר הכרמליטי (שמייסדיו היו נזירים מצרפת) הנמצא בתחומו. הרחוב שעולה אל השכונה ממערב הוא "דרך צרפת", והוא מתחבר עם הרחוב הראשי, הארוך, רחוב טשרניחובסקי.
השכונה נמצאת בצדו הצפון-מערבי של הר הכרמל ובסופה מגדלור הפונה אל הים התיכון, לצד התחנה העליונה של הרכבל המפורסם של חיפה. זוהי שכונת מגורים שקטה של המעמד הבינוני-גבוה. השכונה מאכלסת קן של תנועת הנוער העובד והלומד (המכונה גם בשם "כרמ"צ") אשר הוקם בשנת 1957.

  

מעון דב

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

"...מעון דב היה מחנה בריטי שהפך למגורי עולים ומשוחררי צבא. אני נולדתי שם וחייתי שם עד גיל 7 נולדתי ב-1951. לא היו מקלחות פרטיות אלא מקלחת ציבורית, שירותים בפחונים קטנים. לבית ספר כיתה א' היה צריך לנסוע בשוסונים (אוטובוסים של אז). לעין הים לפעמים הלכתי ברגל וחסכתי את דמי הנסיעה לארטיק כי לא היה כסף...".

 

וינשטיין אלי
elie_vn@yahoo.com

=================================================================

 

החורשה

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

=================================================================

 

מועדון הקצינים

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 


"...מועדון הקצינים בכרמל הצרפתי בחיפה היה "מקור תרבות" לילדה בגילי... ממרפסת חדרי יכולתי לצפות בהופעות, אשר התקיימו בחצר המועדון בימות הקיץ. זכורות לי בעיקר, הופעות של להקת פיקוד צפון ולהקות צבאיות אחרות. בשקיקה רבה למדתי את מילות השירים מכל התכניות, וכך, בקלות, "הצטרפתי" - כאשר שמעתי את השיר ברדיו...".

 

נילי ניב (ונדר)
nili_niv@walla.com

 

 

=================================================================

 

המכולת של בלכמן

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

"...המכולת של בלכמן היותה את המקור היחיד בשכונה ל"אספקת" מצרכי מזון. זכור לי, כילדה, את ההנחיות של אימא: "לכי, בבקשה, לבלכמן, והביאי.....אם לא יספיק הכסף - ש י ר ש ו ם"...
בלכמן היה "רושם", ז"א, מאפשר לקחת בהקפה , ולשלם במועד אחר.
הוא היה שולף פנקס, עם חוצץ  לאותיות הא"ב, והיה רושם, על-פי שמות המשפחה, את "החובות" של הלקוחות, שידם לא הייתה משגת לשלם במעמד הקניה.כשהוחזר החוב, הוא ודא שהלקוח ראה במו עיניו את מחיקת הסכום מתוך הפנקס...הוא היה מעביר קו , על שורת התאריך והחוב...
שנים רבות לאחר שגדלתי, נפתחה, באותו רחוב קטן  (רח' זאב)  הצרכניה, אך מי שהורגל למכולת של בלכמן, התקשה "להחליף כתובת", וכך נשארה המכלת כשם-דבר בשכונה...".

נילי ניב (ונדר)
הnili_niv@walla.com

 

=================================================================

 

הרכבל

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

=================================================================

 

המגדלור

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

=================================================================

 

גן חיל הים

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

=================================================================

 

הצרכניה

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

=================================================================

 

זכרונות:

"...לקראת סוף מלחמת השחרור גויס אבי כטבח למטה חיל הים וכך הגענו לחיפה.
גרנו בצריף ברחוב הצלבנים, למדתי בביה"ס עממי א' ברח' ביאליק, מקום בו שוכנים כיום משרדי העירייה, ובכתה ז' עברתי לביה"ס עממי ג' ברח' הגפן.

בכתה ח' השתתפנו בשעורי ימאות ויצאנו לשוט בנמל. הצטרפתי לתנועת הנוער השומר הצעיר ברח' הפועל, ובמסגרתה יצאנו למחנות עבודה בקיבוצים השונים. יחסי החברות עם ילדי הכתה היו טובים מאוד ועם חלקם אני נמצאת עדיין בקשר.

בשכנותי היו מספר קטן של ילדים, איתם שיחקנו. משפחתי מנתה שלשה אחים ואנכי הפראית מכולם.
לכל אחד מאיתנו היה בית עץ ובעזרת חבלים קפצנו מעץ לעץ, כמובן שהאטרקציה של הילדים היתה לבוא אלינו למשחקים. ילדי כיתתי נהגו לבקרני בשבתות, ויחד יצאנו לטיולים בכרמל. למדנו להכיר את השבילים ואת הפירות אותם קטפנו בעונות השנה השונות. הכרמל היה מלא בעצי פרי, רימון, גפן, חרובים,תאנים וסברס. כמובן שלא נפקד מקומם של הפטריות והצנוברים.

גולת הכותרת הייתה הביקור בכנסיה ברח' סטלה מאריס, החדר הקטן היה דגם של בית לחם, נחל זרם מראש הגבעה ושיירות גמלים הסתובבו. כמובן שהיה גם האבוס ובתוכו בובה שסימלה את ישו.

בתקופות הפריחה נהגנו לקטוף פרחים, הכרמל היה מלא בכלניות וברקפות, מי חשב אז על שמירת הסביבה.

הבעיה הייתה הריחוק משירותים חיוניים כמו חנויות, בתי מרקחת וכדומה.
החנות הקרובה ביותר הייתה ברח' סטלה מאריס וחנות הירקות הייתה בהדר. לא הייתה אפשרות לקנות קרח מאחר שמחלק הקרח לא הגיע אלינו.
רח' הצלבנים לא היה מרוצף, והיה מעין שביל רחב, ותחנת האוטובוס הייתה בכניסה לרח' סטלה מאריס. הכניסה עצמה לרחוב הייתה מרשימה: היה שער גדול לכלי רכב ושער קטן להולכי רגל, שכמובן נהרס בשם הקידמה. קופ"ח הייתה ברח' אחד העם בהדר, וכן יתר משרדי העירייה. אני, כנערה צעירה, לא סבלתי מכך, רגילה הייתי ללכת ברגל לביה"ס ונהניתי מכך...".

 רחל עזריה
rachel.azaria@gmail.com




חיפה - כרמליההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה


שכונת כרמליה - רקע כללי

 השכונה נמצאת על שלוחת רכס מערבית של הר הכרמל.
הקמתה החלה בשנות ה-60.




חיפה - מרכז הכרמלהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

שכונת מרכז הכרמל - רקע כללי

מרכז הכרמל (אשר כונה בעבר הכרמל המרכזי) הוא אזור מגורים, תרבות ופנאי על רכס הכרמל. אזור זה לא היה מיושב עד אמצע המאה ה-19 שכן היה מרוחק מאזור החוף ומחיפה העתיקה מוקפת החומה.

רוב האדמות היו שייכות למסדר הכרמליתי שמקום מושבו העיקרי היה בסטלה מאריס ובוואדי שיח. אדמות נוספות על רכס הכרמל היו שייכות לכפר הערבי טירה (במקום בו כיום נמצאת העיר טירת כרמל). על ההר התפרסה דרך משובשת אחת הידועה בשם "הדרך העליונה" (בניגוד ל"דרך התחתונה" הנקראת "דרך ההגנה" כיום).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זכרונות:

"...רחוב החורשה הוא אחד הרחובות החוצים את רכס הכרמל מרחוב יפה נוף עד לרחוב לאונרדו דה-וינצ'י הגובל ב"בוואדי".

בלילות של סוף שנות ה-50 ובודאי לפני כן, עלו התנים מן הוואדי ואף נכנסו לחצרות הבתים. ייללתם נשמעה היטב בכל האזור. חצר הכנסייה הרוסית הגובלת ברחוב החורשה הייתה חורשה נעדרת חומה ופתוחה לכל. בשבתות של סוף שנות ה-50 וראשית שנות ה-60 נהגנו לטייל אל הווואדי או לחילופין טיילנו ל"גן יפה נוף", חורשת אורנים בה היו פזורים מספר מתקני משחקים כמו נדנדה ומגלשה ובשבילנו היה זה עולם ומלואו. מדובר בשנים אשר קדמו להקמתו של מלון דן כרמל. זכור לי הויכוח הציבורי סביב גובהו המתוכנן של מלון דן אשר ישבור את הרקיע של רכס הכרמל.

למרגלות רחוב יפה נוף היה אזור מיוער וכמעט ריק מבתים. גם האופק היה כמעט ריק. הקריות היו מקובצות ומכווצות, ניתן היה לראות רצף של שטחים ריקים וביניהם יישובים. בלילה החשכה שלטה בנוף. רק מעט אורות יישובים נראו באופק.

כך היינו בסוף שנות ה-50 וראשית שנות ה-60...".

שרה
mahnai@bezeqint.net




חיפה - נווה דודהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה


שכונת נווה דוד - רקע כללי

התפתחה מתוך מעברת שער עלייה סמוך למחנה צבאי מתקופת המנדט הבריטי, ונקראה בעבר מחנה דוד.
השכונה שוכנת למרגלות הר הכרמל, על חוף הים בדרום מערב העיר, סמוך לבית העלמין הציבורי והצבאי.


 

זכרונות:

"...כתושבת לשעבר בשכונת "מחנה/נווה דוד" בחיפה מתחילת שנות ה-70 עד סוף שנות ה-80 אוכל לספר שרוב תושביו בעבר היו ממוצא מזרחי והמיעוט היה אשכנזי (כמיעוט באוכלוסיה סבלנו לא מעט, מה שלא הובן לי אז, הרי כולנו ילדים יהודים ישראלים אחים...כדברי מנחם בגין ז"ל).

שמות הרחובות נקראו על שם מלכי ישראל, אבל זו הייתה הגאווה היחידה, מכיוון שהשכונה (בנראותה) ורוב תושביה היו עניים (ככה גם כיום), והרגשת מלכות רחוקה מהם.

במרכז השכונה היה גן גדול ומשופע, בו היינו רוב ימות השנה מבקרים ומשחקים תופסת, מחבואים, מתגלגלים במורד הדשא ורוכבים על אופניים. לקראת יום הזיכרון ויום העצמאות בכל שנה (יתכן שעד היום) הייתה נבנית בחלקו התחתון של הגן במה גדולה, וטקסים היו נערכים עליה, כשתושבי השכונה היו מצטופפים על הדשא על כסאות או מחצלות. מכיוון שהגן היה דומה למעין אמפי לא הסתירו האנשים זה לזה.

לשכונה היה בית ספר יסודי קטן - "נירים" שמו. אליו הגיעו בהליכה קצרה מכל חלקי השכונה. כל בוקר היה מסדר ודברי פתיחה. באירועים היו גם קטעי שירה. במשך רוב שנות מגוריי היו מספר חוגים (יצירה, כלכלת בית, מוסיקה) חלק ממסגרת בית הספר. גם החלפת ספרים הייתה בבית הספר, ואחרי כעשור הגיעה כל שבועיים גם ספריה ניידת. אם היה רצון לקבל העשרה נוספת/אחרת - נסענו לעיר. בסוף שנות ה-80 הוחלט על בניית מרכז קהילתי, בצמוד לבית הספר, ובו ספריה גדולה וחוגים. בשבילי זה כבר היה מאוחר מידי, ולא יצא לי להכיר אותם, כי כבר התגייסתי, אח"כ עבדתי ועזבתי את השכונה.

היה בה מרכז מסחרי קטן שהיה פעיל (ושימש מצויין את התושבים בשל הריחוק מחיפה העיר) עד תחילת שנות ה-90, והיום הוא ברובו נטוש.

ליד השכונה היו שני חופים: חוף הכרמל וחוף דדו. חוף הכרמל (דקות הליכה) היה בעבר שוקק חיים והכניסה אליו הייתה ללא תשלום. בסוף שנות ה-80 הוא כבר היה בתשלום, ואח"כ נבנה שם מלון מפלצתי מבטון מזוין. כך שהחוף הזה הופקע מתושבי הישוב לטובת דרי המלון.

שטח ההפקר הירוק (שהיה בצדהשכונה) והמזמין לטיולים בשבתות (חלק מרכס הכרמל) והיכרות עם חיות הבר ופרחי הבר היפים, הפך לשטח בניה ומגדלי מגורים שלא היוו חלק מהשכונה, אלא שכונה חדשה וסמוכה - "רמת הנשיא". אופי (סגנון בניה, סוג תושבים, ורמה כלכלית) של שתי השכונות, הכה סמוכות, שונה מאוד זה מזה. בעבר, בשנות ה-90, לפני שהופקע שטח רכס הכרמל הנ"ל, היו ניסיונות לשכנע את תושבי השכונה להסכים ל"פינוי בינוי", ז"א להרוס את בתי השכונה הישנים ולבנות במקומם מגדלי מגורים חדשים, כשתושביו יקבלו בינתיים מגורים זמניים ואח"כ יוכלו לחזור לדירות מרווחות יותר או לקבל תשלום / למכור ולעבור למקום אחר. רוב התושבים לא הסכימו ולכן מימוש הפרויקט בוטל. חלק מהתושבים עברו אח"כ למגדלי מגורים שנבנו בין השכונה לשער העלייה או עזבו לגמרי את האזור.

היום שינתה השכונה פניה מבחינת האוכלוסייה ויש בה הרבה עולים חדשים משנות ה-90 ואילך - רוסים ואתיופים (לא ידועה לי ההתפלגות והיחסים ביניהם). עם זאת בית הכנסת של הספרדים גדל משמעותית (בעקבות תרומות לשיפוצים ובניה) לעומת זה של האשכנזים.

לצערי, בסה"כ מימיה הראשונים ועד עצם היום הזה, היא אחת משכונות החוף המפוספסות והמוזנחות ביותר של חיפה...".

אסנת









 
?????? ????? ?? ????????
??????? - ?????? - ??????? - ?????? ?????? - ??????? ??????


??? ?? ?? ???? ??????, ?????, ?????? ????, ?????? ??????? ????? ???? ?? ????? ?????????"???? ????" ???? ????????



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.